ברית מילה

ברית מילה (מקורות עיקריים)
מקרא	פרשת לך לך יז, א-יד; פרשת תזריע יב, ג
משנה	מסכת שבת, פרק יט
תלמוד בבלי	מסכת שבת, פרק 'רבי אליעזר דמילה'
משנה תורה לרמב"ם	הלכות מילה
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות לרמב"ם מצווה רטו. ספר החינוך מצווה ב
מאמרים	תורה אור לך לך ד"ה ולא יקרא, ד"ה בעצם היום הזה; לקוטי תורה תזריע ד"ה וביום השמיני; סידור עם דא"ח שער המילה; דרך מצוותיך, מצות מילה
שיחות	נלקטו בספר שערי מילה

ברית מילה בבית חיינו, תשל"ד. (צילום: נח פולבערג)

מצוות מילה היא המצווה הראשונה שבה נצטווה אברהם אבינו, ולאחר מכן הוא צווה להעבירה הלאה לבניו למול את ילדיהם. המצווה היא למול את הבנים הזכרים ביום השמיני ללידה. עיקר המצווה הוא על האב, אך באם הוא לא מל את בנו, יש חובה על הבן להשתדל למול את עצמו.

מצווה זו הינה אחת מעמודי היסוד של עם ישראל, כיוון שהיא מהווה חתימה של ה' בבשרנו. וכל יהודי (גם מי שעודנו ערל) מכונה "מהול" (לעומת הגויים שכולם נקראים "ערלים"). אחד משלושת חלקי תהליך הגירות הוא ברית מילה.

המצווה נחלקת לשני חלקים, את החלק הראשון - חתיכת הערלה, קיבל אברהם אבינו. ואת השני - הפריעה, קיבלו בני ישראל לקראת כניסתם לארץ.

המצווה

ברית מילה הינה המצווה היחידה שקוימה בפועל בדור שקדם למתן תורה, כאשר אברהם אבינו מל את עצמו בגיל 99 שנים, והראשון שנימול ביום השמיני היה בנו יצחק.

מקור המצוווה בתורה הוא מהפסוק:

וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה

— בראשית יז, יד

בחסידות

פעולת הברית הינה הסרת הערלה, הנמשלת בחסידות לקליפת נוגה המכסה ומסתירה ומונעת מהאדם את הגילוי השלם, ומשפיעה רק כדי יכולתה של קליפת נוגה, על ידי הברית = הסרת הערלה, מתבטלים הצמוצים וההסתרים ונמשך לאדם גילוי יותר נעלה, ולכן אחר מצות מילה של אברהם אבינו נאמר כי "אב המון גויים נתתיך", שקיבל את הכח לברר ולהשפיע על ידי גילוי זה.

פירוש מילה הוא מ"ל י"ה, שהוא גילוי של אבא ואמא, שהוא בחינת הביטול שבכח מ"ה שבנפש.

בניגוד לתורה שהיא בארץ והיא המשכה מלמטה למעלה שכתוב "לא בשמים היא", הברית מילה היא המשכה מלמעלה למטה שכן היא למעלה משכל ודעת וכמשל שני אהבים שכותרים ברית ביניהם כדי שהאהבה תמשך גם בשעה שלא תהיה לה מעורר מצד השכל והדעת‏‏‏‏‏‏‏‏.‏‏‏‏.

הבדלת הקליפות ממידת החסד

רק לאחר המילה הובדלו זרע אברהם לבד לקדושה האלקית. אבל קודם המילה, מצד מידת החסד הגוברת באברהם, נמשכה השפעתו אף לישמעאל (ערביים) - למקום שאינו ראוי לקבל ההשפעה.

ובזה נתחזק כוחם ומעמדם של רשעים אלו עד שהעמיד בסכנה את קיום הכונה האלקית בבריאת העולם. כי תכלית הכונה בבריאת העולם היא ביאת המשיח שאז יקויים הכתוב "ובלע המות לנצח" "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" שיבוער כל הרע מן העולם. אבל אם תמשך ההשפעה באופן בלתי מבוקר גם לישמעאל - דבר העלול להיות ח"ו, וכמו שכתוב "לו ישמעאל יחיה לפניך", הרי זה עלול לחזק ולהנציח ח"ו את הרע בעולם, ולמנוע את מימוש הכונה האלקית ש"נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים".

