שלמה קרליבך: הבדלים בין גרסאות בדף
(אפילו לויקיפדיה זה לא מתאים... אז בחב"דפדיה?) |
מ (הגהה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:שלמה קרליבך1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' שלמה קרליבך נראה לומד מאמר של אדמו"ר הרש"ב]] | [[קובץ:שלמה קרליבך1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' שלמה קרליבך נראה לומד מאמר של אדמו"ר הרש"ב]] | ||
[[קובץ:שלמה קרליבך.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' שלמה קרליבך עומד מימין הרבי ב[[התוועדות]] בשנת [[תשי"ב]]]] | [[קובץ:שלמה קרליבך.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' שלמה קרליבך עומד מימין הרבי ב[[התוועדות]] בשנת [[תשי"ב]]]] | ||
הרב '''שלמה קרליבך''' ([[תרפ"ה]] - [[תשנ"ה]]) היה מנהיג דתי שקירב [[יהודים]] ללימוד [[תורה]] וקיום [[מצוות]]יה, אך ספג ביקורת מ[[רב|רבנים]] ו[[אדמו"ר|אדמורי"ם]] רבים על דרכו להקל באיסורי תורה. | הרב '''שלמה קרליבך''' ([[תרפ"ה]] - [[תשנ"ה]]) היה מנהיג דתי שקירב [[יהודים]] ללימוד [[תורה]] וקיום [[מצוות]]יה, אך ספג ביקורת מ[[רב|רבנים]] ו[[אדמו"ר|אדמורי"ם]] רבים - ובראשם [[הרבי]] - על דרכו להקל באיסורי תורה. | ||
==תולדות חיים== | ==תולדות חיים== | ||
הרב שלמה קרליבך נולד (עם אחיו התאום ר' [[אליהו חיים קרליבך]]), ב[[ברלין]], [[גרמניה]] ב[[י"ח בטבת]] [[תרפ"ה]], לאביו ר' נפתלי, רב ומנהיג יהודי בקהילה מקומית, ולאמו פסיה. לאחר עליית ה[[נאצים]] לשלטון, עזבה משפחתו את [[גרמניה]], ולאחר שהות קצרה בעיר באדן שליד וינה שב[[אוסטריה]], הגיעה ב-[[תרצ"ט]] ל[[ניו יורק]], שם התמנה אביו לרבה של קהילה מקומית ב[[מנהטן]]. ר' שלמה למד בישיבת "תורה ודעת", בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי ובאוניברסיטת קולומביה. הוא נחשב לעילוי יוצא דופן וכבר בגילו הצעיר (14) בלט בין תלמידי ישיבת תורה ודעת שהיו מבוגרים יותר. רבותיו, צפו לו עתיד מזהיר כתלמיד חכם ולמדן מן השורה הראשונה. בעת לימודיו [[סמיכה|הוסמך לרבנות]], התפרסם כזמר ומלחין, ואף התפרנס כ[[שליח ציבור|חזן]] ב[[הימים הנוראים|ימים הנוראים]]{{הערה|חלק מהחומר על קורות חייו נלקח מוויקיפדיה.}}. באותה תקופה התקרב יחד עם אחיו הרב [[אליהו חיים קרליבך]] ל[[חסידות חב"ד]]. | הרב שלמה קרליבך נולד (עם אחיו התאום ר' [[אליהו חיים קרליבך]]), ב[[ברלין]], [[גרמניה]] ב[[י"ח בטבת]] [[תרפ"ה]], לאביו ר' נפתלי, רב ומנהיג יהודי בקהילה מקומית, ולאמו פסיה. לאחר עליית ה[[נאצים]] לשלטון, עזבה משפחתו את [[גרמניה]], ולאחר שהות קצרה בעיר באדן שליד וינה שב[[אוסטריה]], הגיעה ב-[[תרצ"ט]] ל[[ניו יורק]], שם התמנה אביו לרבה של קהילה מקומית ב[[מנהטן]]. ר' שלמה למד בישיבת "תורה ודעת", בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי ובאוניברסיטת קולומביה. הוא נחשב לעילוי יוצא דופן וכבר בגילו הצעיר (14) בלט בין תלמידי ישיבת תורה ודעת שהיו מבוגרים יותר. רבותיו, צפו לו עתיד מזהיר כתלמיד חכם ולמדן מן השורה הראשונה. בעת לימודיו [[סמיכה|הוסמך לרבנות]], התפרסם כזמר ומלחין, ואף התפרנס כ[[שליח ציבור|חזן]] ב[[הימים הנוראים|ימים הנוראים]]{{הערה|חלק מהחומר על קורות חייו נלקח מוויקיפדיה.}}. באותה תקופה התקרב יחד עם אחיו הרב [[אליהו חיים קרליבך]] ל[[חסידות חב"ד]]. | ||
