הבדלים בין גרסאות בדף "תפילה ללא כוונה כגוף ללא נשמה"
כתית למאור (שיחה | תרומות) מ (החלפת טקסט – "תפלה" ב־"תפילה") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | ''' | + | '''תפילה''' היא עבודה שבלב, שהיא הכוונה במחשבה ב[[רעותא דליבא]]. כמאמר רז"ל '''תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה.''' |
ידוע שיש ג' לבושים מחשבה ודבור ומעשה, שזהו מה שאמרו רז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה - דיבור, ועל העבודה - מחשבה, ועל גמילות חסדים - מעשה. | ידוע שיש ג' לבושים מחשבה ודבור ומעשה, שזהו מה שאמרו רז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה - דיבור, ועל העבודה - מחשבה, ועל גמילות חסדים - מעשה. | ||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
כאמור, עבודה היא [[קרבנות]], שעיקר העבודה היא בבחינת מחשבה, ולכך אם חושב הכהן לאכול חוץ לזמנו או חוץ למקומו הוא פגול. | כאמור, עבודה היא [[קרבנות]], שעיקר העבודה היא בבחינת מחשבה, ולכך אם חושב הכהן לאכול חוץ לזמנו או חוץ למקומו הוא פגול. | ||
| − | לכן, גם עתה | + | לכן, גם עתה שתפילה כנגד תמידין תקנו, עיקר התפילה היא בחינת מח, וכמו שאמרו רז"ל אם כיוון לבו יצא - כוונת הלב דוקא, וכן אמרו תפילה בלא כוונה כגוף בלי נשמה. |
| − | והביאור בכך: | + | והביאור בכך: תפילה היא בחינת התקשרות לאלקות, ועיקר ההתקשרות הוא בבחינת מחשבה, כי מעשה יכול אדם לעשות בלי התקשרות כלל וכן בדבור אינו צריך להיות מקושר כל כך, מה שאין כו המחשבה היא בחינת התקשרות עצמית, לפי שמחשבה הוא בחינת לבוש הפנימי, ועל כן עיקר התפילה היא הכוונה, והדיבור הוא רק - לעורר הכוונה, אבל העיקר הוא הכוונה. רק שהקילו חכמים ואמרו שדי בפרשה ראשונה דק"ש וברכה ראשונה דתפילה.{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharash/tsh/633a/1/4/33&search=%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%94+%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%94 תורת שמואל]}} |
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{תפילה}} | {{תפילה}} | ||
[[קטגוריה:תפילה]] | [[קטגוריה:תפילה]] | ||
גרסה מ־06:22, 22 ביולי 2020
תפילה היא עבודה שבלב, שהיא הכוונה במחשבה ברעותא דליבא. כמאמר רז"ל תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה.
ידוע שיש ג' לבושים מחשבה ודבור ומעשה, שזהו מה שאמרו רז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה - דיבור, ועל העבודה - מחשבה, ועל גמילות חסדים - מעשה.
כאמור, עבודה היא קרבנות, שעיקר העבודה היא בבחינת מחשבה, ולכך אם חושב הכהן לאכול חוץ לזמנו או חוץ למקומו הוא פגול.
לכן, גם עתה שתפילה כנגד תמידין תקנו, עיקר התפילה היא בחינת מח, וכמו שאמרו רז"ל אם כיוון לבו יצא - כוונת הלב דוקא, וכן אמרו תפילה בלא כוונה כגוף בלי נשמה.
והביאור בכך: תפילה היא בחינת התקשרות לאלקות, ועיקר ההתקשרות הוא בבחינת מחשבה, כי מעשה יכול אדם לעשות בלי התקשרות כלל וכן בדבור אינו צריך להיות מקושר כל כך, מה שאין כו המחשבה היא בחינת התקשרות עצמית, לפי שמחשבה הוא בחינת לבוש הפנימי, ועל כן עיקר התפילה היא הכוונה, והדיבור הוא רק - לעורר הכוונה, אבל העיקר הוא הכוונה. רק שהקילו חכמים ואמרו שדי בפרשה ראשונה דק"ש וברכה ראשונה דתפילה.[1]
