הבעל שם טוב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
 
(387 גרסאות ביניים של יותר מ־100 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
רבי ישראל בעל שם טוב נולד בח"י אלול בשנת נח"ת לאביו - אליעזר ואמו שרה.
[[קובץ:חתימת הבעשט.png|שמאל|ממוזער|250px|העתק חתימתו של הבעל שם טוב במכתבי [[הגניזה החרסונית]]]]
[[קובץ:בעל_שם_טוב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציון הבעל שם טוב במז'יבוז']]
רבי '''ישראל בעל שם טוב''' (נכתב ב[[ראשי תיבות]] '''בעש"ט'''), ראש [[מחנה הנסתרים|מחנה הצדיקים הנסתרים]] בתחילה ולאחר מכן מייסדה ומחוללה של תנועת ו[[תורת החסידות]], ממנה הסתעפו והתפתחו כל החצרות החסידיות.


עיר הולדתו היתה אוקופ שליד קמיניץ הפודולית, דהיינו על גבול פולין-תורכיה, כמו שהיה לאחר הכבוש התורכי. הוריו נפטרו עליו בילדותו והילד היתום נתחנך בקשיים רבים. נוהג היה להתבודד ביערות שבסביבות העיר.
נולד ב[[י"ח באלול]] [[ה'תנ"ח]] (24 באוגוסט 1698) הסתלק ב[[ו' בסיוון]] (יום א' של [[חג השבועות]]) [[ה'תק"כ]] (21 במאי 1760) ומקום קבורתו בעיירה [[מזי'בוז']].


את פרנסתו מצא לו הנער-הילד ממשרות שונות: תחילתו עוזר למלמד הילדים. הוא היה
==תולדות חיים==
המוליך והמביא את הילדים לחדר ולבית המדרש. לאחר מכן נעשה לשומר בית המדרש. שעה שהיו הכל ישנים, אזי היה הנער עובד את עבודתו.
[[קובץ:ביכנ בעשט מזיבוז.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת של הבעש"ט בעיירה מז'יבוז']]


בהיותו נער בן י"ד מובאים אליו כתבים של מקובל בשם רבי אדם בעל שם. כתוצאה מכתבים אלה הופך הנער לבעל ידע-רב בקבלה. הוא מתקדש ומטהר ע"י טבילות וקיים מצוות בדבקות.  
===תקופת לידתו===
בשנת ת"ח, חמישים שנה לפני לידת הבעל שם טוב, פרץ ה[[מרד]] הקוזקי באצילים ה[[פולין|פולנים]], כשבמהלכם בוצעו ב[[יהודי]]ם פוגרומים רבים המכונים [[פרעות ת"ח ות"ט]]. כתוצאה מהפוגרומים וחורבן הקהילות, המצב הגשמי והרוחני ב[[עם ישראל]] היה בשפל המדרגה. תקופה זו מכונה ב[[חסידות]] "[[עילפון]]", כדוגמת [[אדם (מין)|אדם]] שהתעלף ושקוע בתרדמה.


עד עתה היתה נחשבת דמותו של רבי אדם כדמות בלתי קיימת ואגדית בלבד, אולם בינתיים נתגלו עקבותיה של אישיות מופלאת זה ולספור אודותיו יש ערך היסטורי רב. בתקופה בלתי ידועה לנו בא הנביא אחיה השילוני ומלמדו תורה והוא הנקרא בפי הבעש"ט: "מורי ורבי הידוע".
רבי [[פנחס מקוריץ]] אמר{{הערה|[[ספר המאמרים אדמו"ר הרש"ב|ספר המאמרים]] תרס"ג עמ' קמ"ב}} שנשמת הבעל שם טוב ירדה ל[[עולם (בחסידות)|עולם]], כדי להעיר את [[נשמות ישראל]] מעילפונם.
הוא עוזב את עיירתו ועובר לגליל בראד, הסמוך לפודוליה. הוא נעשה מלמד באחד החדרים וכתוצאה מפגישה עם רבי אפרים מבראד, מנכבדי העיר ואביו של הרב המפורסם רבי אברהם גרשון, הוא נעשה לחתנו אלא שרבי ישראל, מבקש להשאיר את ענין האירוסין בסוד. רק לאחר פטירתו של רבי אפרים, בא הריב"ש לשאת את אשתו, אולם בבואו הסתיר את עצמו. לבוש היה כאכר, עטוף בגדים גסים, כ"אחד הריקים". נסיונותיו של רבי אברהם גרשון להפטר מן ה"אכר הגס" עלו בתוהו והוא מיהר, לפחות, להרחיק אותו מסביבתו.  


הזוג הצעיר עבר לאחד הכפרים שבין קוטוב (בפולאנית KUTY) לקוסוב. ר' ישראל היה מבלה רוב זמנו בהתבודדות. פעמיים בשבוע היתה באה אשתו עם עגלתה. הריב"ש היה ממלא את העגלה בטיט והטיט היה נמכר על ידה בעיר. לאחר מכן שוב עברו לאחד הכפרים. הפעם עסקה אשתו במכירת משקאות. לאחר מכן היה, לפי מקור אחר, ריש דוכנא בהורדונקא, מלמד בבית מוכסן אחד, שוחט בכפר קשילוויץ הסמוך לעיר יאזילוויץ, שהיתה אז עיר גדולה. בשנת ת"ץ (1730 ) עבר הריב"ש לטלוסט שבגליציה TLUSTE והיה שוב למלמד. גם שם חי בדחקות רבה ו"אצבעות הרגלים היו יוצאות דרך חורי המנעלים".  
[[הרבי]] מסביר שכמו אדם שהתעלף קוראים בשמו הפרטי כדי לעוררו, כיוון ש[[שם]] האדם מגיע מ[[עצם הנפש]], כשמעוררים את העצם גם האדם מתעורר. כך קודם התגלות הבעל שם טוב עם ישראל היה שקוע ב'עילפון' ו[[הקב"ה]] הוריד את נשמת הבעש"ט (ששמה '''ישראל''') לעולם, כדי לעורר את עצם הנפש בעם, וכך גם הם יקומו מעילפונם{{הערה|[[לקוטי שיחות]] ח"ב עמ' 471.}}.


בן ל"ו נצטוה הריב"ש להתגלות בעולם. לפי מסורת חב"ד: ביום י"ח אלול תצ"ד. הוא נתכנה בתואר "בעל שם" שהיה נפוץ בדורות אלה ושלא נראה אגב, לכמה מבני חבורתו הראשונים. פרסומו הראשון היה בעיר טלוסט. כמה אגדות נפלאות מתארות את התגלותו הראשונה. יש בהן מן הראשוניות שבאגדות החסידיות וכדאי להביאן:
===הרקע ללידתו===
הוריו רבי [[אליעזר (אב הבעל שם טוב)|אליעזר]] והרבנית שרה היו עקרים והתגוררו ביישוב והייתה להם פרנסה בשפע{{הערה|שם=חהס רצז}}, והיו [[הכנסת אורחים|מכניסי אורחים]] גדולים{{הערה|שם=חהס רצז|סיפור [[המגיד ממעזריטש]] ל[[אדמו"ר הזקן]] (שיחת [[הרבי הריי"צ]], ליל א' ד[[חג הסוכות]] [[תרצ"ז]], סעיף ה' ('''[[ספר השיחות - תרצ"ו-חורף ת"ש]]''' ע' 161-162 (במהדורה הישנה); {{אוצר החכמה|הרב [[אברהם חנוך גליצנשטיין]]|'''ספר התולדות - רבי ישראל בעש"ט'''|29302|עמ' 27|עמוד=34}}).}}{{הערה|שם=חשון תשא|[[הרבי הריי"צ]], שיחת [[כ' בחשוון]] [[תש"א]], סעיף י' ('''[[ספר השיחות - תש"א]]''', עמ' 43-44).}}.


אחד מבני חבורתו של רבי אברהם גרשון מקיטוב, נזדמן לכפרו של הבעש"ט. קבלו הבעש"ט בכבוד גדול ושרתו. אחרי האכילה אמר התלמיד: ישראל! תכין לי הסוסים שאסע מיד. הבעש"ט הפציר בו שישאר אתו לשבת. אולם התלמיד צחק ממנו, כי אותו יום - יום שלישי בשבוע היה. נסע התלמיד כברת דרך ונשבר לו האופן. חזר ונטל האופן ונשבר לו משהו אחר בעגלה. כך קרה לו מכשול אחר מכשול, עד שנאלץ לשבות שבתו עם הבעש"ט.  
פעם אחת הגיע אורח ב[[ערב שבת]] מאוחר מאוד ובבגדי חול, ולמרות זאת רבי אליעזר אירחו וקירבו{{הערה|שם=חשון תשא}}; לגירסה אחרת, האורח הגיע ביום ה[[שבת]] אחר ה[[סעודת שבת|סעודה]], דבר שהיה נראה כהגעה מחוץ ל[[תחום שבת]], אך למרות זאת רבי אליעזר כבדו ואירחו ושאר האורחים גערו ברבי אליעזר על כך, אך הוא המשיך לכבדו{{הערה|שם=חהס רצז}}.


התפלל התלמיד מנחה, קבלת שבת ומעריב והבעש"ט איננו. לשאלה היכן הוא? השיבה אשתו: בשדה. בשעה מאוחרת חזר הבעש"ט לביתו והתנהג כאדם פשוט. בקשו הבעש"ט שיאמר דברי תורה. אמר לו התלמיד את פרשת השבוע והנאמר בה. אחרי האכילה הלכו כולם לישון. באמצע הלילה הקיץ האורח והנה אור גדול מעל התנור. סבר האורח כי התנור בוער ורץ אליו לכבותו, אולם משנתקרב ראה שלא העצים בוערים, אלא אור לא-טבעי הוא ונתעלף. העירו הבעש"ט ואמר: לא היית צריך להסתכל במה שלא הורשית.  
האורח נשאר, כמנהגו של רבי אליעזר, עד ל[[יום ראשון]] אחר הצהריים, ואחר שרבי אליעזר ליווה אותו, גילה האורח שהוא [[אליהו הנביא]] ושבא [[נסיון|לנסותו]] במצוות הכנסת אורחים, ובזכות עמידתו בנסיון - יוולד לו ילד, ומסר לו דברים שעליו לומר לילד בהגיעו לגיל שנתיים וחצי.


בבקר, שוב יצא הבעש"ט להתבודדותו, אולם משחזר החל לומר את הקידוש ואת הזמירות בדביקות רבה. לאחר ששוב אמר האורח דברי תורה כפשוטם, אמר הבעש"ט: אני שמעתי אחרת. במנחה, כבר בא בהתגלות. אמר דברי תורה עמוקים, מיוסדים על הקבלה ואמר "דברי תורה, רזין דאורייתא, אשר לא שמעתן אזן מעולם". תלמיד זה הוא שפרסם את הבעש"ט בין חסידי העיר ואלה קבלו את הבעש"ט לרב עליהם.  
לאחר זמן נולד לרבי אליעזר בנו יחידו, הבעל שם טוב{{הערה|שם=חהס רצז}}{{הערה|שם=חשון תשא}}{{הערה|הסיפור הודפס לראשונה אצל: {{היברובוקס|רבי יעקב קטינא|רחמי האב|32941|ורשה תרל"ד, אות נ|ללא|עמוד=29}}.}}.


לפי מקור אחר, עוד לפני ההתגלות היה מפורסם לאיש קדוש והיו באים אליו חולים רבים שירפאם, אולם הבעש"ט סרב לקבלם. אולם משמלאו לו שלשים ושש שנה, הסכים לקבל חולה-טירוף שהובא אליו והבעש"ט רפאו. מאז נודע לבעל שם.  
[[המגיד ממעזריטש]] פירש על פי סיפור זה את הפסוק{{הערה|תהלים קיט, ט.}} {{ציטוטון|בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ}}: במה זוכים לנער - על ידי הכנסת אורחים{{הערה|שם=חהס רצז}}.


עיקר פעילותו היה בנסיעות ובנדודים. אנו מוצאים אותו בהורדנקא, קיטוב, נמירוב, שאריגראד שבגליציה ופודוליה, אולם גם בפולנאה, שדה לבן, זאסלב ואחרות שבוואהלין. אגדות מאוחרות יותר מספרות גם על ביקוריו בפולין ואף במדינות אחרות. נוהג היה בנסיעותיו לרפא חולים - גם על ידי רפואות וגם ע"י קמיעות. אולם עיקר פרסומו בא לו ע"י תפילותיו הנלהבות שלא היו מקובלות עד אז וברוח קודשו המפליאה. כמה מספוריו המופלאים המובאים בספר "שבחי הבעש"ט" מצוינים בשמות של מקומות ואישים שנתאמתו לנו גם ע"י מקורות היסטוריים אחרים.  
זקני ה[[חסידים]] פירשו על פי סיפור זה, את המסורת מ[[אדמו"רי חב"ד]] שצריך בכל יום ללמוד את [[שיעורים יומיים#חומש|פרשת השבוע עם פירוש רש"י]] ופעם או פעמיים ב[[שבוע]] מספר שורות מספרו של הבעל שם טוב [[כתר שם טוב]], שהקשר בין שני השיעורים הוא, שגם [[רש"י]] וגם הבעל שם טוב נולדו אחר שאביהם עמד ב[[נסיון]]{{הערה|שם=חשון תשא}}.


משנתרבו הדבקים בו, עבר הריב"ש, שנתפרסם כבר כ"בעל שם טוב", לעיר מז'בוז'. יש הנוקבים את שנת ת"ק כשנת בואו למז'בוז' MIEDZYBORZ שבפודוליה שהיתה מאז לירושלים של החסידות. כאן החלו להתרכז מסביבו אלפים ובתוכם גדולי תורה רבים וצדיקים מפורסמים, כיום יודעים אנו שהבעש"ט הוזמן לבוא למז'בוז' והוא אף שוחרר מתשלום מסים עירוניים וכך גם רבי זאב וולף קיצעס, שהיה נאמן ביתו, מעין "גבאי" המוכר כיום בהיכלי החסידים. הדבקים בו היו לתנועה רבת עם. יש הקובעים את מספר הדבקים בו, בסוף ימיו, לעשרת אלפים איש, ויש שמונים את מספרם בארבעים אלף.  
רבי ישראל נולד בעיר טלוסט{{הערה|[[אדמו"ר הרש"ב]] סיפר בשם [[אדמו"ר הזקן]] שלמרות שישנם מכתבים מהבעש"ט שחותם "ישראל מאקופ" ([[התמים]] חוברת א'), אין כוונה שהיה מעיר ששמה אקופ, אלא שבעיר טלוטס הייתה חומה שבמשך השנים קרסה ונשארו רק חפירות היסודות ("אוקפ" פירושו חפירות). כיוון שהוריו גרו באזור של הריסות החומה ולא במרכז העיר חתם הבעש"ט "ישראל מאקופ". (שיחות קודש תש"כ עמ' 251).}} לאביו ר' [[אליעזר (אב הבעל שם טוב)|אליעזר]] ולאמו שרה ביום שני [[י"ח באלול]] שנת [[תנ"ח]]{{הערה|על פי [[ספר התולדות אדמו"ר הריי"צ ]] עמוד 106 ו[[הגניזה החרסונית ]], במסורות אחרות מקובלים תאריכים אחרים לשנת הולדתו.}} (וסימנך "נחת", כי במעשיו גרם נחת בעולמות התחתונים והעליונים {{הערה|[[לקוטי דיבורים]] כרך א עמ' לא ואילך}}).


בשנים אלה עמד הבעש"ט לעלות לארץ ישראל, שתפסה מקום חשוב ומרכזי בתורתו, אולם תכניתו לא יצאה אל הפועל. האגדה החסידית מרבה לתאר את השתוקקותו של הבעש"ט לארץ ישראל ונסיונותיו לעלות אליה. לפי מקור מפורסם אחד, הגיע כבר הבעש"ט עם בתו וסופרו לתורכיה, אולם שם נתגלה לו, ע"י סימנים שונים, שעליו לחזור לביתו. אף על פי כן באגרתו אל גיסו הוא מודיעו: "אין אני מיאש עצמי מנסיעה לארץ ישראל".  
רבי [[הלל מפאריטש]] העיד בשם מורו רבי [[מרדכי מטשערנאביל]] ששמע מאביו ה[[מאור עינים]] כי בי"ח אלול נולד הבעש"ט בגופו רוחו ונשמתו. בגופו - בלידתו. בנפשו - התגלות מורו הקדוש אליו. ברוחו - בהתגלותו הכללית לעם ישראל{{הערה|[[ספר התולדות אדמו"ר הריי"צ]] ע' 106}}.