בראשית שנות היו"דים נשלח על ידי הרבי הריי"צ ולאחר מכן הרבי, על מנת להפיץ יהדות | בראשית שנות היו"דים נשלח על ידי [[הרבי הריי"צ]] ולאחר מכן [[הרבי]], על מנת [[הפצת יהדות|להפיץ יהדות]] ו[[הפצת המעיינות|חסידות]] ברחבי [[ארצות הברית]]. במשך תקופה ממושכת פעל ב[[שליחות]] הרבי. | ||
אט אט, החל לאמץ לעצמו הנהגה של גמישות בעקרונות | אט אט, החל לאמץ לעצמו הנהגה של גמישות בעקרונות ה[[הלכה]], ופריצת גדרי ה[[צניעות]], במחשבה שכך יקל עליו להתחבר ללבבות היהודים ולקרבם ליהדות. שיטה זו הובילה לחיכוכים עם הרבי, שהתנגד לכך כמובן, ולבסוף הודח מחב"ד - והחל להפיץ יהדות בדרך משלו, כשהוא משתמש בשירה וניגון בגיטרה ככלי לסחוף את הקהל אחריו. | ||
קרליבך החל מסתובב ברחבי ארצות הברית - הוא הופיע במועדונים, ערך קונצרטים ונפגש עם זמרים אמריקאיים. הופעתו הפשטנית, כשהוא מגודל שער ומנגן בגיטרה, סגנון שיריו והתנהגותו הלבבית התקבלה באהדה על ידי יהודים רבים, בהם צעירים "היפים", והוא הצליח לסחוף אחריו קהל מעריצים גדול. אמנם בחוגים החרדיים (ובראשם חב"ד, כדלקמן) נחשב שנוי במחלוקת, עקב דרכו לפרוץ את גדרי ההלכה. | קרליבך החל מסתובב ברחבי ארצות הברית - הוא הופיע במועדונים, ערך קונצרטים ונפגש עם זמרים אמריקאיים. הופעתו הפשטנית, כשהוא מגודל שער ומנגן בגיטרה, סגנון שיריו והתנהגותו הלבבית התקבלה באהדה על ידי יהודים רבים, בהם צעירים "היפים", והוא הצליח לסחוף אחריו קהל מעריצים גדול. אמנם בחוגים החרדיים (ובראשם [[חב"ד]], כדלקמן) נחשב שנוי במחלוקת, עקב דרכו לפרוץ את גדרי ההלכה. | ||
קרליבך הופיע גם | קרליבך הופיע גם ב[[ארץ ישראל]], שם חדר סגנון שירתו בעיקר בציבור [[הציונות הדתית|הדתי לאומי]]. בסוף שנות השלטון הקומוניסטי ותחילת [[התפרקות ברית המועצות]], הופיע גם שם. | ||
בשנת [[תשכ"ח]] הקימו נאמניו את היישוב "מבוא מודיעים"{{הערה|בשנת [[תשמ"ד|תשד"מ]], לאחר פטירתו של רבי מאיר קאליש - האדמו"ר מ[[אמשינוב]] - הוחלף שמו של היישוב ל"מאור מודיעים", אך שם זה לא התקבל בוועדת השמות של המדינה.}} על יד לטרון. קרליבך בנה שם את ביתו וחילק את זמנו בין המגורים במושב וביתו בארצות הברית. | בשנת [[תשכ"ח]] הקימו נאמניו את היישוב "מבוא מודיעים"{{הערה|בשנת [[תשמ"ד|תשד"מ]], לאחר פטירתו של רבי מאיר קאליש - האדמו"ר מ[[אמשינוב]] - הוחלף שמו של היישוב ל"מאור מודיעים", אך שם זה לא התקבל בוועדת השמות של המדינה.}} על יד לטרון. קרליבך בנה שם את ביתו וחילק את זמנו בין המגורים במושב וביתו בארצות הברית. | ||
| שורה 40: | שורה 40: | ||
בהזדמנות אחרת סיפר, כי הוא בא לרבי וסיפר לו שבסיום אחת מהופעותיו כאשר לחץ את ידי הקהל, ניגשה אליו אשה וביקשה ללחוץ את ידו. שלמה הגיב כי אינו לוחץ ידי נשים. האשה נפגעה, והגיבה כי חשבה להתקרב ליהדות אבל בעקבות פגיעה זו היא חוזרת בה, ושוב לא תתקרב ליהדות. | בהזדמנות אחרת סיפר, כי הוא בא לרבי וסיפר לו שבסיום אחת מהופעותיו כאשר לחץ את ידי הקהל, ניגשה אליו אשה וביקשה ללחוץ את ידו. שלמה הגיב כי אינו לוחץ ידי נשים. האשה נפגעה, והגיבה כי חשבה להתקרב ליהדות אבל בעקבות פגיעה זו היא חוזרת בה, ושוב לא תתקרב ליהדות. | ||
