תורה

יהודים לומדים תורה בחברותא

תורה היא שם כללי לכל כתבי הקודש של היהדות, החל מחמשה חומשי תורה ועד לאחרון המחדשים בתורה. התורה היא החכמה העליונה, אשר באמצעותה ברא הקב"ה את העולם ודרכו יכולים בני האדם להבין ולקיים את רצונו ובכך להתקשר איתו. התורה מתחלקת לשני רבדים עיקריים: חיצוניות התורה - תורת הנגלה ופנימיות התורה - תורת החסידות.

בתורת הנגלה ישנה התורה שבכתב והתורה שבעל פה. התורה שבכתב הם אותיות התורה הכתובים על הקלף. ותורה שבעל פה הם המסורות אשר במשנה ובתלמוד. בתורת החסידות מתייחסים לספר התניא כ"תורה שבכתב" של פנימיות התורה. שאר ספרי תורת החסידות הם כ"תורה שבעל פה".

התורה מחולקת גם לארבעה רבדים: פשט רמז דרש וסוד (ראשי תיבות פרד"ס).

מקורה ושרשה

שורש התורה הוא באור הקו. הקב"ה מצד עצמו אינו בערך לעולמות ובכדי לברוא את העולמות צמצם הקב"ה את עצמו והמשיך ממנו את אור הקו. המשכה זו היא התורה, וכפי שמרומז בכך שהמשכה זו נקראת גם צנור (כמו צינור גשמי שבו ממשיכים נוזל ממקום למקום), שצנור אותיות רצון שרומז על התורה - רצונו של הקב"ה.

ולכן התורה היא מקור החיות לכל העולמות וממנה מתחלק החיות ונשפע לכל נברא לפי ענינו, ודוגמא לזה מנהר גדול שכדי שיימשך לצינורות קטנים מנהר זה, צריך קודם צינור גדול שדרכו יושפע לצינורות הקטנים, כך התורה היא רצון (צינור) כללי לאור הנשפע לעולמות וממנה נמשכים הצינורות הפרטיים.

אמנם, עם היות שהמשכת הרצון פירושה שאור אין סוף הצטמצם והוגבל לפי ערך העולמות, אף על פי כן צמצום והגבלה זו היא בכמות בלבד, אך מהות האור הנשפע דרך צמצום זה הוא אותו אור אין סוף הבלתי מוגבל, רק שמושפע בהגבלה, וכמשל מי הנהר שנמשכים בצינור, שמהות המים אינה משתנה, ומשתנה רק כמות המים, כך התורה גם כפי שנצטמצמה היא חכמתו של הקב"ה (חכמה דא"ק), אשר באמצעותה נקבע אופן ההמשכה לכל דרגה בפרטיות.

מתן תורה

מתן תורה בה ניתנה התורה לישראל היה במעמד הר סיני. מבואר וכן פשוט כי גם האבות, שהיו לפני מעמד הר סיני קיימו את התורה, אלא שהם קיימו אותה בבחינה רוחנית (כמו שלומדים אותו במתיבתא דרקיעא), וכן לא קיימו אותה בבחינה של ציווי אלא לפנים משורת הדין, ולאחר מתן תורה נמשכה התורה גם בגשמיות. לפיכך מעלת קיום המצוות שלאחר מתן תורה גדולה יותר.

חלקי התורה

שני החלקים המרכזיים של התורה הם תורה שבכתב ותורה שבעל פה. תורה שבכתב היא החלקים הכתובים של התורה, שהם עשרים וארבעה ספרי המקרא, ובייחוד הכוונה לחמישה חומשי תורה. תורה שבעל פה כוללת את המסורת שבעל פה שהגיעה במעמד הר סיני, יחד עם סייגי חכמים ותקנותיהם במשך הדורות. עיקרי תורה שבעל פה מסורים בשישה בסדרי משנה ומבוארים בתלמוד.

