חברון

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־19:08, 14 בספטמבר 2021 מאת חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) (הסרת תווים בלתי נראים, קידוד קישורים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מתקיים דיון בו מוצע לאחד את הערך קהילת חב"ד בחברון עם ערך זה.
אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.
לדיון
חברון
ארבעת ערי הקודש
ירושלים • חברון • טבריה • צפת

‏חברוֹן היא אחת מארבעת ערי הקודש ובה שוכנת מערת המכפלה. העיר ממוקמת כ-30 ק"מ דרומית לירושלים, בגובה של כ-927 מטר מעל פני הים, במרכז אזור הר חברון המהווה חלק מהרי יהודה. בכחלק קטן מאוד משטח העיר גרים כ-1,800 יהודים, בכמה שכונות סגורות (היישוב היהודי בחברון) הנתונות לשליטת צה"ל, בסמוך למערת המכפלה. כמו כן נמצאת בסמוך גם ההתיישבות היהודית קריית ארבע, שנקראת כשמה הקדום של העיר.

בעיר הייתה קהילת חב"ד מתקופת אדמו"ר האמצעי ועד פרעות תרפ"ט. חידוש הקהילה החב"דית החל לאחר מלחמת ששת הימים עם התיישבות הצייר הרב ברוך נחשון במקום. כיום ישנם בחברון וקריית ארבע חסידי חב"ד ותשעה בתי חב"ד פעילים.

שיירת האור - חב"ד חברון

מערת המכפלה

מערת המכפלה בחברון
ערך מורחב – מערת המכפלה

במערת המכפלה שבעיר נקברו אבות העם היהודי, ועל כן חברון מכונה במסורת היהודית "עיר האבות".

היישוב החב"די בחברון

ערך מורחב – קהילת חב"ד בחברון

בשנת תקפ"א הוחלט להעביר את היישוב החבד"י מצפת ולקובעו בחברון. עד אז, מהעלייה הגדולה של החסידים לארץ הקודש עם הרב מנחם מענדל מויטבסק בחודש אדר תקל"ז, הייתה קהילת חב"ד הגדולה חיה בעיר צפת. בשנת תק"מ החלה ההגירה הגדולה לטבריה שעל שפת הכינרת. בודדים ובתוכם כמה מחסידי חב"ד, נותרו בצפת. בשנת תק"מ חזרו חסידי חב"ד שהיגרו לטבריה והתאחדו עם אחיהם בצפת - עד לשנת תקפ"א, אז הייתה ההגירה הגדולה שהביאה לכינון היישוב החבד"י בחברון.

ניתן לומר שבין השנים תקפ"א-תקפ"ג החל היישוב החבד"י להתבסס בחברון. בשנים אלו נשלחו שני שדרי"ם מאנשי חברון לגייס כסף עבור היישוב. אחד השדרי"ם, הרב שמעון שמרלינג, נקט בשיטה מעניינת לגביית כספים: הוא נהג להסתובב במושבות היהודים בחוץ לארץ ולהכריז שמי שרוצה לקנות ארבע אמות של נחלה בחברון - שיתרום סכום נכבד. שיטתו נחלה הצלחה והיא הגיעה לשיאה כאשר האדמו"ר האמצעי המליץ לחסידי חב"ד לקנות נחלה בחברון והבטיח שמי שיקנה ד' אמות בחברון - ינצל מחיבוט הקבר.

הדברים נכתבו בגליון מיוחד שהדפיס רב העדה האשכנזית בחברון, הרב שמעון מנשה חייקין בשנת תרמ"ח:

מעיד אני מה שראיתי בעיני המכתב יד קדשו, שכתב האדמו"ר האמצעי נבג"מ, לאנ"ש דפה עיה"ק בשנת תקפ"ג בעת שנתיסד היישוב של אנ"ש בחברון ת"ו. וכתב בזה"ל: מצאתי כתוב בשם הרדב"ז, שכל מי שיש לו אחוזת נחלה בעיה"ק חברון ת"ו יהיה ניצול מחיבוט הקבר, ואדמו"ר בעצמו קנה פה עיר הקודש את הבית הכנסת הקטנה (הנקראת בפי כל בית הכנסת אברהם אבינו, כמובא הסיפור על זה בספר עמק המלך בהקדמתו פ' עשירי יעו"ש נפלאות) על שמו, כדי שיהיה לו אחוזת נחלה בעה"ק חברון ת"ו.

