770 - מרכז חב"ד העולמי
אִיסְטֶרְן פַּארְקְוֵוי 770 (נקרא בקיצור סעוון סעוונטי) הוא בית אגודת חסידי חב"ד העולמי ובו בית מדרשו של הרבי מליובאוויטש והמרכז העולמי של חסידות חב"ד. ממוקם בשידרת 'איסטרן פארקווי', בבנין מספר '770' (770 Eastern Parkway) בשכונת קראון הייטס שבברוקלין, בעיר ניו יורק (שבניו-יורק סיטי).
"סעוון סעוונטי" מהווה מוקד עליה לחסידי חב"ד במשך כל ימות השנה ובפרט בחודש החגים, חודש תשרי. חשיבות המקום הוגדרה על הרבי באומרו שמספר הבניין "770" הוא בגימטריא "פרצת", כלומר שמשם "פורצים" חסידי חב"ד לעולם כולו, להפיץ יהדות. נוסף על כך אמר הרבי ש-"770" גם בגימטריא "בית משיח" והודיע כי כשירד בית המקדש השלישי משמים בדרכו לארץ ישראל, יעבור תחילה ב-770 ויחד יטוס על עננים לירושלים[1].
רכישה
כשהגיע אדמו"ר הריי"צ לאמריקה, ביום ט' אדר ת"ש, לאחר שברח מאירופה, החלו לחפש מקום קבוע לאגודת חסידי חב"ד בארצות הברית ובית פרטי לאדמו"ר הריי"צ. לאחר חיפושים רבים נמצא מבנה בשכונת קראון הייטס. היה זה בניין מספר 770 בשדרת 'איסטרן פארקווי', שימש כקלינקה של רופא מקומי. שכונת 'קראון הייטס' נחשבה באותה תקופה שכונת יוקרתית, עובדה שגרמה לגורם מסויימים להתנגד לקביעת מרכז החסידות בשכונתם, אך לאחר מאמצים הוסרה ההתנגדות. מחיר המבנה (בן שלוש הקומות) היה נמוך יחסית לזמן ההוא (30,000 דולר) וביום י"ב אב ת"ש הרכישה התבצעה. תהליך הרכישה הוטלה על ועד מיוחד שנקרא בשם "ועד הבנין" בראשות הרב שלמה אהרון קזרנובסקי.
ביום י"ט אלול נכנס אדמו"ר הריי"צ להשתכן במבנה ויומיים אחר כך, ביום כ"א אלול,נערכה חגיגה רשמית של "חנוכת הבית".
גודל המבנה הספיק, באותה תקופה, לכל הצרכים של אגודת חסידי חב"ד בארצות הברית ואף לצרכיו הפרטיים של אדמו"ר הריי"צ: הקומה הראשונה נועדה לבית מדרש עבור החסידים. הקומה השניה - בית מגורים לאדמו"ר הריי"צ. הקומה השלישית - בית מגורים לחתנו הראשון של אדמו"ר הריי"צ, הרב שמריהו גוראריה.
המבנה בשעת קנייתו כלל שלוש קומות וחניה, שהספיקו לכל צרכי קהילת חסידי חב"ד ואדמו"ר הריי"צ ומשפחתו. מלבד בניית מרפסת לסוכה בדירת אדמו"ר הריי"צ, בקומה השנייה, שלא יצטרך לרדת למטה בחג הסוכות כדי לאכול בסוכה - לא שינו מאום בבניין. במהלך השנים גדל הצורך במקום נוסף ונרכשו מבנים סמוכים נוספים ונערכו שיפוצים משמעותיים ב"שאלאש" ומרתף המבנה.
קומת כניסה
בחזית קומת הכניסה ישנה דלת ראשית הנפתחת ללובי (שם התקיימה חלוקת הדולרים) המסתעפת לימינה, שמאלה וישר: הפניה שמאלה תוביל לפרוזדור ("גן עדן התחתון") שבשמאלה ממוקם חדרו הפרטי של הרבי ("גן עדן העליון") ובימינו - גרם מדרגות המוביל לקומה השניה. בסוף הפרוזדור ממוקם חדרו של המזכיר ר' יהודה לייב גרונר. מימין הלובי ממקום חדר המזכירות של הרבי. אחריו ישנו בית כנסת (ה"זאל הקטן") ואחריו חדרון שמשמש כ"חדר שני" של בית הכנסת. בקומה זו גם קיימים ספריית הישיבה, משרדי הישיבה ומשרדים נוספים.
קומה זו הייתה מרכז חסידות חב"ד עד להרחבת קומת המרתף ובניית בית הכנסת הגדול הקיים כיום ("הזאל הגדול").
הזאל הקטן
בית הכנסת שבקומת הכניסה לבניין נקרא בעגת החסידים "הזאל הקטן". המקום שימש בתחילה כבית הכנסת המרכזי ב-770, אולם לאחר הרחבת מרתף הבנין והכשרתו לבית הכנסת רחב יותר ("הזאל הגדול"), נשאר המקום כבית הכנסת המישני ומהווה את אולם-הלימודים הרשמי של ישיבת תומכי תמימים המרכזית 770.