נגלה

ציור עצמי של ר' זלמן קליינמן, כשהוא מלמד את בנו את הסוגיא של 'שור שנגח את הפרה'

המונח נגלה דאורייתא מתייחס לחלק הגלוי שבתורה, המתייחס ללימוד התנ"ך, המשנה, הגמרא וההלכה והפירושים שעליהם. אלה הם כגוף לתורה, החלק החיצוני שבה, המורה על פרטי החיים היום-יומיים, האיסורים וההיתרים, סיפורי התורה.

חלק ה"נגלה" מקורו בחיצוניות הקו, שהוא הגבול שבאור הקו, כלומר אור הקו כפי שמתייחס לעולמות (שהוא המקור להם). ועל כן חלק הנגלה הוא האמצעי המרכזי באמצעותו מתקשר העולם עם הקב"ה, ועל זה הוא מאמר הזוהר: "תלת קשרין מתקשרין דא בדא, ישראל באורייתא ואורייתא בקודשא בריך הוא".

תורה שבכתב הוא חלקו הכתוב של התורה שהוא עשרים וארבעה ספרי התנ"ך, ובייחוד הכוונה היא לחמשת חומשי תורה. תורה שבכתב יחד עם תורה שבעל פה מהווים את שני החלקים המרכזיים של התורה. תורה שבעל פה הוא חלקו של התורה שמועבר במסורת ממעמד הר סיני, יחד עם תקנות חדשות שתיקנו חכמים במשך הדורות לסייג את התורה. בעיקרה לא ניתנה תורה שבעל פה להיכתב, אלא שבזמן הגלות כשראו חכמים שהתורה עלולה להישכח מישראל, נכתבה התורה שבעל פה. עיקרי תורה שבעל פה כתובים בשישה סדרי משנה ומבוארים בתלמוד.

מבואר כי תורה שבכתב הוא בחינת שמים, לעומת תורה שבעל פה שהוא בחינת ארץ. שענין ארץ שהוא תורה שבעל פה הוא בחינת רצון. שעיקר השגת תכלית הרצון, לידע את פרטי ההלכה וביאורי המצוות הוא דווקא בתורה שבעל פה. מה שאין כן בתורה שבכתב שהוא רק בחינת האותיות להיות כדמותן וצלמן שהן שמותיו של הקב"ה. משום כך מבואר כי תורה שבכתב ענינו הוא מלמעלה למטה, כמו קורא בשם, שקורא בשמו של הקב"ה, אבל תורה שבעל פה עיקרה הוא מלמטה למעלה על ידי השגת הרצון בנפש.

נסתר

חלק ה"נסתר" בתורה הוא הקבלה והחסידות העוסקים בסיבות הפנימיות לכל האיסורים וההיתרים, וההסברים הפנימיים של סיפורי התורה הנמצאים בתורת הקבלה ומוסברים ביתר שאת עם הוראות ליישום בחיי היום-יום בתורת החסידות.

שורש פנימיות התורה הוא בבחינה נעלית ביותר - בבחינה נעלית משורש העולמות, כמו שנאמר: "ה' קנני ראשית דרכו", שהתורה נקניתה עוד קודם לעולם, שהיא בחינת שעשועי המלך בעצמותו שעל זה נאמר "ואהיה אצלו אמון ואהיה אצלו שעשועים". דרגה זו היא הפנימיות של אור הקו, שהוא אור אין סוף שבקו.

שלש בחינות בתורה

בתורה ישנם ד' בחינות.

ירושה

כתוב "תורה צוה לנו משה מורשה" שהתורה ניתנה לנו בירושה, שלשון מורשה הוא ג"כ לשון ירושה.

ענין הירושה הוא דבר שבא בהכרח שהרי המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל שמצות ירושה היא ע"פ ההכרח כו'.

מתנה

ופעם מצינו בדברי רז"ל שהתורה ניתנה לנו במתנה.

ענין מתנה הוא מדעת הנותן דאם הנותן רוצה ליתן המתנה ה"ז טוב ובא"ל ה"ה אינו של המקבל כלל.