בית כנסת אדמו"ר האמצעי

שיפוצים בבית הכנסת האדמו"ר האמצעי
ערך מורחב – בית כנסת אדמו"ר האמצעי בחברון

בית כנסת אדמו"ר האמצעי בחברון הוא בית הכנסת החב"די העתיק ביותר בארץ הקודש, ואולי בעולם כולו. הוא נקנה מכספו של אדמו"ר האמצעי.

בית רומנו

בית רומנו
בית רומנו

קנית חצר רומנו

עשור לאחר תחלת ההתיישבות החבדי"ת, גדלה הקהילה, ובית הכנסת הקטן לא הספיק לאכלס את כל המתפללים. ראשי העדה רצו לבנות בית כנסת נוסף, והיות ולהם לא היו את האמצעים הדרושים - פנו בבקשת עזרה ל"וועד הפקידים והאמרכלים" באמסטרדם, אולם הוועד דחה את בקשתם ולא אישר להם את העברת הכסף הנחוץ.

רק כעבור שני עשורים נוספים, בשנת תרי"ג, נקנה בית כנסת נוסף מתרומתם של האחים הגבירים מנשה וששון. כעבור שנים, לאחר הסתלקותו של אדמו"ר הצמח צדק, נקרא בית הכנסת הגדול על שמו - "בית מנחם". משנת תר"ל החלו היהודים לבנות בתים מחוץ ל"חצר היהודים", שהייתה כמין גטו בתוך העיר חברון. אחד מהראשונים ואולי הראשון שבנה בית מחוץ ל"חצר היהודים" היה הגביר ר' אברהם רומנו, שכינויו היה מרקדו רומנו.

בין העולים שבאו מאיסטנבול להשתקע בחברון, והיו ברובם בעלי אמצעים והצליחו לתפוס עמדה חשובה בקרב היישוב החברוני, היה צ'יליבי מרקאדו רומנו. היו לו בנים בקושטא, ששלחו לאביהם כסף רב כדי שיקים ארמון לתפארת בעיר האבות. ואכן, הוא היה אחד מחלוצי העדה היהודית שפרץ את חומות הגיטו והקים לעצמו ארמון של עשרות חדרים.

מאז ועד שהחצר נמכרה לאדמו"ר הרש"ב (בשלהי קיץ תרס"ח), התגוררו בבית זה זקנים עשירים שהגיעו מתורכיה. בתוך הארמון אף בנו בית כנסת בשם "בית הכנסת האיסטנבולי", ובשנת תרס"א שיכנו באחד הבתים את הרב הגאון חזקיה מדיני, בעל "השדי חמד". באותן שנים, נקלע הגביר אברהם רומנו, בעל הארמון, לקשיים כספיים והוא הציע את הנחלה למכירה. ברכישת הנחלה התעניינו גורמים אחדים (ערביי העיר, גורמי המסיון וחברת אליאנס - למטרת הקמת בית ספר), ובשלב מסויים כמעט נמכרה לאחד מנכבדי הערביים בעיר. אך הר"ש הויזמאן, שהיה סוחר אמיד מתקיפי הקהילה ועמד בקשרים טובים עם רומנו, הצליח להשפיע עליו להימנע מהמכירה והבטיח למצוא לו קונה יהודי שישלם לו אותו סכום שהבטיח הערבי.

למעלה מחמש שנים טיפל הר"ש הויזמאן במכירת הנחלה, בהן עמד תמיד על המשמר שלא תימכר לאחד מערביי חברון, וביום כ"א במנחם אב תרס"ח רכש את הנחלה בשליחות אדמו"ר הרש"ב בסך 22.000 רובל.