קבלת הנשיאות של הרבי באופן רשמי, בהתוועדות י' שבט תשי"א, הייתה בחדר זה וכן שאר התפילות וההתוועדויות של הרבי נערכו שם. לאחר בניית "הזאל הגדול" עבר הרבי להתוועד ולהתפלל בשבתות וחגים ב"זאל הגדול", אך עד לשנת תשמ"ט המשיך הרבי להתפלל את תפילות של ימות החול ב"זאל הקטן" ולעיתים נדירות אף התוועד שם[2]. בשנת תשד"מ החלו לערוך את היחידויות כלליות ב"זאל הקטן" וכן את פגישת הרבי עם חברי קרן לפיתוח מחנה ישראל. עד היום מתקיים במקום זה מעמד ברכת התמימים בערב יום הכיפורים.
גן עדן התחתון
בפניה שמאלה מהלובי של 770 ישנו מסדרון המוביל לחדרו של הרבי, שנקרא "גן עדן התחתון" על שם שדרכו נכנסים לחדרו הפרטי של הרבי - "גן עדן העליון". המושגים "גן עדן התחתון" ו"גן עדן העליון" מקורם בעולמות רוחניים, כשהמעבר לגן עדן העליון עובר דרך גן עדן התחתון.
המסדרון בנוי בסגנון איטלקי ובמרכזו תלויה נברשת. הריצפה הייתה עשוייה מעץ ורק כמה שנים לאחר הרכישה הוחלפה לריצפת אבנים. במסדרון זה היו עורכים 'קריאת התורה' עבור הרבי, כאשר היחידות הייתה מסתיימת בשעות הבוקר וכן תפילות ערבית (בתעניות) כאשר הרבי היה מתפלל מוקדם מהרגיל. הדלת הפונה למסדרון הייתה פתוחה בתחילה ובשנת תשל"ח הוחלט לנעול אותה והכניסה התאפשרה רק לנכנסים ליחידות אצל הרבי, שם היו מתכוננים וממתינים ביראת כבוד ליחידות.
בתחילה היה מוצב לפני הכניסה לחדר הרבי, תיבת-דואר והרבי היה פותחה בכל בוקר ומרוקן את תכולתה. בסוף שנות היו"דים החל להניח את הדואר במבואת הבית, ותיבת הדואר הוסרה ממקומה.
גן עדן העליון
חדרו הפרטי של הרבי נקרא "גן עדן העליון" ובו בילה הרבי את רוב זמנו, מאז הגעתו לארצות הברית. חדר זה שימש את הרבי ללימוד, קבלת קהל (יחידות) ולעתים אף לשינה.
מאז רכישת 770 ועד לבואו של הרבי (בכ"ח סיון תש"א), השתמש בחדר זה אדמו"ר הריי"צ לקבלת אנשים ל"יחידות" ואף אמר שם מאמר בכל ליל שלישי. לאחר שהרבי הגיע לארצות הברית, הועבר החדר לרשותו, שם התגורר יחד עם רעייתו, מרת חיה מושקא שניאורסון, עד ששכרו דירה ברחוב "ניו-יורק" ב"קראון הייטס. לאחר מכן, הפך החדר למשרדו הפרטי של הרבי. השולחן בו השתמש הרבי במהלך כל השנים - הוא השולחן שעוד שימש עוד את אדמו"ר הריי"צ בחדר.
חדר זה הוא פיסגת הקדושה אצל חסידי חב"ד והכניסה אליו נעשית רק לאחר הכנה מיוחדת של טבילה במקווה, אמירת פרקי תהלים והזדככות נפשית פנימית. חסידים נהגו לומר ש"החדר שיושב כ"ק אדמו"ר הוא הקדשי קדשים שלנו, וכ"ק אדמו"ר הוא הארון - אשר בו לוחות תורת השם יתברך - שלנו". אדמו"ר הריי"צ אף התבטא על חדר היחידות שהוא "היכל משיח"[3].
קומה שניה ושלישית
הקומה השניה החליפה במהלך השנים מספר שימושים: משנת ת"ש, התגורר אדמו"ר הריי"צ בקומה זו ובעקבות מצבו הבריאותו, אף התפלל, התוועד וקיבל שם אנשים ליחידות. לאחר הסתלקותו בי' שבט תש"י המשיכה להתגורר שם, רעייתו, הרבנית נחמה דינה והרבי גם המשיך לערוך שם את סעודות החגים. לאחר הסתלקותה, בשנת תשל"א הפסיק הרבי לאכול בקומה זו את סעודות החג והחל לערוך אותם בביתו שברח' פרזידנט. בעקבות כך נותר המקום ללא שינוי ושימוש מיוחד. כיום (תש"ע) הגישה לשם אפשרית בעיקר לעובדי ספרית אגודת חסידי חב"ד ומידי פעם מארגנים שם סיורים, בעיקר בעונת המבקרים, חודש תשרי.
קומה זו כמעט ולא עברה שיפוצים ושינויים בחדרים וקירות הבית ונשארה בצורתה המקורית, מאז רכישת המבנה, בשנת ת"ש.
הקומה השלישית שמשה כדירת הרב שמריהו גוראריה, שם גם היה משרדו האישי ומשרדי ישיבת תומכי תמימים שהיו תחת ניהולו. לאחר פטירתו עברה הקומה לרשות ספרית אגודת חסידי חב"ד שאיחדה את רוב החדרים (להלן במפה, חדרים 7-6-5-4-3) לאולם תצוגה, בהתאם לצרכי הספריה.