החילוק בין ירושה ומתנה

וענין ירושה ומתנה הוא דהנה כל ענין מעשה המצוות [דגדול לימוד שמביא לידי מעשה] שנתלבשו בדברים גשמיים הוא בכדי לברר ניצוצות דתוהו שנפלו בשבה"כ [שהם אורות מרובים, בכמות ובאיכות], וע"י בחינת בירור זה עי"ז יורשים כח"ב דתהו, ומפני כי זהו לא לפי ערך הבירור כו' [וכידוע דהבירור דעתה הוא רק בז"ת דתהו ועי"ז יורשים בדרך ממילא גם כח"ב דתהו, כמבואר בהמשך ד"ה אל תצר את מואב לאדמו"ר האמצעי] לכן נקרא ירושה. וכאשר זוכה לבוא לידי ירושה זו אז נותנים במתנה היינו שנמשך מאוא"ס בחינה שלמעלה מתהו שזה בחינת מתנה היינו מה שא"א כלל להגיע כ"א בדרך מתנה לבד. והיינו שזהו למעלה מירושה שהגם שגם ירושה אינו מה שמרויח ע"י יגיעתו עכ"ז יש לו שייכות שהרי מפני מה הבן יורש את אביו מפני כי בא ממנו כו'. הרי שענין הירושה בא למי שיש לו קישור וחיבור ושייכות עמו כו'. ועד"ז יובן בנמשל שלפי שמברר ניצוצים דתהו [נעשה בחינת אח לטובה לעשו] ולכן נותנים לו בדרך ירושה בחי' אורות כח"ב דתהו כו'.

ואמנם ענין המתנה הוא מה שלא בא ע"י פעולתו כלל כו'. ובנמשל הוא כו' מה שאין אתעדל"ת מגיע לשם א"כ ההמשכה משם זהו מתנה.

וזהו משארז"ל¹¹⁷ ג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, ולכאורה צלה"ב הלא ארז"ל כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, וע"כ לא ימצא בעולם שעה א' פנוי' שלא ילמדו באותו זמן כלל, שיש מי שאין לו פנאי ביום ולומד בלילה, ועיקר הלימוד הוא ביום כמאמר¹¹⁸ אנן פועלי דיממא אנן, ומ"מ אמרו ג"כ¹¹⁸ לא אברי לילה אלא לגירסא, ונמצא כי כל היום וכל הלילה לא ימצא שעה א' פנוי' שלא ימצא א' מישראל שלא ילמד בעת ההיא, וא"כ הקב"ה קורא ושונה כנגדו, ומה"ע מה שג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה כו'. גם לשון יושב ועוסק בתורה מהו כו'. אך הענין הוא כנ"ל דמ"ש כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, היינו שנמשך לפי"ע יגיעתו ועבודתו, שזהו דיוק הלשון כנגדו, והיינו שהוא בחינה שבמדוה"ג. משא"כ מ"ש ג' שעות ראשונות קאי על ההמשכה [שלמעלה ממדוה"ג לגמרי] שנמשך בבחינת מתנה מלמעלה גם שלא ע"י אתעדל"ת כו' ולכן נאמר ע"ז יושב, בדוגמת השפלת היושב [שבעת ישיבתו נשפל ראשו למטה], ועוסק בתורה. וג' ראשונות קאי על בחינה שלמעלה ממדוה"ג בדוגמא להג"ר שמובא בספרי קבלה בכ"מ.

יגיעה

ארז"ל התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, וה"ז היפך הדרש מורשה לשון ירושה.

ענין התקן עצמך ה"ז ע"י עבודה דוקא שכאשר יעבוד בטוב, אזי טיב עבודתו אשר עבד בה יגיע לו וכשאין העבודה כ"כ לא יש אצלו, שז"ע מה שמזרז לומר התקן עצמך ללמוד לפי שאינה ירושה הבאה בהכרח, וגם אינו מתנה שנותנים גם אם לא עבד כ"כ, כ"א התקן עצמך ליגע את עצמך בלימוד התורה שעי"ז יצליח לו כו'.