בשנות הנהגתו במז'בוז' היה הבעש"ט למנהיג האומה. היה עליו לטפל בגזירות שונות שהובאו על העם, בעלילות דם בפדיון שבויים, באוסף כספים לטובת העניים הרבים ומשפחות הקדושים והתפוסים.  
===חינוכו===
הבעל שם טוב היה בן יחיד להוריו ובהיותו בן חמש נתייתם מהם. לפני שנפטר אביו, אמר לו: "בני אל תירא משום דבר, רק מ[[הקב"ה]] בעצמו ואהוב בפנימיות לבבך כל יהודי בלי הבדל מי הוא ומה הוא עושה"{{הערה|[[לקוטי שיחות]] ח"ב עמ' 594}}. היה זה עבורו כצוואה והוא הפנים את המסר הזה וחי על פיו, לאחר פטירת הוריו דאגו אנשי העיירה למחיה עבורו, אך הדבר לא נמשך זמן רב.


פרסומו הרב החל מעורר התנגדות בין רבני הדור, אף כי רק הדים קלושים על כך הגיעו אלינו אף הם ממקורות אגדיים בלבד. עוד נעמוד על פרשת היחס של בני הדור - חסידי החסידות וחולקיה - אל הבעש"ט. אולם בני הדור התוקפים את החסידות, אין מזכירים את שמו אפילו ברמז.  
בשנות ילדותו נהג ללכת כמעט מידי יום לאחר לימודיו אצל מלמדו{{הערה|ישנם מקומות שמובא שהבעש"ט למד באופן עצמאי לגמרי - התוועדויות תשמ"ג ח"ג עמ' 1567}}, ליער ולהסתובב בינות לעצים והטבע הפורה, אשר שם מצא את מנוחתו והיה חוזר על לימודו ופעמים אף נרדם שם. פעם אחת בהיותו ביער פגש באחד מה[[מחנה הנסתרים|צדיקים הנסתרים]] אשר עמד ליד עץ שקוע בתפילה נלהבת, הבעש"ט התבונן באיש, ולאחר מכן ביקשו ללמד אותו תורה, לאחר תקופה שהסתובב ולמד עם אותו צדיק, השאירו אותו צדיק אצל אחד מראשי חבורת הנסתרים, רבי מאיר, על מנת שילמד עמו בצורה מסודרת, ואכן הבעש"ט ישב בביתו 4 שנים ובמהלכן צבר את כל הידע שלו בתורת הנסתר והקבלה, לימים סיפר הבעש"ט שבימי שבתו אצל מורו רבי מאיר פגש ב[[אליהו הנביא]].


ביום רביעי א' דשבועות התק"ך (1760) נסתלק הבעש"ט לבית עולמו4.  
===נישואיו===
בשלב מסוים עזב הבעל שם טוב את היישוב אוקופ ועבר לגליל ברודי הסמוך לפודוליה. שם, נעשה 'מלמד' באחד ה[[חיידר|חדרים]] ופגש עם רבי אפרים מברודי שהיה מנכבדי העיר ואביו של רבי [[אברהם גרשון מקיטוב]]. רבי אפרים הציע לבעל שם טוב את בתו מ' חנה והם באו בקשרי השידוכין והבעל שם טוב רצה שזה יישאר בסוד. רק לאחר פטירתו של רבי אפרים, בא הבעל שם טוב לשאת את אשתו, אולם בבואו הסתיר את עצמו בלבושו [[בגד]]י איכר גסים. רבי אברהם גרשון ניסה לדחותו ולבסוף הבין שזה חתנה של אחותו והם נישאו, אך הוא הרחיקו מסביבתו. הזוג הצעיר עבר לאחד הכפרים שבין קוטוב לקוסוב. ר' ישראל היה מבלה רוב זמנו ב[[התבודדות]] ביערות ובשדות. בהמשך עברו לכפר אחר. בשנת [[ת"צ]] עברו לטלוסט שבגליציה{{הערה|אזור שכיום מחולק בין [[פולין]] ל[[אוקראינה]]}} והחלו שוב לעסוק במלמדות וכל חייהם חיו בדוחק כלכלי.


תיאור הסתלקותו מתואר באופן דרמטי ביותר בספר שבחי הבעש"ט ומן הראוי להביאו: בימי הפסח של שנת תק"ך חלה הבעש"ט בקיבתו. הוא נעשה כחוש וקולו כמעט שלא נשמע. כוחותיו הלכו ורפו, עד שלא יכול היה לקרוא לשמשו ועל כן השתמש בפעמון.  
==פעליו==
===התעסקותו בחינוך ילדי ישראל===
לפני התגלותו עסק הבעש"ט כעוזר 'מלמד', ותפקידו היה להוליך ולהביא את הילדים מביתם ל'חדר הלימוד', במהלך הדרך היה הבעש"ט מחדיר ומכניס לילדים חוויות רוחניות, בין היתר על ההקפדה בעניית [[אמן]], וכמו כן שומר עליהם בדרכים מפני הסכנות והכלבים{{הערה|שיחות קודש תשכ"ד עמ' 58. [[אגרות קודש]] חי"ט עמ' ע וש"נ.}}.


בליל חג השבועות התאספו כל בני החבורה. הבעש"ט אמר לפניהם תורה. בבקר שלח
עבודתו זו היה עושה בשמחה ו[[אהבה]] אין קץ, עד שלימים התבטא באוזני תלמידיו הגדולים, ש"הימים האלה היו הימים השמחים ביותר בחייו". תלמידו, [[המגיד ממזריטש]] התבטא פעם: "הלואי שהיו מנשקים את [[ספר התורה]] באותה אהבה שהיה הבעל שם טוב מנשק את הילדים כשהיה מוליכם אל ה"חדר" כשהיה עוזר למלמד"{{הערה|[[אגרות קודש]] חלק כ"ד עמ' מז}}.
לקרוא לאנשי ה"חברא קדישא" והורה להם כיצד יתעסקו בקבורתו. לאחר מכן התחזק מעט והתפלל בעצמו לפני התיבה בביתו. לאחר התפילה, יצא תלמידו רבי נחמן מהורודנקא, כדי לשפוך תפילה על שלום רבו. אמר הבעש"ט: לחנם הוא מרעיש בתפילה. אם היה יכול להכנס באותו פתח שבו הייתי נכנס אנכי, היה פועל. לאחר מכן שמעוהו מלחש: "אני מוחל לך אותן שתי שעות. אל תענה אותי!". משבאו בני העיר לברכו בברכת החג, אמר לפניהם דברי תורה. אחר שוב אמר דברי תורה לתלמידיו המקורבים "על עמוד שעולה מגן עדן תחתון לגן עדן עליון". אחר נפרד מבני העיר באומרו: "עד כאן גמלתי עמכם חסד ועכשיו תגמלו אתי חסד".  


כוחותיו עזבוהו. הוא ציוה לתלמידיו לומר "ויהי נועם", הפרק בתהילים הנאמר בשעת הסתלקותו של אדם. משראה את תלמידיו מצטערים, אמר: "אין אני דואג לעצמי. כי יודע אני בבירור שאצא מפתח זה ואכנס בפתח אחר". לאחר מכן שכב וישב כמה פעמים. אחר ציווה לכסותו בסדין וישכב פעם נוספת. הוא התחיל להזדעזע ולחרוד כמו שנהג בתפילת "שמונה עשרה" ואח"כ נח מעט. קולו לא נשמע עוד, רק שפתיו נשמעו מרחשות: אל תבואני רגל גאוה! אותה שעה נסתלק ובאותו רגע בדיוק - מסיימת האגדה החסידית - עמדו שני השעונים שהיו בבית ופסקו מללכת. תלמידו רבי ליב קעסלער סיפר שראה את יציאת הנשמה "כמו שלהבת מראה תכלת" והעיד "שבשעת יציאת נשמתו זרחו פניו כבקבלת שבת עם קבלת ה"נשמה היתירה".  
בעת היותו בן 18 (שנת תע"ו), הציע לפני חבריו מה[[מחנה הנסתרים]], דרך פעולה חדשה, לעבור מעיירה לעיירה ולדאוג שבכל מקום יש 'מלמד' עבור ילדי המקום, ובמקום שאין, הצדיקים הנסתרים ישמשו בתפקיד, באותה תקופה גם שימש הבעש"ט כעוזר מלמד.


הבעש"ט השאיר אחריו בן אחד - רבי צבי, שהיה נחבא אל הכלים ובלתי ידוע. מפורסמת יותר הבת - אדל, הן בזכות עצמה והן בזכות בניה - רבי משה חיים אפרים מסדילקוב, מחבר "דגל מחנה אפרים" ורבי ברוך ממזבוז'.  
===ראש מחנה הנסתרים===
בהיותו בן 14 (ה'[[תע"ב]]) נכנס לחבורת [[מחנה הנסתרים]], אשר הייתה אז תחת הנהגת ה"בעל שם" רבי [[אדם בעל שם|אדם מרופשיץ]].


תורתו של הבעש"ט לא נרשמה על ידו. דברי התורה מובאים בשמו בספרי תלמידיו. אפילו צוואתו המפורסמת שנדפסה בשם "צוואת הריב"ש" לא נכתבה על ידו, אלא ע"י תלמידו - רבי ישעיה מיאנוב. התוכן אמיתי, אולם אין זו לשון הבעש"ט. עיקר תורתו של הבעש"ט ודעותיו הובאו בספרי תלמידו המובהק - רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה, אולם גם בספרי תלמידיו האחרים ונכדיו. לאחר מכן, רוכזו התורות שבספרים אלה לספר אחד: "כתר שם טוב". בדורות האחרונים כונסו התורות האלה ומוינו לפי נושאים בספר "בעל שם טוב" ב-2 כרכים גדולים. היו גם נסיונות נוספים לרכוז תורת הבעש"ט.  
לפני פטירתו של מנהיג [[מחנה הנסתרים]] רבי [[אדם בעל שם]], הודיעו לו ב[[חלום]] למסור את ה'כתבים' שברשותו לישראל בן אליעזר מאקופ, הוא שלח את בנו לחפש את רבי ישראל, וביקש ממנו למסור לו את הכתבים כי הם שייכים לשורש נשמתו ואם יסכים ללמוד עמו מה טוב. אחרי חיפוש ארוך מצא את 'שומר בית המדרש' בשם ישראל שהיה אז בן ארבע עשרה שנה. ביקש ממנו בן ה'בעל שם' שילמד איתו, רבי ישראל הסכים ואמר בתנאי שיראה כאילו רבי ישראל הוא התלמיד. כתוצאה מהלימוד, שידכו לו אשה מהעיר אקופ, אשתו זו נפטרה זמן קצר לאחר ה[[נישואין]]{{הערה|על אשתו זאת התבטא הבעש"ט בעת הסתלקותו "אם הייתה עמי זוגתי הראשונה הייתי עולה למרום באמצע היום בשוק מעזיבוז לעיני כל (שיחת [[פורים]] תשי"ח).}}.


האגרת האחת הודאית של הבעש"ט היא האגרת הנפלאה, - שנדפסה עשרות פעמים -שנשלחה אל רבי אברהם גרשון מקיטוב שישב בארץ ישראל ושנועדה להיות מכתב המלצה לרבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה (לראשונה נדפסה האגרת בסוף ספר "בן פורת יוסף").  
בגיל שמונה עשרה מונה רשמית למנהיגם של הצדיקים הנסתרים.


ביום הולדתו העשרים ושש נתגלה אליו [[אחיה השילוני]], ולמדו תורה במשך עשר שנים, בזמן זה גילה לו את המאור שב[[תורת הנגלה]] והקבלה כפי שנלמד בגן עדן{{הערה|במכתב לתלמידו רבי [[יעקב יוסף הכהן]] שנמצא ב[[גניזה החרסונית]] ומופיע בקובץ [[התמים]], מתאר הבעל שם טוב: {{ציטוטון|אני ביום מלאות לי כ"ו שנה, ביום ח"י [[אלול]] בשנת תפ"ד בעיר אקופ, כחצות הלילה נתגלה אליי. הלימוד הראשון היה ב[[פרשת בראשית]], וכאשר גמרנו ה[[תורה]] ה[[קדוש]]ה, עד לעיני כל ישרא"ל, הייתי בן ל"ו ונגליתי}}}}. עד שביום הולדתו השלשים ושש הפציר בו רבו להתגלות.


הבעש"ט מתגלה ב"שבחי הבעש"ט" כאדם הקרוב להמוני העם, דואג דאגות הכלל וחרד לפרט. באהבתו לאדם מישראל היה הבעש"ט מרפא חולים, מסייע לצדיקים נסתרים, עוזר לנדכאים, בכל דרך אפשרית. גם ע"י שנוי דרכי הטבע.  
===התגלותו ושמו===
ביום [[י"ז באלול]] שנת [[תצ"ד]], הבעל שם טוב היה אז בן שלושים ושש, ציווה אותו [[אחיה השילוני]] להתגלות בעולם והוא התגלה לראשונה בעיר טלוסט. לאחר מכן החל הבעל שם טוב לפרסם את שיטתו על ידי מסעות ונדודים. תחילה עסק בעיקר בפדיון שבויים, חיזוק התורה ו[[יראת שמים]] והפצת [[פנימיות התורה]]. במסגרת נסיעותיו ביקר בהורדנקא, קיטוב, נמירוב, שריגרד שבגליציה ופודוליה, בפולנאה, שדה לבן, זסלב שבווהלין.


שבחי הבעש"ט וכל ספרי האגדה החסידיים מעלים את הבעש"ט למדרגת נביא וצדיק. אין דבר אשר הבעש"ט אינו מסוגל לקיימו - אפילו להחיות מתים. עוד נפרט את ההערכות של צדיקי החסידות לאישיותו של הבעש"ט וכחו הרב בעליונים - אולם מספורי המעשה והעובדות מוכח כי אכן כח נדיר לו, אשר ניתן ממרומים והוא בבחינת "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים". לפי אותם מקורות - המאושרים גם ע"י מתנגדי החסידות - היו גם רבים מהשרים והדוכסים מבקשים את עזרתו הרפואית וכך היטיבו גם עם היהודי הנדכא אשר היה נתון למרותם ולשלטונם.  
במהלך נסיעותיו נהג לרפא חולים על ידי רפואות וגם על ידי קמיעות. את קמיעותיו כתב הסופר רבי אלכסנדר זיסקינד ובהמשך, כשרבו הפניות, נעזר גם ברבי צבי סופר, שפרשיותיו היו יקרות ערך. לבסוף נשאר רק רבי צבי לסופרו היחיד.


בראשית התגלותו היה לבעש"ט סופר מיוחד - רבי אלכסנדר זיסקינד, שהיה כותב את קמיעותיו, אולם משרבו הבאים, נתקבל עוזר נוסף - רבי צבי סופר, שפרשיותיו היו ליקרות
בשונה משאר בעלי השם שקדמו לו, הבעל שם טוב לא השתמש כלל בהשבעת שמות הקודש ובקמיעות שחילק לא הופיעו שמות, וזו אחת הסיבות לכך שהכינוי שלו שונה מכל שאר בעלי השם שלפניו והוצמד לו הכינוי 'בעל שם '''טוב'''{{הערה|1=הרב יהודה שורפין, ''''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/5228935#utm_medium=email&utm_source=93_subscription_he&utm_campaign=he&utm_content=content למה קוראים לו 'הבעל שם טוב'?]''' {{בית חבד}}}}'.
ערך ביותר. לאחר מכן נשאר רבי צבי לסופרו היחיד.  