[[הרבי]] הגיב לשמע הסיפור, על-פי הכתוב ב[[משנה]]{{הערת שוליים|אבות א יב.}} "אהרן אוהב את הבריות '''ומקרבן לתורה'''". רואים מכך, כי אין לקרב את '''התורה''' אל '''הבריות''', על ידי כריתת חלקים "קטנים" כביכול מהתורה על מנת לצמצם את הפער בין הבריות ל[[תורה]]; במקרה כזה - אמר הרבי - אין הבריות מתקרבים | [[הרבי]] הגיב לשמע הסיפור, על-פי הכתוב ב[[משנה]]{{הערת שוליים|אבות א יב.}} "אהרן אוהב את הבריות '''ומקרבן לתורה'''". רואים מכך, כי אין לקרב את '''התורה''' אל '''הבריות''', על ידי כריתת חלקים "קטנים" כביכול מהתורה על מנת לצמצם את הפער בין הבריות ל[[תורה]]; במקרה כזה - אמר הרבי - אין הבריות מתקרבים לתורה כלל. תורה אשר איננה כמותה עם כל התרי"ג איברין ושס"ה גידין שבה; הכנעה גמורה ל[[תורה]] - אין זה תורה כלל. זה דבר טוב ויפה, נחמד מאוד אפילו; אבל אין זה תורה. לכן יש לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה - לקרב '''אותם''' אל '''התורה'''. קרליבך אמר על כך כי "מאז נפרדו דרכינו... הבנתי כי דרכינו שונות"...{{הערה|מפי הרב [[יוסף יצחק פלטיאל]].}}. | ||
===יחס הרבי אליו=== | ===יחס הרבי אליו=== | ||
לאחר שהחל לפרוץ את גדרי | לאחר שהחל לפרוץ את גדרי ה[[צניעות]] ברבים, לרבי לא היה נוח מדרכו. יש אומרים שהרבי ביקש ממנו אז שלא ישתמש בשם חב"ד{{הערת שוליים|בסרט על דמותו נאמר שהרבי אמר לו "אם אתה לא רוצה להקשיב אלי, אתה אמנם תהיה שלמה קרליבך, אבל לא ליובאוויטש".}}. | ||
בהזדמנות מסויימת ענה הרבי לאחד ששאל את הרבי האם קרליבך קשור לרבי: "לפלא ולצער גדול הוא לי שחושד אותי בכגון דא"{{מקור}}. כשר' יחזקאל דערען הזכיר את שלמה קרליבך בשיחה עם [[הרבנית חנה]], הגיבה "א מענטש וואס האט גורם געווען | בהזדמנות מסויימת ענה הרבי לאחד ששאל את הרבי האם קרליבך קשור לרבי: "לפלא ולצער גדול הוא לי שחושד אותי בכגון דא"{{מקור}}. כשר' יחזקאל דערען הזכיר את שלמה קרליבך בשיחה עם [[הרבנית חנה]], הגיבה "א מענטש וואס האט גורם געווען עגמת נפש צו מיין זון ("הוא איש שגרם עגמת נפש לבני"), מיד שינתה את נושא השיחה{{הערת שוליים|מפי נכדו.}}. | ||
ברשימת חלוקת דולרים מכ"ו מרחשוון תשנ"ב מופיע כך: | ברשימת [[חלוקת דולרים]] מכ"ו מרחשוון תשנ"ב מופיע כך: | ||
אשה אחת אמרה לרבי, שר' שלמה קרליבך שיחי' שולח דרישת שלום ומבקש ברכה עבורו ומשפחתו. | אשה אחת אמרה לרבי, שר' שלמה קרליבך שיחי' שולח דרישת שלום ומבקש ברכה עבורו ומשפחתו. | ||
הרבי: איפה הוא עכשיו? | הרבי: איפה הוא עכשיו? | ||
| שורה 66: | שורה 66: | ||
==פטירתו== | ==פטירתו== | ||
[[קובץ:מצבתו של קרליבך.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מצבתו של שלמה קרליבך עליו נכתב "נאמן ביתו של אדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש זיע"א"]] | [[קובץ:מצבתו של קרליבך.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מצבתו של שלמה קרליבך עליו נכתב "נאמן ביתו של אדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש זיע"א"]] | ||
