המרפסת

המרפסת היא המבנה שהוקם במערב בית המדרש הגדול ב-770, ששימש את הרבי בצאתו לתפילות בשנים תשנ"ג - תשנ"ד.

היסטוריה

בכ"ז אדר ראשון תשנ"ב עבר הרבי אירוע מוחי ובעקבות כך הפסיק לרדת מחדרו אל התפילות בזאל הגדול של 770.

בתחילת שנת תשנ"ג, נעשו מספר שינויים ב-‏770, כדי שהרבי יוכל להתפלל עם החסידים. לפני ראש השנה בנו חדר תפילה מיוחד לרבי, בגובה עזרת הנשים, מעל הפירמידות הקבועות במערב 770, עם חיבור ישיר לחדרו של הרבי. במהלך התפילות רצה הרבי לראות את הקהל והסירו את החלונות, והרבי התאמץ להתרומם מעט כדי לראות. לקראת שמחת תורה בנו את המרפסת, שתאפשר את השתתפותו של הרבי בהקפות באופן שיוכלו לראותו היטב. לאחר חג הסוכות בנו גרם מדרגות מהמרפסת לבימה ב-770. היה זה בעקבות ירידתו הפתאומית של הרבי ל-770 בחג השבועות אשתקד, ובכדי לאפשר את הדבר באם הרבי ירצה לרדת שוב. בתקופה בה הרבי הופיע במרפסת - הורדו חמשת הנברשות שהיו תלויות בתקרת הזאל הגדול, כדי לאפשר לקהל לראות את הרבי. בשנת תשנ"ד שינו קצת את מבנה המרפסת, באופן שיקל על הרבי להסתכל למטה ולראות את החסידים.

סדרי יציאת הרבי למרפסת

יציאת הרבי למרפסת, הייתה בדרך כלל בהפתעה. לצורך עדכון כל תושבי השכונה ותלמידי התמימים על יציאת הרבי, הושק מכשיר ה'ביפר' (בדומה למכשיר הסלולארי כיום), שהוחזק על ידי רבים מהחסידים, והיה מצפצף כל פעם שהרבי הודיע שיצא אל החסידים. אז כולם היו רצים ל-770 כדי לראות את הרבי.

יציאות הרבי היו על פי רוב בתפילות מנחה, פעמים גם למעריב ובאופן נדיר גם לשחרית. עד לשמונה עשרה, שהה הרבי בחדר המיוחד שהיה על יד המרפסת, ולאחר מכן עבר הרבי למרפסת כשהוילונות סגורים. לאחר הקדיש בתרא^[1] היו המזכירים פותחים את הוילונות, ומיד בסיום התפילה היו החסידים פוצחים בשירת יחי אדוננו, והרבי היה מעודד באמצעות ראשו וידו השמאלית הקדושים.

הגילוי היה מסתיים, כאשר הרבי היה מסמן בראשו לצד שמאל, כאות לסגירת הוילון.

היו גם עוד תאריכים מיוחדים בהם יצא הרבי למרפסת:

י"ט כסלו תשנ"ג

בי"ט כסלו תשנ"ג, התקיימה התוועדות עם הרבי במרפסת שארכה למעלה מחמש שעות (!). בעוד שבדרך כלל יציאות הרבי למרפסת לא ארכו למעלה מחמש דקות.

בתחילת ההתוועדות ניגנו יחי אדוננו במשך כחצי שעה, הרבי עודד בראשו הקדוש והסתכל על הקהל. לאחר מכן סימן הרבי שיגידו לחיים, ותוך כדי זה התחילו לנגן את ניגון פדה בשלום, ולאחר מכן את כל ניגוני רבותינו נשיאינו - על פי סימון הרבי.

לאחר הניגונים בירכו כמה רבנים את הרבי, וכמה חזרו על שיחות ודברי תורה על י"ט כסלו.

כשעה לאחר תחילת ההתוועדות הרבי סימן בידו, בצורה של תביעת משהו מהחסידים. הרב גרונר ניסה לשאול את הרבי למה הוא מתכוון, ועל רוב ההצעות הרבי עונה 'ניין' (= לא) ועל חלק מועט מהן 'יע' (= כן). ציבור החסידים בכה מצער על אשר לא הבינו מה שהרבי תובע מהם. ולאחר כשעה נסגר הוילון.

בעוד החסידים נשארים למטה מצטערים על המראה שחזו, התקבלה ההודעה שהרבי רוצה לצאת שוב. כשנפתח הוילון חזר על עצמו שוב המחזה - הרבי תובע מהחסידים דבר מה, והם לא מצליחים להבין למה כוונתו. כך נסגר ונפתח הוילון 6 פעמים (!) מכל רחבי בית הכנסת, זרמו פתקים עם הצעות למה הרבי מתכוון. כשאת רובם, חברי המזכירות לא הספיקו לקרוא. גם מרחבי העולם זרמו מברקי 'פאקס', אך למרות כל ההצעות נראה שהחסידים לא זכו לרדת לסוף עומק דעת הרבי.