כיורשו המוכתר של הבעש"ט נחשב רבי דב בער ה"מגיד" ממזריטש, שעמד בראש הדור השני של החסידות.  
בשנת [[ת"ק]], עבר הבעל שם טוב לעיר מז'יבוז', שם החלו להתרכז סביבו אלפי [[חסיד]]ים ומעריצים, ביניהם גדולי תורה רבים וצדיקים מפורסמים. הבעל שם טוב היה לומד עם תלמידיו שיעור ב[[גמרא]]. השיעור היה חריף וגאוני ולמדו בו גם את ה[[רמב"ם]], הרי"ף הרא"ש ושאר מפרשים מה"ראשונים" שהשתייכו לגמרא הנלמדת. הבעל שם טוב היה מתרגם את המילים ל[[אידיש]].


אין שבח שלא נשתבח בו הבעש"ט בפי מעריציו. אין גבול ליכולתו ואין מעצור לכחו הרב בעליונים ובתחתונים. האגדה החסידית הרבתה לתאר את כח מופתיו עד כדי החייאת מתים ושינוי מעשי הטבע.  
באותה תקופה גם תכנן הבעל שם טוב לעלות ל[[ארץ ישראל]], שתפסה מקום חשוב ומרכזי בתורתו, אולם תכניתו לא יצאה אל הפועל.


דמות זו של מפליא פלאות, מקורה לא רק בספרות האגדה שעליה נאמר "אין מקשין על האגדה", אלא בספרי היסוד של החסידות - בספרי המקור שלה, מתקופת תלמידי הבעש"ט שהכירוהו בחייו.  
===עלייתו להיכל המשיח===
ב[[ראש השנה]] שנת [[תק"ז]] עשה הבעש"ט עליית [[נשמה]] לעולמות העליונים עליה סיפר בארוכה באגרת המכונה [[אגרת הגאולה]]. בעליה זו אמר לו [[מלך המשיח]] כי [[ביאת המשיח|ביאתו]] תלויה [[הפצת המעיינות חוצה|בהפצת מעיינות החסידות]], תיאור העלייה ודבריו של המלך המשיח כתב הבעש"ט עצמו במכתב ששלח לגיסו ר' [[גרשון מקיטוב]], וזה לשונו:
{{ציטוט|תוכן=בר"ה שנת תק"ז עשיתי השבעת עליית ה[[נשמה]] כידוע לך, וראיתי דברים נפלאים במראה מה שלא ראיתי עד הנה מיום עמדי על דעתי... ועליתי מדריגה אחר מדריגה, עד שנכנסתי להיכל משיח ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים, ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאד... ושאלתי את פי משיח: אימת אתי מר?, והשיב לי: בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם, ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה. ותמהתי על זה, והי' לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות.|מרכאות=כן|מקור=ספר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24560&st=&pgnum=207 'בן פורת יוסף' בסופו], נדפס גם בתחילת ספר '[http://www.chabadlibrary.org/books/bsht/kst/1/1.htm כתר שם טוב]'.}}


יורשו של הבעש"ט - ה"מגיד הגדול" רבי דב בער ממזריטש, מעיד עליו ש"ידע בכל חודש ניסן איזה ממונים ממנים על העולם בכדי לדעת איך להתנהג עמם ועל ידם" ו"הוא ידע שיחת עופות ושיחות דקלים"5.  
בעת צערו של הבעש"ט זלגו עיניו דמעות{{הערה|[[תורת שלום]] עמ' 113.}}.


גדול התלמידים ומפיצה הראשון של תורת החסידות - רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה, מעיד על הבעש"ט: "אחיה השילוני, קבל ממשה רבינו, והיה מיוצאי מצרים, ואחר כך מבית דינו של דוד המלך, עליו השלום, והיה רבו של אליהו הנביא ורבו של מורי זלה"ה6. או "הבעל שם טוב ראה מרחוק ושמע הכרוזין כאשר נתברר לאמיתו"7.  
===הניצחון על ה'פרנקיסטים'===
{{ערך מורחב|כת הפרנקיסטים}}
ב[[כ"ו בתמוז]] שנת [[תקי"ט]] ניצח הבעש"ט את הפראנקיסטים בעיר לבוב. במכתבים שנמצאו ב[[גניזה החרסונית]] נמצא כי הבעש"ט ותלמידיו הכריזו על יום זה כעל יום חג. באגרת מיום ח' [[כסלו]] [[תש"כ]] עונה [[הרבי]] לאחד ששאל מדוע יום זה לא נחוג בכל שנה, שביאור על כך לא שמע, אך מה שנראה הוא, שמכיוון שלשנה הבאה הבעש"ט כבר הסתלק (בשנת [[תק"כ]]).


רבי אהרן שמואל הכהן מסטעפן-אוסטרהא מעיד עליו: "אשר דברי האלהי הקדוש כל דבריו כגחלי אש ואפילו שיחות חולין שלו היו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומיליו לצד עילאה ימלל"8.  
==שיטתו==
ישנם נקודות רבות שאותם חידש והדגיש הבעש"ט בשיטתו. נקודת כל החידושים היא לקחת כל דבר לגלות את מקורו, ה[[עצם]] שלו. היינו: מהי תכליתו, מטרתו, מקורו ולאן הוא מוביל. כך מגלה מהו העצם של קיום העולם, [[בריאה מתמדת]] על ידי [[הקב"ה]]. כך מגלה גם מהו בדיוק היהודי, עצם שמאוחד בתכלית עם [[עצמות אין סוף]] (וכיון וענין זה גלוי יותר אצל היהודים הפשוטים דווקא, קירבם יותר) וכן עודד במיוחד את האהבת ישראל הפשוטה לכל יהודי מצד [[עצם הנשמה]]. וכן גם מגלה את מהות ה'[[קליפת נוגה]]' (ראה [[תניא - פרק ו']]. ועוד ועוד{{הערה|על פי [[קונטרס עניינה של תורת החסידות]]}}.
===השגחה פרטית===
{{ערך מורחב|ערך=[[השגחה פרטית]]}}
דרכו של הבעל שם טוב בענין השגחה פרטית מסתכמת במשפט הידוע "בכל תנועה ותנועה שם [[אלופו של עולם]]", הבעל שם טוב מבאר כי גם במקום הנראה כהסתר הכי גדול - חמשת האלפין של דברי הרהב של [[פרעה]] - אמר אויב: ארדוף אשיג אחלק שלל, גם שם ישנם חמשה אלפין להורות כי גם מאחורי דברים אלו של הקליפה עומד האחד יחיד ומיוחד - אלופו של עולם{{הערה|בעל שם טוב על התורה פרשת נח}}.


מענינים עד מאד הם דבריו של רבי מאיר מרגליות, רבה של אוסטרהא ומחבר "מאיר נתיבים" שנתמנה בשנת תקל"ז (1777), בפקודת מלך פולין, לרב הכולל של אוקראינה ופודוליה: 
משל ידוע של הבעל שם טוב הוא המובא בספר נכדו ה[[דגל מחנה אפרים]]{{הערה|פרשת וילך}} אודות המלך שהקיף את עצמו בשבעה חומות איומות. כל אחד בצורה ומסוגרת יותר מהקודמת לה. רבים הם שטיפסו וניסו לשבור את החומות ולא הצליחו. רק בן המלך שידע כי אביו לבטח לא הפקיר אותו, מסר את נפשו לעבור את כל החומות ולבסוף לאחר שמסר את נפשו לטפס על החומות התברר לו כי הכל אחיזת עינים; אין חומות ואין שום דבר מפריע מלהתקרב למלך. הנמשל הוא היהודי שאם יאמין באמת שהקב"ה קרוב אליו - יתבטלו ממנו כל ההסתרים.
"כאשר הזהירו אותי מורי הגדולים בתורה וחסידות, ובתוכם ידידי הרב החסיד מופת הדור, מוהר"ר ישראל בעש"ט זצ"ל, בענין כונה רצויה בלימוד לשמה, לדבק את עצמי בקדושה וטהרה, עם האותיות (של התורה) בכוח ובפועל... וכשיזכה להבין ולהתדבק בהאותיות הקדושות יוכל להבין מתוך האותיות ממש אפילו עתידות. ומילדותי מיום שהכרתי בדביקות האהבה את מורי ידידי מוהר"ר ישראל הנ"ל, ידעתי נאמנה שהנהגותיו היו בקדושה ובטהרה ברוב חסידות ופרישות... דמטמרין גלין ליה, כבוד ה' הסתר דבר"9.


תשמע גם עדותו של רבי מנדלי מויטבסק, שהכיר את הבעש"ט בימי ילדותו: 
משפט ידוע של הבעל שם טוב הוא כי גם ההסתרה עצמה הוא מהקב"ה כמו שנאמר "ואנכי אסתר אסתיר פני", וממילא העונש הוא כי מציאות זו עצמה תוסתר - שההסתרה הינה הסתרה{{הערה|בעל שם טוב על התורה פרשת וילך}}.
"היה היה דבר ה' בידי הבעל השם טוב ויגזור אומר ויקם. אחד היה, ומהקדמונים לא קם כמוהו - אחריו לעפר מי יקום"10.


מענין להביא כמה עדויות של בני דורות מאוחרים: 
לפי שיטתו של הבעל שם טוב אפילו עלה שנופל מעץ - בהכרח יש בדבר השגחה פרטית. שכן מכיון שאין כל מציאות שאין בה מציאות אלוקית, אם כן לא ייתכן שתתבצע אפילו פעולה אחת מראשית הבריאה עד סוף שבעת אלפי שנות קיומה - שאין בה מציאות השגחה פרטית.
"העידו על מרן הקדוש רבינו חיות נפשינו אור זורח האר"י הבעש"ט כשהיה לומד תורה עם התלמידים הקדושים היה אש מלהטת סביבותיהם, ומתקבצין מלאכי השרת, והיו שומעין הקולות והברקים ואמירת אנכי ה' אלקיך מפי השם יתברך וזה מפורסם הרבה"11" .
"אור ישראל וקדושו, רוח אפינו קדוש ה', רבן של כל בני הגולה, שר התורה, אשר לו דומיה תהלה, רבינו ישראל בעל שם טוב, זכותו יגן עלינו, וללהב יצא ללבב, ולהלהיב לבות בני ישראל ולהאיר את העולם, והנה קבלה בידינו מצדיקים יסודי עולם אשר היה בחינת נפש דוד המלך עליו השלום"12.


כך במקורות החסידיים של בני דורו של הבעש"ט והדורות הבאים אחריו.  
===קירוב היהודים הפשוטים===
ב[[י"ז אלול]] [[תע"ד]] בעת היות הבעש"ט ביער התגלה אליו [[אליהו הנביא]] לראשונה בהיותו לבדו, וגילה לו שבשמים יש יותר נחת רוח כאשר יהודי פשוט מברך את [[הקב"ה]] ומודה על פרנסתו, מכל היחודים והכוונות שהצדיקים עושים. מני אז עיקר שיטת והנהגת הבעש"ט היה לקרב ולחבב דווקא את היהודים הפשוטים, אשר פעמים ואפילו לא ידעו קרוא וכתוב, והיה מעודדם ומשדלם לברך ולהודות לקב"ה, הוא היה מסתובב מכפר לכפר ומתענין בשלום האנשים על מנת שיוציאו משפתם את התודה לקב"ה.


במקורות של בני הדור האחרים אין הבעש"ט נזכר כלל. קיימים כמה מקורות המגיבים על תנועת החסידות שנתחדשה בימיהם, אולם אין שם הבעש"ט נזכר בהם במפורש. יש המפקפקים אם רמזים אלה מכוונים לתנועת החסידות הבעש"טנית או לספיחים של תנועות אחרות. כגון זו של רבי יהודה חסיד ואחרים. אפילו אלו הפוגעים בחסידות במפורש כמו רבי יחזקאל לנדא מפראג בעל ה"נודע ביהודה", אין מזכירים את שם הבעש"ט.  
===כח המחשבה===
חשיבות יתירה נתן הבעל שם טוב לכח המחשבה, וקבע כי "במקום שמחשבתו של אדם נמצא שם הוא כולו"{{הערה|[[דגל מחנה אפרים]] פרשת שמות ד"ה ותעל}}. גם בעבודת התורה והתפילה מדגיש הבעל שם טוב מאוד את חשיבות דביקות המחשבה בשורש האותיות שהיא האור אין סוף, וכן הבעל שם טוב מדריך את האדם לדבק מחשבתו תמיד אל השכינה הקדושה.


המקורות היחידים המזכירים את הבעש"ט בשמו - בחייו הם רבי מאיר מקונסטנטין, בנו של רבי יעקב מעמדין, ורבי מאיר תאומים אביו של ה"פרי מגדים". רבי מאיר מקונסטנטין שלא היה חסיד, כותב עליו בהוקרה רבה:
מקובל בחסידות מספר סיפורים שבהם הראה הבעל שם טוב לתלמידיו כיצד במקום מחשבתו של האדם שם הוא נמצא. כך למשל פעם הראה הבעל שם טוב לתלמידיו איך שור אוכל שור אחר, בעוד שבגשמיות היה זה אדם שאכל בשר שור לשם תאוה, ב[[סעודת שבת]]. במקרה אחר, לאחד מה'בעלי-בתים' של העיר [[מעזיבוז]] היה ריב עם 'בעל-בית' אחר, ופעם אחת בשהותם אצל ה[[בעל שם טוב]] בבית הכנסת, הוא צעק שהיה "קורע את יריבו כדג". הבעל שם טוב צוה לתלמידיו שיתנו אחד לשני את ידיהם ושיתייצבו לידו בעינים עצומות. הבעל שם טוב הניח ידיו הקדושות על כתפי שני התלמידים שעמדו לידו. לפתע החלו התלמידים לצעוק בפחד: הם ראו כיצד בעל הבית קורע הוא כדג את יריבו! זה מראה בבירור, שמכל כח - יש תוצאה ופועל דבר: אם ב[[לבוש]] [[חומרי]], או [[רוחני]], שאפשר לתופסו רק ב[[חוש]]ים נעלים ועדינים יותר{{הערה|[[תבנית:היום יום/כ"ט בתשרי]]}}.
"אלוף ביהודה ובישראל עושה חיל, קטן וגדול שם הוא, ממציא מזור ותרף לגבר אין איל, גדול הוא בששר ושם לו ברקת וגבר בכל, ה"ה הרב המופלג המפורסם בשם טוב מורנו הרב ישראל נרו יאיר"13.


רבי מאיר תאומים "מגיד מישרים בקהילת לעוורטוב לערך עשר שנים אחר כך נתקבל למגיד מישרים ומורה הוראה בק"ק לבוב" מזכיר את המכתב שנשלח מארץ הקודש, "מה שכתב החסיד מוה"ר גרשון נ"י לגיסו המפורסם בעל שם טוב נ"י".  
===העלאת הרע לטוב===
לפי תורת הבעל שם טוב אין מציאות אמיתית של רע בעולם כלל. למרות שאכן יש מציאות של רע המסתיר על הטוב, בדרך דמיון והסתר, גם מציאותו של הרע היא בעצם ברצון ה', על כך מביא הבעל שם טוב את משל המלך השולח רשע לפתות את בנו אך גם רצון הרשע הוא שהבן לא ישמע בקולו.


מקור אחר, בן אותו דור, שלא הכיר את הבעש"ט, כותב אף הוא בהוקרה - רבי חיים יוסף דוד אזולאי מזכירו בשתי רשימות בספרו המפורסם "שם הגדולים": "הרב המפורסם קדוש יאמר לו, מוהר"ר ישראל בעל שם טוב"14. וכן מעיד שהספר "אור החיים" נתחבב על הקוראים בפולין מפני ש"הרב החסיד הקדוש מהר"י בעל שם טוב הגיד גדולת נשמתו" של מחבר אור החיים
בנוסף החיות של הרע היא בעצם ניצוץ קדוש שהיא החיות של ההתגברות על העבירה, שהיא בעצם סיבת קיומה של העבירה או הקליפה - כדי שיתגברו עליה ויכניעו אותה.


==הסתלקותו==
בנוסף אומר הבעל שם טוב כי גם החושך משמש לטוב, כי [[יתרון האור מן החושך]], מעלת יתרון האור ניכר מצד החשך, וכן החכם מצד הטיפש, וניכר מעלת הצדיק מצד הרשע, והתענוג מכח הנגע והיסורין, ומעלת הדעת נודע מכח השכחה.


