הרבנות הראשית לישראל
הרבנות הראשית לישראל היא מוסד רבני עליון הפועל מטעם הממשלה במדינת ישראל. תחומי אחריותה כוללים מינוי רבנים ודיינים, התקנת תקנות, הפעלת מערכת הכשרות הממלכתית ועוד. בראש הרבנות הראשית עומדים שני רבנים ראשיים: הרב האשכנזי עומד בראש מועצת הרבנות הראשית והרב הספרדי עומד בראש בית הדין הרבני הגדול.
תולדות הרבנות הראשית
בזמן השלטון העות'מאני בארץ ישראל רוב תושבי הארץ היו יוצאי עדות המזרח, ובתפקיד המנהיג הרוחני עמד "הראשון לציון", שקיבל סמכויות מיוחדות מטעם הסולטן למנות ולפטר רבנים, ושימש כנציג היהודים במסדרונות השלטון, וריכז תחתיו את גביית המסים. יוצאי קהילות אשכנז שעלו לארץ לא היו נתונים תחת מרותו של הראשון לציון, אלא התארגנו בקופות מאוחדות שנקראו בשם 'כוללים', הקימו מוסדות חינוך ושירותים קהילתיים עצמאיים, ונהנו מחסותם של הקונסולים האירופאים.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה כבשו הבריטים את ארץ ישראל מהעות'מאנים, ובשנת תר"פ הנציב הבריטי החליט להגדיר מחדש את מעמדה של ההתיישבות היהודים בארץ ואת סמכויות הרבנים, ולאחר הקמת מספר ועדות חקירה החליט להקים גוף מעורב שימונה על בחירת הרבנים הראשיים. בשנת תרפ"א התכנסו לראשונה אנשי הגוף הבוחר שהיה מורכבת משני שליש רבנים ומשליש אישי ציבור שונים, ובחר בשני רבנים ראשיים. כרב הראשי האשכנזי נבחר הרב אברהם יצחק הכהן קוק, וכרב הראשי הספרדי נבחר הרב יעקב מאיר.
יחס רבותינו נשיאינו לרבנות הראשית
כמו רבים מגדולי ישראל דוגמת הרב יוסף חיים זוננפלד, התנגדו רבותינו נשיאינו להקמתה של הרבנות הראשית, מחשש שהממסד הכללי יכפה את דעתו על הרבנות הראשית, ויכריח אותם להטות את דעתם בניגוד לדעת התורה, באופן כזה שיתערבו שיקולים חיצוניים בפסקי הדין שלהם ויוציאו מכשול מתחת ידם[1], כאשר הממסד הכללי משתמש ברבנות הראשית כדי להכשיר את מעשיו.
הרבי הבהיר את דעתו, שהתנגדותו אינה לאנשים שנבחרו לעמוד בראש המוסד, היות וכוונתם רצויה והם עוסקים בתפקיד מתוך רצון לשפר את התייחסות לדת ולקרב את כלל הציבור לערכי התורה והמצוות, אך עצם קיומו של הממסד הוא דבר שלילי, ולכן ברמת העיקרון באם הדבר היה אפשרי - רצונו של הרבי הוא שיבטלו מוסד זה[2].
בחירות לרבנות הראשית
עד לכהונתם של הרבנים הראשיים הראשון לציון הרב יצחק ניסים והרב איסר יהודה אונטרמן, כהונת הרב הראשי הייתה משרת עולם, שהייתה נמשכת עד לפטירתו של הרב הנבחר[3]. בשנת תשל"ב הופעל לחץ פוליטי לשנות את חוק בחירת הרבנים הראשיים, ולקבוע שכהונתם של הרבנים הראשיים תימשך עשר שנים בלבד, ולאחר מכן יצטרכו להתמודד בבחירות נוספות על מנת להמשיך בכהונתם.
הרבי התנגד נחרצות לתהליך זה, והתבטא: "לא הייתה כזאת בישראל אשר חילוניים, ואפילו סתם בעלי בתים יסירו רב ממשרתו"[4].
למרות התנגדותו של הרבי הצליח החוק לעבור בכנסת, והרבנים הוחלפו ברב שלמה גורן וברב עובדיה יוסף[5].
מועצת הרבנות הראשית
כמו היחס הכללי של הרבי לרבנות הראשית, כך היה גם היחס השלילי של הרבי למועצת הרבנות הראשית. כאשר הרב שלמה יוסף זווין נבחר כחבר במועצת הרבנות, שיגר לו הרבי איגרת בה ציין מצד אחד את הנאתו מכך שהוא מוערך על ידי הגוף הבוחר, אך מצד שני הביע את דעתו שאין לברך על בחירה זו 'מזל טוב', היות וזהו תפקיד מלא בקשיים ובנסיונות[6].