וההסבר לזה נעוץ בעובדה שהאור האלקי הנמשך להוות ולהחיות את הנבראים, גדול כוחו לרדת ולברוא נבראים ירודים ותחתונים לאין סוף. הנה, כאשר האור יורד ונמשך דרך המסכים השונים המעלימים ומסתירים את מהותו האלקית של האור, הנה, על ידי זה יכולים להתהוות ולהברא קליפות וסט"א המורדים בה', ומקבלים יניקת-חיות וחיזוק מהאור האלקי הנמשך באופן מוסתר דרך המסכים המכסים את האמת.

אבל בהסיר הערלה המעלימה והמכסה על האמת, לא יוכלו הקליפות והאומות המקבלים חיותם מהקליפות - לקבל חיות וקיום לטומאתם, ויתבטלו ממציאותם.

ואז תמשך השפעת החיות רק לצד הקדושה ולבני ישראל המאוחדים בקודש העליון - בחינת חכמתו שבאצילות ורצונו יתברך שלמעלה מאצילות - בחינת אור אין-סוף ב"ה, ובאמצעותם תמשך חיות גם לחולין על טהרת הקודש המתבררים מהרע שבהם ומתעלים לקדושה, וכן לחסידי אומות העולם הבטלים לישראל ומסייעים בידם לעבוד את ה'.

פעולה זו של הסרת הכיסוי מהאור האלקי הנמשך לעולם, החלה בהסרת הערלה של אברהם אבינו, שבזה נמשך האור והכח האלקי רק לראוי שבבניו - "כי ביצחק יקרא לך זרע" ולא בישמעאל ח"ו, ואף גם זאת - "ביצחק וגו'" ולא כל "יצחק" למעט עשיו שיצא מיצחק.

מנהגי ברית מילה

ביום ברית המילה נוהגים לתת דמי קדימה לשכר לימוד עבור הרך הנימול. כן מובא גם בהיום יום: (משיחה בסעודה ברית מילה): בברית מילה אומרים "כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים". ונוהגים אצלנו, אז מען גיט דמי קדימה אז דער אינגעל זאל לערנען - (ונתן הרבי סכום מסוים באמרו): דאס איז פאר דער ישיבה (= שנותנים דמי קדימה שהילד ילמד.. זה עבור הישיבה).

בברית המילה אומרים כל הקהל: כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה חופה ומעשים טובים.

בסעודה אומרים: "הרחמן לברית מילה".

על יסוד הוראת הרבי באופן פרטי למספר חסידים, נוהגים רבים מחסידי חב"ד להניח תמונה של הרבי תחת ראש התינוק על ברכי הסנדק בשעת הברית.

נהוג לחזור בזמן הברית את המאמר דיבור המתחיל "אשרי תבחר ותקרב" (פסוק הנאמר במהלך הברית). מאמר זה נאמר על ידי הרבי בליל יום הברית של נכדו של הרב אפרים אליעזר יאלעס באור לכ"ו מרחשוון תשט"ז, והוגה על ידו בשנת תנש"א - לקראת י"ח ניסן במלאות 89 שנים לברית של הרבי.

שעת הברית

הגמרא במסכת פסחים ([http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=4&format=pdf ד, א.) מביאה ברייתא: "..ותניא כל היום כולו כשר למילה אלא שזריזין מקדימים למצות שנאמר (בראשית כב, ג): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר.." ואכן פסק זה הביאו הפוסקים בספריהם הרמב"ם בספרו משנה תורה הלכות מילה פרק א, ח. ה[[טור] והשולחן ערוך בחלק יורה דעה סימן רסג סעיף א.