בחג הפסח תק"ך, הכול עדיין היה כתקנו. הבעל-שם-טוב הנהיג את עדת תלמידיו הקדושים, 'חבריא קדישא' בבריאות איתנה. יחד עמם הנהיג את עדת ישראל, 'עמך' הפשוטים, תושבי מז'יבוז' ועוד יהודים רבים שהגיעו מכל קצות הארץ, להתברך, להתייעץ ולקבל עצה ותושייה. האור שבקע ממז'יבוז' האיר את העולם כולו באור טהור וצח.  
מכיון שכן, נמצא כי גם לחושך ולרע יש עליה ותועלת, מכיון שהחושך נעשה כעין "כסא" לטוב, ומכיון שהוא נעשה כסא לטוב יש לו קשר וחיות מהטוב, כמו יד האדם המושיט דבר למעלה אז הוא בעצמו שם{{הערה|וזה מעלת גזירה שוה, כי ברוחני אחר שיש לו שווי בצד מה נעשה אחד, ולכן דנין בגזירה שוה גם למיתה החמורה}}.


רק תלמיד אחד ידע כבר בחג הפסח את אשר צפוי להיות - רבי פנחס מקוריץ. מכבירי הרוח שבתלמידים.  
למרות זאת, אין לטעות לחשוב שגם החושך הוא טוב, כי ישנו מסך המבדיל ומחלק בין האור ובין החושך. מעלתו של החושך הוא דוקא בהכרה שהוא חושך, ובהיותו משמש ככסא לאור, אך אין לטעות ולחשוב שהוא טוב{{הערה|כתר שם טוב ח"א קצח, ב}}.


רבי פנחס הגיע למורו ורבו הבעל-שם-טוב כדי להסתופף בצילו בימי חג החרות. לא היה מקום טוב מזה לשהות בו בפסח, חג האמונה, בצל האמונה הטהורה.  
==תורתו==
===כתיבת והדפסת דבריו===
הבעש"ט היה גאון עצום ב[[נגלה]] ו[[בנסתר]]{{הערה|1=ראה בספר [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34286&st=&pgnum=9 סיפורים נוראים] לר' יעקב קידנר בסיפור הראשון.}}. כמה עניינים וסיפורים מגאונותו בפשטות עברו במסורת אצל [[רבותינו נשיאנו]]{{הערה|[[אגרות קודש]] חי"ט עמ' שצט, להוציא מדעת הטוענים שהיה איש פשוט בידיעותיו בתורה}}. מנהגו היה לומר דברי תורה קצרים ועמוקים ובשפת ה[[אידיש]], אך תלמידיו הם אלו שליקטו וכתבו את אמרותיו ותורותיו, והדפיסו את הספרים:
*[[תולדות יעקב יוסף]] - נכתב על ידי תלמידו רבי [[יעקב יוסף מפולנאה]], הודפס בשנת [[תק"מ]].
*[[צוואת הריב"ש]] - מכיל גם מתורתו של הבעש"ט כפי שנאסף על ידי רבי [[ישעיה מיאנוב]] ויצא ב[[תשל"ה]], מחדש על ידי [[קה"ת]], בהוראת [[הרבי]].
*[[כתר שם טוב]] - בו רוכזו ליקוטי התורות בספר כתר שם טוב וכיום נעשה ליקוט מקיף לפי נושאים בספר "בעל שם טוב" ב-2 כרכים גדולים.
כמה מתורותיו מופיעות גם בספר "דגל מחנה אפרים" שכתב נכדו, ר' משה חיים אפרים.
בתקופה מאוחרת יותר התגלו צרור גדול של מכתבי הבעש"ט ב[[גניזה החרסונית]], שנרכשו על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]], ופורסמו בגליונות [[התמים]].


ערב שביעי של פסח, יום טוב האחרון של פסח תק"ך. רבי פנחס חלש קמעה, הוא אינו חש בטוב. שעה ארוכה התדיין בינו לבין עצמו האם ללכת למקווה ולטבול, אם לאו. לא דבר פשוט הוא, שכן אצל צדיק, כל מעשה יש בו עניינים גדולים ונשגבים. לבסוף הכריע רבי פנחס כי הפעם לא יטבול לפני כניסת החג.  
[[ביאת המשיח]] תלויה בהכרח בהפצת תורת הבעל שם טוב, וכמו שכתב בעצמו במכתב, כי ב[[ראש השנה]] שנת [[תק"ז]] עשה עליית [[נשמה]] והגיע עד להיכלו של מלך ה[[משיח]]. שאל הבעל שם טוב את [[מלך המשיח]]: "אימתי קאתי מר" (מארמית: מתי בא אדון) ענה לו המשיח: [[הפצת המעיינות חוצה|"לכשיפוצו מעיינותיך חוצה"]]{{הערה|[[כתר שם טוב]] בתחילתו.}}, כשכוונתו על מעיינות תורת ה[[חסידות]], אותה גילה ולימד ה[[בעל שם טוב]] וכאשר תורתו תתפרסם ותופץ, תבוא ה[[גאולה]].


למחרת, בוקר שביעי של פסח, עומד רבי פנחס בתפילתו - תפילה חסידית יוקדת, אש ושלהבת. בעיצומה של התפילה מראים לו משמים כי על מורו ורבו הבעל-שם-טוב, נגזרה הגזירה להסתלק! גזירה זו הייתה בשל התרבות כוחות ה'סיטרא אחרא' כנגד איש הטהרה, שהעז להתעצם בכוחותיו כנגד כוחות ה'סטרא אחרא' בעולם הזה.  
===שבע התורות===
{{ערך מורחב|ערך=[[שבע התורות]]}}
שבע התורות של הבעל שם טוב שהתגלו לאדמו"ר הרש"ב, הם תורות שאמר הבעש"ט ב[[גן עדן]] בשנת [[תרנ"ב]]. ב[[שמיני עצרת]] [[תרנ"ג]] סיפר [[אדמו"ר הרש"ב]] את פרטי המאורע (ברבים או בסעודתו בלבד). ומאז כלל לא נזכר המאורע במשך יותר מארבעים שנה, בשנת [[תרצ"ז]] אדמו"ר הריי"צ פרסם וגילה את פרטי המאורע.


לבו של רבי פנחס קפא באימה. רבו?? רבו האהוב יסתלק??? הן הוא במיטב שנותיו?!
==הנהגה ניסית ומופתית==
===סיפורי הבעש"ט===
סיפורי הבעל שם טוב נדפסו בחלקם בספר [[שבחי הבעש"ט]] ובעשרות ספרים אחרים, ורבים עוד יותר מקובלים ממקורות מוסמכים בקרב תלמידי הבעל שם טוב ותלמידי דרכם. המופתים שמקובלים מהבעל שם טוב, ואשר לחלקם קיימים עדויות מדוייקות, הם למעלה מכל דמיון, עד אשר רבי [[מנחם מנדל מוויטבסק]] כותב במכתב "אחד היה הבעל שם טוב לפניו לא היה ולאחריו מעפר מי יקום"?


התבונן רבי פנחס בדעתו לדעת אייהם שבילי שמים בהם יילך כדי להעתיר לקרוע גזר דין, אותם שבילים שלא יתקל בכוחות של ה'לעומת זה'. הוא חש כי אילו היה טובל במקווה יום קודם, היה בכוחו להועיל לבטל את הגזירה הקשה.  
הבעל שם טוב העיד על עצמו כי המופתים העצומים שערך לא היה על ידי שימוש בשמות הקדושים, אלא על ידי [[אמונה פשוטה]] באחדות הבורא ואפסות הבריאה מבלעדי כח הבורא. כך למשל הבעל שם טוב עבר נהר שליד העיר מזיבוז' באופן שפרש את מטפחתו על הנהר ועברה כשהוא מעיד שעבר רק באמונה פשוטה בלבד.
===קפיצת הדרך===
בסיפורים רבים של הבעל שם טוב מסופר על כך שהבעל שם טוב הורה להתיר את מושכות הסוסים ולהתיר להם לנסוע כרצונם, ואז הסוסים דהרו בצורה בלתי טבעית בעליל. באופן זה פעל הבעל שם טוב ישועות בלתי טבעיות כשיכל להיות במקומות רחוקים מאוד זה מזה בזמנים קצרים מאוד, כשחלקם התרחשו קרוב לכניסת השבת והיה צורך להשתמש ב[[קפיצת הדרך]].


בתום התפילה נשאוהו רגליו ללכת לסעודת חג אצל הבעל-שם-טוב, יחד עם שאר ה'חבריא קדישא'. מיד כשנכנס פנה אליו הרבי ושאלו אם הלך אמש למקווה. רבי פנחס הבין מיד למשמעות העמוקה של השאלה, והשיב בשלילה. הניף הרבי את ידו בביטול:
==הסתלקותו==
 
[[קובץ:אוהל הבעל שם טוב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]] הבעל שם טוב ב[[מז'יבוז']]]]
"כבר נעשה מעשה, ואין אחר מעשה כלום".
ב[[חג הפסח]] שנת [[תק"כ]] חלה הבעש"ט בקיבתו וכתוצאה מכך נחלש ביותר וגם דיבורו היה בקושי. בליל [[חג השבועות]] התאספו לידו כל תלמידיו אמר לפניהם תורה. בבקר שלח לקרוא לאנשי ה"[[חברה קדישא]]" והורה להם כיצד להתעסק בקבורתו. לאחר מכן התחזק מעט והתפלל בעצמו לפני התיבה, בביתו. לאחר התפילה, יצא תלמידו רבי [[נחמן מהורודנקא]] כדי לשפוך תפילה על שלום רבו, הבעש"ט הגיב על כך: "לחינם הוא מרעיש בתפילה אם היה יכול להיכנס באותו פתח שבו הייתי נכנס אנכי, היה פועל". לאחר מכן שמעוהו לוחש: "אני מוחל לך אותן שתי שעות, אל תענה אותי!". כשבאו בני העיר לברכו בברכת החג, אמר לפניהם דברי תורה. אחר כך שוב אמר דברי תורה לתלמידיו המקורבים "על עמוד שעולה מגן עדן תחתון לגן עדן עליון". אחר נפרד מבני העיר באומרו: "עד כאן גמלתי עמכם חסד ועכשיו תגמלו אתי חסד".
 
רבי פנחס הרכין ראשו בדומיה של כאב. רק הוא והרבי ידעו את פשר הדברים.
 
 
 
ג
 
לאחר חג הפסח, החל הבעל-שם-טוב שלא לחוש בטוב. אף על פי כן, התאמץ להתחזק כדי לעבור לפני התיבה כהרגלו מקדמא דנא. הרבי לא סיפר על כך לתלמידיו הגדולים, כבירי הרוח, והוא שלחם אל הערים השונות להפיץ בהן את תורת החסידות. הרבי ידע היטב כי אילו יידעו על אודות הגזירה - יתעצמו בתפילותיהם כדי לבטלה, אך זו כבר נחתמה כדת. רק רבי פנחס, שידע את כל אשר נעשה, לא מש מן האוהל; חפץ להיות קרוב, הכי קרוב אל הרבי.
 
אט אט נחלש הרבי, תשו כוחותיו. אף הוא עצמו התבטא כי נטלו ממנו כוחותיו הרוחניים.
 
תלמידו הגדול רבי דוד פורקיס, אף הוא ענק-רוח, הזדרז להיכנס לחדרו של הרבי לשאול דרך ועצה כיצד יוכל להתפלל לרפואתו באופן שהמקטרגים לא ירגישו כי תפילה זו למען בריאותו. תלמיד זה ידע היטב כי ברגע שכוחות ה'סטרא אחרא' יחושו בכך, הרי שיהפכו עולמות כדי לחסום תפילות אלו.
 
שמע הבעל-שם-טוב את שאלת תלמידו והחל לומר לו את הדרך הנכונה בה עליו להתפלל. תוך כדי דברים התלהטו פניו של הרבי ונעשו בוערות כלפידים. מרגע לרגע התעצם הרבי בדבריו עד שאימה וחרדה נפלה על התלמיד.
 
רק לאחר מכן, כשוך הסערה, סיפר לו הבעל-שם-טוב כי רבו הנביא אחיה השילוני עמד לצדו האחד, ואליהו הנביא זכור לטוב מצדו השני...
 
ליל חג השבועות.
 
התלמידים חזרו מכל הערים ברצותם להסתופף בצל הרבי בחג מתן תורה. הכול כבר ידעו כי מצבו של הרבי לא טוב, הרבי חלש, אך לא ידעו עד כמה קרובה היא הגזירה...
 
בליל שבועות שהו כולם בבית מדרשו של הרבי, ערים וטורחים באמירת 'תיקון ליח שבועות'. לאחר מכן אמר להם הבעל-שם-טוב דברי תורה על אודות סדר ה'תיקון ליל שבועות' ועניינים על מתן תורה.  
 
לכאורה הכול כרגיל. כמעט.
 
לפנות בוקר החלה השמש להפציע. טללי שחר מלאו את העצים ואת רגבי האדמה של מזי'בוז'. שחר חדש מפציע, יום חדש, יום קשה ומר - - -
 
בשעה זו שלח הרבי לקרוא לשני תלמידיו, אחד מהם היה רבי לייב קעסלער מה'חברא קדישא'. פניו של הצדיק חיוורות. כשנכנסו השניים, החל להסביר להם את סדר יציאת הנשמה. הוא 'הוליך' אותם אבר אחר אבר, בהראותו על גופו הק'. הוא הסביר כיצד הנפש נשאלת ונפטרת מאבר זה ואחריו אבר נוסף עד ההסתלקות הכללית.  
 
אור השמש כבר שטף ברכות את בתיה של מז'יבוז' כאשר הורה הרבי להכניס אליו מניין תלמידים כדי להתפלל במניין תפילת חג. הוא ביקש את שמשו להגיש לו את סידורו. "אשוחח עוד זמן קצר עם השם יתברך", הפטיר הרבי.  
 
בתום התפילה יצא התלמיד הגדול רבי נחמן מהארדענקי מחדרו של הרבי, אץ רץ אל בית המדרש של הבעל-שם-טוב כדי להתפלל בעבורו ולקרוע שערי שמים. כעת, לאחר התפילה, הבין היטב כי נגזרה הגזירה ונחתמה.
 
הרבי במיטתו ידע את כל אשר נעשה. הוא חייך קלושות והניף ידו בביטול: "לחנם הוא מרעיש", אמר הרבי, "אילו היה יכול להכנס בפתח בו הייתי רגיל להיכנס, היה מצליח בתפילתו..."  
 
אותה שעה נכנסה אליו נשמת אחד הנפטרים וביקשה מהרבי להביאה לידי תיקון. ככה היה בכל ימי חיותו, כאשר אלפי נשמות היו מגיעות אליו לקבל את תיקונן. הפעם סירב הרבי: "שמונים שנה אתה נע ונד ולא שמעת עד היום שאני בעולם?" תמה הרבי. "צא רשע!"
 
מיד הורה הרבי לשמשו לרוץ החוצה ולהזהיר את כולם שיזוזו מן הדרך. "הרגזתי את הנשמה וירא אני פן תזיק לאי-מי". בתו של השמש, נערה צעירה, לא הספיקה לזוז, והיא ניזוקה מהקפדתה של הנשמה.
 
כשחזר השמש לחדרו של הרבי, שמעו ממלמל. רכן השמש ושמע: "מוחל אני לך אותן שתי שעות, ואל תענה אותי עוד!"  
 
"עם מי רבינו משוחח?" העז לשאול.
 
"אמנם אינך רואה את מלאך המוות כאן", אמר הבעל-שם-טוב. "תמיד היה בורח מפניי למקום בו גדלים הפלפלים השחורים [ביטוי השגור בפני אנשים בימים ההם, כסימן למקום הרחוק ביותר - מ.ז.], אבל כעת נתנו לו רשות לקחת את נשמתי, ומיד התרחבו כתפיו והוא שוהה כאן בשמחה גדולה..."
 
 
 
ד
 
בזה אחר זה נתקבצו תלמידי ה'חבריא קדישא', ועמם יחד יהודי מז'יבוז'. השמועה על הסתלקותו הצפויה של הרבי עשתה כנפיים במהירות. הכול הגיעו להיפרד מהרבי ולהיות עמו בשעותיו האחרונות. אב רחום ואוהב היה הצדיק לכל בני העיר במשך שנים רבות...
 