קומת מרתף (הזאל הגדול)
ה"זאל הגדול" (זאל = אולם, בעגת יוצאי רוסיה) הוא בית המדרש הגדול שב-770 - מרכז חסידות חב"ד - ומקום התפילות וההתוועדויות של הרבי. תחילה היה המקום חנייה לאמבולנס ובמשך השנים התפתח המקום לבית כנסת גדול.
- השאלאש
משמאל למתחם הבניין 770, היה חניה (בעיקר לאמבולנסים שעבדו בשירות בית הרפואה הפרטי שהיה במקום) שנקראה בשם "שאלאש" (ברוסית - מבנה ארעי, סוכה).
בסביבות שנת תשי"ד, בעקבות ריבוי המשתתפים בתפילותיו והתוועדויות של הרבי, לא הספיק ה"זאל הקטן" להכיל את האנשים ועברו להשתמש ב"שאלאש", שהיה גדול מה"זאל הקטן", להתוועדויות ולתפילות הימים הנוראים. ההתוועדויות הגדולות של י"ט כסלו, י' שבט וחג הפורים, נערכו באולמות אחרים גדולים יותר באזור קראון הייטס.
הרחבות
- הרחבה הראשונה
ככל שהקהילת חסידי חב"ד גדלה, גבר הצורך במקום נוסף והשימוש בשאלאש הלך ונעשה בתכיפות יותר. השאלאש שלא תוחזק כהוגן יצר מצב שהשהות במקום היה לפעמים ממש בלתי נסבל[4]. בסוף שנת תשי"ט החלו לתחזק את השאלאש; אטמו אותו לגשם, לרוח ולקור, גדרו אותו מצידו הצפוני והדרומי (כלומר, צידו הפונה לרחוב איסטערן פארקווי ולרחוב יוניון) ופרשו ברזנט כתקרה (בסוכות שמו סכך). לקראת ראש השנה תש"כ סיימו את השיפוץ. מקום תפילתו של הרבי נקבע, בפינה הדרומית מזרחית. ר' זלמן בלסופסקי בנה בימה מיוחדת עבור הרבי, להתוועדויות. בימה זו הייתה מתקפלת ואיפשרה לנצול את המקום שלא בשעת התוועדות. מאחורי הבמה היה חלון פתוח לרחוב יוניון, שם מתמקים בחורי הישיבה כדי לראות את הרבי. לאחר זמן קצר הורה הרבי לסגור את החלון.
באותה תקופה נערכו שיפוצים נוספים לנוחיות המקום; הרבנית חיה מושקא שניאורסוןתרמה חמש נברשות שנתלו במרכז השאלאש. פתחו בגג חלונות איוורור שנתנו מענה סביר בזמנים רגילים (בהתוועדויות ותקופות העומס, היה חם מאוד). ר' יעקב ליפסקר בנה בימה מיוחדת לקריאת התורה, עשויה מעץ חזק ובלי הרבה חלקים. עד אותה שנה, היו הבימות של קריאת התורה נשברות מידי שנה בשמחת תורה בגלל הלחץ והצפיפות. הבימה הנוכחית שהוכנה לקראת שמחת תורה, החזיקה מעמד שלושים שנה. בשנת תשמ"ט הוחלפה בחדשה. בעקבות הרחבת המקום ושיפוצו הופסקו ההתוועדויות הגדולות באולמות השונים וכל האירועים נערכו ב-770..
- הרחבה השניה
בחורף שנת תשכ"ה נקנו המבנים שמימין ומשמאל בניין 770 - בניינים מספר 784 ו-788 שברחוב איסטערן פארקווי. הקניה התבצעה על ידי ר' אהרון קליין שאף השתתף חלקית במימון הרכישה. שאר הכסף הגיע מהרבי עצמו, שלא רצה שותפים ובעלים נוספים על 770.
יוזמת הרכישה הגיע מר אהרן קליין שנכנס לרבי ליחידות והעלה את הצעתו להרחיב את 770 עד לרחוב קינגסטון. הרבי שאל: "אתה בטוח שנצטרך כזה בית הכנסת גדול?!" ר' אהרן ענה לרבי בביטחון: "יצטרכו עוד גדול מזה" והרבי הסכים.
הבניינים נרשמו על שמו הפרטי של ר' אהרן ולא על שם ועד הבניין שעסק בפועל בהרחבת 770. ניתנו לכך השערות שונות; או שהבנק לא היה מוכן להלוות סכום כה גדול לבית כנסת שאין לו את הערבויות המתאימות. ר' אהרן שניהל ארגונים גדולים נוספים (למשל, כולל חב"ד) באמריקה, היה כנראה מוכר יותר לבנקים. השערה נוספת אומרת שהיה זה בהוראה מהרבי, כיוון שהרבי לא רצה שעבירות על החוק - הנעשות כמעט בכל בניה - תרשמנה על שם חב"ד. בסיום ההרחבה הועברה הבעלות למרכז לעניני חינוך.