היו חלק מההצעות שכן התקבלו על הרבי. בכללי נראה היה, שהחסידים בכיוון. אך כשמגיעים לפרטים, הרבי מניד בראשו לשלילה. נראה היה שכוונת הרבי הייתה לתיקון אחד מעניני השכונה - קראון הייטס, ואף הוכרזו על כך החלטות על ידי רב השכונה - הרב יהודה קלמן מארלו, שלחלקן הסכים הרבי. אך בפועל הרבי נשאר בתביעה שלא זכו החסידים להבינה.

לאחר חמש שעות הרבי הורה לסגור את הוילון, וגם אז המשיך הרב גרונר לשאול אותו על כוונתו, כשבפועל רק לאחר עוד שעה, חזר לחדרו^[2]^[3].

כינוס השלוחים תשנ"ג

בשנת תשנ"ג התקיים ה'באנקעט' של כינוס השלוחים העולמי ב-770, ודובר על כך שהרבי יצא למרפסת.

לאחר שהמזכירים והמשב"קים נאספו ב-770, החלה בזאל הגדול שירת ניגון ראש חודש כסלו, לאחר שמונה דקות הוכרז שהרבי יצא, כשהרבי יצא הוחלפה השירה לשירת 'יחי' הרבי עודד בראשו וסקר את הקהל, ובהמשך עודד בראשו בחזקה^[4].

יו"ד שבט תשנ"ג

ערך מורחב – סאטלייט

בי' שבט תשנ"ג נערכה ב-770 התוועדות י' שבט, ששודרה על ידי לווין לרחבי העולם. השידור הראה את הרבי מעודד שירת יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד בראשו וידיו הקדושים.

כל התקשורת דיווחו בהרחבה על השידור המיוחד, והעבירו את השידור בשידור חי.

בשעה חמש אחר הצהריים, הגיעו כלל אנ"ש, לבושים בגדי שבת, ואלפים מכל ארצות הברית והעולם נכנסו ל770.

בהיפתח הכינוס, אמר כל הקהל תהלים צ"א - לרפואת הרבי מלך המשיח. השליח ציבור, הרב משה טלישבסקי, אמר פסוק בפסוק וכל הקהל אחריו.

לאחר מכן, נאמו מחשובי הרבנים והשלוחים מרחבי העולם כשביניהם הרב שניאור זלמן גוראריה, שנאם כנציג ועד רבני ליובאוויטש ואגודת חסידי חב"ד, אשר הסביר את טיבו של מעמד זה שאינו הכתרה, מכיון שההכתרה למלך המשיח נעשית על ידי ה', אלא קבלת המלכות מצד העם.

לאחר הנאומים, דיבר באמצעות מערכת הכריזה הרב יהודה לייב גרונר ואמר אשר הרבי יורד לתפילה רגילה ואין לתת שום פרשנות אחרת לעובדה שהרבי יורד. מיד לאחריו תרגם הרב חיים יהודה קרינסקי את דברי הרב גרונר לשפה האנגלית.

בשעה חמש ורבע יצא הרבי אל החדר המיוחד. הקהל החל לנגן 'אורך ימים', והורמו התריסים.

לאחר תפילת ערבית יצא הרבי אל המרפסת. הרב שניאור גוראריה בירך את הרבי לרגל יו"ד שבט, והכריז על קבלת מלכותו מחדש כמלך המשיח כשהוא מסיים בהרכזת יחי, ומיד החל הקהל לנגן יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. במשך שמונה דקות עודד הרבי את שירת היחי.

לאחר מכן, חזר הרב יואל כהן את מאמר באתי לגני, ונאמו הצייר מיכאל שוורץ, הרב ברל לזר - שליח הרבי לרוסיה, והרב הלל פבזנר שליח הרבי לצרפת, ולסיום - רקד הקהל בניגון "יחי".

הפעם האחרונה

קובץ:הוליון... 2.jpg

הוילון נסגר בפעם האחרונה לבינתים

הפעם האחרונה בה זכינו לראות את הרבי בפומבי מעודד את שירת היחי, הייתה ביום שישי י"ד חשוון תשנ"ד. היה זה זמן קצר לפני כניסת שבת בשעה 17:20, כשה'ביפרים' ציפצפו והודיעו: "מנחה נאו" (כלומר, עכשיו הרבי יוצא לתפילת מנחה).

לאחר התפילה, נפתח וילון המרפסת, ולמשך חמש דקות עודד הרבי את שירת היחי. ואז, נסגר הוילון בפעם האחרונה, עד להתגלותו המיידית של הרבי.