קיבלם הבעל-שם-טוב באהבה ובמאור פנים, כדרכו מאז ומקדם, והוא החל לומר בפניהם דברי תורה על מהותו של יום חג השבועות, ועל קבלת התורה.  
 
כשיצאו אלו נכנסו התלמידים הגדולים ה'חבריא קדישא'. על פי הוראתו של הצדיק, נערכה במקום סעודת חג, כפי שנהג מאז ומקדם עם תלמידיו, בצוותא חדא.
 
הורה הצדיק לשמשו להביא דבש בצלוחית הגדולה. השמש שלא שמע היטב את בקשת הרבי, חזר והביא עמו דבש בצלוחית הקטנה. בו ברגע עגמו פניו של הרבי:
 
"אין שלטון ביום המוות", אמר. "אפילו הגבאי אינו מציית לי עוד"...
 
שתיקה כבדה שררה במקום. התלמידים שותקים והרבי שקוע בשרעפיו; פניו לוהטות מתוך דבקות. שעה קשה היא זו.
 
לפתע פקח הרבי את עיניו, ואלה נדדו בסך על פניהם של תלמידיו האהובים.
 
"עד כאן גמלתי עמכם חסד, אך כעת הגיע הזמן שאתם תגמלו עמי חסד..." משמעות הדברים הייתה מחוורת לכולם.
 
אחד התלמידים העז ורכן לעבר הצדיק:
 
"מדוע רבינו אינו מצווה את בנו?"
 
ואכן, חיפשו התלמידים אחר בנו הקדוש, רבי צבי, אך הוא לא נכח במקום. הסתבר כי עוד קודם לכן ידע רבי צבי את יום ההסתלקות, מפי אביו, אך הוא באמונתו העזה לא האמין כי דבר מעין זה אכן יכול להתרחש, והוא הלך לישון מתוך אמונה וביטחון...
 
"ומה אעשה שהוא ישן?" השיב הבעל-שם-טוב בהשלמה.
 
מתשובתו של הרבי הבינו כי ביטחון זה אינו במקומו וכבר נגזרה גזירה.
 
אחד התלמידים רץ לחדרו והעירו כדי שיבוא וייפרד מאביו, באמרו כי אביו העיד שביום זה תהיה הסתלקותו באופן וודאי.
 
הזדרז הבן הדגול אל אביו, עמד מול פניו הטהורות מבלי אומר, ומעיניו זולגות דמעות חמות.
 
האיר לו אביו פניו. "ידעתי שנתתי לך נשמה קדושה. אילו רציתי היה בכוחי להביא לך את נשמת אדם הראשון בסוד העיבור, והיית יודע כל מה שצריכים לדעת, אבל יש לך נשמה קדושה, ואינך צריך לכל זאת".
 
רבי צבי הבין היטב את דבריו של אביו הצדיק. אין הוא צריך לדברי פרידה, כיוון שהוא יודע את אשר עליו לדעת...
 
"אף על פי כן, אבא, אמור לי איזה דבר".
 
שפתיו של הבעל-שם-טוב החלו לרחוש בשקט. הטה הבן את אוזנו, אך לא הצליח להבין.
 
"אבא! איני מבין את מה שאתה אומר!" קולו היה חנוק.
 
"איני יכול לדבר", השיב אביו בטהרת לב, "תקיף לי עלמא".
 
מכל מקום לימד הבעל-שם-טוב את בנו אחד השמות משמות הקדושים והטהורים. "בכל עת כשתכוון שם זה, תוכל לראות אותי ואלמד עמך", הסביר הבעל-שם-טוב לבנו.
 
"ואם אשכח את השם הקדוש?" לא הרפה הבן, כמו מנסה 'לתפוס' את אביו לבל ייעלם ממנו לנצח.
 
הוסיף האב הרחום והעניק לבנו סגולה לזכירה...
 
 
 
ה
 
הרבי שוכב על מיטתו. התלמידים אינם רגילים לראותו בכך. הם מקיפים אותו מכל עבר. כעת מבקש הצדיק לנגן את ניגונו של ר' מיכל'ע מזלוטשוב ומבטיח לעורר רחמים מרובים על כל מי שינגנו ברוח של תשובה.
 
הבעל-שם-טוב מצביע לפתע על שני השעונים בחדרו. "כאשר יעמדו שניהם..." הוא אומר ולא מוסיף. התלמידים מבינים את המשמעות. כששניהם יעמדו מעצמם, זו השעה...
 
לפתע עומד השעון הגדול מלכת. מחוגיו לא מוסיפים לנוע. התלמידים רואים זאת ומיד מצופפים את השורות סביב המיטה כדי שהרבי לא יבחין בכך. אך הרבי מצטחק קלות:
 
"ידעתי שעצר השעון אך איני דואג לעצמי. יודע אני בבירור שאצא מפתח זה ותיכף אכנס בפתח אחר!"
 
אוזר הבעל-שם-טוב את כוחותיו, מתיישב במיטתו ומתחיל לומר דברי תורה רמים ונשגבים. הוא עוסק במהות ה'עמוד' שדרכו עולים מגן עדן התחתון לגן עדן העליון, ומשם עולם אחר עולם - עולם, שנה ונפש. הרבי טורח ומסביר באריכות את כל סדר העבודה וההשתלשלות של עליית הנשמות.
 
העידו התלמידים, כי אותה שעה בה הבהיר הרבי את הדברים, צורתו האירה כפי שהייתה מאירה בעת קבלת שבת, מדי ליל שבת קודש.
 
עוד קודם לכן גילה הצדיק לתלמידיו כי יש לו הברירה להיות כאליהו הנביא בשעתו ולעלות בסערה השמיימה בגופו, אלא שהוא אינו רוצה לאבד את הזכות לקיים את דברי התורה "כי עפר אתה ואל עפר תשוב"...
 
שוב נשמע קולו של הרבי. התלמידים שומעים מפיו את הפסוק "אל תבואני רגל גאווה". גופם מזדעזע. ברגעיו האחרונים מבקש הרבי הגדול שלא לבוא לידי פנייה אישית. צדיק גדול ונשגב זה, ששערי היכלות שמים פתוחים בפניו כל העת, ששכינה מדברת תמיד מתוך גרונו, מבקש בשעה האחרונה לחייו שלא לבוא לידי גאווה...
 
הרבי מוסיף ונפרד מתלמידיו בדבר תורה, מעין עצה לכל חייהם. הוא מצטט את הפסוק "והתמכרתם שם לאויביכם לעבדים ולשפחות - ואין קונה", וכך הסביר:
 
"והתמכרתם שם" - בלבך.
 
"לאויביכם" - עליך לחשוב כל העת מתוך לב נשבר, מחשש שמא תמסר ותמכר לאויביך, הלוא הוא יצר הרע.
 
"לעבדים ולשפחות" - כי כל מעשיך לקבל פרס בבחינת 'עבד ושפחה', ועל כן חשוב בלבך:
 
"והתמכרתם" - לא כתוב 'ונמכרתם' אלא 'והתמכרתם', בלבבך אתה חושב שאתה נמכר.
 
"ואין קונה" - וכשחושבים כך, מתוך לב נשבר, אין מי שיכול לשלוט עליך.
 
בדברים אלה טומן הצדיק ברכה רבה, רמז רוחני נעלה, כי חובתו של יהודי להיות תמיד בהרגשה של שפלות רוח, או אז יהיה לבו סמוך ובטוח שהרע לא ישלוט בו כלל.
 
הבעל-שם-טוב מסיים את דברי התורה ושוכב בחזרה. הוא מורה לתלמידיו להתחיל לומר "ויהי נועם". כמה פעמים הוא מסדר עצמו על משכבו, כשבכל פעם שפתיו מרחשות כוונות שמים. אט אט נחלש קולו, ותלמידיו מתאמצים, אך כבר לא יכולים עוד לשמוע את חיתוך האותיות.
 
הם מספיקים עוד לשמוע את המילים "און די ועסט דבוק זיין בחיי החיים" ('ואתה תהיה דבוק בו יתברך, שהוא חיי החיים').
 
הרבי מושיט אצבעו קדימה, מבקש לכסותו בסדין.
 
לפתע מתחיל גופו הקדוש להזדעזע בדיוק כפי שהיה מזדעזע בעמדו בתפילת שמונה עשרה. רגעים קצרים חולפים והזעזועים פוסקים. מתח רב ממלא את חלל החדר. דמעות חמות זולגות מעיני התלמידים. חלקם ממשיכים למלמל את "ויהי נועם" שוב ושוב, לא מתיקים את מבטם אף לא לשניה מדמותו הכבירה של רבם, איש ארזים ומצוק ארץ.  


קול תקתוקו של השעון הקטן הולך ומאט עד שנפסק. גופם של התלמידים רוטט באימה. הזמן כמו קופא על מקומו. הרבי לא מגיב עוד. רבי לייב קעסלער, מתלמידיו ואיש ה'חברא קדישא' מבחין לפתע בשלהבת אש בצבע תכלת, זכה ובהירה, עולה ממיטתו של הרבי מעלה-מעלה - - -
כוחותיו עזבוהו. וציוה לתלמידיו לומר "ויהי נועם". משראה את תלמידיו מצטערים, אמר: "אין אני דואג לעצמי. כי יודע אני בבירור שאצא מפתח זה ואכנס בפתח אחר". לאחר מכן נשכב והתיישב לסירוגין. אחר כך ציווה לכסותו בסדין ושכב פעם נוספת, הוא התחיל להזדעזע ולחרוד כמו שנהג בתפילת "שמונה עשרה" ואחר כך נח מעט. קולו לא נשמע עוד, רק שפתיו נשמעו מרחשות את הפסוק: "אל תבואני רגל גאוה", אותה שעה בדיוק, הסתלק ובאותו רגע בדיוק עמדו שני השעונים שהיו בבית ופסקו מללכת. תלמידו רבי [[לייב קסלר]] סיפר שראה את יציאת ה[[נשמה]] "כמו שלהבת מראה תכלת" והעיד "שבשעת יציאת נשמתו זרחו פניו כבקבלת שבת עם קבלת ה"נשמה היתירה".


מבינים הקדושים והטהורים כי ברגע זה נטלו אראלים את ארון הקודש והסתלקו עמו לשמי השמים...  
ב[[ו' סיוון]] [[תק"כ]] - יום רביעי ראשון ל[[חג השבועות]], כשהוא בן ששים ואחת שנה, שמונה חדשים ושמונה עשרה יום נסתלק הבעש"ט לבית עולמו. ומנוחתו כבוד במז'יבוז'.


אותו יום היה "יום הרביעי - ניטלו המאורות סימן - ראשון לחג השבועות, בשנת תק"כ, כשהיה בן ששים ואחת שנה, שמונה חדשים ושמונה עשרה יום", סח הרבי הריי"צ.  
ביום רביעי כ' בכסלו תקנ"ט, אמר על כך [[אדמו"ר הזקן]], שהיה נכדו הרוחני: "ביום הרביעי נ'''ט'''לו המאורות", כלומר - שביום הרביעי נלקחו ונסתלקו המאורות.


===פולמוס סביב התאריך המדויק===
בדורות האחרונים התעורר פולמוס סביב התאריך המדויק בו הסתלק הבעש"ט - שהספק הוא בין יומו הראשון של [[חג השבועות]] (ו' סיון) לבין יומו השני (ז' סיון){{הערה|מפי השמועה מסופר שהפולמוס התעורר מכיון שבעת יציאת נשמתו הק' של הבעש"ט שקעה השמש טרם זמנה, ולכן כל הרואים היו בטוחים שהבעש"ט הסתלק לאחר השקיעה.}}. בספר "[[שמועות וסיפורים]]" מובא שבשנה אחת התארח בחג השבועות [[רבי לוי יצחק שניאורסון]] בביתו של [[אדמו"ר הרש"ב]], הם שוחחו על הסתלקות הבעל שם טוב, ור' לוי יצחק הזכיר את הדעה לפיה הסתלק הבעל שם טוב בז' סיון. אדמו"ר הרש"ב הגיב לכך בפסקנות ואמר שההסתלקות התרחשה בו' סיון, ואילו בז' סיון הסתלק דוד המלך. ר' לוי יצחק הקשה על קביעה זו מההלכה האוסרת לקבור בחג ומההשערה היוצאת מקביעת אדמו"ר הרש"ב לפיה קבורתו של הבעש"ט נערכה על ידי [[גוים]], אדמו"ר הרש"ב הגיב לטענה זו בכך שגופו הקדוש של הבעש"ט לא הוצרך להתעסקות של אנשי [[חברא קדישא]]{{הערה|אלא הוא קבר את עצמו}}. בספר "[[היום יום]]" בתאריך ו' סיון, א' דחג השבועות, נכתב: "הסתלקות הבעל שם טוב - ביום הרביעי א' דחה"ש תק"ך ומנוחתו כבוד במעזיבוש"{{הערה|דיון בנוגע ליום הקבורה מובא ב[https://drive.google.com/file/d/1bDx8V6I4ckdlRIIjTyGruV0WXLrWUd3c/view?usp=drivesdk לקוטי שיחות חלק ד' עמ' 1031 ובהערות].}}.


==תמונתו==
[[קובץ:לא הבעש''ט.jpg|שמאל|ממוזער|200px|התמונה אשר בטעות מייחסים אליו, ויש המייחסים אותה לשבתאי. עיין בקישור בקטגורית "קישורים חיצוניים" אודות התמונה.]]
בעולם מפורסמת תמונה המיוחסת לבעל שם טוב, אולם קיימות ספקות רבות אודות אמיתות יוחסה. ישנם המייחסים אותה ל[[שבתאות|שבתאי]] מסוים. [[הרבי]] אמר שתמונה זו שייכת לבעל-שם אחר שחי ופעל בדייטשלאנד (גרמניה){{הערה|מפי ר' יעקב כ"ץ, שכך אמר הרבי בליל ב' ד[[חג הסוכות]] [[תשכ"ו]] במהלך סעודת החג בבית אדמו"ר הריי"צ ('[[המלך במסיבו]]', כרך א, עמ' קד).}}, אך לא לבעל שם טוב{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54830 סקירה באתר חב"ד אינפו].}}.


ו  
ישנם מספר סיבות לכך שהרבי סבר כי התמונה אינה של הבעל שם טוב. מלבד המחקר המקצועי המוכיח את הפקפוקים באמיתות התמונה{{הערה|כך כתב הרבי ב[[אגרות קודש]], כרך ז, עמ' צז, לשואל: קיבלתי מכתבו מה' [[תשרי]]... עם התמונה המוסגרת בה, ובמה שהאריך בעניין התמונה והשקלא-וטריא אם נכונה היא, הנה התמונה נתפרסמה כבר כמה-פעמים ויש כמה דיעות ופלוגתות בהנוגע לה, ויעויין בספר [[דמויות גדולי החסידות]] (להרב שצרנסקי, נדפס ב[[תל אביב]] שנת [[תש"ה]] עמוד ל"ה) שגם שם נמצאת תמונה זו. ומוחזרה פה התמונה...}}, ישנם סיבות נוספות. אולם העיקרית שבהן היא משום ש[[אדמו"ר מוהריי"צ]] אמר שיש קבלה שאין תמונה מהבעל-שם-טוב{{הערה|[[שיחות קודש]] [[תשכ"ו]] עמ' 621.}}.


מיד בתום ה'שבעה' מינו תלמידי הבעל-שם-טוב, 'חבריא קדישא' עליהם לנשיא ומנהיג את רבי צבי, בנו של הבעל-שם-טוב, שהסכים לשאת על שכמו את נזר הנשיאות.  
נימוק נוסף נתן לכך הרבי, משום שעל-פי המסורה צריך להיות [[י"ג תיקוני דיקנא]] ניכר בהזקן{{הערה|[[ליקוטי שיחות]], כרך י"ט, עמ' 531.}}.