קיום התורה א"א כ"א ע"י יגיעה עצומה כו' וכמארז"ל יגעת ומצאת תאמין, לא יגעת ומצאת אל תאמין כי בלתי היגיעה א"א למצוא דברי תורה, וכענין אמרם התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך שתאמר שתבוא גם בלתי יגיעה כלל כו' ולפי"ע העבודה אשר יעבוד בלימוד התורה לפי"ע זה יגדל בהבנת התורה והמשכת אלקות שנמשך ע"י לימודו ויגיעתו בתורה כו' וע"ז הוא שארז"ל כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו שממשיך המשכת אלקות בתורה, ובבחינת המשכה זו נקראים נשמות ישראל בשם חתן והתורה נקראת כלה כו' ומה שהקב"ה קורא ושונה זהו כנגדו דוקא, היינו ע"י שהאדם קורא ושונה.

כלה

ופעם מצינו שהתורה נקראת בשם כלה כדרשת חז"ל [עה"כ דתורה צוה לנו וגו'] אל תיקרי מורשה אלא מאורסה שהתורה היא כלה מאורסה לאיש הם נש"י כו'.

ענין מה שהתורה נקראת כלה זהו ג"כ ענין אחר כו'.

לימוד התורה

ערך מורחב – מצות לימוד התורה

"	מסירת נפש הראויה לבני תורה הוא כדרשת רז"ל "אדם כי ימות באהל", להמית את כל התענוגים בעניני עולם. כי אפילו דברים קלי הערך בתענוגי עולם, מונעים המה מלהיות מסור ונתון באהלה של תורה.	"
– היום יום, א' בתמוז

לימוד התורה היא מצווה תמידית בה מחויב כל יהודי לקיים בכל זמן פנוי, בין אם הוא צעיר, זקן, חולה ובעל יסורים. כאמור בתורה "והגית בו יומם ולילה". אדמו"ר הזקן פוסק בשולחן ערוך כי מקיימים מצווה זו רק על ידי לימוד בפה - באופן שזה אפשרי.

על לימוד התורה נאמר במשנה ותלמוד תורה כנגד כולם. ישנה מחלוקת בירושלמי בפירוש המשנה, דעה אחת אומרת כי הכוונה שהיא שקולה כנגד כל חפצי העולם הזה, ודעה שנייה אומרת כי "אפילו כל מצוותיה של תורה אינן שוות לאות אחת מהתורה".

מעלתה העצומה של לימוד התורה השקולה כנגד כל המצוות מוסברת בספר התניא בכך, שכאשר אדם לומד איזו הלכה כל שהיא, כיון שזו היא רצונו של הקדוש ברוך הוא שכשראובן יטען כך ושמעון יטען כך על דרך משל - תהיה ההלכה כך וכך, נמצא כאשר האדם לומד הלכה זו הרי הוא תופס על ידי שכלו את חכמתו של הקדוש ברוך הוא, וחכמתו של הקדוש ברוך הוא הם אחד, כמאמר הזוהר הקדוש אורייתא וקודשא בריך הוא חד, ולכן על אף שלית מחשבה תפיסא ביה כידוע, הרי על ידי לימוד התורה מחשבתו של האדם תפיסא ביה בקדוש ברוך הוא, והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו וכדוגמתו נמצאים כלל בגשמיות, להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופינה.

ראו גם

• תפילה
• תורת החסידות
• חכמות חיצוניות

קישורים חיצוניים

• רבני חב"ד בקריאה לחיזוק בלימוד התורה
• ישראל יצחק זלמנוב, 11 כיצד נוכל להאהיב את לימוד התורה על ילדינו, דרך המלך - המגזין להעצמת המשפחה החסידית, כח סיוון התשע"ג (06.06.2013)
• לימוד התורה בראי החסידות, יחידת לימוד בנושא לימוד התורה בהוצאת מערכת 'מעיינותיך'
• תורה - מבט פנימי, מתוך הספר 'אנשי המילה' (אנגלית)