סמיכה לרבנות
סמיכה לרבנות (נקראת לעיתים: היתר הוראה או סמיכת זקנים), היא נתינת סמכויות למוסמך לפסוק הלכה על פי כללי התורה, ולהקרא בתואר רב. הסמיכה נעשית על ידי רב שהוסמך בעצמו, כשהמסמיך הראשון היה משה רבינו והמוסמך הראשון - יהושע בן נון[1] הסמיכה הינה גורם המשכיות שושלת פסיקת ההלכה בתולדות עם ישראל. שכיום המנהג שהרב המוסמך מקבל "כתב סמיכה".
מקורה, מהותה, ואופן הסמיכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
מקור הסמיכה, מובא בגמרא, במסכת סנהדרין[2], אז היה צריך כל רב לקבל סמיכה מרב אחר שסמוך, סמיכה מיוחדת כדי לדון דיני ממונות, וסמיכה מיוחדת לדיני נפשות. לא כל מי שהיה ראוי לכך קיבל את הסמיכה, במקרה מסוים לא העניק רבינו הקדוש סמיכה לרב להתיר בכורות, כדי לחלוק כבוד לרבה בר בר חנה. ובמקרה נוסף רצה מאוד רבינו הקדוש לסמוך את שמואל האמורא, ונצטער מאוד שאינו מצליח, עד ששמואל ניחם אותו שכך נגזר וכך כבר מופיע בספרו של אדם הראשון.
בתורת החסידות מוסבר שעל ידי הסמיכה איש מפי איש עד משה, נמשכת הארת יסוד אבא במוסמך, והוא זוכה לקבל הארה מאצילות ממש, מסיבה זו הוא נקרא בשם "רבי" בתוספת האות יו"ד, ולכן גם בכוחו להשפיע מבחינת מוחין דאבא. בשונה מכך, רב שאינו סמוך, אינו מקבל את השפעתו אלא מבחינת בינה, בסדר ההשתלשלות מעילה לעלול[3].
למרות שמשה רבינו סמך את יהושע בידו כמסופר בתורה בפרשת פנחס, שמשה הניח את ידיו על יהושע וסמכו, -הסמיכה לדורות אינה ביד, אלא על ידי קריאתו והסמכתו להקרא "רבי". הסמיכה היא דווקא בשלושה דיינים מוסמכים[4].
הסמיכה כיום[עריכה | עריכת קוד מקור]
עד רבינא ורב אשי היו סמוכים איש מפי איש עד משה רבינו, ובהם הסתיימה הסמיכה[5]. כיום אין רבנים סמוכים מסמיכה זו, אמנם ישנו ביטוי במאמר , "הם סמוכים איש מפי איש עד משה רבינו" [6]. בכל זאת אין רב יכול להורות עד שיקבל כתב סמיכה מרב אחר סמוך מדור דור.
הרבי ביאר שהטעם שביטול הסמיכה היה בכוונה על ידי חכמים, ולא מפני גזרת המלכות[7]
הסמיכה בחב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשנת תשי"ב עורר הרבי שאברכים ובחורים ירכשו ידיעות בש"ס ופוסקים ויקבלו סמיכה להוראה[8]. הרבי הזכיר בהקשר לזה, את העובדה שהרבי הריי"צ קיבל סמיכה עוד לפני חתונה, ופרסם זאת לנו[9].
בשנת תשל"ו חזר הרבי ועורר על ענין זה, ובשנת תשל"ט הורה לשלוחים לארץ הקודש שישתדלו לקבל סמיכה להוראה ולתפוס משרות רבניות[10].
הרבי ציין שמקור השם 'סמיכה לרבנות' נלקח מסמיכת ידי הכהן על ראש הקרבן בבית המקדש. כשם שאז היה הכהן סומך את ידיו בכל כוחו על הקרבן כך צריך להשקיע את כל הכוחות בלימודי ההסמכה לרבנות[11].