שתקן ומופנם היה רבי צבי. הוא לא הנהיג את העדה בדברי תורה ובקבלת קהל, כי אם בינו לבין עצמו. מרובה הייתה שתיקתו על דיבוריו.
==תלמידיו==
{{ערך מורחב|ערך=[[החבריא קדישא]]}}
*ממשיך דרכו [[המגיד ממזריטש]]
*רבי [[יעקב יוסף כ"ץ|יעקב יוסף מפולנאה]]
*רבי [[יחיאל מיכל מזלוטשוב]]
*רבי [[חיים הכהן רפפורט]]
*רבי [[זאב וולף קיצס]]
*רבי [[חיים מקראסנא]]
*רבי [[נחמן מהורדנקא]]
*רבי [[אריה לייב משפולי]]
*רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]]
*רבי [[מנחם נחום מצ'רנוביל]]
*רבי [[פנחס מקוריץ]]
*רבי [[שמואל מקמינקא]]
*רבי [[אברהם אבא מקריבוש]]
*רבי [[דוד לייקס]]
*רבי [[לייב שרה'ס]]
*רבי [[יהודה לייב מפיסטין]]
*רבי [[זלמן מלוצק]]
*רבי [[אברהם מפודולסק]]
*רבי [[מנחם מענדל מפרימשלן]]
*רבי [[רבי ליבער מברדיטשוב|ליבער מברדיטשוב]]
* רבי [[דוד מקולמיא]]
* רבי [[מנחם מנדל מבאר]]


באותה שנת אבל דווייה, היו החסידים תוהים - אנה פניה של תנועת החסידות; האם בעקבות השבר הגדול ייפסקו גם מעיינות המים הזכים שפיכו בעוז?! הכל ידעו כי הבעל-שם-טוב נהג את נשיאותו ביד רמה, בסוחפו אחריו את תלמידיו הקדושים, במטרה להרחיב את תנועת החסידות ולהביא את תורותיה אל הלמדנים והמופלגים שבערי התורה.  
==משפחתו==
לבעל שם טוב שני ילדים ידועים:
*בנו, [[רבי צבי]],
*בתו, [[אדל]].


אותה שנת הסתלקות היתה שנה קשה מנשוא. אמנם צדיק מופלג היה רבי צבי, אולם לא היו לו את הכוחות ותעצומות הנפש, להניף בגאון את נס המערכה; לשלוח מרגלי חרש, שלוחים ולמדנים אל ערי המבצר ה'מתנגדיים', כדי לזעזע את חומות למדנותם ולמשכם אל מקור האור אמיתי. עד כדי כך התנהלו הדברים, ובערי המתנגדים עברה הרינה כי בניינה של החסידות אותו בנה הבעל-שם-טוב בעמל רב, הולך ומתמוטט.  
בין נכדיו הידועים נמנים בניה של אדל:
*רבי [[משה חיים אפרים מסדילקוב]]
*רבי [[ברוך ממז'יבוז']].
*נכדו של ר' ברוך ממז'יבוז' הוא ר' משה צבי מסאווראן (עיירה באוקראינה)
*נינו, נכדה של אדל מבתה פייגא - רבי [[נחמן מברסלב]].


שנה תמימה חלפה, ובחג השבועות תקכ"א, ישבו תלמידי ה'חבריא קדישא' בסעודת חג, כאשר בראש השולחן יושב המנהיג הצעיר, רבי צבי, והוא לבוש בבגדי השיראין של אביו. שתיקה נתלתה בחלל האוויר. מועקה. הכל נזכרו ברגעי השבר הגדולים שארעו בדיוק שנה קודם לכן.  
צאצאי הבעש"ט ואדמו"ר הזקן גם יחד:
*הרב [[אהרן זסלבסקי]], רבה של [[קרמנצ'וג]], נכד [[אדמו"ר הזקן]] (בן בתו, [[הרבנית פריידא]]) וחתן [[אדמו"ר האמצעי]], נשא בזיווג שני את [[מרת חיה]], בת ר' נחמן מברסלב, ונולד להם בן בשם ר' יחיאל. בקרמנצ'וג היו דרים נכדיו, שהיו נכדי רבנו הזקן ונכדי הרה"ק רבי נחמן מברסלב.


לפתע קם ממקומו רבי צבי, המנהיג. קולו היה נרגש בעליל:
==ראו גם==
*[[אגרת הגאולה]]
*[[שבחי הבעש"ט]]
*[[המלחמה בכת הפרנקיסטים]]
*[[כתבי ר' יאשע שו"ב]]
*[[המכתב הארוך]]


"היום בא אלי אבי הקדוש, והודיע לי כי הפמליה של מעלה עם משמשיה שהיו רגילים להיות אצלו, עברו לתלמיד הקדוש, מרנא ורבנא רבי בער'ניו בן רבי אברהם. על כן - אמר לי אבא - תמסור לו את הנשיאות במעמד כל ה'חבריא קדישא', והוא ישב על מקומי בראש השולחן וינהיג בתבונה את עדת החסידות".  
==לקריאה נוספת==
* '''[[ספר הזכרונות]]''' - [[אדמו"ר הריי"צ]].
* '''[[ספר התולדות|ספר התולדות הבעש"ט]]''' - [[חנוך גליצנשטיין]].
* '''[[המאירים לארץ]]''' - [[יצחק אלפסי]].
* '''[[שבחי הבעש"ט]]''' - [[תקע"ה]].
* '''[[נזר הבעש"ט]]''' - [[אברהם שמואל בוקיעט]].
* '''[[כתבי ר' יאשע שו"ב (ספר)|כתבי ר' יאשע שו"ב]]'''


פניו היוקדות של רבי צבי הופנו כלפי רבי דב בער. מבלי אומר פשט את בגדו העליון, עטפו, ובירכו בברכת "מזל טוב". בו ברגע נשתלהבו פניו של רבי דב בער, ובדחילו התיישב על כסא המנהיג - ראש ונשיא חדש לעדת החסידות.  
==קישורים חיצוניים==
* [http://chabad.co.il/?template=article&topic=56&article=354 תיאור הסתלקות הבעל שם טוב] - [[אתר חב"ד בישראל]] {{חב"ד בישראל|}}
* [http://www.hebrewbooks.org/3861 שבחי הבעל שם טוב] מאתר היברובוקס {{הב}}
*[http://www.chabadlibrary.org/books/bsht/kst/index.htm כתר שם טוב], הטקסט השלם באתר [[ספריית חב"ד]]
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54867 גלריית תמונות מהציון במז'יבוז'] {{אינפו}} {{קישור שבור|כ"ח אייר תשפ"ג}}
* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54858 סקירה אודות שנת המאתיים להסתלקותו] {{אינפו}}
* [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/elfasi-4.htm רבי ישראל בעל שם טוב, חייו ותורתו.] הרב ד"ר [[יצחק אלפסי]]. אתר דעת.
* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54841 לקט שיחות אודות הבעש"ט] הרב אברהם שמואל בוקיעט, שבועון 'בית משיח'. {{אינפו}} {{קישור שבור|כ"ח אייר תשפ"ג}}
*נתנאל לדרברג, [http://www.daat.ac.il/daat/vl/mihubesht/mihubesht01.pdf מיהו הבעש"ט?], פרק מהספר "סוד הדעת" {{PDF|}}
* [http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/632094 ניגוני הבעל שם טוב] באתר "BeitChabad" {{בית חב"ד|}}
* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=55006 בעקבות ירושות הבעש"ט] שניאור זלמן לוין, [[שבועון בית משיח]] {{אינפו}} {{קישור שבור|כ"ח אייר תשפ"ג}}
*'''[http://chabadpedia.co.il/images/d/dc/%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%A6%D7%94_%D7%9C%D7%94%D7%97%D7%9B%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9D.pdf וכל המרבה לספר]''', אודות סיפורי הבעל שם טוב והיחס אליהם, בגליון 'כי קרוב', ערב שבת הגדול, ו' ניסן תשפ"ב {{PDF}}
•וראה עוד בערכו  באתר המכלול ובהערות שם  דברים נפלאים


באותו מעמד נורא הוד, פתח המגיד ואמר דרוש דברי אלוקים חיים דיבור המתחיל "ומראיהם ומעשיהם".  
;מפות ותמונות
* ציון הבעל שם טוב באתר גוגל מפות: [https://www.google.com/maps/@49.4401539,27.4044867,3a,75y,15.41h,103.31t/data=!3m6!1e1!3m4!1s2h9byRgFNDz0NpYMB-YKaA!2e0!7i13312!8i6656 תמונות], [https://www.google.com/maps/place/קבר+רבי+ישראל+בעל+שם+טוב+זי%22ע‭/@49.4407415,27.40411,17z/data=!4m2!3m1!1s0x0000000000000000:0xf2db829af6c232c1?hl=iw מיקום].
* [[בית הכנסת]] העתיק של הבעש"ט באתר גוגל מפות: [https://www.google.com/maps/@49.4369424,27.4092106,3a,75y,44.51h,87.3t/data=!3m6!1e1!3m4!1sNJ77zHvG9B1LInQaXprAlA!2e0!7i13312!8i6656 תמונות], [https://www.google.com/maps/place/49°26'13.5%22N+27°24'33.7%22E/@49.4370814,27.4268707,14z/data=!3m1!4b1!4m2!3m1!1s0x0:0x0 מיקום]
* מעין הבעל שם טוב באתר גוגל מפות: [https://www.google.com/maps/@49.4263163,27.4358602,3a,75y,73.85h,85.5t/data=!3m6!1e1!3m4!1sDn69BwNKvh-qZEvkf3TKdg!2e0!7i13312!8i6656 תמונות], [https://www.google.com/maps/place/מעין+הבעל+שם+טוב‭/@49.4265398,27.4380823,17z/data=!3m1!4b1!4m2!3m1!1s0x0:0xa89aac6e353732f4?hl=iw מיקום]
*'''[https://toratchabad.com/שיטתו-באהבת-ישראל שיטתו של הבעל שם טוב באהבת ישראל]''', באתר [[תורת חב"ד לבני הישיבות]] 
*[https://col.org.il/news/66477 ציונו של הבעל שם טוב אלול תשמ"ז • היו ימים{{col}}{{תמונה}}]
*[https://toratchabad.com/גדולי-החסידות-בהלכה גדולי החסידות בהלכה] באתר [[תורת חב"ד לבני הישיבות]]
;תמונות מיוחסות לבעל שם טוב
* [https://col.org.il/news/140890 האם זוהי באמת תמונת הבעל שם טוב? • דעת הרבי] {{COL}}
*[https://col.org.il/date/2009/9/10?page=2 על זה גדלנו: בואו לסייר בבית מדרשו של הבעש"ט{{col}}]
*[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=54830 דעת הרבי על "תמונת הבעל שם טוב"] {{אינפו}} {{קישור שבור|כ"ח אייר תשפ"ג}}


שלושה חודשים בלבד חלפו עד שהמגיד ממעזריטש, רבי דב בער, החזיר את המצב לקדמותו. שוב התבצרו מחדש כל המרכזים החסידיים במחוזות וואהולין ופודוליה, וכן בליטא ובפולין. הוא שלח את המובחרים שבתלמידיו אל הערים והמחוזות, לשם הביאו את אורה הבהיר והזך של תורת החסידות.
{{סדרה|הקודם=-|רשימה=נשיאי ה[[חסידות הכללית]]|שנה=[[י"ח באלול]] [[תנ"ח]] - [[ו' בסיוון]] [[תק"כ]]|הבא=[[המגיד ממזריטש]]}}


(מעובד על פי שבחי הבעש"ט; ספר השיחות תש"ג; ספר התולדות; אור יקרות; היכל הברכה)


{{הערות שוליים}}


[[קטגוריה:משפחת הבעל שם טוב|*]]
[[קטגוריה:נשיאי חב"ד|1]]
[[קטגוריה:נשיאי חב"ד|1]]
[[קטגוריה:חסידות הכללית]]
[[קטגוריה:אחרונים]]
[[קטגוריה:צדיקים נסתרים]]
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]
[[קטגוריה:דיונים ופולמוסים]]
[[קטגוריה:שוחטים]]
[[קטגוריה:אישים במז'יבוז']]

גרסה אחרונה מ־11:11, 22 בספטמבר 2024

העתק חתימתו של הבעל שם טוב במכתבי הגניזה החרסונית
ציון הבעל שם טוב במז'יבוז'

רבי ישראל בעל שם טוב (נכתב בראשי תיבות בעש"ט), ראש מחנה הצדיקים הנסתרים בתחילה ולאחר מכן מייסדה ומחוללה של תנועת ותורת החסידות, ממנה הסתעפו והתפתחו כל החצרות החסידיות.

נולד בי"ח באלול ה'תנ"ח (24 באוגוסט 1698) הסתלק בו' בסיוון (יום א' של חג השבועות) ה'תק"כ (21 במאי 1760) ומקום קבורתו בעיירה מזי'בוז'.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בית הכנסת של הבעש"ט בעיירה מז'יבוז'

תקופת לידתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת ת"ח, חמישים שנה לפני לידת הבעל שם טוב, פרץ המרד הקוזקי באצילים הפולנים, כשבמהלכם בוצעו ביהודים פוגרומים רבים המכונים פרעות ת"ח ות"ט. כתוצאה מהפוגרומים וחורבן הקהילות, המצב הגשמי והרוחני בעם ישראל היה בשפל המדרגה. תקופה זו מכונה בחסידות "עילפון", כדוגמת אדם שהתעלף ושקוע בתרדמה.

רבי פנחס מקוריץ אמר[1] שנשמת הבעל שם טוב ירדה לעולם, כדי להעיר את נשמות ישראל מעילפונם.

הרבי מסביר שכמו אדם שהתעלף קוראים בשמו הפרטי כדי לעוררו, כיוון ששם האדם מגיע מעצם הנפש, כשמעוררים את העצם גם האדם מתעורר. כך קודם התגלות הבעל שם טוב עם ישראל היה שקוע ב'עילפון' והקב"ה הוריד את נשמת הבעש"ט (ששמה ישראל) לעולם, כדי לעורר את עצם הנפש בעם, וכך גם הם יקומו מעילפונם[2].

הרקע ללידתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

הוריו רבי אליעזר והרבנית שרה היו עקרים והתגוררו ביישוב והייתה להם פרנסה בשפע[3], והיו מכניסי אורחים גדולים[3][4].

פעם אחת הגיע אורח בערב שבת מאוחר מאוד ובבגדי חול, ולמרות זאת רבי אליעזר אירחו וקירבו[4]; לגירסה אחרת, האורח הגיע ביום השבת אחר הסעודה, דבר שהיה נראה כהגעה מחוץ לתחום שבת, אך למרות זאת רבי אליעזר כבדו ואירחו ושאר האורחים גערו ברבי אליעזר על כך, אך הוא המשיך לכבדו[3].

האורח נשאר, כמנהגו של רבי אליעזר, עד ליום ראשון אחר הצהריים, ואחר שרבי אליעזר ליווה אותו, גילה האורח שהוא אליהו הנביא ושבא לנסותו במצוות הכנסת אורחים, ובזכות עמידתו בנסיון - יוולד לו ילד, ומסר לו דברים שעליו לומר לילד בהגיעו לגיל שנתיים וחצי.

לאחר זמן נולד לרבי אליעזר בנו יחידו, הבעל שם טוב[3][4][5].

המגיד ממעזריטש פירש על פי סיפור זה את הפסוק[6] "בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ": במה זוכים לנער - על ידי הכנסת אורחים[3].

זקני החסידים פירשו על פי סיפור זה, את המסורת מאדמו"רי חב"ד שצריך בכל יום ללמוד את פרשת השבוע עם פירוש רש"י ופעם או פעמיים בשבוע מספר שורות מספרו של הבעל שם טוב כתר שם טוב, שהקשר בין שני השיעורים הוא, שגם רש"י וגם הבעל שם טוב נולדו אחר שאביהם עמד בנסיון[4].

רבי ישראל נולד בעיר טלוסט[7] לאביו ר' אליעזר ולאמו שרה ביום שני י"ח באלול שנת תנ"ח[8] (וסימנך "נחת", כי במעשיו גרם נחת בעולמות התחתונים והעליונים [9]).

רבי הלל מפאריטש העיד בשם מורו רבי מרדכי מטשערנאביל ששמע מאביו המאור עינים כי בי"ח אלול נולד הבעש"ט בגופו רוחו ונשמתו. בגופו - בלידתו. בנפשו - התגלות מורו הקדוש אליו. ברוחו - בהתגלותו הכללית לעם ישראל[10].