עם קניית החצר הגדולה, כתב הר"ש הויזמאן מכתב לרבי הרש"ב ולאדמו"ר הריי"צ, בו הוא מציע לקנות גם את החצר הקטנה יותר, הממוקמת סמוך מאוד לחצר הגדולה. הוא כותב עוד, ששביל הכניסה משותף לשתי החצרות וחלונות הבתים סמוכים מאוד זה לזה, וכיון שבעל החצר [משומד בשם דאהוד אפנדי] עומד למכור את החצר, ואי אפשר לדעת מי יקנה אותה ואלו קשיים יסבלו מהשכן החדש - לכן מוטב שיתאמצו להשיג עוד כסף ויקנו גם את החצר הקטנה. גם סביב קניין זה נערמו קשיים וכמעט שהמשומד מכר את תצרו לגוי רשע. רק בנס הצליח הר"ש הויזמאן לשכנעו שלא למכור את הנחלה.

כעבור כמה חודשים קנה הר"ש הויזמאן את החצר בשליחות הרבי הרש"ב. זמן קצר לאחר סיום הקנייה מת המשומד מיתה חטופה וכך מתאר זאת הר"ש הויזמאן: "הנני לבשרו בשורה טובה מגודל שמחת לבבי והתענוג שהתענגתי ברגשת לבבי יום עש"ק, בישועת ה' שהייתה על ידי בקניית חצר המשומד דאהוד אפנדרי ימ"ש, כי עש"ק נפגר דאהוד הנ"ל המשומד ימ"ש מחולי פתאומית ר"ל; כל אחינו בני ישראל, ספרדים ואשכנזים, פה אחד דברו על הצלחתי בקניית החצר שהיה מיועד להעשות בית מסגד גאמע ברחוב גאגאזין, ואשר בכל הון לא היה עוד אופן לקנותו, וגודל הפחד והסכנה שהיה בזה לכל החצרים שבצדו ובפרט לחצר הגדול שקנינו מרומנו שיחי'".

בשנת תשע"ד זרקו ערבים שני בקבוקי תבערה לעבר הבית.

השתלטות על בית רומנו

ערך מורחב – פרעות תרפ"ט

בשנת תרפ"ט עלה הכורת על היישוב היהודי בחברון וכל בתי היהודים נשדדו, נבזזו ונהרסו. היחיד שלא הוזק בפרעות אלו היה - בית רומנו, שכאמור היה בידי הממשלה. הוא נשמר במתכונתו המקורית עד לשנת תרצ"ד, אז התחילו הערבים לבנות בחצר הבניין שורת חנויות.

כשנודע הדבר לרבי הריי"צ, שיגר מכתבים לכמה אישים חשובים בארץ ישראל, ביניהם גם לרב אברהם יצחק קוק, וביקשם למנוע מהערבים לבצע את זממם. אולם הם לא הצליחו למנוע זאת ורחבת החנויות נבנתה בשטחו הצפוני של החצר, שם הן קיימות עד היום הזה.

בחורף תר"צ שלח הר"ש הויזמאן מכתבים לרבי הריי"צ, בהם שאל מה עליו לעשות עם נחלותיו שלו בחברון וכן מה יעשה עם נחלות הרבי הריי"צ. במכתב מד' בניסן, עונה לו הרבי הריי"צ שהוא עדיין לא החליט מה לעשות עם נחלותיו, אבל אל לו לקשור את גורל נחלותיו בגורלם של נחלות רבינו.

כעבור כמה חודשים, בחנוכה תרצ"א הורה לו הרבי הריי"צ "להשכירה בכל אופן, למען שמירת הנחלה" וכמו כן הורה לו להעביר את הנחלה - שכאמור לעיל הייתה בבעלותו הרשמית של הרש"ז הבלין - על שמו של רבינו. למעשה הועברה הנחלה רק בשנת ת"ש.