קרליבך נפטר ב[[ט"ז בחשוון]] [[תשנ"ה]] מהתקף לב, במטוס שהיה בעיצומה של המראה. בלילה שלפני הנסיעה ישב והתוועד במשך הלילה עם התמימים של ישיבת חב"ד ב[[מנצ'סטר]]{{הערת שוליים|מפי אחד התמימים שהשתתף בההתוועדות.}}. | |||
במסע הלוייתו שרו המלוים חלק מפזמוניו וניגוניו. קרליבך נפטא ללא פרוטה, למרות שהופעותיו הניבו לו פרנסה בשפע, כיוון שפיזר כספו לצדקה ללא חישוב ביד נדיבה מעבר לרגיל, עד כדי שתלמידיו נאלצו לקבץ תרומות כדי לארגן את מסע הלוויתו. | |||
נטמן (למחרת, [[י"ז בחשוון]]) ב[[הר המנוחות]] ב[[ירושלים]]. על מצבתו נכתב "נאמן ביתו של אדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש זיע"א". | נטמן (למחרת, [[י"ז בחשוון]]) ב[[הר המנוחות]] ב[[ירושלים]]. על מצבתו נכתב "נאמן ביתו של אדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש זיע"א". | ||
| שורה 73: | שורה 75: | ||
שלמה קרליבך הוא בין האומנים הבולטים במוזיקה החסידית. שיריו התקבלו בציבור הדתי, ובמידה מסויימת - בציבור החרדי ואף בחב"ד. הם מושרים בבתי כנסיות מסביב לעולם. בין היתר, הלחין קרליבך מנגינות לקטעי תפילה שהתקבלו במקומות מסוימים והם ידועים כ"נוסח קרליבך". | שלמה קרליבך הוא בין האומנים הבולטים במוזיקה החסידית. שיריו התקבלו בציבור הדתי, ובמידה מסויימת - בציבור החרדי ואף בחב"ד. הם מושרים בבתי כנסיות מסביב לעולם. בין היתר, הלחין קרליבך מנגינות לקטעי תפילה שהתקבלו במקומות מסוימים והם ידועים כ"נוסח קרליבך". | ||
יש לציין שאחד המנגינות של הניגון '[[ניגון ווי וונט משיח נאו|ווי וונט משיח נאו]]', שיר שהפך במהלך השנים להמנון של תנועת הנוער [[צבאות ה']], הוא ממנגינתו של שלמה קרליבך על המילים 'מקימי מעפר דל'. כמו-כן הלחין את השיר " | יש לציין שאחד המנגינות של הניגון '[[ניגון ווי וונט משיח נאו|ווי וונט משיח נאו]]', שיר שהפך במהלך השנים להמנון של תנועת הנוער [[צבאות ה']], הוא ממנגינתו של שלמה קרליבך על המילים 'מקימי מעפר דל'. כמו-כן הלחין את השיר "אידעלעך שרייט שבת" שבמשך השנים הפך ל"אידעלעך שרייט עד מתי...". | ||
===ההסתייגות משמיעת שיריו=== | ===ההסתייגות משמיעת שיריו=== | ||
כאשר הרב שליאמע, המנהל בבית רבקה בצרפת, שאל את הרבי ביחידות האם מותר לשמוע התקליטים של שלמה קרליבך? ענה הרבי (התוכן לא הלשון): הרי יש מספיק מוזיקה יהודית בלעדיו. | כאשר הרב שליאמע, המנהל בבית רבקה בצרפת, שאל את הרבי ביחידות האם מותר לשמוע התקליטים של שלמה קרליבך? ענה הרבי (התוכן לא הלשון): הרי יש מספיק מוזיקה יהודית בלעדיו. | ||
כשרצו השלוחים | כשרצו השלוחים ב[[אוסטרליה]] לארגן ערב עם מוזיקה יהודית, ביקש המזכיר חודקוב כמה וכמה פעמים לוודא שלא ישירו שם שירי של שלמה קרליבך{{הערת שוליים|[[ימי תמימים]].}}. | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
גרסה מ־08:00, 12 בינואר 2016
הרב שלמה קרליבך (תרפ"ה - תשנ"ה) היה מנהיג דתי שקירב יהודים ללימוד תורה וקיום מצוותיה, אך ספג ביקורת מרבנים ואדמורי"ם רבים - ובראשם הרבי - על דרכו להקל באיסורי תורה.
