תספורת
המונח "תספורת" מפנה לכאן. לערך העוסק במנהג האפשערניש לילד בגיל 3, ראו תספורת ראשונה.
תספורת היא גזיזת שערות הראש, פעולה שבקשר אליה ישנם דינים ומנהגים רבים.
לאחר התספורת, חובה ליטול ידיים כאדם שנגע במקומות המכוסים, וזאת על אף שלא נגע בידיו בשערות[1].
תוכן עניינים
זהירות מגזיזת פאות הראש[עריכה]
בשל חוסר ידיעה, רבים טועים ונכשלים בגזיזת פאות הראש העליונות שהמיקום שלהם הוא במשולש הנוצר כאשר מותחים קו לאורך הראש מקו המצח ועד האוזן. מבחינת אורך השער, מספיק להשאיר שער באורך של 5 מילימטר, ועל מנת שהפאות יהיו ניכרות, צריכות להיות השערות באזור זה באורך של 5 מ"מ יותר מאשר שאר שערות הראש.
שבת ומועדים[עריכה]
בשבת אסור לנתק שום דבר המחובר לגוף, כגון שערות או חלקי עור, אפילו שערה אחת.
גם בחול המועד אסור להסתפר, ועל פי צוואת רבי יהודה החסיד יש להימנע מלהסתפר בראש חודש[2].
לעומת זאת, יש מצווה להסתפר לכבוד החג, וכן לכבוד שבת.
בחז"ל מופיע האיסור להסתפר בערב שבת 'סמוך למנחה', ועל פי קבלת האריז"ל[3] יש להסתפר קודם חצות, והרבי הביא הנהגה זו בפשטות[4].
תספורת ראשונה[עריכה]
| ערך מורחב – תספורת ראשונה |
מנהג התספורת הראשונה המכונה באידיש בשם 'אָפְּשֶׁערְנִישׁ' ובערבית 'חַאלַקֶה', הוא טקס הנערך לילד בהגיעו לגיל שלוש בו גוזזים לו בפעם הראשונה את שערות הראש מלבד הפאות[1] שאותן משאירים. לטקס זה מתלווים בדרך כלל מנהגים נוספים הקשורים להתחלת חינוכו היהודי של הילד.
אצל הרבי[עריכה]
בתחילת הנשיאות לא היתה קביעות הידועה לנו בנוגע לזמני התספורת אצל הרבי.
בשנים המאוחרות יותר הסתפר הרבי ביום חמישי לפני השקיעה, ולאחר שהחל לנסוע לאוהל אדמו"ר הריי"צ בתדירות רבה יותר, נקבע הזמן לתספורת ביום רביעי בלילה, ועל פי עדותו של המזכיר ר' לייבל גרונר, הרבי הסתפר בקביעות דווקא בלילה[5].
הרבי נוהג להסתפר בדרך כלל 3-4 פעמים בשנה[6].
נוסף לכך, גוזז הרבי מעט שערות בכל ערב שבת[7].
את שערות הפאות מניח הרבי מאחורי האוזניים.
אחרי פטירת אמו הסתפר הרבי כעבור שלושה חודשים, אור לט"ו כסלו. אחרי פטירת רעייתו, הסתפר הרבי כמה ימים אחרי השלושים, באור לכ"ח אדר[8].
אבלות[עריכה]
|
| ערך מורחב – אבלות |
אצל אדם המתאבל על שבעת הקרובים, אסור לו להסתפר במשך זמן האבלות, ולכל הפחות שלושים יום.
לאחר מכן, צריך הוא להמשיך לגדל שיער עד שיהיה מנוול ו"יגערו בו חבריו".
נזיר ומצורע[עריכה]
|
| ערך מורחב – נזיר, מצוות תגלחת מצורע |
אדם שקיבל על עצמו נזירות, אסור בשתיית יין וכן אסור לו להסתפר במשך כל זמן הנזירות.
הזמן המנינמלי של נזירות הוא שלושים יום, וישנו גם אופן של נזירות עולם.
עם סיום זמן הנזירות צריך הנזיר להביא עמו קרבן מיוחד לבית המקדש.
גם המצורע, צריך לגלח שערות ראשו כשבא להיטהר.
אצל אשה נשואה[עריכה]
בקהילות חרדיות רבות נהוג להורות לאשה נשואה להסיר לחלוטין את שער ראשה לאחר החתונה[9].
