תורת המוסר

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תורת המוסר היא חכמת ביטול החומר, על ידי הוראת שקוץ ותיעוב כל הענינים הגופניים והחומריים[1].

תורת המוסר והקמת תנועת המוסר[עריכה]

ספרי מוסר היו קיימים ביהדות יותר מאלף שנה, ואליהם מדברים התייחסויות הרביים שלהלן.

הרב יעקב גלינסקי, מדרשני תורת המוסר, זכה לקבל הוראות והדרכות מהרבי

בדור האחרון מקימי תנועת המוסר הם גדולי ליטא רבי ישראל סלנטר, תלמידו הסבא מסלבודקא ועוד.

ראה אודות זה בערך מורחב: תנועת המוסר.

יסוד שיטה זו מיוסדת על "סור מרע", עקירת המידות הרעות מנפש האדם, ויחוד זמן מסויים מדי יום על עבודת המידות. זאת, בשונה מתורת החסידות שעיקרה התבוננות בגדלות ה', והפיכת הרע לטוב על ידי "עשה טוב".

לא כל גדולי ליטא הסכימו עם שיטה זאת, ורבים אחרים מגדולי ליטא (כמו שושלת בריסק דהיינו רבי חיים מבריסק ורבי יצחק זאב סולובייצ'יק) התנגדו לשיטה זאת בטענה שהמוסר כלול בתורה עצמה.

גם בדורינו היו וישנם רבנים ליטאים ההלכים בשיטת בעלי המוסר, ביניהם נמנו רבי בנימין יהושע זילבר, רבי אביגדור מילר, רבי אריה לייב פרידמן, רבי יעקב גלינסקי, ועוד.

יחס חב"ד לתנועת המוסר[עריכה]

בקרב חסידי חב"ד הכירו כי רבי ישראל סלנטר אינו גאון סתם כגדולי ישראל אחרים בליטא, אלא שהוא בפועל ממש רבי ביהדות, בעל השפעה על מקורבים בדרכים נשגבות ובחזונות נעלים. אותם בני ז'מוט וליטא המקורבים לר' ישראל לא היו בעיני חסידי חב"ד כסתם מתנגדים, "עולמ'שע אידן" שאינם רוצים להודות בחסידות, הם נראו להם יותר כמין חסידים, אלא שהם בדרכם המיוחדת להם, חסידים מתנגדיים[2].

והיו אומרים: "פעם אחת לכמה דורות נתגלגלו רחמיו של הקב"ה על המתנגדים הגלמודים, והוריד להם ממרומים נשמת רבי (ר' ישראל סלנטר), וגם אותה שכלו"[3].

וכן מספרים, כי פעם אחת באסיפת הרבנים בפטרבורג התאכסנו אדמו"ר המהר"ש ורבי ישראל סלנטר באכסניה אחת. אדמו"ר המהר"ש הגיע בלווית חסידים רבים, ורבי ישראל סלנטר הגיע לבדו. באיזה שלב נכנס אדמו"ר מהר"ש לחדרו, וראה אותו יושב לבדו ולומד מוסר. ואמר לו: "אם כבודו יושב יחידי, ואין מצויים אצלו תלמידיו מז'מוט וליטא, באיזה עולמות הם מצויים"[4].


ספרי מוסר מפורסמים[עריכה]

מהדורות הראשונים:

מכתבי תנועת המוסר:

  • אור ישראל - לרבי ישראל מסלנט
  • מכתבי רבי ישראל סלנטר
  • כוכבי אור - לרבי איצלה בלאזר
  • דעת חכמה ומוסר - לסבא מקלם
  • בית קלם
  • מדריגת האדם - לסבא מנובהרדוק
  • חכמה ומוסר - לרבי ירוחם ליבוביץ' ממיר
  • אהבת מישרים ויסודי הדעת - לרבי משה רוזנשטיין מלומז'א
  • אור יהל - לרבי לייב חסמן
  • תורת אברהם - לרבי אברהם גרודז'ינסקי משגיח בישיבת סלבודקה
  • מכתב מאליהו - לרבי אליהו אליעזר דסלר מפוניבז'
  • אור יחזקאל - לרבי יחזקאל לווינשטיין מפוניבז'
  • לב אליהו - לרבי אליהו לופיאן
  • שפתי חיים - לרבי חיים פרידלנדר מפוניבז'
  • ועוד

מחלקה בפני עצמה חולקים ספרי המוסר של החזון איש, שלא היה מזוהה עם תנועת המוסר ואף ביקר חלק מרעיונותיהם, וכתבי תלמידיו.

  • אמונה ובטחון - לחזון איש.
  • אגרות חזון איש
  • התעוררות - ליקוט מכתבי החזון איש
  • מכתבי התעוררות - לקט מכתבי רבי חיים גריינמן, אחיינו ותלמידו של החזון איש
  • אורחות יושר - לרבי חיים קניבסקי, אחיינו ותלמידו של החזון איש

שיטת המוסר לעומת תורת החסידות[עריכה]

תורת החסידות כוללת בתוכה את תורת המוסר באופן של עשה טוב, אך מעלה יתירה יש בה, בהיות תורת המוסר עוסקת בסור מרע, והמידות הרעות משתנות מזמן לזמן, גם היצר הרע מתגבר בכל זמן מסויים על ענין מסויים בדווקא, אבל תורת החסידות עוסקת בהתבוננות בגדלות ה', וזו כמובן לא משתנית כלל.

