תפילה ללא כוונה כגוף ללא נשמה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| (15 גרסאות ביניים של 9 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
ה'''תפילה''' נקראת עבודה שב[[לב]], שהיא הכוונה ב[[מחשבה]] וב[[רעותא דליבא]] בשעת התפילה. כמאמר רבותינו זכרונם לברכה '''תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה'''{{הערה|לא ידוע לנו מקורו של המאמר בדברי חז"ל והמקור הקדום ביותר שידוע לכך הוא בחובות הלבבות שער חשבון הנפש פ"ג, חשבון ט'. נעתק גם בספר התניא לקוטי אמרים פרק לח.}}. | |||
ידוע שיש ג' לבושים [[מחשבה]], [[דבור]], ו[[מעשה]], שעל שלושה לבושים אלו אמרו רבותינו זכרונם לברכה ש"על שלשה דברים העולם עומד על ה[[תורה]] - [[דיבור]], על ה[[עבודה]] - [[מחשבה]], ועל [[גמילות חסדים]] - [[מעשה]]". | |||
כאמור, במילה [[עבודה]] הכוונה היא לעבודת ה[[קרבנות]], וב[[קורבנות]] עיקר העבודה היא ב[[מחשבה]], ולכך אם חושב הכהן לאכול את הקרבן הנקרב חוץ לזמנו או חוץ למקומו הקרבן נחשב כפיגול ונפסל. | |||
ולכן, גם עתה, שהתפילה היא כנגד קורבנות ה[[תמיד]] שהיו מקריבין ב[[בית המקדש]], הרי עיקר התפילה היא בחינת [[מוחין]], [[מחשבה]], וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "אם כיוון לבו יצא - כוונת הלב דוקא, וכן אמרו תפילה בלא כוונה כגוף בלי נשמה". | |||
והביאור בכך: בתפילה, היהודי - באשר הוא נמצא - מתקשר לאלקות, וההתקשרות בעיקר נמצאת בבחינת המחשבה של האדם, כי מעשה יכול אדם לעשות בלי להתקשר ולהתחבר כלל עם הנעשה, וכן בדבור יכול לדבר הרבה דיבורים אבל לא להיות מקושר בהם, בשונה מכך, המחשבה, היא נחשבת כהתקשרות עצמית בינו לבין מחשבתו, היות שמחשבה הוא בחינת לבוש הפנימי, ועל כן עיקר התפילה היא הכוונה, והדיבור הוא רק - לעורר הכוונה, אבל העיקר הוא הכוונה. רק שהקילו חכמים ואמרו שדי בפרשה ראשונה דק"ש וברכה ראשונה דתפילה{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharash/tsh/633a/1/4/33&search=%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%94+%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%94 תורת שמואל]}}. | |||
{{הערות שוליים}} | |||
{{תפילה}} | |||
[[קטגוריה:תפילה]] | [[קטגוריה:תפילה]] | ||
גרסה אחרונה מ־08:42, 22 באוגוסט 2023
התפילה נקראת עבודה שבלב, שהיא הכוונה במחשבה וברעותא דליבא בשעת התפילה. כמאמר רבותינו זכרונם לברכה תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה[1].
ידוע שיש ג' לבושים מחשבה, דבור, ומעשה, שעל שלושה לבושים אלו אמרו רבותינו זכרונם לברכה ש"על שלשה דברים העולם עומד על התורה - דיבור, על העבודה - מחשבה, ועל גמילות חסדים - מעשה".
כאמור, במילה עבודה הכוונה היא לעבודת הקרבנות, ובקורבנות עיקר העבודה היא במחשבה, ולכך אם חושב הכהן לאכול את הקרבן הנקרב חוץ לזמנו או חוץ למקומו הקרבן נחשב כפיגול ונפסל.
ולכן, גם עתה, שהתפילה היא כנגד קורבנות התמיד שהיו מקריבין בבית המקדש, הרי עיקר התפילה היא בחינת מוחין, מחשבה, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "אם כיוון לבו יצא - כוונת הלב דוקא, וכן אמרו תפילה בלא כוונה כגוף בלי נשמה".
והביאור בכך: בתפילה, היהודי - באשר הוא נמצא - מתקשר לאלקות, וההתקשרות בעיקר נמצאת בבחינת המחשבה של האדם, כי מעשה יכול אדם לעשות בלי להתקשר ולהתחבר כלל עם הנעשה, וכן בדבור יכול לדבר הרבה דיבורים אבל לא להיות מקושר בהם, בשונה מכך, המחשבה, היא נחשבת כהתקשרות עצמית בינו לבין מחשבתו, היות שמחשבה הוא בחינת לבוש הפנימי, ועל כן עיקר התפילה היא הכוונה, והדיבור הוא רק - לעורר הכוונה, אבל העיקר הוא הכוונה. רק שהקילו חכמים ואמרו שדי בפרשה ראשונה דק"ש וברכה ראשונה דתפילה[2].
הערות שוליים
- ↑ לא ידוע לנו מקורו של המאמר בדברי חז"ל והמקור הקדום ביותר שידוע לכך הוא בחובות הלבבות שער חשבון הנפש פ"ג, חשבון ט'. נעתק גם בספר התניא לקוטי אמרים פרק לח.
- ↑ תורת שמואל