בכ"ט חשוון תשכ"ט, לאחר שכבר כיהן כחבר המועצה שנים רבות, הוסיף לו הרבי: "לפי מהלך העניינים בעבר ובהוה, בוודאי שיוכרח בא-כוח הרבנות הראשית או העומד בראשה, להיות נוכח ולהשתתף בכמה וכמה של ענייני טקס וכו'. שגם עליהם מדובר באותם סימנים בשו"ע (עניינים שהיפך ההלכה). והלואי שימצא מי שיעמוד בנסיון בזה שלא להבחר, כי לכאורה תקוה קלושה ביותר, שלאחר שיבחר יעמוד בנסיון, ובתוקף עד כדי כך שלא להשתתף בטקס".
ביקור הרבנים הראשיים
על אף שהרבי התנגד לממסד הרבנות, הרבי הוקיר את פועלם של הרבנים הראשיים, ובמהלך כהונתם של הרב מרדכי אליהו והרב שפירא התקיימו מספר ביקורים רשמיים של הרבנים אצל הרבי ביחידות, במהלך העלו הרבנים שאלות שונות ודיונים הלכתיים בפני הרבי, ושוחחו יחד בעניני הלכה ומנהג.
בפעמים אלו, לאחר שהסתיים הביקור הרשמי במהלכה נכחו גם שאר חברי המשלחת, חברי מזכירות הרבי, צלמים, ואישים נוספים, נשארו הרבנים לדבר עם הרבי באופן פרטי, ודיברו על ענינים הנוגעים לכלל ישראל.
הפעם האחרונה בה זכו שני הרבנים הראשיים - הרב אליהו והרב שפירא - להתקבל יחדיו ליחידות אצל הרבי, היה ביום י"א אייר תשמ"ט.
הפעם האחרונה בה זכה הראשון לציון הרב מרדכי אליהו להתקבל ליחידות אצל הרבי, היה ביום ו' בחשוון תשנ"ב, ובמהלכו דיבר הרבי רבות בנושא הגאולה הקרובה[7](שיחתם הודפסה בקונטרס מיוחד[8]). בין הדברים אמר הרבי: "הגאולה עומדת כבר על סף הפתח, ומחכה לכל אחד ואחת מישראל, שיפתח את הדלת ויסחוב את הגאולה לתוך החדר[9]" לקראת סיום הפגישה אמר הרבי: "יהי רצון שבקרוב ממש תהיה הגאולה, אזי אבקר את כבודו בהיכל קדשו בארץ הקודש". הרב אליהו ענה: "ברוך הבא! אני אגיד בשמחה רבה: ברוך הבא בשם ה'!"". את התפעלותו של הרב אליהו מהפגישות עם הרבי, ציין בכינוס של כולל חב"ד שנערך באותו שבוע בניו יורק, כשהוא מציג את העובדה שהרבי היה בשעת הפגישה אחרי שעות רבות של חלוקת דולרים לאלפי איש, ולא היה נראה עייף או חלש והיה ב"צלילות המחשבה ובהירות הרעיון, בצורה מדהימה שאין לה כל אחיזה בדרך הטבע.. אמרתי, לית דין בר נש, אלא מלאך קדוש עומד לפנינו!".
מועצת הרבנות הראשית
תחת נשיאותם של הרבנים הראשיים, פועלת מועצת הרבנות הראשית שתפקידיה כוללים מתן מענה הלכתי לציבור, פיקוח על גופי הכשרות הממשלתיים, הסמכת נבחנים לרבנות ולדיינות, והענקת תקנים לרבני ערים ורבני שכונות ויישובים. כחברי המועצה מכהנים ארבעה רבני הערים הגדולות בארץ[10], ולצידם עשרה רבנים נבחרים, מחציתם אשכנזים ומחציתם ספרדים.
נכון לשנת תשפ"ב, חברי מועצת הרבנות הראשית הם שני הרבנים הראשיים לישראל (הרב דוד לאו והרב יצחק יוסף), הרב אריה שטרן רב העיר ירושלים, הרב יהודה דרעי רב העיר באר שבע והרב הצבאי הראשי הרב אייל קרים.
הרבנים הנבחרים למועצת הרבנות: הרבנים האשכנזים:
- הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא (ראש ישיבת מרכז הרב)
- הרב יצחק דוד גרוסמן (רב העיר מגדל העמק)
- הרב אליעזר שמחה וויס (רב העיר ה מועצה האזורית עמק חפר)
- הרב יעקב רוז'ה (נציג הרבנות הראשית במכון הלאומי לרפואה משפטית)
- הרב יצחק רלב"ג (יו"ר המועצה הדתית בירושלים לשעבר)
הרבנים הספרדים:
- הרב שמעון אליטוב (חסיד חב"ד ורב המועצה האזורית מטה בנימין)
- הרב יצחק לוי (רב העיר נשר)
- הרב רצון ערוסי (רב העיר קריית אונו)
- הרב שמואל אליהו (רב העיר צפת)
- הרב יצחק חיים פרץ (רב העיר רעננה)
היסטוריית הרבנים הראשיים
הרבנים האשכנזים:
- הרב אברהם יצחק הכהן קוק - ט"ז אדר תרפ"א - ג' אלול תרצ"ה (כיהן לצד הראשון לציון הרב יעקב מאיר).
- הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג - י"ז כסלו תרצ"ז - י"ט תמוז תשי"ט (כיהן לצד הראשונים לציון הרבנים הרב יעקב מאיר הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל והרב יצחק ניסים).
