ארבע מאות עלמין דכיסופין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ארבע מאה עלמין דכיסופין, שלעיתים נקראים גם נועם ה' ולעיתים צחצחות הוא אור הכתר - התענוג העליון, שלעתיד לבוא יתגלה בעולם הזה. המקור הראשון למושג זה מוזכר בקיצור בזה"ק, מיוסד על הפסוק "ארבע מאות שקל כסף". המושג מבואר יותר בספרי קבלה כדוגמת עמק המלך, עץ חיים ועוד, וביאורים רבים ומפורטים יותר שלו בתורת החסידות.

בזוהר הקדוש[עריכה]

מקור עולם הזה הוא בזוהר הקדוש שמפרש בזה את פרשת הארבע מאות שקל כסף ששקל אברהם אבינו.

י.png רַב יוֹסֵף כַּד הֲוָה שָׁמַע פָּרְשָׁתָּא דָא מִמָּארֵיהוֹן דִּמְתִּיבְתָּא, הֲוָה אָמַר, מַאן דְּאִיהוּ עַפְּרָא מַאי קָא (ריקנא) זָכֵי לְהַאי. מַאן יִזְכֶּה וּמַאן יָקוּם הֲדָא הוּא דִכְתִּיב, (תהלים כד) מִי יַעֲלֶה בְּהַר יְיָ וגו':
כאשר ר' יוסף היה שומע את הפרשה הזאת מראשי הישיבה, היה אומר: מי שהוא עפר במה הוא (ריק) זוכה לזה? מי יזכה ומי יעמוד? וזה מה שכתוב מי יעלה בהר ה'.

אָמַר רַבִּי אַבָּא, תָּא חֲזֵי מַאי דִכְתִּיב ויִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְּרוֹן ויִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְּרוֹן אֶתּ הַכֶּסֶף, דָּא הוּא כִּסוּפָּא רַבָּתָּא דְּאִינוּן עָלְמִין וְכִסוּפִּין. אַרְבַּע מֵאוֹתּ שֶׁקֶל כֶּסֶף, אַרְבַּע מֵאוֹתּ עוֹלָמוֹתּ וְהֲנָאוֹתּ וכִסוּפִין. עוֹבֵר לַסוֹחֵר. רַב נַחְמָן אָמַר שֶׁיַּעֲבוֹר כָּל שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם וירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה ואֵין מוֹחֶה בְּיָדָהּ

אמר ר' אבא: בא וראה מה שכתוב וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרון את הכסף, זהו הכיסוף הגדול שהם עולמות וכיסופים. ארבע מאות שקל כסף - ארבע מאות עולמות וכיסופים.
י.png
זוהר ח"א דף קכג, ב בתוספתא

לשון עמק המלך[עריכה]

י.png כשמגיעים שערות אריך על ראש זעיר הם עושים שם בראשו של זעיר ארבע פעולות. הפעולה הראשונה, היא שנקראת פלגותא דשערי, דהיינו שמחלק שערותו של זעיר באמצע הראש פלגא ימין מצד אחד, ופלגא דשמאל מצד אחד, וקו פלגותא דא שקורין שאטיל בלשון אשכנז, שהוא נעשה כמין שביל בין השערות הנזכרים, ונקראת אורח צדיקים, ועליו נאמר, 'ואורח צדיקים כאור נוגה' [משלי ד' י"ח]. ואיתא בספר הזוהר, כי באורח זה יש שם ארבע מאה עלמין דכיסופין, מלשון, 'נכספה וגם כלתה נפשי [זוהר בראשית רמ"ח ב' תהילים פ"ד ג'] לחמדה גנוזה כזאת, ונאמר, 'נכסוף נכספתה לבית אביך' [בראשית ל"א ל']. וסוד ארבע מאה עלמין אלה, הוא, כי באריך יש שם הויה במילוי יודי"ן, ארבע יודי"ן אלו כלולים מעשר, ועשר מעשר הם, 'ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר' [בראשית כ"ג ט"ז]. הוא הצדיק המחזיר לעלות מהיכל אל היכל, כסוחר הזה עם הסחורות שלו, ההולך ממקום אל מקום, כך הצדיק עם המעשים טובים שלו. וכסף הוא לשון כיסופין, ושם הויה דיודי"ן תקן הארבעה אלפים רבוא אותיות שנכנסו אל כל כליה של בינה, אחר כך נעשה אריך אנפין כנודע, שבינה הסדוקה[1] נעשה ממנה אריך, נמצא שהשיגה לכל אחד מספירותיה ארבע מאות רבוא. ואלו הארבעה מאות רבוא הם מאירים בתוך כלי אריך, ואחר כך יוצא האור הנזכר דרך טבורו של אריך, ומאיר בפלגותא דשערי דרישא דזעיר אנפין, דהיינו מן המצח עד הקדקד, דהיינו דרך אמצעיות הראש, ששם מתחלקים השערות, חציים לימין וחציים לשמאל, מפני שהשערות הם דינים ובהארה הזאת הם ממותקים, ועל כן מתחלקים לשנים, כדי שלא יהיו הדינין יחד. ואלו הארבע מאות רבוא אותיות הם ארבע מאה עלמין דכיסופין שאמרנו, הם המאירים בפלגותא דשערי דז"א, ושם יש האורח צדיקים. י.png
– עמק המלך שער ט"ז פכ"ד