לאחר פנוי הדיירים ישרו את הקומה הראשונה של בניין 784 הצמוד ל-770 משמאלו ובבניין הימיני (788) שוכנו באופן זמני בחורם הישיבה ומשפחות שונות מאנ"ש.
בחודש אלול שנת תשכ"ז החלה העבודה להכשרת מרתף בניין 784 לשמש כבית כנסת. התכנון היה שתוך חודש תושלם ההרחבה וכבר בראש השנה תשכ"ח יוכלו לערוך שם את תפילות החג, מה שלא היה נראה הגיוני. ההרחבה כללה; שלב א' - חפירה מהקומה הראשונה עד לתחתית המרתף, בכדי ליצור חלל עם תקרה גבוהה. שלב ב' - שבירת הקירות המפרידים בין בניין 770 לבניין 784 ובשלב ג' - הכשרת המרתף המאוחד לאולם תפילה גדול. השלב הראשון התקדם במהירות והיה נראה שאכן לקראת ראש השנה תסתיים הבניה. לקראת שלב ב' גילו הפועלים שהקיר שהפריד בית הבניינים היה עשוי מביטון מזוין ומברזל ועוביו שלש רגל. אורכו היה עשרים מטר והיה בלתי אפשרי לסיים זאת עד לראש השנה.
בליל ערב חג הסוכות תשכ"ז, לאחר שהקיר הגדול כבר היה שבור, גילו הפועלים שישנו קיר נוסף המשמש כיסוד מערבי לבניין 784 ושבירתו אפשרית רק באישור מהנדס. הפועלים שברו חלק קטן ממנו וסוכם על המשך השבירה בנוכחות מהנדס.
חסידי חב"ד והתמימים התעדכנו בהתקדמות הבנייה והבינו שכיוון שלמחרת הוא ערב חג ואין הרבה זמן לעבוד ובחול המועד (סוכות) לא עובדים, יצא שעד אחרי שמחת תורה לא יסתיימו השיפוצים. בהחלטה חפוזה נטלו הבחורים צינוק ארוך וכבד שיועד לצנרת חימום הבניין, והחלו להכות איתו את הקיר. במשך כל הלילה עבדו הבחורים במרץ, במהלכה נפצעו קלות מספר בחורים, ולפנות בוקר הסתיימה העבודה והמרתף כולו נהפך לאולם אחד. את בניין 784 השאירו ללא תמיכה הנדסית. את ארון הקודש ובימת הרבי העבירו לקדמת המרתף.
הפועלים למחרת, לא האמינו למראה עיניהם. הם הניחו כבש שיגשר בין רצפות השלאש ו-784, וניקו את המקום משיירי הבניה. חסידי חב"ד המתינו לכניסת הרבי ל"בית כנסת החדש". לקראת תפילת מנחה של ערב חג הסוכות ירד הרבי מחדרו הק' ונכנס לזאל הגדול. הרבי התקדם במהירות לעבר מקומו החדש, המרוחק יותר, כשהוא מביט כל העת לצדדים ועל פניו נראית שמחה גדולה.
ביום הראשון של חג הסוכות העמידו קורות ברזל עבות שיתמכו באופן זמני בבניין.
לאחר החג בנה ר' יעקב ליפסקר ארבעים ספסלי עץ חדשים אותם תרם ל-770. לאחר סיום הבניה החליט לתרום גם ארון קודש חדש. הוא הבין שהרבי רוצה שארון הקודש לא ייבנה בתוך הקיר, אלא מחוצה לו. ר' יעקב הביא פועל שבנה את מסגרת העץ של הארון, ושאר החלקים עשה ר' יעקב בעבודת יד בסיוע בנו.
- הרחבה שלישית ומקסימלית
במשך השנים התרחבה קהילת חב"ד וכבר בשנת תשכ"ח לא הספיק המקום לאכלס את כולם. הפעם תוכנן להרחיב את בית הכנסת תחת מרתף בניין מספר 788. גם הפעם התעסק עם הבניה ר' אהרן שאף קיבל עידוד על כך מהרבי[5]. בפועל התעכבה עבודת ההרחבה חמש שנים וייתכן שהיה זה בעקבות חוסר אמצעים כספיים.
בסוף שנת תשל"ג החלו להרחיב את ה"זאל הגדול" וגם הפעם תכננו שלראש השנה כבר היה בית הכנסת מוכן. הפעם, לא נשכר קבלן מקצועי שינהל את העבודה, אלא הגבאים עצמם ניהלו את העבודה. ר' זלמן ליפסקר היה ממונה מטעם ועד הבניין לפקח באופן אישי על עבודת הבנייה. מנהל העבודה בשטח היה גוי חסון שעבד רק ביד אחת (אך "עבד כמו שני גוים"). בבניה זו התערב ר' אהרן פחות מהבניה הקודמת. העבודה התקדמה בקצב מהיר. תרומה משמעותית לזירוז העבודה נתנו הגבאים, כאשר כמה מבניהם נהגו להשלים מדי לילה את עבודת הפועלים מאותו יום. הבולטים מביניהם ר' זלמן בלסופסקי יחד עם בנו ר' יהודה בלסופסקי, ר' זלמן ליפסקר ואחיו ר' יוסף יצחק.