מפנה דרמטי בנחלות רבינו אירע בשלהי חורף תרצ"ו: מושל העיר חברון החליט להפקיע את נחלות רבינו מידיו, וכדי שלא ייראה המעשה כגזילה ממש - הציע לשלם סכום נמוך לרבינו כ"דמי מכירה". הרבי הריי"צ קיבל את הידיעה על כך במכתב ששיגר לו הרש"ז הבלין, בו גם כתב כי התייעץ עם עורך דין ונראה שאין דרך למנוע ממושל חברון להשתלט על הנחלה.

יחד עם זאת, לא זנח הרבי הריי"צ את האפשרות למנוע ממושל חברון לקחת את הנחלה בכוח הזרוע והוא שלח מכתב לשופט גד פרומקין, ראש השופטים בירושלים, שהיה ידוע ומוכר בקרב חוגי המימשל בארץ ישראל וביקשו להשפיע על הממשלה שלא יבצעו את זממם. עוד כתב לרש"ז הבלין, שיפנה לעורך דין נוסף כדי לשמוע חוות דעת משפטית נוספת באשר לחוקיות מעשיו של מושל העיר חברון.

כעבור פחות משבועיים, בט"ו בניסן, נפטר הרש"ז הבלין, כנראה לפני שהספיק לקבל ולבצע את בקשת הרבי הריי"צ. בחודש אייר תרצ"ו מונה בנו, חנוך הענדל הבלין, לממונה הרשמי על הנחלאות במקום אביו ומעתה פנה אליו הרבי הרי"צ בקשר לנחלאות.

כפי הנראה, הועילה הפעילות העניפה שננקטה על ידי הרבי הריי"צ ממרחקים ומושל חברון שוב לא ביקש להפקיע את הנחלה מידיו.

גאולת הבית

בשנים המאוחרות יותר שכן ב"בית רומנו" בית-ספר ערבי גדול. על חלק מהשטח היו בנויות חנויות של הערבים, ובחלק גדול ממנו מוקמה התחנה המרכזית של חברון הערבית.

בתחילת חודש ניסן תשמ"א נסע הרב משה לוינגר לרבי ופרס את תוכניותיו, לפיהן הוא יגאל את הבית מידי הערבים ויפתח במקום ישיבה לצעירים. הרבי הקשיב ולבסוף הסכים להעניק לרב לוינגר יפוי-כוח לפעול בשמו כדי לגאול את הנחלה החב"דית.

בינתיים אירעו כמה אירועים בטחוניים בעיר, בתגובה, נקטה הממשלה בשורת הצעדים, כחלק מהם, החרים משרד הבטחון את הנחלה כולה (למעט שורת החנויות שבנו הערבים לאחר תרפ"ט) לצרכים ביטחוניים ולפיתרון בעיית תלמידי בית הספר הערבי - העניקו לעיריית חברון תוספת כיתות לימוד בבתי-ספר אחרים בעיר.

המהלך כולו תואם בין הרב לוינגר לשר הביטחון דאז, אריאל שרון, שתכנן להקים בשטח הריק מחנה צבאי, ואת הבניין להעביר בשלב מאוחר יותר לרשות המתיישבים היהודיים כדי שהללו יפתחו ישיבה לצעירים במקום, לפי התוכנית המקורית של הרב לוינגר.

בחודש אלול תשמ"ב נפתחה ישיבת "שבי-חברון" ב"בית רומנו". עם הגידול במספר התלמידים, נוצר צורך דחוף להרחיב את המבנה הקיים. הוחלט לשפץ את הבניין כולו ולהוסיף עליו עוד קומה. בשנת תנש"א קיבלה התוכנית את אישורו של שר השיכון דאז, אריאל שרון, שהתחייב להעניק 2 מיליון ש"ח לשיקום הישיבה. עם תחילת השיפוצים התגלה במקום מבנה תת-קרקעי עתיק, שלא היה ידוע עליו. מסתבר, שמאות, ואולי אלפי שנים קודם שבנה רומנו את הבניין, היה במקום בית גדול, שלא היה ידוע עליו עד כה. הקומה התת-קרקעית שופצה אף היא, בתיאום עם ארכיאולוגים מומחים, וכיום שוכנים בה מחסני הישיבה וחדרים שונים.