חינוכו[עריכה | עריכת קוד מקור]

הבעל שם טוב היה בן יחיד להוריו ובהיותו בן חמש נתייתם מהם. לפני שנפטר אביו, אמר לו: "בני אל תירא משום דבר, רק מהקב"ה בעצמו ואהוב בפנימיות לבבך כל יהודי בלי הבדל מי הוא ומה הוא עושה"[11]. היה זה עבורו כצוואה והוא הפנים את המסר הזה וחי על פיו, לאחר פטירת הוריו דאגו אנשי העיירה למחיה עבורו, אך הדבר לא נמשך זמן רב.

בשנות ילדותו נהג ללכת כמעט מידי יום לאחר לימודיו אצל מלמדו[12], ליער ולהסתובב בינות לעצים והטבע הפורה, אשר שם מצא את מנוחתו והיה חוזר על לימודו ופעמים אף נרדם שם. פעם אחת בהיותו ביער פגש באחד מהצדיקים הנסתרים אשר עמד ליד עץ שקוע בתפילה נלהבת, הבעש"ט התבונן באיש, ולאחר מכן ביקשו ללמד אותו תורה, לאחר תקופה שהסתובב ולמד עם אותו צדיק, השאירו אותו צדיק אצל אחד מראשי חבורת הנסתרים, רבי מאיר, על מנת שילמד עמו בצורה מסודרת, ואכן הבעש"ט ישב בביתו 4 שנים ובמהלכן צבר את כל הידע שלו בתורת הנסתר והקבלה, לימים סיפר הבעש"ט שבימי שבתו אצל מורו רבי מאיר פגש באליהו הנביא.

נישואיו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשלב מסוים עזב הבעל שם טוב את היישוב אוקופ ועבר לגליל ברודי הסמוך לפודוליה. שם, נעשה 'מלמד' באחד החדרים ופגש עם רבי אפרים מברודי שהיה מנכבדי העיר ואביו של רבי אברהם גרשון מקיטוב. רבי אפרים הציע לבעל שם טוב את בתו מ' חנה והם באו בקשרי השידוכין והבעל שם טוב רצה שזה יישאר בסוד. רק לאחר פטירתו של רבי אפרים, בא הבעל שם טוב לשאת את אשתו, אולם בבואו הסתיר את עצמו בלבושו בגדי איכר גסים. רבי אברהם גרשון ניסה לדחותו ולבסוף הבין שזה חתנה של אחותו והם נישאו, אך הוא הרחיקו מסביבתו. הזוג הצעיר עבר לאחד הכפרים שבין קוטוב לקוסוב. ר' ישראל היה מבלה רוב זמנו בהתבודדות ביערות ובשדות. בהמשך עברו לכפר אחר. בשנת ת"צ עברו לטלוסט שבגליציה[13] והחלו שוב לעסוק במלמדות וכל חייהם חיו בדוחק כלכלי.

פעליו[עריכה | עריכת קוד מקור]

התעסקותו בחינוך ילדי ישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]

לפני התגלותו עסק הבעש"ט כעוזר 'מלמד', ותפקידו היה להוליך ולהביא את הילדים מביתם ל'חדר הלימוד', במהלך הדרך היה הבעש"ט מחדיר ומכניס לילדים חוויות רוחניות, בין היתר על ההקפדה בעניית אמן, וכמו כן שומר עליהם בדרכים מפני הסכנות והכלבים[14].

עבודתו זו היה עושה בשמחה ואהבה אין קץ, עד שלימים התבטא באוזני תלמידיו הגדולים, ש"הימים האלה היו הימים השמחים ביותר בחייו". תלמידו, המגיד ממזריטש התבטא פעם: "הלואי שהיו מנשקים את ספר התורה באותה אהבה שהיה הבעל שם טוב מנשק את הילדים כשהיה מוליכם אל ה"חדר" כשהיה עוזר למלמד"[15].

בעת היותו בן 18 (שנת תע"ו), הציע לפני חבריו מהמחנה הנסתרים, דרך פעולה חדשה, לעבור מעיירה לעיירה ולדאוג שבכל מקום יש 'מלמד' עבור ילדי המקום, ובמקום שאין, הצדיקים הנסתרים ישמשו בתפקיד, באותה תקופה גם שימש הבעש"ט כעוזר מלמד.

ראש מחנה הנסתרים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בהיותו בן 14 (ה'תע"ב) נכנס לחבורת מחנה הנסתרים, אשר הייתה אז תחת הנהגת ה"בעל שם" רבי אדם מרופשיץ.

לפני פטירתו של מנהיג מחנה הנסתרים רבי אדם בעל שם, הודיעו לו בחלום למסור את ה'כתבים' שברשותו לישראל בן אליעזר מאקופ, הוא שלח את בנו לחפש את רבי ישראל, וביקש ממנו למסור לו את הכתבים כי הם שייכים לשורש נשמתו ואם יסכים ללמוד עמו מה טוב. אחרי חיפוש ארוך מצא את 'שומר בית המדרש' בשם ישראל שהיה אז בן ארבע עשרה שנה. ביקש ממנו בן ה'בעל שם' שילמד איתו, רבי ישראל הסכים ואמר בתנאי שיראה כאילו רבי ישראל הוא התלמיד. כתוצאה מהלימוד, שידכו לו אשה מהעיר אקופ, אשתו זו נפטרה זמן קצר לאחר הנישואין[16].

בגיל שמונה עשרה מונה רשמית למנהיגם של הצדיקים הנסתרים.

ביום הולדתו העשרים ושש נתגלה אליו אחיה השילוני, ולמדו תורה במשך עשר שנים, בזמן זה גילה לו את המאור שבתורת הנגלה והקבלה כפי שנלמד בגן עדן[17]. עד שביום הולדתו השלשים ושש הפציר בו רבו להתגלות.

התגלותו ושמו[עריכה | עריכת קוד מקור]

ביום י"ז באלול שנת תצ"ד, הבעל שם טוב היה אז בן שלושים ושש, ציווה אותו אחיה השילוני להתגלות בעולם והוא התגלה לראשונה בעיר טלוסט. לאחר מכן החל הבעל שם טוב לפרסם את שיטתו על ידי מסעות ונדודים. תחילה עסק בעיקר בפדיון שבויים, חיזוק התורה ויראת שמים והפצת פנימיות התורה. במסגרת נסיעותיו ביקר בהורדנקא, קיטוב, נמירוב, שריגרד שבגליציה ופודוליה, בפולנאה, שדה לבן, זסלב שבווהלין.

במהלך נסיעותיו נהג לרפא חולים על ידי רפואות וגם על ידי קמיעות. את קמיעותיו כתב הסופר רבי אלכסנדר זיסקינד ובהמשך, כשרבו הפניות, נעזר גם ברבי צבי סופר, שפרשיותיו היו יקרות ערך. לבסוף נשאר רק רבי צבי לסופרו היחיד.

בשונה משאר בעלי השם שקדמו לו, הבעל שם טוב לא השתמש כלל בהשבעת שמות הקודש ובקמיעות שחילק לא הופיעו שמות, וזו אחת הסיבות לכך שהכינוי שלו שונה מכל שאר בעלי השם שלפניו והוצמד לו הכינוי 'בעל שם טוב[18]'.

בשנת ת"ק, עבר הבעל שם טוב לעיר מז'יבוז', שם החלו להתרכז סביבו אלפי חסידים ומעריצים, ביניהם גדולי תורה רבים וצדיקים מפורסמים. הבעל שם טוב היה לומד עם תלמידיו שיעור בגמרא. השיעור היה חריף וגאוני ולמדו בו גם את הרמב"ם, הרי"ף הרא"ש ושאר מפרשים מה"ראשונים" שהשתייכו לגמרא הנלמדת. הבעל שם טוב היה מתרגם את המילים לאידיש.

באותה תקופה גם תכנן הבעל שם טוב לעלות לארץ ישראל, שתפסה מקום חשוב ומרכזי בתורתו, אולם תכניתו לא יצאה אל הפועל.

עלייתו להיכל המשיח[עריכה | עריכת קוד מקור]

בראש השנה שנת תק"ז עשה הבעש"ט עליית נשמה לעולמות העליונים עליה סיפר בארוכה באגרת המכונה אגרת הגאולה. בעליה זו אמר לו מלך המשיח כי ביאתו תלויה בהפצת מעיינות החסידות, תיאור העלייה ודבריו של המלך המשיח כתב הבעש"ט עצמו במכתב ששלח לגיסו ר' גרשון מקיטוב, וזה לשונו:

בר"ה שנת תק"ז עשיתי השבעת עליית הנשמה כידוע לך, וראיתי דברים נפלאים במראה מה שלא ראיתי עד הנה מיום עמדי על דעתי... ועליתי מדריגה אחר מדריגה, עד שנכנסתי להיכל משיח ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים, ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאד... ושאלתי את פי משיח: אימת אתי מר?, והשיב לי: בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם, ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה. ותמהתי על זה, והי' לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות.

— ספר 'בן פורת יוסף' בסופו, נדפס גם בתחילת ספר 'כתר שם טוב'.

בעת צערו של הבעש"ט זלגו עיניו דמעות[19].

הניצחון על ה'פרנקיסטים'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – כת הפרנקיסטים

בכ"ו בתמוז שנת תקי"ט ניצח הבעש"ט את הפראנקיסטים בעיר לבוב. במכתבים שנמצאו בגניזה החרסונית נמצא כי הבעש"ט ותלמידיו הכריזו על יום זה כעל יום חג. באגרת מיום ח' כסלו תש"כ עונה הרבי לאחד ששאל מדוע יום זה לא נחוג בכל שנה, שביאור על כך לא שמע, אך מה שנראה הוא, שמכיוון שלשנה הבאה הבעש"ט כבר הסתלק (בשנת תק"כ).

שיטתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

ישנם נקודות רבות שאותם חידש והדגיש הבעש"ט בשיטתו. נקודת כל החידושים היא לקחת כל דבר לגלות את מקורו, העצם שלו. היינו: מהי תכליתו, מטרתו, מקורו ולאן הוא מוביל. כך מגלה מהו העצם של קיום העולם, בריאה מתמדת על ידי הקב"ה. כך מגלה גם מהו בדיוק היהודי, עצם שמאוחד בתכלית עם עצמות אין סוף (וכיון וענין זה גלוי יותר אצל היהודים הפשוטים דווקא, קירבם יותר) וכן עודד במיוחד את האהבת ישראל הפשוטה לכל יהודי מצד עצם הנשמה. וכן גם מגלה את מהות ה'קליפת נוגה' (ראה תניא - פרק ו'. ועוד ועוד[20].

השגחה פרטית[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – השגחה פרטית

דרכו של הבעל שם טוב בענין השגחה פרטית מסתכמת במשפט הידוע "בכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם", הבעל שם טוב מבאר כי גם במקום הנראה כהסתר הכי גדול - חמשת האלפין של דברי הרהב של פרעה - אמר אויב: ארדוף אשיג אחלק שלל, גם שם ישנם חמשה אלפין להורות כי גם מאחורי דברים אלו של הקליפה עומד האחד יחיד ומיוחד - אלופו של עולם[21].

משל ידוע של הבעל שם טוב הוא המובא בספר נכדו הדגל מחנה אפרים[22] אודות המלך שהקיף את עצמו בשבעה חומות איומות. כל אחד בצורה ומסוגרת יותר מהקודמת לה. רבים הם שטיפסו וניסו לשבור את החומות ולא הצליחו. רק בן המלך שידע כי אביו לבטח לא הפקיר אותו, מסר את נפשו לעבור את כל החומות ולבסוף לאחר שמסר את נפשו לטפס על החומות התברר לו כי הכל אחיזת עינים; אין חומות ואין שום דבר מפריע מלהתקרב למלך. הנמשל הוא היהודי שאם יאמין באמת שהקב"ה קרוב אליו - יתבטלו ממנו כל ההסתרים.

משפט ידוע של הבעל שם טוב הוא כי גם ההסתרה עצמה הוא מהקב"ה כמו שנאמר "ואנכי אסתר אסתיר פני", וממילא העונש הוא כי מציאות זו עצמה תוסתר - שההסתרה הינה הסתרה[23].

לפי שיטתו של הבעל שם טוב אפילו עלה שנופל מעץ - בהכרח יש בדבר השגחה פרטית. שכן מכיון שאין כל מציאות שאין בה מציאות אלוקית, אם כן לא ייתכן שתתבצע אפילו פעולה אחת מראשית הבריאה עד סוף שבעת אלפי שנות קיומה - שאין בה מציאות השגחה פרטית.

קירוב היהודים הפשוטים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בי"ז אלול תע"ד בעת היות הבעש"ט ביער התגלה אליו אליהו הנביא לראשונה בהיותו לבדו, וגילה לו שבשמים יש יותר נחת רוח כאשר יהודי פשוט מברך את הקב"ה ומודה על פרנסתו, מכל היחודים והכוונות שהצדיקים עושים. מני אז עיקר שיטת והנהגת הבעש"ט היה לקרב ולחבב דווקא את היהודים הפשוטים, אשר פעמים ואפילו לא ידעו קרוא וכתוב, והיה מעודדם ומשדלם לברך ולהודות לקב"ה, הוא היה מסתובב מכפר לכפר ומתענין בשלום האנשים על מנת שיוציאו משפתם את התודה לקב"ה.

כח המחשבה[עריכה | עריכת קוד מקור]

חשיבות יתירה נתן הבעל שם טוב לכח המחשבה, וקבע כי "במקום שמחשבתו של אדם נמצא שם הוא כולו"[24]. גם בעבודת התורה והתפילה מדגיש הבעל שם טוב מאוד את חשיבות דביקות המחשבה בשורש האותיות שהיא האור אין סוף, וכן הבעל שם טוב מדריך את האדם לדבק מחשבתו תמיד אל השכינה הקדושה.

מקובל בחסידות מספר סיפורים שבהם הראה הבעל שם טוב לתלמידיו כיצד במקום מחשבתו של האדם שם הוא נמצא. כך למשל פעם הראה הבעל שם טוב לתלמידיו איך שור אוכל שור אחר, בעוד שבגשמיות היה זה אדם שאכל בשר שור לשם תאוה, בסעודת שבת. במקרה אחר, לאחד מה'בעלי-בתים' של העיר מעזיבוז היה ריב עם 'בעל-בית' אחר, ופעם אחת בשהותם אצל הבעל שם טוב בבית הכנסת, הוא צעק שהיה "קורע את יריבו כדג". הבעל שם טוב צוה לתלמידיו שיתנו אחד לשני את ידיהם ושיתייצבו לידו בעינים עצומות. הבעל שם טוב הניח ידיו הקדושות על כתפי שני התלמידים שעמדו לידו. לפתע החלו התלמידים לצעוק בפחד: הם ראו כיצד בעל הבית קורע הוא כדג את יריבו! זה מראה בבירור, שמכל כח - יש תוצאה ופועל דבר: אם בלבוש חומרי, או רוחני, שאפשר לתופסו רק בחושים נעלים ועדינים יותר[25].

העלאת הרע לטוב[עריכה | עריכת קוד מקור]

לפי תורת הבעל שם טוב אין מציאות אמיתית של רע בעולם כלל. למרות שאכן יש מציאות של רע המסתיר על הטוב, בדרך דמיון והסתר, גם מציאותו של הרע היא בעצם ברצון ה', על כך מביא הבעל שם טוב את משל המלך השולח רשע לפתות את בנו אך גם רצון הרשע הוא שהבן לא ישמע בקולו.

בנוסף החיות של הרע היא בעצם ניצוץ קדוש שהיא החיות של ההתגברות על העבירה, שהיא בעצם סיבת קיומה של העבירה או הקליפה - כדי שיתגברו עליה ויכניעו אותה.

בנוסף אומר הבעל שם טוב כי גם החושך משמש לטוב, כי יתרון האור מן החושך, מעלת יתרון האור ניכר מצד החשך, וכן החכם מצד הטיפש, וניכר מעלת הצדיק מצד הרשע, והתענוג מכח הנגע והיסורין, ומעלת הדעת נודע מכח השכחה.

מכיון שכן, נמצא כי גם לחושך ולרע יש עליה ותועלת, מכיון שהחושך נעשה כעין "כסא" לטוב, ומכיון שהוא נעשה כסא לטוב יש לו קשר וחיות מהטוב, כמו יד האדם המושיט דבר למעלה אז הוא בעצמו שם[26].