במהלך ההרחבה היו צריכים לחפור במקום החנויות שהיו פתוחות לקינגסטון בגובה הרחוב. כתמיכה לבניין העמידו עמודים זמניים ולקראת סיום הבניה רצו להורידם כדי שלא יפריעו להתפשטות קול החזן. את הסרת העמודים ליווה מהנדס שנתן הנחיות. אחד מחברי ‘ועד הבניין' שחשש מהסרת העמודים הלך להתייעץ עם מהנדס נוסף. הלה השיבו ש"בכל דבר יש סכנה". אותו חבר ועד נכנס לרבי וסיפר את תשובת המהנדס. תשובת הרבי היתה שאם יש בזה סכנה שלא יורידו את העמודים. תקופה קצרה לאחר מכן, באמצע תהליך הבניה התנגש אחד הטרקטורים הקטנים, שעבד בתוך שטח 770, באחד העמודים והעמוד נעקר מהמקום והיה חשש להתמוטטות הבניין. לאחר מספר דקות כששום דבר לא קרה, הוכח שאין שום בעיה והעמודים הוסרו.
בקיר ה"מזרח" של בית הכנסת נתרמו על ידי גביר לבנים מיוחדות ויקרות, שהודבקו על ידי בעל מלאכה. ברבות השנים הפכו לבנים אלו לאחד מסמליו של 770. מעל לקיר זה עשו שיפוע מיוחד, בעצת אדריכל, כדי שקולו של החזן "ייזרק" אחורה לעבר המתפללים שייטיבו לשמוע.
בליל ערב ראש השנה תשל"ד היה כמעט כל הבניין מוכן, מלבד הלבנים של הקיר המזרחי שהיו זקוקים לציפוי וגימור. באותו לילה עבדו כמה גבאים לסיים את הבניה עד אור הבוקר, אז היה ה"זאת הגדול" מורחב עד ליכולת המקסימלית שלו. הרצפה הייתה עקומה וכל 770 עמד במדרון (במשך כמה שנים, עד שיישרו זאת), גם הפאנלים עדיין לא הודבקו, ועזרת הנשים בצד רח' איסטערן פארקווי היתה רק משטח בטון - אך הבניה בכללותה הושלמה. לאחר החגים חודשו העבודות והפועלים עסקו בגימור הבית. ר' זלמן ליפסקר הדביק טפטים חדשים על גבי הקירות כדי להשוות את צבעם בכל הבניין. כמה חסידים סיימו את שיפוץ עזרת הנשים, וגם בנו מדרגות לקומה השניה מעזרת הנשים.
הרחבה זו לא כללה את השטח שמתחת לעזרת הנשים שבצד רח' איסטערן פארקווי. כמה שנים לאחר מכן, עשו בקצה המזרחי חדר למעילים ולתאי אכסון, שהפך אחר כך לכמעין 'חדר שני' עד לשלב בו שיפצו את השירותים למטה ופינו את חדר החשמל שהיה במקום ופתחו את כל השטח מתחת לעזרת נשים, שמתחתיו בנו חדר שנקרא "לשכת עושי חביתין", בו מכינים את כל הדרוש למזון להתוועדויות ב-770, "מזונות" לפני התפילה ועוד.
- מעמד "הנחת אבן הפינה"
במשך השנים הלכה קהילת חב"ד והתפתחה לממדים גדולים. בימי החגים, בעיקר בחודשי תשרי, הפכו את 770 למקום הומה ולמוקד עליה מכל העולם לאלפי אנשים. המקום נעשה צר מלהכיל את הציבור שהמשיך לגדול. זמן רב נמשכו הדיבורים על תוכניות להרחבת ה'זאל הגדול' ותוכנן מעמד "הנחת אבן פינה" צנוע לקראת ההרחבה. ביום י"ז אלול תשמ"ח התפלל הרבי כרגיל בביתו שברחוב פרזידנט. לאחר תפלת מנחה התקיימה חלוקת דולרים במהלכה ניגש יו"ר ‘קרן ידידי מחנה ישראל' – הנדיב מר דוד צ'ייס וסיפר לרבי כי בתוכניתו להרחיב ולהגדיל את בנין 770 לבנין גדול ומפואר. הוא הסביר לרבי את כל פרטי העניין, ולאחר מכן ביקש–הזמין את הרבי להשתתף בטקס הנחת אבן הפינה שברצונו לערוך באותו יום בחצר 770. באופן מפתיע נענה הרבי להזמנה והתנה את השתתפותו שמר צ'ייס ינאם במהלך הטקס בשפת האידיש, שהיית שפת אמו. מר צ'ייס הסכים לתנאי ואמר לרבי באידיש: "להתראות ב-5:00".