הרבי מביא מאחד מגדולי הפוסקים בדורות הקודמים שאין לאשה לגלח שערות הראש לגמרי, משום שהדבר הוא ניוול עבורה, ואסור לאשה לעשות כך שלא תתגנה על בעלה[10].
וראה בקובץ יגדיל תורה ניסן תשל"ח עמוד תקעז) שהרבי ענה שלא יגלחו אלא ישאירו חצי טפח, וכשנשאל האם זוהי מידה מדוייקת, השייב הרבי שאין צורך לדייק 'על המילימטר'[11].
אצל מלך[עריכה]
המשנה במסכת תענית קובעת כי על המלך להסתפר בכל יום, וכהן גדול בכל ערב שבת.
הדבר נפסק להלכה[12] ברמב"ם: "המלך מסתפר בכל יום ומתקן עצמו ומתנאה במלבושין נאים ומפוארים שנאמר מלך ביפיו תחזינה עיניך".
| אירועים וטקסים במעגל החיים היהודי | ||
|---|---|---|
| ילדות ונערות | שלום זכר · וואכנאכט (ליל ברית) · ברית מילה · פדיון הבן · יום הולדת · תספורת (אפשערניש) · הכנסה לחיידר · הנחת תפילין · בר מצווה / בת מצווה | |
| תקופת החתונה | שידוך · ווארט (לחיים) · אויפרופעניש (שבת חתן) · קבלת פנים · חופה · קידושין · שבע ברכות · נישואין · חדר ייחוד | |
| כללי | חנוכת הבית · הלוויה · שבעה (אבלות) · יארצייט (יום זכרון) | |
הערות שוליים
- ↑ שולחן ערוך אורח חיים סימן ד סעיף יט.
- ↑ ראו משנה ברורה סימן רס סק"ז. ומנהג הספרדים להקל בזה.
- ↑ שער המצוות פרשת קדושים (כד,א). טעמי המנהגים (ס"ע קכב) בשם ס' "לחם מן השמים להאריז"ל" (והוא מהרב יעקב צמח בעהמח"ס נגיד ומצוה והגהות בכתבי האריז"ל, מתלמידי גורי האריז"ל)שערי הל' ומנהג או"ח ח"א סי' קל. כף החיים סי' רלב ס"ק טו.
- ↑ תורת מנחם – התוועדויות' (לד) תשכ"ב ח"ג עמ' 320 הערה 66.
- ↑ בירור הלכה, הרב יוסף שמחה גינזבורג התקשרות 676: הרב מיכאל אהרן שי' זליגזאן בירר וכתב לי, שבדרך-כלל היה הרבי מזמין את הספר ביום רביעי בלילה.
- ↑ מעשה מלך חלק ראשון פרק כ"ז סעיף ה'.
- ↑ מעשה מלך חלק שני פרק א' סעיף ב'.
- ↑ מעשה מלך חלק ראשון פרק כ"ו סעיף מ'.
- ↑ על פי משמעות דברי הזוהר (ספר הזוהר פרשת אחרי מות דף עט ע"א ד"ה תאנא מאי), ותקנת החתם סופר (אף שנהגו בזה עוד לפניו). כשהטעם הוא כפול: משום צניעות, שלא תצא אפילו שערה אחת מחוץ לכיסוי הראש, וכדי להימנע מחששות הלכתיים של חציצה בטבילה. היו שהביאו למנהג טעמים נוספים כגון למנוע מהאשה להוריד את כיסוי הראש בביתה או בין הגויים, או להמאיס את נשות ישראל על הגויים שלא ירצו לטמא אותן
- ↑ שערי הלכה ומנהג חלק ד' עמוד קמ"א. ושם: "להעיר מנזיר כח, א ושם ורק בגילוח. ובשולחן ערוך יורה דעה סי' קפ"ב סעיף ה' (משום לא תעדה עדי האיש). אבל בזוהר ח"ג רסח, ב. מקדש מלך לזח"ג עט,א - הובאו באחרונים להלכה - דגם במספרים רק מקצת גוזזת...".
- ↑ לשון הרבי במקור "גילוח נישט, נאר זאל זיין א האלבן טפח" [=גילוח לא, אלא שיהיה חצי טפח]. ועל השאלה האם צריך להיות בדיוק: "עס מוז נישט זיין אויפן מילימטר" [=לא חייב להיות על המילימטר].
- ↑ רמבם הלכות מלכים ב, ה.
