פה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (להשלים)
אין תקציר עריכה
 
(10 גרסאות ביניים של 7 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{להשלים|כל הערך=כן}}
{{להשלים|כל הערך=כן}}
'''פה''' הוא איבר ה[[דיבור]] בגוף האדם, הפה משמש גם ל[[אכילה]] ו[[ניגון]].
{{איברים}}
'''פה''' הוא איבר ה[[דיבור]] בגוף האדם, הפה משמש גם ל[[אכילה]] ו[[ניגון]].
 
אזורים שונים בפה ובדרך אליו, עוצרים את האויר הפשוט הבא מה[[ריאות]], ומגבילים אותו כך שישמע ביותר מ-22 צלילים שונים - הרי הם [[אותיות]] הדיבור. האזורים השונים נקראים ביהדות: [[ה' מוצאות הפה]], והם: [[שיניים]], [[שפתיים]], [[חך]], [[גרון]] ו[[לשון]].


==בספירות==
==בספירות==
הפה הוא כינויה של ספירת ה[[מלכות]], כלשון התיקוני זוהר: "מלכות – פה", שענינה הוא היחס אל החוץ. ענין הפה הוא הדיבור, וזהו ענינה של ספירת המלכות, שהיא לוקחת את ההשפעות של הספירות שלמעלה ממנה, ומוציאה אותם החוצה.
הפה הוא כינויה של ספירת ה[[מלכות]], כלשון התיקוני זוהר: "מלכות – פה"{{הערה|וכן כתוב במשלי ט"ז, י': "קסם על שפתי מלך".}}, שענינה הוא היחס אל החוץ. ענין הפה הוא הדיבור, וזהו ענינה של ספירת המלכות, שהיא לוקחת את ההשפעות של הספירות שלמעלה ממנה, ומוציאה אותם החוצה.


לעומת זאת ה[[קול]] מתייחס לספירת ה[[יסוד]] המאירה במלכות.
לעומת זאת ה[[קול]] מתייחס לספירת ה[[יסוד]] המאירה במלכות.
שורה 9: שורה 12:
הסבר הדבר הוא משום שכשם שהדיבור אין לו כל משמעות אלא בהיותו מגלה את ה[[מחשבה]] והרגש לגילוי, כך ספירת המלכות תכלית מציאותה היא לגלות את האור שבספירות העליונות ולהמשיכם לעולמות התחתונים בכדי שתתגלה מלכותו של [[הקב"ה]] בתחתונים.
הסבר הדבר הוא משום שכשם שהדיבור אין לו כל משמעות אלא בהיותו מגלה את ה[[מחשבה]] והרגש לגילוי, כך ספירת המלכות תכלית מציאותה היא לגלות את האור שבספירות העליונות ולהמשיכם לעולמות התחתונים בכדי שתתגלה מלכותו של [[הקב"ה]] בתחתונים.


הפה ולשון שמדברים דברי תורה והמוח שמהרהר בדברי תורה ו[[יראת שמים]] וב[[גדולת ה']] ברוך הוא נעשים [[מרכבה]] ל[[רצון העליון]].
מעלת לימוד התורה יתירה על המצוות בכך, שה[[מחשבה]] וההרהור בדברי תורה שב[[מוח]] וכח הדבור בדברי תורה שבפה שהם לבושים הפנימים של [[נפש האלהית]] וכל שכן נפש האלהית עצמה המלובשת בהם כולם מיוחדים ממש ביחוד גמור ב[[רצון העליון]] ולא [[מרכבה]] לבד{{הערה|[[ליקוטי אמרים - פרק כ"ג]]}}.


==ראו גם==
==ראו גם==
*[[שיניים]]
*[[שיניים]]


[[קטגוריה:מבשרי אחזה אלוק]]
{{הערות שוליים}}
{{אדם}}
[[קטגוריה:אברי הגוף]]
[[קטגוריה:אברי הגוף]]
[[קטגוריה:פתח אליהו]]
[[קטגוריה:פתח אליהו]]
[[קטגוריה:ספירת המלכות]]
[[קטגוריה:ספירת המלכות]]

גרסה אחרונה מ־09:00, 15 בפברואר 2022

איברי גוף האדם
מושגים כלליים
ראשפניםנשימהדםגידיםורידי הדםעורקיםעצביםבשרעצמותעורשערות הראש והזקן
איברי הראש
גולגולתמצחמוחקרום שעל המוחאויר שבין המוח לגלגולתקרום שעל האוירשערות הראש והזקןזקןעינייםעפעפייםאוזנייםאףפהשפתייםלשוןחיךשינייםצואר - (קנה, ושט וורידים)עורףלחייםסנטר
איברי הגוף
בית החזהבית השחיבטןטבוראגןלבריאותכליותכיס המרהכבדקיבהאיברי הפסולתאיברי ההולדהסיומא דגופאיסוד דנוקבא
גפיים
כתפייםידייםרגלייםעקבאצבעותציפורניים
ראו גם
אשר יצרבריאות ורפואהאדם - מין המדבר (תבנית)

פה הוא איבר הדיבור בגוף האדם, הפה משמש גם לאכילה וניגון.

אזורים שונים בפה ובדרך אליו, עוצרים את האויר הפשוט הבא מהריאות, ומגבילים אותו כך שישמע ביותר מ-22 צלילים שונים - הרי הם אותיות הדיבור. האזורים השונים נקראים ביהדות: ה' מוצאות הפה, והם: שיניים, שפתיים, חך, גרון ולשון.

בספירות[עריכה | עריכת קוד מקור]

הפה הוא כינויה של ספירת המלכות, כלשון התיקוני זוהר: "מלכות – פה"[1], שענינה הוא היחס אל החוץ. ענין הפה הוא הדיבור, וזהו ענינה של ספירת המלכות, שהיא לוקחת את ההשפעות של הספירות שלמעלה ממנה, ומוציאה אותם החוצה.

לעומת זאת הקול מתייחס לספירת היסוד המאירה במלכות.

הסבר הדבר הוא משום שכשם שהדיבור אין לו כל משמעות אלא בהיותו מגלה את המחשבה והרגש לגילוי, כך ספירת המלכות תכלית מציאותה היא לגלות את האור שבספירות העליונות ולהמשיכם לעולמות התחתונים בכדי שתתגלה מלכותו של הקב"ה בתחתונים.

הפה ולשון שמדברים דברי תורה והמוח שמהרהר בדברי תורה ויראת שמים ובגדולת ה' ברוך הוא נעשים מרכבה לרצון העליון.

מעלת לימוד התורה יתירה על המצוות בכך, שהמחשבה וההרהור בדברי תורה שבמוח וכח הדבור בדברי תורה שבפה שהם לבושים הפנימים של נפש האלהית וכל שכן נפש האלהית עצמה המלובשת בהם כולם מיוחדים ממש ביחוד גמור ברצון העליון ולא מרכבה לבד[2].

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. וכן כתוב במשלי ט"ז, י': "קסם על שפתי מלך".
  2. ליקוטי אמרים - פרק כ"ג