הסכמתו הפתאומית של הרבי להשתתף בטקס גרמה למארגנים להאיץ בהכנות. תוך דקות הכשירו הקרקע שבחזית 770 והוקמה בימה מיוחדת עבור הרבי, עליה הוצב סטנדר ומיקרופון. קהל רב החל לנהור אל מקום האירוע כשהוא מתמקם על פירמידות מאולתרות שהוצבו על הכביש. על חזית הבניין נתלה שלט "גדול יהיה כבוד הבית, לשנה טובה ומתוקה". בשעה 5:00 בדיוק הגיע הרבי ברכבו. הרבי יצא מן הרכב ופנה לעבר הבימה המאולתרת ואמר שיחה במשך כעשר דקות. בשיחה דיבר הרבי על משמעות השם המוענק לאירועים מסוג זה ב'שפת המדינה' - ‘גראונד ברייקינג' - שבירת הקרקע וכן למשמעות הרוחנית של הנחת אבן הפינה בהשוותו זאת לאבן השתייה ממנה הושתת כל העולם כולו ומקום משכנה היה דווקא בקודש הקדשים. בסיום השיחה כיבדו את מר צ'ייס לנאום באידיש כפי שסוכם.
מר צ'ייס פתח את דבריו על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו לבנות כאן את בית מדרשו ומרכזו העולמי של הרבי שליט"א. הוא סיפר בהתרגשות כיצד ראה בשואה את הגרמנים מכלים את כל בתי הכנסת שבעירו ולא האמין כי בא יבא היום והוא עצמו יבנה בית כנסת. מר צ'ייס הוסיף ואמר: "רבי, אמנם התחייבתי לך לדבר באידיש, אך מה אעשה ושכחתי שפה זו כמעט לגמרי והדבר קשה עלי. "רבי איך האב דיר ליב זייער זייער אסאך (רבי אני אוהב אותך הרבה מאוד)". למשמע סיום נאומו של צ'ייס באידיש, חייך הרבי חיוך רחב.
בהמשך ביקש הרבי שגם הרש"ג יאמר דברי ברכה. הרש"ג הזכיר כי בימים אלו שמלאו 91 שנה להתייסדות ‘תומכי תמימים' זכות מיוחדת באותה עת להרחיב את בית רבותינו נשיאנו המשמש גם כבנין ישיבת תומכי תמימים המרכזית. לבסוף ברך את הרבי בהצלחה מופלגה ובנחת מכל החסידים.
אחרי נאומו של הרש"ג ירד הרבי מן הבימה וניגש סמוך לבור שנכרה עבור אבן הפינה. הרבי לקח בידו את חפירה והסיט את החול לצדדים, התכופף והרים בידיו את האבן שהונחה בסמוך והניחה בתוך הבור. שוב נטל לידיו את את החפירה וכיסה את האבן במעט חול. אחר כך התכבדו הנדיב מר צ'ייס, חברי המזכירות והרבנים החשובים במילוי הבור באת החפירה. לאחר הנחת אבן הפינה צעד הרבי לעבר פתח הגדר שתחם את השטח ונעצר ואמר שרוצה לחלק דולרים. מיד הורד הסטנדר מהבימה וכ"ק אדמו"ר שליט"א החל בחלוקה. בתחילה נוצרה המולה רבה שכן מעולם לא חשבו כיצד ליצור מסלול לקבלת דולר על השטח שמול הבניין, אך עד מהרה התארגן הסדר והקהל החל לנגן ברקע בליווי התזמורת. החלוקה נמשכה כשעה ורבע ואחר כך, לקול שירת 'שמח תשמח' והנפת ידו של כ"ק אדמו"ר שליט"א - נסע הרבי חזרה לביתו.
שיפוצים
בשנת תשנ"ג, בעקבות מצברו הבריאותי של הרבי, נעשו מספר שינויים ב-770. לפני ראש השנה בנו חדר תפילה מיוחד לרבי, מעל הפירמידות במערב 770. לקראת שמחת תורה בנו גם מפרסת, שיאפשר את השתתפותו של הרבי בהקפות באופן שיוכלו לראותו היטב. לאחר חג הסוכות בנו גרם מדרגות מהמרסת לבימה ב-770. היה זה בעקבות ירידתו הפתאומית של הרבי ל-770 ובכדי לאפשר את הדבר באם הרבי ירצה לרדת שוב. בתקופה בה הרבי הופיע במרפסת הוריד את חמשת הנברשות שתלו בתגרת 770, כדי לאפשר לקהל לראות את הרבי מכל הזאל.
בשנת תשנ"ב החלה תכנית לשיפוץ משמעותי של הכניסה ל-זאל הגדול. התוכנית הייתה בסיוע הנגיד ר' יוסף יצחק גוטניק יחד עם מגבית עולמית בו השתתפו כלל חסידי חב"ד בעולם כולו. העבודה עצמה לקחה מספר שנים, והיא הסתיימה בשנת תשנ"ה כאשר כל רחבת הכניסה של 770 שופצה. נוסף לכך נבנה בקומת המרתף שתחת הזאל הגדול (בייסמנט) חדרי שירותים מרווחים, שהחליפו את השירותים שהיו בתוך הזאל הגדול. המקום בו עמדו חדרי השירות הותאם וצורף ל'זאל הגדול'.
לאחר ג' תמוז הוחלפה התקרה הישנה - ממנה בלטו צינורות המיזוג והחשמל - בתקרה אקוסטית. כמו כן הוחלף הפארקט של הרצפה בזאל כולו. בחודש אלול תשס"א נבנתה עזרת נשים חדשה הפונה מכיוון רחוב יוניון ובה כ-50 מקומות ישיבה נוספים לנשים. בחורף תשס"ב נצבעו חלקים מארון הקודש מחדש. בתחילת שנת תשס"ה הותקנו מאווררים חדשים, לאחר שהישנים הוסרו עם שיפוץ התקרה בתשנ"ה. בחודש חשוון תשס"ו הוחלפה רצפת 770 ברצפה חדשה (לאחר למעלה מ-11 שנים). בשנת תשס"ח הותקנה נברשת מעל בימת הקריאה, בדומה לנברשות שהיו באולם עד שנת תשנ"ג. בשנת תשס"ט שופץ הזאל הקטן.