בקיץ תשנ"ב, עם עליית ממשלת השמאל לשלטון, הודיעה הממשלה כי היא לא תכבד את ההסכמים עליהם חתמה הממשלה הקודמת, והתקציבים שהיו אמורים להגיע לישיבה - הוקפאו. הנהלת הישיבה תבעה את הממשלה בבית-משפט והצליחה להוציא את הכסף המובטח.

תוכנית להקמת שיכון חב"ד

בשנת תשמ"ג, כשנתיים לאחר ש"בית רומנו" נגאל מידי הערבים, הוכנו במשרדי כולל חב"ד תוכניות להקמת ישיבה-גדולה חב"דית ב"בית רומנו". לפי התוכניות, יציב כולל חב"ד מבנים זמניים בקרבת "בית רומנו", לשם יעברו תלמידי ישיבת "שבי חברון" עד שיימצא עבורם מבנה מתאים בחברון ובינתיים ישפצו את הבניין הקיים כדי שיהיה ראוי לשימוש.

בתחילה, היחס של הרבי היה מאוד חיובי, והתוכניות הללו זכו להסכמתו וברכתו של הרבי. בשלב זה נכנס לתמונה אחד מידידי חב"ד בחוץ לארץ, שעמד בקשר מצויין עם הרב אריה לייב קפלן ושמע על התוכנית, הוא הביע את הסכמתו לממן את כל הפרוייקט. בשלב זה נכנס לתמונה גם ארגון הגג למוסדות חב"ד, לפי התוכניות שגובשו אז, דובר על שכונה חב"דית מסביב לישיבה, שאת ההשקעה הבטיח לממן התורם.

תוך כמה שבועות עלתה התוכנית על פסים מעשיים: מבנים זמניים הובאו והוצבו סמוך ל"בית רומנו"; עסקני חב"ד קיימו ישיבות עם ראש-הממשלה, מר מנחם בגין, ושר השיכון מר דוד לוי, שהסכימו בעיקרון לתוכניות; ואפילו ישבו על המפות של הבניין והכינו תוכניות בנייה מפורטות, במטרה לשפץ את הבניין בשלב ראשון, ולהוסיף קומה או שתיים בשלב מאוחר יותר.

בשלב מסוים הקפיא הרבי את התוכנית, במכתב ששלח הסביר כי למרות הרצון לחדש את היישוב החב"די בחברון, הוא לא מוכן לקחת על עצמו אחריות לשלוח לשם את חסידיו, היות והמצב הבטחוני העכשווי איננו מספיק בטוח. לכן, כל עוד המצב הבטחוני ישאר כמות-שהוא - הרבי לא ישלח את חסידיו להתיישבות מאורגנת בחברון. הרבי מסיים את מכתבו בהבטחה, שברגע שהמצב ישתנה, ויהיה ניתן להתיישב בחברון ללא סכנה בטחונית - תועלה התוכנית שוב.

ישיבת חב"ד בחברון

ערך מורחב – תורת אמת חברון

בשנת תרע"ב הוחלט על פתיחת ישיבה חדשה בחברון בשם "תורת אמת חברון" - זאת לאחר שאדמו"ר הרש"ב לא היה שבע רצון מהישיבה הקודמת מגן אבות (חברון) - שתמוקם ב"בית רומנו".

למטרה זו שיגר הרבי הרש"ב את המשפיע הרב שלמה זלמן הבלין יחד עם עוד כמה תלמידים להיות מייסדי הישיבה. כך התנהלה הנחלה הזאת בשנים תער"ב-תרע"ד, במשך זמן קיומה של ישיבת "תורת אמת" בחברון.

בקיץ תרע"ד, כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, גורשו כל אזרחי רוסיה מחברון ומארץ ישראל כולה. בין המגורשים היו גם המשפיע והתלמידים שבאו ללמוד בישיבת "תורת אמת". כך התרוקן חלק מ"בית רומנו". כעבור זמן מה, נתפס כל הבניין על ידי השלטונות האנגלים ושימש כבית הסוהר, בית המשפט והמשטרה העירונית.