- הרב איסר יהודה אונטרמן - ד' ניסן תשכ"ד - ז' חשוון תשל"ג (כיהן לצד הראשון לציון הרב יצחק ניסים).
- הרב שלמה גורן - ז' חשוון תשל"ג - א' ניסן תשמ"ג (כיהן לצד הראשון לציון הרב עובדיה יוסף).
- הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא - א' ניסן תשמ"ג - כ"ט אדר תשנ"ג (כיהן לצד הראשון לציון הרב מרדכי אליהו).
- הרב ישראל מאיר לאו - א' ניסן תשנ"ג - כ"ט אדר תשס"ג (כיהן לצד הראשון לציון הרב אליהו בקשי דורון).
- הרב יונה יחיאל מצגר - י"ב ניסן תשס"ג - ט"ו בסיוון תשע"ג (כיהן לצד הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר).
- הרב דוד לאו - החל את כהונתו בי"ז מנחם אב תשע"ג (מכהן לצד הראשון לציון הרב יצחק יוסף).
הרבנים הספרדים:
- הראשון לציון הרב יעקב מאיר - ט"ז אדר תרפ"א - ט' סיוון תרצ"ט (כיהן לצד הרבנים הראשים הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג).
- הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל - י' תמוז תרצ"ט - כ"ד אלול תשי"ג (כיהן לצד הרב הראשי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג).
- הראשון לציון הרב יצחק ניסים - כ"ט שבט תשט"ו - ז' חשוון תשל"ג (כיהן לצד הרבנים הראשים הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב איסר יהודה אונטרמן).
- הראשון לציון הרב עובדיה יוסף - ז' חשוון תשל"ג - א' ניסן תשמ"ג (כיהן לצד הרב הראשי הרב שלמה גורן).
- הראשון לציון הרב מרדכי אליהו - א' ניסן תשמ"ג - כ"ט אדר תשנ"ג (כיהן לצד הרב הראשי הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא).
- הראשון לציון הרב אליהו בקשי דורון - א' ניסן תשנ"ג - כ"ט אדר תשס"ג (כיהן לצד הרב הראשי הרב ישראל מאיר לאו).
- הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר - י"ב ניסן תשס"ג - ט"ו בסיוון תשע"ג (כיהן לצד הרב הראשי הרב יונה יחיאל מצגר).
- הראשון לציון הרב יצחק יוסף - החל את כהונתו בי"ז מנחם אב תשע"ג (מכהן לצד הרב הראשי הרב דוד לאו).
סמל הרבנות
בשנת תשע"ה, לאחר פניות מהרב יוסף העכט להרב דוד לאו להסיר את ציור ה"לוחות" העגולות מסמלה הרשמי של הרבנות, בהתאם לקריאת הרבי בנידון[11] - הורה הרב דוד לאו לשנות את הלוגו הרשמי של הרבנות ללוחות הברית מרובעות.[12]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרבי דרש: הרבנים הראשיים יכהנו כל חייהם - לקט ממכתבי הרבי בנושא
הערות שוליים
- ↑ כמו שקרה לבסוף בכמה מקרים.
- ↑ מכתבו של הרבי לרב ניסן טעלושקין, כ' חשון תשכ"א.
- ↑ חוק זה נשאר עד היום בישראל לגבי משרת רבני ערים.
- ↑ אגרות קודש חלק כ', אגרת ז' תעד.
- ↑ עובדה זו הייתה אחת הסיבות לכך שהרב עובדיה יוסף לא התקבל ליחידות בבניין הספריה כמו רבנים ראשיים אחרים, (הרבי הסכים לקבלו בתנאי שיבוא בבגדיו הרגילים כלומר כובע וחליפה ארוכה אך לא בבגדים של הראשון לציון) הפגישה לא התקיימה בגלל סירובו של הרב עובדיה לבוא בלבוש רבני רגיל ומטעמים נוספים.
- ↑ אגרות קודש חלק כג, מכתב מתאריך י"א ניסן תשכ"ד (אגרת ח'תשצט).
- ↑ בהקשר לזה הועלו הנושאים הבאים: "לעת"ל משה ואהרון עמהם". פס"ד כבית שמאי לעת"ל. חיוב קרבנות לעת"ל על עבירות של זמן הגלות. אם גר שנתגייר עתה צריך להביא קרבן לכשיבנה ביהמ"ק. הצורך בפסק דין של רבנים שמשיח חייב לבוא מיד. עם ישראל טוען "השיבנו ה' אליך" והקב"ה מבקש "שובו אלי" בתחילה, אבל "אחרי רבים להטות".
- ↑ הודפסה כהוספה לספר השיחות תשנ"ב.
- ↑ בהמשך גם תיאר הרבי את אדמו"ר הריי"צ כ"שליט"א"
- ↑ הרבנים האשכנזים והספרדים של הערים מכהנים ברוטציה.
- ↑ על פי דברי הגמרא במסכת בבא בתרא יא, א.
- ↑ הידיעה ב