ניהול המקום
במהלך השנים מאז פתיחת בית הכנסת על ידי הרבי הריי"צ בעת קניית הבניין, הופקד ניהול בית הכנסת בידי "גבאי בית הכנסת ובית המדרש ליובאוויטש שבליובאוויטש", הם שדאגו לתפילות, לנקיון ולשאר צרכי הבית. פעמים רבות התייחס לכך הרבי וכאשר חברי אגודת חסידי חב"ד ניסו להתערב בניהול בית הכנסת, העיר על כך הרבי בחריפות[דרוש מקור]. בשנת תש"ל, לאחר פטירת הרב יוחנן גורדון ששימש כגבאי מטעם אדמו"ר הריי"צ, התקיימו לראשונה בחירות לגבאים. בשנת תשל"א התאספו אנ"ש והחליטו שכיון שהגבאים עושים עבודתם נאמנה, הרי שיישארו בתפקידם זה לכל חייהם. במהלך השנים נפטרו חלק מהגבאים, ונותרו רק הרב פינסון והרב בלסופסקי, והיו שרצו למנות כגבאי חדש את הרב זאב כץ. לשם כך נאספו חתימות כדי למנותו, וכאשר נכתב על כך לרבי, שלח אותו הרבי לרבני השכונה שאישרו את המינוי.
בשנת תשמ"ז, לאחר שבחג השבועות, לחצו חברי אגו"ח על הגבאים שלא יעלו בקריאת התורה (ל'עליה' של עשרת הדברות) את רבני השכונה, דיבר על כך הרבי בשיחה[6] ואמר שלמרות שבדרך כלל אינו מתערב בעבודת הגבאים, הרי מכיון שהדבר נעשה בפניו, החובה בידו למחות, וביקש שהרבנים "יענישו" את הגבאים וביקש שייעשה בדרכי חסד. מיד לאחר השיחה התפטר אחד הגבאים ממשרתו, אלא שגבאי אחר סירב להתנצל, והרבי הפסיק להתייחס אליו. לאחר מספר חודשים הוכרח לבקש סליחה ברבים ובנוכחות הרבי, ורק אז שב הרבי להתייחס אליו.
לאחר מכן התקיימו בחירות לרבני השכונה ולוועד הקהל, בהם היה הרבי מאוד מעורב[7] ולאור הפרשיה מחג השבועות, ביקשו תושבי השכונה מהרבנים להורות על בחירות חדשות לגבאים. ואכן בקיץ התקיימו הבחירות ונבחרו מספר גבאים שהחלו מיד לשמש כגבאים במקום. במקביל היה באותו זמן היתה מחלוקת בשכונת קראון הייטס, ולאחר התאונה בה נהרג הת' שמואל חיטריק, החליטו הגבאים להפסיק את פעילותם לאחר מספר שבועות בהן כיהנו.
בשנת תשנ"ו, כאשר חברי אגו"ח התערבו בניהול המקום והגיעו הדברים לידי כך שמנעו מרבני השכונה להתוועד בבית הכנסת ביומי דפגרא, החליטו הרבנים אשר כיון שהגבאי היחיד שנותר פעיל בבית הכנסת הינו הרב פינסון, יחזרו לשמש הגבאים שנבחרו בשנת תשמ"ז. לאחר שעברו כארבע שנים מאז הבחירות הקודמות, התעורר ויכוח בין רבני השכונה באשר לקיום בחירות נוספות, אך לפועל התקיימו בחירות בשנת תשס"ט, כאשר רוב ציבור הבוחרים מימש את זכותו, ונבחרו הגבאים: הרב זלמן ליפסקר, הרב מרדכי חן, הרב ברוך שפילמן והרב אורי ניאזוב.
בשנת תשס"ה, בעקבות ניסיון להחליף את לוח השיש של אבן הפינה, פנו ר' יהודה קרינסקי ור' אברהם שמטוב בשם אגו"ח ומל"ח לבית משפט[8] (לאחר שסירבו להתדיין בבית דין רבני[דרוש מקור]) בתביעה שיאפשר להם את ניהול המקום. הדיונים נמשכו מספר שנים והכרעת בית המשפט המחוזי, בראשות השופט איירה הארקווי, הייתה לטובת העותרים[9]. הגבאים פנו לערעור לבית המשפט העליון של ניו יורק שפסק, ביום י"א שבט תשס"ט, שבית הכנסת הוא מקום ציבורי והוא מנוהל על ידי נבחרי הציבור – הגבאים[10]. בחודש טבת תש"ע, פנו התובעים שוב לבית המשפט, בבקשה שיעניק פרשנות שונה לפסק העליון, ויאפשר להם לנהל את המקום[11]. בית המשפט טרם הכריע בעתירה.