לאתר הסתלקותו של הרבי הרש"ב, בשנת תר"פ, עברה הבעלות על החצר לידי בנו אדמו"ר מוהריי"צ, והוא מצידו מינה עליה את הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב וביקש ממנו "להנהיגה, לתקנה, לגבות שכירות הבתים עד עתה, לגבות הוצאות התיקונים, ולדרוש היזקה הכל כחוק, לפנות ולשלוח השכנים הדדים בה עתה, הן אנשים פרטיים, הן בתי מוסד, איזה שיהיו, גם בתי מוסדי הממשלה איזה שתהיה".

כעבור כמה שנים, בתרפ"ב, מונה הרב שלמה זלמן הבלין למורשה ומיופה הכוח הרשמי על הנחלאות ומאז היה הוא האחראי על הנחלות ואליו פנה הרבי הריי"צ בהקשר אליהן.

בית שניאורסון

בית שניאורסון בחברון

בית שניאורסון ממוקם כ-10 מטר דרומית לבית הדסה. הבניין נבנה במאה ה-91 על ידי חסידי חב"ד והוא שימש כבית ועד, בית מדרש, הכנסת אורחים ולמגורים.

בית שניאורסון היה מקום מגורה של הרבנית מנוחה רחל סלונים לבית משפחת שניאורסון (נכדת אדמו"ר הזקן - רבי שניאור זלמן מלאדי ובת האדמו"ר האמצעי - רבי דוב בער), אשר שמשה כאם היישוב החב"די בחברון ואשר נודעה בצדקנותה וסגולותיה, והייתה נערצת על כל תושבי חברון.

גאולת הבית

לאחר הפוגרום בשנת תרפ"ט השתלטו הערבים על הבנין. בשנת תשל"ח פנה הרב משה לוינגר אל הרבי בבקשה להורות לכולל חב"ד, שהחזיק בבעלות הרשמית על הבנין, להעניק לו יפוי-כוח על בית שניאורסאהן. לאחר פניות חוזרות ונשנות מצד הרב לוינגר, הורה הרבי בהודעה טלפונית מי"ט כסלו תשל"ח לראשי כולל חב"ד, לפנות בנידון לרב מורה הוראה מאנ"ש.

בעקבות זאת נערכה הפגישה בבית רבה של העיר בני ברק, הרב יעקב לנדא. הרב לנדא הביע את דעתו שכדאי להעניק לרב לוינגר יפוי-כוח לגאול את בית שניאורסאהן. מייד לאחר שהוענק לו יפוי-הכוח, החל הרב לוינגר לפעול במהירות. הוא פנה לבעלי-הבית הערביים, ולאחר דין ודברים נגאל הבית.

הבית כיום

כיום - לבית שניאורסון נוספו עוד שתי קומות ולחזיתו הצפוני של הבניין הוצמד בניין חדש הנקרא 'בית השישה'. בצדו האחורי של בית שניאורסון נבנה בניין נוסף הנקרא 'בית פינק' ע"ש התורמים.

בבית שניאורסון מתגוררות כיום שש משפחות גדולות ובקומת הכניסה נפתח פעוטון.