תולדות חיים
הרב שלמה קרליבך נולד (עם אחיו התאום ר' אליהו חיים קרליבך), בברלין, גרמניה בי"ח בטבת תרפ"ה, לאביו ר' נפתלי, רב ומנהיג יהודי בקהילה מקומית, ולאמו פסיה. לאחר עליית הנאצים לשלטון, עזבה משפחתו את גרמניה, ולאחר שהות קצרה בעיר באדן שליד וינה שבאוסטריה, הגיעה ב-תרצ"ט לניו יורק, שם התמנה אביו לרבה של קהילה מקומית במנהטן. ר' שלמה למד בישיבת "תורה ודעת", בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי ובאוניברסיטת קולומביה. הוא נחשב לעילוי יוצא דופן וכבר בגילו הצעיר (14) בלט בין תלמידי ישיבת תורה ודעת שהיו מבוגרים יותר. רבותיו, צפו לו עתיד מזהיר כתלמיד חכם ולמדן מן השורה הראשונה. בעת לימודיו הוסמך לרבנות, התפרסם כזמר ומלחין, ואף התפרנס כחזן בימים הנוראים[1]. באותה תקופה התקרב יחד עם אחיו הרב אליהו חיים קרליבך לחסידות חב"ד.
בראשית שנות היו"דים נשלח על ידי הרבי הריי"צ ולאחר מכן הרבי, על מנת להפיץ יהדות וחסידות ברחבי ארצות הברית. במשך תקופה ממושכת פעל בשליחות הרבי.
אט אט, החל לאמץ לעצמו הנהגה של גמישות בעקרונות ההלכה, ופריצת גדרי הצניעות, במחשבה שכך יקל עליו להתחבר ללבבות היהודים ולקרבם ליהדות. שיטה זו הובילה לחיכוכים עם הרבי, שהתנגד לכך כמובן, ולבסוף הודח מחב"ד - והחל להפיץ יהדות בדרך משלו, כשהוא משתמש בשירה וניגון בגיטרה ככלי לסחוף את הקהל אחריו.
קרליבך החל מסתובב ברחבי ארצות הברית - הוא הופיע במועדונים, ערך קונצרטים ונפגש עם זמרים אמריקאיים. הופעתו הפשטנית, כשהוא מגודל שער ומנגן בגיטרה, סגנון שיריו והתנהגותו הלבבית התקבלה באהדה על ידי יהודים רבים, בהם צעירים "היפים", והוא הצליח לסחוף אחריו קהל מעריצים גדול. אמנם בחוגים החרדיים (ובראשם חב"ד, כדלקמן) נחשב שנוי במחלוקת, עקב דרכו לפרוץ את גדרי ההלכה.
קרליבך הופיע גם בארץ ישראל, שם חדר סגנון שירתו בעיקר בציבור הדתי לאומי. בסוף שנות השלטון הקומוניסטי ותחילת התפרקות ברית המועצות, הופיע גם שם.
בשנת תשכ"ח הקימו נאמניו את היישוב "מבוא מודיעים"[2] על יד לטרון. קרליבך בנה שם את ביתו וחילק את זמנו בין המגורים במושב וביתו בארצות הברית.
הרבי דחף את קרליבך להתחתן, ובהזדמנות מסויימת, כשעבר בחלוקת כוס של ברכה אמר לו הרבי שצריך להתחתן, והיה נראה על פניו של הרבי אי שביעות רצון. בגיל 48 התחתן עם מרת נעילה (גליק) מטורונטו. לבני הזוג נולדו שתי בנות - נשמה ונדרה.
קשריו עם חב"ד
עם אדמו"ר הריי"צ
בסביבות שנת תרצ"א כשאדמו"ר הריי"צ היה בווינה לצורכי רפואה, הביא ר' נפתלי קרליבך את שתי ילדיו, התאומים שלמה ואליהו חיים קרליבך, לקבל ברכה מאדמו"ר הריי"צ. הרבי אמר להם "שתהיו חסידישע יידן (חסידים), ולא תהיו ילדים נוסח גרמניה, שתישנו עם טלית קטן, ותעבדו את ה' בשמחה", הרבי עמד באותה עת בפתח הדלת[3].
בשנת ת"ש, עם הגעתו של האדמו"ר הריי"צ לניו יורק, הגיע ר' נפתלי קרליבך עם שתי בניו לקבל ברכה פעם נוספת, אדמו"ר הריי"צ אמר אז שהוא הכיר אותם מאז פגישתם האחרונה[4]. קרליבך התחיל אז ללמוד בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי, אך הוא נהג להגיע מהישיבה עם אחיו, אלי חיים, ולעיתים היו נשארים לכמה ימים, עד שאביהם היה דואג להחזירם. מצידם, תמיד ביקשו שינתנו להם יום נוסף[5].