ביאור מהות עולם זה[עריכה]

עניינם הוא אור הכתר שהוא תענוג העליון. כעת נמשך ומתגלה ממנו הארה בלבד וגם זה רק בעולמות העליונים – בגן עדן העליון והתחתון, אך לעתיד לבוא יתגלה הוא עצמו - ובעולם הזה. במקורו גדול תענוג זה גדול לאין שיעור מכוחן של הנשמות, וכדי שיוכלו ליהנות ממנו (אפילו בגן עדן) הוא חייב להתצמצם. בתענוג זה שני אופנים: תענוג הנמשך על ידי לימוד התורה (ומתגלה בגן עדן העליון - עולם הבריאה), ותענוג הנמשך על ידי גמילות חסדים (וכן קיום שאר המצוות, שמתגלה בעדן התחתון - עולמות יצירה ועשיה). שני סוגי התענוג אינם מתצמצמים באותו אופן: התענוג שבמידות העליונות (אריך אנפין, שורש המצוות) מתצמצם על ידי הגולגלתא, והחכמה העליונה (מוחא סתימאה) מתצמצמת על ידי השערות היוצאות מהגולגולת. אכן, לעתיד לבוא יתגלה – ולא בגן עדן בלבד אלא בעולם הזה – עצם תענוג הכתר. וגילוי זה לא יהיה על ידי צמצום אלא כפי שהוא במקורו בחיוורתא (לבנונית הגולגולת הנראית ברווחים שבין השערות) ובחד ארחא דבפלגותא דשערי (השביל הלבן שמתגלה כשמסדרים את השערות לימין ולשמאל), והוא טל שעתיד להחיות בו את המתים. במדרש רמוז עניין זה במאמר שלושה כתרים... אחד שם בראשו ושנים בראש בניו: הכתר שבראשו הוא עניין הקרבנות (תפילה, העלאה ממטה למעלה) ושני הכתרים שבראש בניו הם עתיק ואריך שמתגלים לבניו על ידי תורה וגמ"ח.

מספרם[עריכה]

מכיון שבכללות ישנן בכתר שלוש דרגות, ישנם שלושה הסברים מדוע כלול אור זה מארבע מאות עולמות: כמו שהם בכללות הכתר, כמו שהם בפנימיות של חיצוניות הכתר (אריך אנפין), וכמו שהם בחיצוניות של חיצוניות הכתר (גולגלתא): • כ' רומז לדרגת הכתר, שתי בחינות שבכתר (עתיק ואריך) הם שני כפי"ן, וכשהם כלולים מעשר הרי ארבע מאות. • בשם ע"ב (ש"מקומו" חסד של אריך אנפין, שבחיצוניות הכתר) יש ד' יודי"ן (יו"ד ה"י וי"ו ה"י) כל אחד מהם כלול מעשר ונמצאו ארבע מאות. • עולמות אלו נמשכים מי"ג תיקוני דיקנא וכ"ז אותיות התורה (כ"ז ועוד י"ג הם ארבעים), וכשכלולים מעשר הם ארבע מאות.

שמם[עריכה]

עלמין דכסופין: עולמות אלו נקראים "כסופין" משום שכסף רומז לאהבת ה', לכוסף ותשוקה עצומה להתאחד עם ה'.

מקורות: תניא אגה"ק כט אשת חיל אוה"ת שמות ח סוף פרשת משפטים. אוה"ת בראשית א קטו ב ואילך

בספרי אדמו"ר הזקן[עריכה]

באגרת הקודש - פרק כ"ט מבאר אדמו"ר הזקן מהותו של עולם זה, לאחר הקדמה בה הוא מבאר את העולם שנקרא שערות דאריך אנפין, מבאר את מהותו של עולם זה שהוא התענוג האלוקי המתגלה לצדיקים ושממנו מתגלה הרצון העליון.

בתחילה מבאר ומקדים אדמו"ר הזקן את הענין של ההתגלות הראשונה בעולמות שנקראת בשם שערות - "מבואר בזהר ומובן לכל משכיל כי להיות שנפש רוח ונשמה שבאדם הן בחינת נבראים ואי אפשר לשום נברא להשיג שום השגה בבורא ויוצר הכל אין סוף ברוך הוא, וגם אחרי אשר האיר ה' מאורו יתברך והאציל בבחינת השתלשלות מדרגות רבות, מדרגה אחר מדרגה בבחינת צמצומים עצומים ולבושים רבים ועצומים הידועים ליודעי חן ונקראים באדרא רבה בשם שערות וכדכתיב בדניאל ושער רישיה כעמר נקא כו'".