ביקור אדמו"ר הריי"צ בעיר

בחודש מנחם אב שנת תרפ"ט הגיע אדמו"ר הריי"צ לביקור בחברון, בהגיעו לשם התקבל על ידי התושבים היהודיים והתאכסן בבית מלון מחוץ לעיר. כשיצא מהבית מלון ליוו אותו התושבים בשיירה דרך הכביש החיצוני אל מערת המכפלה. בעזרת החסיד הרב אליעזר דן סלונים, שהיה מנהל בנק אפ"ק והיו לו קשרים בשלטון הערבי בחברון, הושג אישור כניסה מיוחד עבור אדמו"ר הריי"צ ושלושה מלווים. כשהשיירה הגיע ל"שער יעקב" (משם הייתה הכניסה אסורה ליהודים) קיבלו אותם משלחת מנכבדי הערבים ונתנו למורשי הכניסה סוליות עור ושרוכים, כדי שלא יצטרכו לחלוץ את הנעליים בכניסה, כמנהגם. בכניסה למערה הלך אדמו"ר הריי"צ בראש ומלוויו, היהודים והערבים, מאחור. נכבדי הערבים הסבירו לאדמו"ר הריי"צ על המקום והקברים. הביקור היה מרגש במיוחד ושקט. כשהגיעו ל"שער אברהם" ירדו במדרגות, עד למדרגה השביעית (שהייתה מותרת ליהודים) ויצאו. בהמשך ביקר אדמו"ר הריי"צ גם בקהילת חב"ד שבחברון.

חברון שייכת ליהודים

כך כותב ביומנו, הרב שמחה עלברג ראש אגודת הרבנים בארצות הברית, ששמע מהרבי, במוצאי אחרון של פסח תשל"ח:

סיפר שכשהיה אצלו השגריר באו"ם מר הרצוג בשמחת תורה דיבר עמו על דברי חז"ל שחברון הוא מהמקומות שאין אומות העולם יכולים להונות את ישראל וכו' וביקש ממנו להכריז בעצרת הכללית שחברון שייכת לעם ישראל, ובפרט לשבט לוי שכן הוא משבט לוי, ואכן עשה כך והייתה נחת רוח מכך כי בוודאי פעלו דבריו את פעולתם, ואף שכבר החליטו ומנוי וגמור עמם להחזיר את חברון, הרי הכרזה זו באוזני כל העמים וכן ההקפות שנערכו בחברון שענינם של כל אלו הוא: הכרזה באוזני כל השרים של שבעים האומות למעלה, על שייכותה של חברון לעמינו, אשר אולי תדחה את הגזירה לעשר עשרים שלושים שנה ועד אז יבוא משיח ויהיו בידינו גם החלקים מארץ ישראל אשר מעבר לירדן.

בית הקברות בעיר

ציון הרבנית מנוחה רחל בחברון

בבית הקברות בעיר ישנה "חלקת חב"ד". במסגרת הסכם אוסלו ב' בסוף שנת תשנ"ה, עליו חתמו יצחק רבין ושמעון פרס, הגיעו למקום גנרלים שהחליטו למסור את כל שטח בית העלמין של חב"ד לידי הערבים. הם כלל לא היו מודעים לגודל קדושת המקום והחשיבות העליונה שחב"ד מייחסת למקום, וזאת בגלל שהמקום היה מוזנח מאד.

ר' ברוך מרזל הוכנס לעניין ומיד התקשר לגב' שרה נחשון, מי שהרבי כינה אותה כ"בנות צלפחד" בתקופה שהסתגרו ב'בית הדסה'; מביתם שבקריית ארבע הוקם חפ"ק להצלת המקום. בלילה הרימו טלפונים לרב יהודה לייב גרונר, המזכיר של הרבי, שהוא גם נכד הרבנית, ולכל רבני חב"ד. הרב יצחק יהודה ירוסלבסקי נשאר ער כל הלילה ההוא והרים טלפונים לכל העולם במטרה להפעיל יהודים שיתערבו כדי להציל את המקום הקדוש. לשכת ראש הממשלה רבין החלה להיות מוצפת בטלפונים ומברקים שהגיעו מכל העולם.

לאחר הלחץ, רבין החליט להגיע למקום בסיור הליקופטר יחד עם האלוף עוזי דיין, כדי לבדוק באופן אישי את השטח. ולאחר לחצים קשים מאד, הסכימו לשנות את המפות, ולהשאיר את בית העלמין בידיים יהודיות. חלק מבית העלמין נשאר בידיים פלשתיניות, וגדר חוצצת בין שני החצאים. בחלק השני קבור הרב שמעון מנשה חייקין שנשלח על ידי האדמו"ר האמצעי לחברון לכהן בה כרב, ועוד גדולי חסידי חב"ד. מקום קדוש זה הפך למגרש כדור רגל של הערבים. בחצי השני, בין היתר, קבורה הרבנית מנוחה רחל סלונים.