עם זאת הפוסקים דנו בהיתר דחיית הברית או המצווה במקרים מצד גורמים שונים. אחד האופנים הוא בדחיית ברית בשל הכנות לעשייתה בקדושה וטהרה. אחת המקרים המפורסמים בה התעורר הפולמוס בנידון היה אדות למנהגו של ר' לייב'לע אייגר האדמו"ר מלובלין שנהג להתכונן לתפילה ולהתפלל באריכות במשך שעות ארוכות ביום, בתפקידו שימש אף כמוהל בעירו, דבר זה הוביל לכך שהבריתות שנערכו על ידו היו נעשים בסמוך לשקיעת החמה. דבר זה הוביל להתנגדות חריפה מאת רב העיר לובלין ר' יהושע העשיל אשכנזי שיצא למתקפה נגדו, שבהמשכה התפשטה בכל האזור והוכרה כמלחמת המתנגדים בחסידים. ר' לייב'לע מצידו לחם למען צדקת דרכו ושלח לאדמו"רים ורבנים שיביעו דעתם בנידון, את דעתן תמך על המבואר בגמרא^{[דרוש מקור]} אודות חסידים הראשונים שהיו שוהין שעה אחת ודוחים את התפילה בשביל ההכנות אליה - הרבנים אליהם שלח היו רבו בעל החידושי הרי"ם וידידו ר' צדוק הכהן מלובלין כמו כן שלח גם לר' שמעון סופר (בעל ה"כתב סופר") בנו של בחתם סופר, שלא נמנה מעדת החסידים שיביע אף את דעתו בנידון. אלו כולם הצדיקו את מעשיו אם כי ר' שמעון סופר הוסיף שיש לגדור גדר שלא כל הרוצה יטו עליו את השם.

נידון נוסף נידון בפוסקים הוא בדחיית המצווה מפני ההידור של ברוב עם הדרת מלך. פוסקים רבים סוברים כי זריזין מקידמין למצוות דוחה את ההידור של ברוב עם במצוות מילה כבכל המצוות, אולם הרבי במכתב שכתב לרבו של כפר חב"ד הרב גורליק כותב כל לדעתו יש לחלק בין מצוות מילה לשאר המצוות וכי אין למנוע המנהג לעכב את קיום מצוות הברית לאחר הצהרים כשמטרתה התאספות קהל רב בברית הרבי מנמק זאת בכך שבמצוות הברית ישנה הדגשה מיוחדת לעניין השמחה ושלילת העצבות מלבד העובדה שבעת ההתוועדות מעוררים בציבור ענייני יראת שמים שתוכנם ועניינם הוא כל המצוות "ליראה את ה'". אודות למכתב זה רווח המנהג בקרב חסידי חב"ד לדחות את הבריתות לשעות אחר הצהריים.

להרחבה

• דרך מצוותיך, מצוות מילה
• פרשת לך לך בתורה אור

לקריאה נוספת

• שערי מילה, ליקוט מדברי הרבי בנושא ברית מילה, בעריכת הרב יוסף יצחק הבלין ומערכת היכל מנחם ירושלים, בהוצאת היכל מנחם ירושלים, תשנ"ח.

• ברית נתן, לקט מנהגי ברית מילה, מאת הרב אליהו יוחנן גוראריה, אהלי שם, תשס"ו.

• שבח הברית, לקט הלכות בעניני ברית מילה, פדיון הבן ואפשערניש. בעריכת והוצאת הרב שמואל הורביץ, קראון הייטס תשס"ט.

ראו גם

• ערלה
• פדיון הבן
• וואכנאכט (ליל ברית)
• סנדק
• קוואטער

קישורים חיצוניים

• הרב יוסף יצחק אופן, שיעור וידאו במאמר ד"ה "למנצח על השמינית", מתוך הספר לקוטי תורה פרשת תזריע, לאדמו"ר הזקן -
• הרב יהושע מונדשיין, 'ברית מנחם', ליקוט בעניני ברית מילה. תשורה מחגיגת הברית של הת' מנחם מנדל מונדשיין, כ"ד כסלו תשנ"ה (עמוד 151 ואילך).
• הרב יוסף אברהם פיזם, ליקוט פתגמים מרבותינו נשיאינו בנוגע למהות הפנימית של ברית מילה שבועון בית משיח פרשת לך לך תשע"ה