לאחר מכן מסביר אדמו"ר הזקן כי אין די בדרגה זו שבסדר ההשתלשלות, משום ש"אף על פי כן לא יכלה הנפש או הרוח ונשמה למסבל האור כי טוב ומתוק האור וכו', כמו שכתוב "לחזות בנועם ה'" - לשון נעימות ועריבות ומתיקות ותענוג עצום לאין קץ, כמו שכתוב אז תתענג על ה' והשביע בצחצחות כו' לשון צחה - צמא כמו שכתוב בזהר, ואין בכחה לקבל הנעימות ועריבות הצחצחות שלא תצא מנרתקה ותתבטל ממציאותה כנר באבוקה, אם לא שמבחינת אור זה עצמו תשתלשל ותמשך ממנו איזו הארה מועטת בדרך השתלשלות מדריגה אחר מדרגה בצמצומים רבים, עד שיברא ממנה לבוש אחד נברא מעין מהות אור זה להלביש הנפש רוח ונשמה, ודרך לבוש זה שהוא מעין אור זה תוכל ליהנות מזיו אור זה ולהשיגו ולא תתבטל ממציאותה וכמשל הרואה בשמש דרך עששית זכה ומאירה וכו' וכמ"ש ויבא משה בתוך הענן ויעל כו' שנתלבש בענן ועלה וראה דרך הענן וכו' כמ"ש בזח"ב דף ר"י ורכ"ט".

לאחר שני הקדמות אלו מבהיר אדמו"ר הזקן את שמו של עולם הזה בקבלה: - "והנה אור זה הגנוז לצדיקים לעתיד לבא הנקרא בשם נועם ה' וצחצחות להתענג על ה' וד' מאות עלמין דכסופין דמתענגי בהון צדיקייא - ארבע מאות שקל כסף", ולאחר מכן הוא מבאר כי מעולם זה נשתלשל עולם הרצון הנקרא כתר שממנו שורש התרי"ג מצוות והז' מצוות דרבנן.

בספרי אדמו"ר הצמח צדק[עריכה]

מסביר אדמו"ר הצמח צדק [אור התורה משפטים ח' ג'ל] שעניין ארבע מאות עולמות אלו הוא המשכה וגילוי של בחינת חסד מכתר לעולמות, וזו לשונו: כי הנה אברהם היינו חסד עליון, כי חפץ חסד הוא, הוא דא עתיקא, לעפרון, לבחינת הקיצו ורננו שוכני עפר ואמרו רז"ל שוכני בעפר לא נאמר אלא שוכני עפר, מי שנעשה שכן לעפור בחייו וכתיב התנערי מעפר. ארבע מאות שקל כסף הם ת' עלמין דכסופין דירתין צדיקייא לעתיד לבוא, והם ב' בחינות שבכתר עתיק יומין ואריך אנפין שהם ב' כפין, ואפשר לומר שזהו שרש גן עדן העליון וגן עדן התחתון כי גן עדן העליון בינה בה גילוי עתיק, וגן עדן התחתון מלכות מקבלת מאריך אנפין. וכל זה נמשך על ידי אם כסף תלוה, כי מלוה ה' חונן דל ומשלם לך עלמין דכסופין.

בספרי אדמו"ר האמצעי[עריכה]

ביאור רחב יותר נמצא בספרי אדמו"ר האמצעי:שני מיני תענוגים יש לנשמה במצב שקודם בואה לגוף בעולם הזה, הקרויות בשם "כסף" ו"זהב", והנרמזות בפסוק "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף".

הבחינה הנקראת כסף, היא מלשון נכסוף נכספת וכמו נכספה וגם כלתה נפשי, והיא התענוג שהנשמות נהנין מזיו השכינה בגן עדן, וכן בתפלת השבת שעליה כתוב בפסוק "אז תתענג על ה'".

הבחינה הנקראת זהב, היא בחינת רשפי אש התענוג, שהוא - להכלל בעצמות, כניצוץ הנמשך ועולה מאליה להכלל בשלהבת, והוא הנקראת שעשועים עצמיים שהוא בחינת גבורות רשפי אש התענוג.

שני בחינות תענוג אלו, הם בחינת תענוג הנעלם, שהיא בדרגה גבוהה יותר מאשר תענוג המורגש שבא בשכל, הבא על ידי לימוד התורה, ונחשב לדרגה נמוכה יותר, מכיון שאי אפשר לידבק במחשבה במהות עצמית יתברך ממש, שהרי לית מחשבה תפיסא ביה. לעומת זאת, בחינת תענוג הנעלם הזה הוא שבא דוקא במורגש, וכמו שכתוב "נכספה וגם כלתה נפשי" ממש, וכשמתיישב בו דוקא זהו בחינת העדן של עולם הבא, שנאמר בו להנחיל אוהבי יש, שהן בחינת ת' עלמין דכסופין המאירים לצדיקים בעולם הבא. בעולם הזה עיקר העבודה הוא בתענוג שבבחינה הראשונה שנעשה על ידי לימוד התורה.[2]

הערות שוליים

  1. מעולם המלבוש
  2. אדמו"ר האמצעי, אמרי בינה, פרשת וישב, קצט, ב