מרגלי יהושע

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מרגלי יהושע הם שני אנשים שיהושע שלח אותם לרגל את יריחו לפני שבני ישראל עברו את הירדן.

המאורע[עריכה]

בסופם של 30 ימי האבל על משה רבינו, שלח יהושע בן נון שני אנשים בכדי לרגל את יריחו - "מנעולה של ארץ ישראל"[1], (שהייתה המקום הקשה ביותר בארץ) - לדעת כיצד אפשר לכובשה, וכן מהו מצב רוחם של אנשי העיר. שליחות זו נעשתה באופן חשאי, בכדי לא להפחיד את בני ישראל מתוצאות הריגול, שלא יארע כמו שארע בחטא המרגלים[2].

המרגלים, אשר חז"ל[3] מזהים אותם עם פנחס בן אלעזר הכהן וכלב בן יפונה, יצאו לדרך מחופשים כמוכרי קדרות חרס, ועשו את עצמם כחרשים. בהגיעם לעיר הם פנו לביתה של רחב, אשר הסכימה לארחם.

למלך יריחו נודע שהם הגיעו, והוא שלח אנשים לחפשם בביתה, היא העלתה אותם לגג והטמינה את כלב תחת "פשתי העץ", אבל את פנחס שהוא מלאך (פנחס זה אליהו), היא לא הייתה צריכה להחביא. הם לא מצאו אותם, והיא אמרה להם שהם יצאו מהעיר עם החשכה, והם יצאו לרדוף אחריהם לכיוון מעברות הירדן.

לבינתיים היא עלתה לגג, ואמרה להם שהיא יודעת שבני ישראל הולכים לכבוש את הארץ, ושכל יושבי הארץ מפחדים מהם בגלל קריעת ים סוף, ובעיקר בגלל הנצחון במלחמת סיחון ועוג. וכעת הוסיפה, "לֹא־קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם"[4], אפילו לא לשכב עם אשה. רחב ידעה זאת, מכיוון שהיא הייתה ידועה ביופיה, "ואין לך שר ונגיד שלא בא אליה", ובזמן יציאת מצרים היא הייתה בת 10, והיא זינתה כל ה-40 שנה[5][6].

לאחר מכן היא ביקשה מהם להשבע לה בה', שיעשו איתה ועם בית אביה חסד, ולא יהרגו אותם. ושכעת היא תשלשל אותם מהחלון עם חבל[7] ושיברחו להר וימתינו שם 3 ימים, עד שיפסיקו לחפש אותם.

המרגלים הודיעו לה שהם מוכנים לקבל זאת על עצמם בתנאי ש: (1) היא תקשור את החבל הזה (העשוי בצבע שני) על החלון של ביתה, (2) כאשר כל משפחתה נמצאים בתוכו, וללא לקיחת אחריות על אלו שבחוץ. ו(3) שהיא לא תספר על כך לאיש (על הסימן, או על האפשרות להכנס לביתה[8]).

היא הורידה אותם מהחלון, ולאחר שלושת הימים הם עברו את הירדן והגיעו ליהושע ובשרו לו את דברי רחב, וסיימו: ש"נָתַן ה' בְּיָדֵנוּ אֶת־כָּל־הָאָרֶץ וְגַם־נָמֹגוּ כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ"[9].

הפטרה[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חטא המרגלים

על פי מנהג ישראל, כאשר קוראים בתורה את פרשת שלח, מפטירים ב"מרגלי יהושע". ולכאורה לא מובן, כיצד יתכן שלאחרי שמשה שלח מרגלים שנכשלו בשליחות, יכל יהושע לשלוח מרגלים? וכן שהם כלל לא הסתובבו בכל הארץ, אלא רק ביריחו?

ונקודת הביאור בזה: כאשר שולחים אנשים לבדוק עיר קודם כיבושה, הם בודקים 2 דברים: 1. האם העיר כדאית מבחינה פיזית להתיישבות. 2. כיצד אפשר לכובשה בקלות. והמרגלים של משה ושל יהושע השלימו זה את זה.

המרגלים של משה נשלחו בכדי לבדוק את אופי הארץ ואופי פירותיה, כיוון שאם היו זוכים אז, משה רבינו היה מכניסם לארץ, ולא היה צורך בדרכי הטבע. ולכן הם היו צריכים להיות 12 נשיאים (לכל השבטים), בכדי לבדוק האם טיב הארץ ראוי לאנשיהם. ואכן הם שבו ואמרו שהארץ טובה וכו'; ובזה הם קיימו את שליחותם, באופן כזה - שבני ישראל לא היו צריכים לבקש שוב שרצונם לידע את טיב הארץ. אך הם גם החטיאו את מטרתם בכך שהם החלו לומר שאי אפשר לכובשה.

לעומת זאת המרגלים ששלח יהושע, מכיוון שבזמנו היו צריכים לכיבוש בדרך הטבע, אזי היו צריכים למרגלים בכדי לידע את הדרכים וכו' כיצד להכנס, ובשביל זה אין צורך (וזה אף יזיק) אם זה יהיה נשיאים או אם זה יהיה ברבים ובפרסום. ולכן הם גם הסתפקו בדברי רחב ש"נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם", כי בזה נתמלאה שליחותם.

בנוסף לכך, המעלה במרגלים של יהושע על המרגלים של משה הוא: מכיוון שעניין הריגול הוא עניין הבירור, לכן הבירור שעל ידי 12 אנשים הוא לכל שבט אשר במסילתו יעלה. אבל אצל יהושע היה זה על ידי שני אנשים שזה מראה על הבירור שלמעלה מהתחלקות, באופן של קבלת עול וביטול הנשמה שלמעלה מהתחלקות, בכל ישראל בשווה.