שיטת המוסר לעומת-זאת, מתעסקת בתיקון המידות.

אדמו"ר הריי"צ מסביר את עניינה של שיטת המוסר בשיחה שאמר, ונדפסה בקונטרס תורת החסידות:

.. והאדם כשהוא מתנהג כבעל חי, הנה הוא גרוע יותר מבעל חי. דהבעל חי אין לו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת הגוף ותאוותיו. אבל האדם שיש בו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת הגוף, כמו במעלת המדות טובות, ובמעלת המושכלות, ובוחר בתאוות גופניות הוא גרוע ומזוהם יותר מכמו, להבדיל, הבעל חי.

וחכמת ביטול החומר הבא על ידי הוראת מיאוסם שקוצם ותיעובם של תענוגות ותאוות גופניות, וגודל העונש ביסורי גיהנום והדומה, אשר יענש האדם בגלל המשכתו אחר תאוות הגוף, היא חכמת המוסר

תורת המוסר אם-כן, עוסקת ב"חבישת הפצעים החיצוניים", בתיקון מידת הגאוה, העצלות, הכעס וכדומה. דוגמא מצוינת לקו הזה נמצא בספר "מסילת-ישרים" להרמח"ל, למשל.

תורת החסידות לא באה לבטל את עניינם של שתי השיטות האחרות, שיטת המוסר ושיטת החקירה, אלא להוסיף עליהן.

תורת החסידות טוענת שאין להסתפק בפניה אל השכל האנושי והתעסקות איתו בלבד, כמו גם אין להתעסק ב"חבישת הפצעים החיצוניים" לבד. תורת החב"ד אמנם פונה אל השכל האנושי ודורשת שהוא יקבל בשכלו בהבנה ברורה ועיונית את המושכלות שתורת החסידות מציעה לפניו, אך המושכלות עצמן אין מקורן בשכל אנושי, כי אם אלוקי.

בתורת החסידות מבוארים דרגות אלוקיות כפי שהם משתלשלים מהעולמות העליונים עד למטה, בסדר מסודר ובהיר, עם משלים שמקפידים שהאדם לא יְגַשֵּׁם ח"ו את הדברים והדרגות האלוקיות עליהן הוא לומד לדברים גשמיים, ועם-זה ירגיש שייכות לחומר הנלמד עד שזה יפעל עליו את פעולתו.

וכפי שממשיך וכותב אדמו"ר הריי"צ:

אמנם יתרון לתורת החסידות בזה, אשר מעוררת גם רגשי הלב להתפעל באותה המידה שבלב המחויבת מידיעתה והשכלתה של ההשכלה ההיא, אשר למד בתורת החסידות

שבירת הגוף[עריכה]

בניגוד לתורת המוסר שדוגלת בשבירת הגוף על ידי סיגופים ותעניות, הרי תורת החסידות מסבירה שיש לרתום את הגוף לצרכי עבודת ה', וכלשון הרמב"ם "היות הגוף בריא ושלם מדרכי ד' הוא"[5]. וכביאור הבעש"ט על הפסוק "כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו"[6], שפירושו: כי תראה את חומריות הגוף - שהוא שונא שלך, ותחשוב שצריך אתה לשוברו, עליך לדעת שצריך לעזב עימו, דווקא עם הגוף.

אמנם, בתורת החסידות מבואר היטב שהגוף הוא משכא דחויא, וחיותו היא מנפש הבהמית שבגוף (אצל הבינוני, מה שאין כן אצל הצדיקים, שאצלם הגוף הוא בבחינת זר אצלו, וכמאמר הלל כשהיה הולך לבית המרחץ היה נוהג לומר שהוא הולך לגמול חסד עם העלובה), ויתרה מזו שהוא מפריע בעבודת ה' מצד גסותו וחומריותו. אולם דרכי שבירת הגוף בדרך חסידות חב"ד, היא דוקא בהתבוננות רוחנית בשפלות האדם ורוע מעשיו ולא בשבירה גשמית של הגוף.

לקריאה נוספת[עריכה]

המאורות הגדולים, ממעשי גדולי בעלי המוסר ומאמרותיהם, לרבי חיים אפרים זייטשיק (זייצ'יק)

תנועת המוסר לרב דב כץ, חמשה כרכים.

החזק במוסר מאת הרב דורון דוד גולד.

הערות שוליים

  1. היום יום ז' כסלו.
  2. מבחר כתבים – הרא"א קפלן עמ' 12.
  3. שם עמ' 14.
  4. שם עמ' 13.
  5. הל' דעות ד, א.
  6. שמות כג, ה.