בשנת תשנ"ז, כשבנימין נתניהו מסר חלקים מחברון, פינו את כל הגבעות שמסביב, וכך הפך הקבר של הרבנית למובלעת יהודית, כאשר משלושת הצדדים המקום נתון לשליטה פלשתינית. הצבא כמעט ולא איפשר להגיע למקום, וחילול בית העלמין גבר מיום ליום.

ר' ברוך מרזל החליט לעשות מעשה ועבר לגור במקום, לאחר חודש וחצי צה"ל פינה אותו משם. בתגובה פתח מרזל במקום 'כולל' אברכים, במבנה הטהרה הסמוך לבית העלמין. הצבא מצידו אסר להשתמש במבנה, וכל הניסיונות להיכנס למבנה לא צלחו. הערבים שהבחינו כי המקום מתחיל לקבל צורה, לא בחלו להמשיך ולחלל את המקום. שלש פעמים העלו באש את המבנה, כאשר הציון עצמו חולל 17 פעמים!

באותה תקופה תושבי תל רומיידה הסמוכה הגיעו מידי שבת להתפלל קבלת שבת על ציון הרבנית. לאחר זמן, הרב מאיר רודס מקראון הייטס הביא קבוצת בנות חב"דיות לחברון, והם לקחו על עצמן לטפח את כל איזור בית העלמין. ביום האחרון שהיו במקום, נפתחה לעברן אש, ואחת הבחורות נפצעה קל. בחודש אלול תשס"ב, בשלהי כהונתו של שר הביטחון בנימין בן אליעזר, החליט לפתע לאשר את המבנה לצורך פתיחת הכולל.

בית חב"ד בעיר

שליח הרבי לחברון הרב יוסי נחשון במבצע פורים עם חיילי צה"ל
ערך מורחב – בית הכנסת מנוחה רחל

בחברון פועלים שלוחי הרבי מלך המשיח בראשות הרב ויקטור עטיה, הרב דני כהן, הרב יוסי נחשון והרב רפאל ברוד.

בית חב"ד פועל בעיקר עם חיילי צה"ל המשרתים באזור. כמו כן הקים ומפעיל הבית חב"ד את ארגון "הכנסת אורחים" ואת מקווה הטהרה ליד מערת המכפלה.

בעיר פועל "כולל" מיוחד לחסידות שהוקם בשנים האחרונות. הכולל ממוקם בבית הכנסת "מנוחה רחל" שנקנה על ידי אדמו"ר האמצעי. בית כנסת "מנוחה רחל" נקרא ע"ש הרבנית, על פי הוראת הרבי לרב יצחק גינזבורג.

ביום ב' ניסן תשע"א פתח הרב ויקטור עטיה בלב קריית ארבע בניין בית חב"ד מפואר בן 3 קומות הכולל בית כנסת וחדרי לימוד לעילוי נשמת בתו חיה מושקא, שביום זה חל יום הבת מצווה שלה.

שנה לאחר מכן הוא הביא את הרב רפאל נחמן ברוד לתפעל את הבניין ואת בית כנסת חב"ד הגדול ולבנות את קהילת בית חב"ד קרית ארבע חברון.

בשנת תשע"ח נפתח על ידי הרב ברוד בית ספר חב"ד בנות ומונה כיום 140 בנות מקרית ארבע חברון.

בית הספר וגני חב"ד שוכנים במבנה בית חב"ד וסביבותיו לצד בית כנסת חב"ד וכולל אברכים.

בנוסף הוקם בית חב"ד על ידי הרב יהונתן עטיה בפתח מערת המכפלה.

כיום יש בתחומי קרית ארבע חברון ושכונותיה תשעה שלוחים שמפעילים בתי חב"ד שוקקי פעילות.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=חברון&oldid=493779"