דבר זה מרומז בלשון הפסוק: שנים - כי בעבודה זו לא נוגע ההתחלקות של עשר הכוחות, אלא רק ב' הקווים של חיוב ושלילה, עשה ולא־תעשה. אנשים - סתם אנשים, ולא נשיאים, כי הביטול הזה הוא בכל ישראל בשווה. מרגלים חרש – שהעבודה היא מתוך קב"ע וביטול, וממילא לא באופן של רעש.

ההוראה מהסיפור[עריכה]

שילוח המרגלים של יהושע היה על פי ציווי ה' (שהרי לאחרי כשלון המרגלים של משה לא מסתבר שישלח מעצמו), והיה רק ליריחו שהייתה "מנעולה של ארץ ישראל"[1], וכך הם תרו את כל הארץ.

בפנימיות העניינים, הכוונה בשילוח המרגלים (גם של משה) היא - לכבוש את הכוחות והעניינים של הגוף והנפש הבהמית, ולעשות אותם כלים לאלקות ('ארץ ישראל'). והחילוק בין שבעת האומות שחיו בארץ לבין יריחו הוא: ששבעת האומות הם כנגד שבעת המידות שבאדם, ועליהן לא שייך ציווי לכובשן, כיוון שזה שייך לצדיקים, כי "לבם (דווקא) ברשותם"[10].

אבל עניינה של 'יריחו' הוא לבושי הנפש, (כי שמה הוא מלשון 'ריח' שהוא קשור עם הלבושים, כמו שכתוב בזהר[11] "בריחא דלבושייכו", והשייכות של הריח הוא לכל הלבושים - מחשבה, דיבור ומעשה[12]). ומכיוון שבירור הלבושים הוא דבר ששייך לעבודת כל אדם - שהרי זוהי עיקר עבודת הבינוני, לכן היה ציווי ונתינת כח מה' לבירור זה.

וההוראה מזה היא: להתמקד בעבודה על בירורם של לבושי הנפש - מחשבה, דיבור ומעשה, וזוהי הדרך לכבוש את שאר ארץ ישראל - הפיכת המידות לקדושה.

הכנה לגאולה[עריכה]

זהותם של המרגלים הייתה, כאמור[3], כלב בן יפונה ופנחס בן אלעזר הכהן.

הסיבה שפנחס היה שם, אף על פי ששבט לוי הוזהרו שלא לנחול נחלה בארץ, וכן הם לא יוצאים למלחמות כשאר שבטי ישראל [13], היא כהכנה לגאולה העתידה:

מכיוון שלעתיד לבוא ארץ ישראל תתחלק ל-13 חלקים, באופן שגם שבט לוי יקבל חלק בארץ, כמו שכתוב "שער לוי אחד"[14]. וטעם הדבר הוא: הסיבה ששבט לוי אינם נוחלים היא - מפני שהם עסוקים בעבודת ה' בקרבנות ובשירה, ולכן אין זה ראוי שיתעסקו בעבודת האדמה[13]. אבל לעתיד לבוא ש"לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד. . שנאמר[15] 'כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים'"[16], הרי אז לא יצטרכו להבדלה זו שבין שבט לוי לענייני העולם, כיוון שהעולם אז יהיה בתכלית השלימות, ולכן הם גם יקבלו חלק בארץ.

עניין זה קשור גם באופן הפעולה של המרגלים שהיה באופן של "אחדות", וכן גם לעתיד לבוא חלוקת הארץ תתבצע באופן של אחדות, כיוון ש(1) לכל אחד יהיה חלק בהר, בשפלה ובנגב[17]. (2) החלוקה תתבצע על ידי הקב"ה בעצמו[17]. ו(3) כל זה ביחד עם הגילוי של האלקות שלמעלה מהתחלקות של גדרי העולם (באופן של כמים לים מכסים - ללא הבדלים).

לקריאה נוספת[עריכה]

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 ראה במדב"ר פט"ו, טו. תנחומא בהעלותך יו"ד.
  2. רד"ק.
  3. 3.0 3.1 רש"י כאן (ב, ד) בשם מדרש אגדת תנחומא.
  4. ספר יהושע ב, יא.
  5. רש"י.
  6. מאוחר יותר הכתוב קורא לפנחס וכלב "מלאכים" (ו, כה), ורש"י (שם, כג) מסביר שהם נקראו כך, כיוון שהם נשמרו מעבירה עמה בלילה זה.
  7. רש"י (ב, טו) כותב, ש"באותו חבל וחלון היו הנואפים עולין אליה, אמרה: רבונו של עולם, באלו חטאתי באלו תמחול לי.
  8. ראה רלב"ג ומצודות.
  9. ספר יהושע ב, כד.
  10. ב"ר פל"ד, י. ועוד. וראה תניא פי"ז.
  11. ח"ג קפו, א – הובא בלקו"ת שלח נא, ד.
  12. הערת הרבי בד"ה וישלח יהושע, תשל"ו הע' 10.
  13. 13.0 13.1 רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ' יג, הל' יב.
  14. ספר יחזקאל מח, לא. בבא בתרא קכב, א.
  15. ישעיה יא, ט.
  16. רמב"ם בסוף הלכות מלכים.
  17. 17.0 17.1 בבא בתרא קכב, א.
מאורעות ספר יהושע
מרגלי יהושעהכניסה הראשונה לארץמעמד הברכות והקללותפסח גלגלכיבוש יריחוכיבוש העיהברית עם הגבעוניםמלחמת מלכי הדרוםשמש בגבעון דוםמלחמת מלכי הצפוןחלוקת הארץ בימי יהושעפטירת יהושע