בי"ט כסלו תש"י ביקש אדמו"ר הריי"צ משלמה קרליבך וחברו, זלמן שלומי שכטר[6] לצאת לקמפוסים על מנת לקרב סטודנטים ליהדות ולחסידות. לקראת חג החנוכה באותה שנה, השניים ארגנו מסיבת חנוכה באונברסיטה בריינדס. הם הציידו ב-13 זוגות תפילין והתוועדו ושרו עם הסטודנטים במשך שעות[7][8].
בהזדמנות מסויימת, כששאלו את שלמה קרליבך מי הם הרבי'ס שלו, הוא ענה: הרבי בנגלה הוא פלוני בנגינה פלוני והרבי בחסידות הוא האדמו"ר הריי"צ.
עם הרבי
כבר לפני קבלת הנשיאות של הרבי, כששלמה קרליבך היה מגיע מלייקווד ל-770, היה נכנס לרבי ומדבר איתו בלימוד[9]. הרבי רצה לדעת מה לומדים בישיבה. הרבי אף דחף אותו בשנת תשי"א לקבל סמיכה לרבנות בכדי שתהיה לו יותר השפעה, ואכן הוא הוסמך על ידי הרב יצחק הוטנר, שהיה אז ראש ישיבת רבינו חיים ברלין.
הרבי היה שולח אותו לתלמידי הישיבות, על מנת שידבר איתם בלימוד ובחסידות. הרבי אף דחף אותו לקרב את בני הנוער ליהדות. כששלמה הביע את רצונו לשבת וללמוד במקום מלאכת הקירוב, הגיב הרבי שיפסיק לחשוב כל-כך הרבה על עצמו. "הייתי אז ממש יד ימינו של הרבי" אמר קרליבך[10]. באותם שנים הביא ר' שלמה קבוצה גדולה של סטודנטים לרבי.
הרב קרליבך סיפר בהזדמנות[11]: "כשהתחלתי לקרב יהודים, הייתי בבעיה, ודיברתי על כך עם הרבי. אמרתי לרבי כי יום אחד היה לי מאה אנשים שבאו ללמוד ולשיר איתי, אבל כשאמרתי להם שנשים וגברים חייבים לשבת בנפרד, איבדתי 90 אנשים, וכשאמרתי להם שנשים אינם יכולות לשיר, איבדתי עוד 9, אז האדם אחד שנשאר הרגיש אידיוט. אז במקום לבלות שעתיים עם אנשים שרצו לדעת משהו על היהדות, בזבזתי את הזמן שלי על אחד. הבה נניח כי זה מאוד חשוב כי גברים ונשים אסורים לשבת יחד. ובכל זאת, זה כמו מניקור ליהדות, מה שהופך את זה למשהו יפה, אבל אם האדם עובר התקף לב לא נותנים לו מניקור. ככה אני לא יכול לקרב יהודים!"
"הרבי אז אמר לי כי הוא לא יכול לתת לי לעשות את זה בדרך שלי. אבל מצד השני הוא גם לא יכול לא לתת לי לא לעשות את זה בדרך שלי. לכן אם אני רוצה לעשות את זה לבד, שה' יהיה איתי. אז נפרדנו"... סיים הרב קרליבך.
בהזדמנות אחרת סיפר, כי הוא בא לרבי וסיפר לו שבסיום אחת מהופעותיו כאשר לחץ את ידי הקהל, ניגשה אליו אשה וביקשה ללחוץ את ידו. שלמה הגיב כי אינו לוחץ ידי נשים. האשה נפגעה, והגיבה כי חשבה להתקרב ליהדות אבל בעקבות פגיעה זו היא חוזרת בה, ושוב לא תתקרב ליהדות.
הרבי הגיב לשמע הסיפור, על-פי הכתוב במשנה[12] "אהרן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". רואים מכך, כי אין לקרב את התורה אל הבריות, על ידי כריתת חלקים "קטנים" כביכול מהתורה על מנת לצמצם את הפער בין הבריות לתורה; במקרה כזה - אמר הרבי - אין הבריות מתקרבים לתורה כלל. תורה אשר איננה כמותה עם כל התרי"ג איברין ושס"ה גידין שבה; הכנעה גמורה לתורה - אין זה תורה כלל. זה דבר טוב ויפה, נחמד מאוד אפילו; אבל אין זה תורה. לכן יש לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה - לקרב אותם אל התורה. קרליבך אמר על כך כי "מאז נפרדו דרכינו... הבנתי כי דרכינו שונות"...[13].