בחודש ניסן תש"ע, בעקבות מחלוקות בשכונה, הוקם בית דין מיוחד שפסק בין היתר על עריכת בחירות חדשות לגבאים[12] ובחודש סיוון אישר בית הדין את המועמדים[13]. הבחירות יתקיימו, על פי פסיקת בית הדין, בר"ח תמוז תש"ע.
כינויים
- בית אגודת חסידי חב"ד – אוהל יוסף יצחק - מופיע מעל הכניסה הראשית לבניין ונרשם בהוראת הרבי, לאחר משפט הספרים.
- בית רבינו שבבבל - על שם הקונטרס שהוציא הרבי בו הוא מבאר את מעלת הבית מדרש המיוחד שבכל דור, על-כך בית הכנסת של האמוראים בבבל.
- 770 - השם הנפוץ בעגה החב"דית ואף מופיע בשיחותיו של הרבי[14].
- בית משיח - על פי הגימטריא מספר הבית - "770". נאמר על ידי הרבי ומופיע בקונטרס בית רבינו שבבבל.
- בית חיינו - על שם משמם מקור חיות החסידים.
- ד' אמות של נשיא דורנו - על שם שהוא מקומו הקבוע של נשיא הדור השביעי[15].
העתקים
לאחר בקשת הרבי, בשנת תשמ"ו, לבנות העתק מדויק של 770 בכפר חב"ד, החלה מגמה של בניית העתקים מדוייקים ודומים של 770, ברחבי העולם:
- בארץ ישראל
- כפר חב"ד - נבנה בשנת תשמ"ו (1986), על פי בקשת הרבי.
- רמת שלמה, ירושלים - נבנה בשנת תשס"ג, על ידי הרב יוסף יצחק הבלין.
- זכרון יעקב - נבנה על ידי השליח הרב יוסף יצחק פריימן.
- קרית אתא - נבנה על ידי הרב חיים שלמה דיסקין.
- מגדל העמק - נבנה על ידי מוסדות חב"ד במגדל העמק.
- גדרה - בית פרטי.
- בעולם
- לוס אנג'לס שבקליפורניה - נבנה בשנת תשמ"ב, על ידי השליח הרב שלמה קונין.
- מילנו שבאיטליה - נבנה על ידי הרב גרשון מענדל גרליק.
- מלבורן שבאוסטרליה - נבנה על ידי הרב יוסף יצחק גוטניק.
- ניו ג'רסי - בית חב"ד, נבנה על ידי הרב יוסף צבי קרליבך.
- סאן פאולו שבברזיל.
- דנייפרודרזינסק שבאוקראינה - נבנה על ידי השליח הרב סטמבלר.
- בונוס איירס שבארגנטינה - נבנה על ידי השליח הרב פלוטקא.
- סנטיאגו שבצ'ילה - נבנה על ידי השליח הרב פרמן.
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרבי מליובאוויטש, קונטרס בית רבינו שבבבל, קה"ת - תשנ"ב.
- הרב זושא וולף, בית חיינו 770, היכל מנחם, תשס"ד (2004).
קישורים חיצוניים
- העתקי הבנין בארץ הקודש
- גלרייה שבועית מ'770' - חב"ד אינפו
- הרבי מגיע ל-770 ביום מושלג - וידיאו
- טקס השקת 'בול 770' מטעם דואר ישראל
הערות שוליים
- ↑ קונטרס בית רבינו שבבבל
- ↑ לדוגמא: התוועדות פורים תשמ"א
- ↑ ספר השיחות, תרצ"ו בתחילתו
- ↑ ידועה שיחה של הרבי משנת תשח"י אודות השאלאש שהגבאי ר' יוחנן גורדון אמר: "אז ס'איז קאלט און שמוציק".
- ↑ במכתב שכתב ר' אהרן לרבי ביום כ"ב באייר תשכ"ח, בו הוא מדווח על פעילות ה'תפילין טראק' (טנק המבצעים בגרסתו הראשונה) שלו, ענה הרבי: "תשואות חן על הבשורות טובות, כן יבשר טוב סוף סוף גם בעניני הרחבת בית הכנסת ובנינו".
- ↑ שבת פרשת משפטים תשמ"ז
- ↑ התבטא על כך הרבי שהוא "הניח על הצד כל עיסוקיו ומתעסק רק בבחירות"
- ↑ קרינסקי ושם-טוב דורשים לפנות את 770, קרינסקי ושם טוב: דברי הרבי לא רלוונטיים! - חב"ד אינפו
- ↑ חב"ד אינפו
- ↑ בית המשפט: הרבי ו- 770 שייכים לחסידים, עורכי הדין בהודעה רשמית: נצחון ברור - חב"ד אינפו
- ↑ תביעה חדשה: לסלק את בית הכנסת מ-770 - חב"ד אינפו
- ↑ הפסק דין שיביא שלום לקראון הייטס - חב"ד אינפו
- ↑ תשעה מועמדים אושרו לבחירות לגבאי - חב"ד אינפו
- ↑ שיחת כ"ח סיון תנש"א, קונטרס בית רבינו שבבבל, ועוד. שמספר הבית מתאים לתוכנו, ובגימטריא "פרצת.
- ↑ על פי העולה מקונטרס בית רבינו שבבבל