למרות זאת, אין לטעות לחשוב שגם החושך הוא טוב, כי ישנו מסך המבדיל ומחלק בין האור ובין החושך. מעלתו של החושך הוא דוקא בהכרה שהוא חושך, ובהיותו משמש ככסא לאור, אך אין לטעות ולחשוב שהוא טוב[27].

תורתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתיבת והדפסת דבריו[עריכה | עריכת קוד מקור]

הבעש"ט היה גאון עצום בנגלה ובנסתר[28]. כמה עניינים וסיפורים מגאונותו בפשטות עברו במסורת אצל רבותינו נשיאנו[29]. מנהגו היה לומר דברי תורה קצרים ועמוקים ובשפת האידיש, אך תלמידיו הם אלו שליקטו וכתבו את אמרותיו ותורותיו, והדפיסו את הספרים:

כמה מתורותיו מופיעות גם בספר "דגל מחנה אפרים" שכתב נכדו, ר' משה חיים אפרים. בתקופה מאוחרת יותר התגלו צרור גדול של מכתבי הבעש"ט בגניזה החרסונית, שנרכשו על ידי אדמו"ר הריי"צ, ופורסמו בגליונות התמים.

ביאת המשיח תלויה בהכרח בהפצת תורת הבעל שם טוב, וכמו שכתב בעצמו במכתב, כי בראש השנה שנת תק"ז עשה עליית נשמה והגיע עד להיכלו של מלך המשיח. שאל הבעל שם טוב את מלך המשיח: "אימתי קאתי מר" (מארמית: מתי בא אדון) ענה לו המשיח: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה"[30], כשכוונתו על מעיינות תורת החסידות, אותה גילה ולימד הבעל שם טוב וכאשר תורתו תתפרסם ותופץ, תבוא הגאולה.

שבע התורות[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – שבע התורות

שבע התורות של הבעל שם טוב שהתגלו לאדמו"ר הרש"ב, הם תורות שאמר הבעש"ט בגן עדן בשנת תרנ"ב. בשמיני עצרת תרנ"ג סיפר אדמו"ר הרש"ב את פרטי המאורע (ברבים או בסעודתו בלבד). ומאז כלל לא נזכר המאורע במשך יותר מארבעים שנה, בשנת תרצ"ז אדמו"ר הריי"צ פרסם וגילה את פרטי המאורע.

הנהגה ניסית ומופתית[עריכה | עריכת קוד מקור]

סיפורי הבעש"ט[עריכה | עריכת קוד מקור]

סיפורי הבעל שם טוב נדפסו בחלקם בספר שבחי הבעש"ט ובעשרות ספרים אחרים, ורבים עוד יותר מקובלים ממקורות מוסמכים בקרב תלמידי הבעל שם טוב ותלמידי דרכם. המופתים שמקובלים מהבעל שם טוב, ואשר לחלקם קיימים עדויות מדוייקות, הם למעלה מכל דמיון, עד אשר רבי מנחם מנדל מוויטבסק כותב במכתב "אחד היה הבעל שם טוב לפניו לא היה ולאחריו מעפר מי יקום"?

הבעל שם טוב העיד על עצמו כי המופתים העצומים שערך לא היה על ידי שימוש בשמות הקדושים, אלא על ידי אמונה פשוטה באחדות הבורא ואפסות הבריאה מבלעדי כח הבורא. כך למשל הבעל שם טוב עבר נהר שליד העיר מזיבוז' באופן שפרש את מטפחתו על הנהר ועברה כשהוא מעיד שעבר רק באמונה פשוטה בלבד.

קפיצת הדרך[עריכה | עריכת קוד מקור]

בסיפורים רבים של הבעל שם טוב מסופר על כך שהבעל שם טוב הורה להתיר את מושכות הסוסים ולהתיר להם לנסוע כרצונם, ואז הסוסים דהרו בצורה בלתי טבעית בעליל. באופן זה פעל הבעל שם טוב ישועות בלתי טבעיות כשיכל להיות במקומות רחוקים מאוד זה מזה בזמנים קצרים מאוד, כשחלקם התרחשו קרוב לכניסת השבת והיה צורך להשתמש בקפיצת הדרך.

הסתלקותו[עריכה | עריכת קוד מקור]

אוהל הבעל שם טוב במז'יבוז'

בחג הפסח שנת תק"כ חלה הבעש"ט בקיבתו וכתוצאה מכך נחלש ביותר וגם דיבורו היה בקושי. בליל חג השבועות התאספו לידו כל תלמידיו אמר לפניהם תורה. בבקר שלח לקרוא לאנשי ה"חברה קדישא" והורה להם כיצד להתעסק בקבורתו. לאחר מכן התחזק מעט והתפלל בעצמו לפני התיבה, בביתו. לאחר התפילה, יצא תלמידו רבי נחמן מהורודנקא כדי לשפוך תפילה על שלום רבו, הבעש"ט הגיב על כך: "לחינם הוא מרעיש בתפילה אם היה יכול להיכנס באותו פתח שבו הייתי נכנס אנכי, היה פועל". לאחר מכן שמעוהו לוחש: "אני מוחל לך אותן שתי שעות, אל תענה אותי!". כשבאו בני העיר לברכו בברכת החג, אמר לפניהם דברי תורה. אחר כך שוב אמר דברי תורה לתלמידיו המקורבים "על עמוד שעולה מגן עדן תחתון לגן עדן עליון". אחר נפרד מבני העיר באומרו: "עד כאן גמלתי עמכם חסד ועכשיו תגמלו אתי חסד".

כוחותיו עזבוהו. וציוה לתלמידיו לומר "ויהי נועם". משראה את תלמידיו מצטערים, אמר: "אין אני דואג לעצמי. כי יודע אני בבירור שאצא מפתח זה ואכנס בפתח אחר". לאחר מכן נשכב והתיישב לסירוגין. אחר כך ציווה לכסותו בסדין ושכב פעם נוספת, הוא התחיל להזדעזע ולחרוד כמו שנהג בתפילת "שמונה עשרה" ואחר כך נח מעט. קולו לא נשמע עוד, רק שפתיו נשמעו מרחשות את הפסוק: "אל תבואני רגל גאוה", אותה שעה בדיוק, הסתלק ובאותו רגע בדיוק עמדו שני השעונים שהיו בבית ופסקו מללכת. תלמידו רבי לייב קסלר סיפר שראה את יציאת הנשמה "כמו שלהבת מראה תכלת" והעיד "שבשעת יציאת נשמתו זרחו פניו כבקבלת שבת עם קבלת ה"נשמה היתירה".

בו' סיוון תק"כ - יום רביעי ראשון לחג השבועות, כשהוא בן ששים ואחת שנה, שמונה חדשים ושמונה עשרה יום נסתלק הבעש"ט לבית עולמו. ומנוחתו כבוד במז'יבוז'.

ביום רביעי כ' בכסלו תקנ"ט, אמר על כך אדמו"ר הזקן, שהיה נכדו הרוחני: "ביום הרביעי נטלו המאורות", כלומר - שביום הרביעי נלקחו ונסתלקו המאורות.

פולמוס סביב התאריך המדויק[עריכה | עריכת קוד מקור]

בדורות האחרונים התעורר פולמוס סביב התאריך המדויק בו הסתלק הבעש"ט - שהספק הוא בין יומו הראשון של חג השבועות (ו' סיון) לבין יומו השני (ז' סיון)[31]. בספר "שמועות וסיפורים" מובא שבשנה אחת התארח בחג השבועות רבי לוי יצחק שניאורסון בביתו של אדמו"ר הרש"ב, הם שוחחו על הסתלקות הבעל שם טוב, ור' לוי יצחק הזכיר את הדעה לפיה הסתלק הבעל שם טוב בז' סיון. אדמו"ר הרש"ב הגיב לכך בפסקנות ואמר שההסתלקות התרחשה בו' סיון, ואילו בז' סיון הסתלק דוד המלך. ר' לוי יצחק הקשה על קביעה זו מההלכה האוסרת לקבור בחג ומההשערה היוצאת מקביעת אדמו"ר הרש"ב לפיה קבורתו של הבעש"ט נערכה על ידי גוים, אדמו"ר הרש"ב הגיב לטענה זו בכך שגופו הקדוש של הבעש"ט לא הוצרך להתעסקות של אנשי חברא קדישא[32]. בספר "היום יום" בתאריך ו' סיון, א' דחג השבועות, נכתב: "הסתלקות הבעל שם טוב - ביום הרביעי א' דחה"ש תק"ך ומנוחתו כבוד במעזיבוש"[33].

תמונתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

התמונה אשר בטעות מייחסים אליו, ויש המייחסים אותה לשבתאי. עיין בקישור בקטגורית "קישורים חיצוניים" אודות התמונה.

בעולם מפורסמת תמונה המיוחסת לבעל שם טוב, אולם קיימות ספקות רבות אודות אמיתות יוחסה. ישנם המייחסים אותה לשבתאי מסוים. הרבי אמר שתמונה זו שייכת לבעל-שם אחר שחי ופעל בדייטשלאנד (גרמניה)[34], אך לא לבעל שם טוב[35].

ישנם מספר סיבות לכך שהרבי סבר כי התמונה אינה של הבעל שם טוב. מלבד המחקר המקצועי המוכיח את הפקפוקים באמיתות התמונה[36], ישנם סיבות נוספות. אולם העיקרית שבהן היא משום שאדמו"ר מוהריי"צ אמר שיש קבלה שאין תמונה מהבעל-שם-טוב[37].

נימוק נוסף נתן לכך הרבי, משום שעל-פי המסורה צריך להיות י"ג תיקוני דיקנא ניכר בהזקן[38].

תלמידיו[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – החבריא קדישא

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

לבעל שם טוב שני ילדים ידועים:

בין נכדיו הידועים נמנים בניה של אדל:

צאצאי הבעש"ט ואדמו"ר הזקן גם יחד:

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

•וראה עוד בערכו באתר המכלול ובהערות שם דברים נפלאים

מפות ותמונות
תמונות מיוחסות לבעל שם טוב
הקודם:
- 		נשיאי החסידות הכללית
י"ח באלול תנ"ח - ו' בסיוון תק"כ 		הבא:
המגיד ממזריטש


הערות שוליים

  1. ↑ ספר המאמרים תרס"ג עמ' קמ"ב
  2. ↑ לקוטי שיחות ח"ב עמ' 471.
  3. ↑ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 סיפור המגיד ממעזריטש לאדמו"ר הזקן (שיחת הרבי הריי"צ, ליל א' דחג הסוכות תרצ"ז, סעיף ה' (ספר השיחות - תרצ"ו-חורף ת"ש ע' 161-162 (במהדורה הישנה); הרב אברהם חנוך גליצנשטיין, ‏ספר התולדות - רבי ישראל בעש"ט, עמ' 27, באתר אוצר החכמה).
  4. ↑ 4.0 4.1 4.2 4.3 הרבי הריי"צ, שיחת כ' בחשוון תש"א, סעיף י' (ספר השיחות - תש"א, עמ' 43-44).
  5. ↑ הסיפור הודפס לראשונה אצל: רבי יעקב קטינא, ‏רחמי האב, ורשה תרל"ד, אות נ.
  6. ↑ תהלים קיט, ט.
  7. ↑ אדמו"ר הרש"ב סיפר בשם אדמו"ר הזקן שלמרות שישנם מכתבים מהבעש"ט שחותם "ישראל מאקופ" (התמים חוברת א'), אין כוונה שהיה מעיר ששמה אקופ, אלא שבעיר טלוטס הייתה חומה שבמשך השנים קרסה ונשארו רק חפירות היסודות ("אוקפ" פירושו חפירות). כיוון שהוריו גרו באזור של הריסות החומה ולא במרכז העיר חתם הבעש"ט "ישראל מאקופ". (שיחות קודש תש"כ עמ' 251).
  8. ↑ על פי ספר התולדות אדמו"ר הריי"צ עמוד 106 והגניזה החרסונית , במסורות אחרות מקובלים תאריכים אחרים לשנת הולדתו.
  9. ↑ לקוטי דיבורים כרך א עמ' לא ואילך
  10. ↑ ספר התולדות אדמו"ר הריי"צ ע' 106
  11. ↑ לקוטי שיחות ח"ב עמ' 594
  12. ↑ ישנם מקומות שמובא שהבעש"ט למד באופן עצמאי לגמרי - התוועדויות תשמ"ג ח"ג עמ' 1567
  13. ↑ אזור שכיום מחולק בין פולין לאוקראינה
  14. ↑ שיחות קודש תשכ"ד עמ' 58. אגרות קודש חי"ט עמ' ע וש"נ.
  15. ↑ אגרות קודש חלק כ"ד עמ' מז
  16. ↑ על אשתו זאת התבטא הבעש"ט בעת הסתלקותו "אם הייתה עמי זוגתי הראשונה הייתי עולה למרום באמצע היום בשוק מעזיבוז לעיני כל (שיחת פורים תשי"ח).
  17. ↑ במכתב לתלמידו רבי יעקב יוסף הכהן שנמצא בגניזה החרסונית ומופיע בקובץ התמים, מתאר הבעל שם טוב: "אני ביום מלאות לי כ"ו שנה, ביום ח"י אלול בשנת תפ"ד בעיר אקופ, כחצות הלילה נתגלה אליי. הלימוד הראשון היה בפרשת בראשית, וכאשר גמרנו התורה הקדושה, עד לעיני כל ישרא"ל, הייתי בן ל"ו ונגליתי"
  18. ↑ הרב יהודה שורפין, 'למה קוראים לו 'הבעל שם טוב'? קישור לאתר בית חב"ד
  19. ↑ תורת שלום עמ' 113.
  20. ↑ על פי קונטרס עניינה של תורת החסידות
  21. ↑ בעל שם טוב על התורה פרשת נח
  22. ↑ פרשת וילך
  23. ↑ בעל שם טוב על התורה פרשת וילך
  24. ↑ דגל מחנה אפרים פרשת שמות ד"ה ותעל
  25. ↑ תבנית:היום יום/כ"ט בתשרי
  26. ↑ וזה מעלת גזירה שוה, כי ברוחני אחר שיש לו שווי בצד מה נעשה אחד, ולכן דנין בגזירה שוה גם למיתה החמורה
  27. ↑ כתר שם טוב ח"א קצח, ב
  28. ↑ ראה בספר סיפורים נוראים לר' יעקב קידנר בסיפור הראשון.
  29. ↑ אגרות קודש חי"ט עמ' שצט, להוציא מדעת הטוענים שהיה איש פשוט בידיעותיו בתורה
  30. ↑ כתר שם טוב בתחילתו.
  31. ↑ מפי השמועה מסופר שהפולמוס התעורר מכיון שבעת יציאת נשמתו הק' של הבעש"ט שקעה השמש טרם זמנה, ולכן כל הרואים היו בטוחים שהבעש"ט הסתלק לאחר השקיעה.
  32. ↑ אלא הוא קבר את עצמו
  33. ↑ דיון בנוגע ליום הקבורה מובא בלקוטי שיחות חלק ד' עמ' 1031 ובהערות.
  34. ↑ מפי ר' יעקב כ"ץ, שכך אמר הרבי בליל ב' דחג הסוכות תשכ"ו במהלך סעודת החג בבית אדמו"ר הריי"צ ('המלך במסיבו', כרך א, עמ' קד).
  35. ↑ סקירה באתר חב"ד אינפו.
  36. ↑ כך כתב הרבי באגרות קודש, כרך ז, עמ' צז, לשואל: קיבלתי מכתבו מה' תשרי... עם התמונה המוסגרת בה, ובמה שהאריך בעניין התמונה והשקלא-וטריא אם נכונה היא, הנה התמונה נתפרסמה כבר כמה-פעמים ויש כמה דיעות ופלוגתות בהנוגע לה, ויעויין בספר דמויות גדולי החסידות (להרב שצרנסקי, נדפס בתל אביב שנת תש"ה עמוד ל"ה) שגם שם נמצאת תמונה זו. ומוחזרה פה התמונה...
  37. ↑ שיחות קודש תשכ"ו עמ' 621.
  38. ↑ ליקוטי שיחות, כרך י"ט, עמ' 531.
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=הבעל_שם_טוב&oldid=713855"