יחס הרבי אליו
לאחר שהחל לפרוץ את גדרי הצניעות ברבים, לרבי לא היה נוח מדרכו. יש אומרים שהרבי ביקש ממנו אז שלא ישתמש בשם חב"ד[14].
בהזדמנות מסויימת ענה הרבי לאחד ששאל את הרבי האם קרליבך קשור לרבי: "לפלא ולצער גדול הוא לי שחושד אותי בכגון דא"[דרוש מקור]. כשר' יחזקאל דערען הזכיר את שלמה קרליבך בשיחה עם הרבנית חנה, הגיבה "א מענטש וואס האט גורם געווען עגמת נפש צו מיין זון ("הוא איש שגרם עגמת נפש לבני"), מיד שינתה את נושא השיחה[15].
ברשימת חלוקת דולרים מכ"ו מרחשוון תשנ"ב מופיע כך: אשה אחת אמרה לרבי, שר' שלמה קרליבך שיחי' שולח דרישת שלום ומבקש ברכה עבורו ומשפחתו. הרבי: איפה הוא עכשיו? הנ"ל: הוא בטורונטו בדרך לוינה, ומשם לגרמניה ואחר כך לישראל, ויחזור בעוד שלושה שבועות. הרבי: מה השייכות שלך איתו? הנ"ל: אני חלק מבית הכנסת שלו "קהילת יעקב". הרבי: (דולר נוסף) לתת צדקה עבורו שיצליח בהפצת היהדות מתוך בריאות הנכונה ומתוך פרנסה טובה.
יחסו לליובאוויטש
לאחד ששאל אותו כי שמע שסילקו אותו מליובאוויטש, ענה: "מען האט מיר ארויסגעווארפן, אבער איך האב זיך ניט ארויסגעווארפן" (חב"ד סילקו אותי, אבל אני מעולם לא הסתלקתי)[16][17], כמו כן התבטא פעם כי 'ליובאוויטשער הייתי וליובאוויטשער אשאר!'[18].
הוא מצידו המשיך לכבד את הרבי וחסידי חב"ד. כן המשיך ללמוד חסידות, מאמרים ושיחות של הרבי. כשהיה מגיע לסינסינטי להופעה והיה נאלץ להשאר לשהות בשבת בבית מלון (ללא מנין) היה מגיע בערב שבת לבית חב"ד ולווה ספרים. תמיד היו אלו ספרי חסידות ולרוב היה זה אחד מספריו של הרבי, כמו ספר המאמרים, ולקוטי שיחות[19]. בכיסו שכן מאמר ושיחה שיצאו אז, היו לו כל השיחות ומאמרים של הרבי עד האחרון שבאחרון. כמו-כן היה שולח את מושפעיו לבתי חב"ד בעולם[20].
בראיון עם עיתון 'שעה טובה' שנערך עמו שבועות ספורים לפני שהלך לעולמו התבטא על הרבי: "הרבי הנוכחי הוא גם כן גאון עצום ונורא. הרבי הוא גם עמוק וגם בקיא עד לב השמים. ממש כל מילה מהתורה מאירה לפני עיניו הקדושות"[21].
פעם התבטא בכאב כשדיבר על מצב הנוער של היום: "איך זה שיותר אנשים מכירים יותר את מרטין לותר קינג מ[להבדיל] הרבי?"[22].
פטירתו
קרליבך נפטר בט"ז בחשוון תשנ"ה מהתקף לב, במטוס שהיה בעיצומה של המראה. בלילה שלפני הנסיעה ישב והתוועד במשך הלילה עם התמימים של ישיבת חב"ד במנצ'סטר[23].
במסע הלוייתו שרו המלוים חלק מפזמוניו וניגוניו. קרליבך נפטא ללא פרוטה, למרות שהופעותיו הניבו לו פרנסה בשפע, כיוון שפיזר כספו לצדקה ללא חישוב ביד נדיבה מעבר לרגיל, עד כדי שתלמידיו נאלצו לקבץ תרומות כדי לארגן את מסע הלוויתו.
נטמן (למחרת, י"ז בחשוון) בהר המנוחות בירושלים. על מצבתו נכתב "נאמן ביתו של אדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש זיע"א".
שירת קרליבך
שלמה קרליבך הוא בין האומנים הבולטים במוזיקה החסידית. שיריו התקבלו בציבור הדתי, ובמידה מסויימת - בציבור החרדי ואף בחב"ד. הם מושרים בבתי כנסיות מסביב לעולם. בין היתר, הלחין קרליבך מנגינות לקטעי תפילה שהתקבלו במקומות מסוימים והם ידועים כ"נוסח קרליבך".
יש לציין שאחד המנגינות של הניגון 'ווי וונט משיח נאו', שיר שהפך במהלך השנים להמנון של תנועת הנוער צבאות ה', הוא ממנגינתו של שלמה קרליבך על המילים 'מקימי מעפר דל'. כמו-כן הלחין את השיר "אידעלעך שרייט שבת" שבמשך השנים הפך ל"אידעלעך שרייט עד מתי...".
ההסתייגות משמיעת שיריו
כאשר הרב שליאמע, המנהל בבית רבקה בצרפת, שאל את הרבי ביחידות האם מותר לשמוע התקליטים של שלמה קרליבך? ענה הרבי (התוכן לא הלשון): הרי יש מספיק מוזיקה יהודית בלעדיו.
כשרצו השלוחים באוסטרליה לארגן ערב עם מוזיקה יהודית, ביקש המזכיר חודקוב כמה וכמה פעמים לוודא שלא ישירו שם שירי של שלמה קרליבך[24].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ חלק מהחומר על קורות חייו נלקח מוויקיפדיה.
- ↑ בשנת תשד"מ, לאחר פטירתו של רבי מאיר קאליש - האדמו"ר מאמשינוב - הוחלף שמו של היישוב ל"מאור מודיעים", אך שם זה לא התקבל בוועדת השמות של המדינה.
- ↑ מתוך ראיון עם מגזין 'תיקון', שפורסם בשנת 1997 Michael Lerner, "Practical wisdom from Shlomo Carlebach", Tikkun Magazine, Sept/Oct 1997, vol. 12, issue 5, pp. 53-56.
- ↑ מסופר, כי כאשר הגיעו האחים שלמה ואליהו חיים קרליבך לאדמו"ר הריי"צ, אמרו לו ביחידות שהם רוצים לברך 'שהחיינו' על שזכו להכיר את החסידות. אדמו"ר הריי"צ שלל זאת מכל וכל, ולאחר שיצאו אמר לר' אליהו סימפסון כי הוא חושש שאצל האח השני - שלמה, תהיה זו ברכה לבטלה... (מפי השמועה).
- ↑ מתוך סרט על דמותו.
- ↑ יהודי שהתקרב לחב"ד בשנות הארבעים. הוסמך לרבנות בשנת תש"ז בעת לימודו בתומכי תמימים המרכזית 770, בעל כשרון גדול ואישיות כריזמטית מושכת, הוציא ספרים רבים הבנויים על מודל החסידות. בתחילת שנות החמישים סטה ממסלול הדת ויצר לעצמו זרם חדש בדת. הוא נחשב מיוצרי הזרם ה'התחדשות יהודית'.
- ↑ יוטא הלברשטם-מנדלבום, הרב המקרן הרחוב (תרגום מאנגלית דוד הלל), תש"ע, הוצאת רשימו עמ' 23-35.
- ↑ Yaakov Ariel, "Hasidism in the Age of Aquarius: The House of Love and Prayer in San Francisco, 1967–1977," Religion and American Culture, Summer 2003, Vol. 13, no. 2, pp. 139–165.
- ↑ יש אומרים שהיה זה בהוראת אדמו"ר הריי"צ.
- ↑ בראיון עם מגזין 'תיקון', שפורסם בשנת 1997.
- ↑ בראיון עם מגזין 'תיקון', שפורסם בשנת 1997.
- ↑ אבות א יב.
- ↑ מפי הרב יוסף יצחק פלטיאל.
- ↑ בסרט על דמותו נאמר שהרבי אמר לו "אם אתה לא רוצה להקשיב אלי, אתה אמנם תהיה שלמה קרליבך, אבל לא ליובאוויטש".
- ↑ מפי נכדו.
- ↑ אמר זאת לר' נחמן הולצברג בעת שנפגש עמו בירושלים בשנת תשכ"א.
- ↑ בראיון עם עיתון 'שעה טובה' שנערך עמו שבועות ספורים לפני שהלך לעולמו.
- ↑ מפי אחד מחשובי אנ"ש.
- ↑ (מפי שליח הרבי לסינסינטי, הרב שלום בער קלמנסון).
- ↑ בכתבה בעיתון 'הארץ' שבועיים לפני שנפטר אמר לאחד שנסע ללמוד חודשיים בנפאל, שלא ישכח שיש בית חב"ד בקטמנדו, והמשיך בחיוך: "אתה יודע כי כאשר קולומבוס גילה את אמריקה, הוא גילה כי חב"ד כבר היה שם?"...
- ↑ עיתון 'שעה טובה'.
- ↑ [1]
- ↑ מפי אחד התמימים שהשתתף בההתוועדות.
- ↑ ימי תמימים.