רבים בחב"ד נוהגים להבחן את מבחן הסמיכה אצל הרב יצחק יהודה ירוסלבסקי, מכיוון שהוא בין היחידים שזכה לקבל סמיכה לרבנות מרבה הראשון של כפר חב"ד, הרב שניאור זלמן גרליק, שהוסמך לרבנות על ידי הרב הירש בער, רבה של ויטבסק, שקיבל סמיכה מאת הרב יצחק אייזיק בהר"ד מויטבסק, שהיה היחיד שזכה לקבל סמיכה לרבנות מאת אדמו"ר הזקן.
הרבי קיבל סמיכה מהגאון הרב יוסף רוזין הידוע בכנויו 'הגאון הרוגוצ'ובי', ומהרב יחיאל יעקב ויינברג - מחבר הספר "שרידי אש".
בנוגע לבחורים הלומדים סמיכה לרבנות קודם החתונה, הורה הרבי שגם הם ילמדו על כל פנים כמה שעות מידי יום גם גמרא עם פירוש רש"י ותוספות[12].
כך גם נהגה הנהלת הישיבה ב-770 ובכפר חב"ד על פי הוראת הרבי להדריך את התלמידים לדחות את לימודי הסמיכה לגיל מבוגר יותר, רק לאחר שהתלמידים ירכשו ידיעה טובה בלימוד הגמרא[13].
תעודת הסמיכה החב"דית[עריכה | עריכת קוד מקור]
בעוד שעל מנת לקבל סמיכה מהרבנות הראשית לישראל נדרש לעמוד בבחינה קשה בששה נושאים שונים: שבת, איסור והיתר, אבלות, חופה וקידושין, מקוואות ונידה, הרבנים בחב"ד מעניקים תעודת סמיכה לאחר בחינה על דיני איסור והיתר (הכולל את הנושאים: בשר וחלב, תערובות ומליחה)[14], וזאת בהתאם לתשובת הרבי להנהלת תומכי תמימים המרכזית 770 לגבי שאלתם מה לדרוש מן התלמידים הנבחנים לסמיכה. עם זאת הרבי דורש שתהיה לתלמיד בקיאות כללית רחבה בנושאי התורה וההלכה.
למעוניינים בכך, ניתנת האפשרות לתעודת דיינות עם בחינה על חומר לימודים נרחב יותר.
הבדל נוסף: בבחינות הרבנות אדם נדרש לגלות ידע בנושא בכל השתלשלות הדין החל מדברי הגמרא, ראשונים, טור, בית יוסף, שו"ע, רמ"א ונושאי הכלים, ואילו בחב"ד רבים הרבנים הנותנים סמיכה לאחר שבחנו על שו"ע רמ"א ונושאי כלים בלבד.
הסיבה לדרישות הפחותות בסמיכה החב"דית היא בעקבות רצון הרבי שכל אחד יהיה "רב בביתו"[15], וכן בגלל שסומכים על יראת השמים של הנסמך שלא יפסוק בנושאים שאינו בקי בהם בלי ללומדם היטב, או לברר עם רב מנוסה אחר.
סמיכה מרבותינו נשיאינו[עריכה | עריכת קוד מקור]
על החסיד ר' יעקב מרדכי בזפלוב וכן על החסיד ר' דוד צבי חן מסופר שהיה אחד משלושת החסידים הבודדים שהוסמכו להוראה על ידי אדמו"ר המהר"ש[16].
במסורת המשפחתית של צאצאי ר' משה מרדכי פוגורלסקי מקובל שקיבל סמיכה לרבנות מאחד מרבותינו נשיאינו, אדמו"ר המהר"ש או אדמו"ר הרש"ב.
סמיכה לדיינות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בהתוועדות בשמחת-תורה תשל"ו ביאר הרבי בהרחבה את ההכרח בקבלת הסמיכה להוראה, והוסיף כי לאחר קבלתה יש להמשיך בלימוד לקבלת הסמכה לדיינות[17]:
בדורנו, דור יתום זה, שהמצב הוא, שכשרוצים לשאול שאלה צריכים לחפש רב הנמצא במרחק כמה מילין, גם כשמוצאים אותו יש לדייק שלא לבוא בזמן המנוחה שלו וגם לא כשהוא עוסק במסכת אחרת, שכן כשהוא עוסק במסכת זו אי-אפשר לשאול אותו במסכתא אחרת - ולכן תבוא עליהם ברכה, על אלה שכבר השיגו "יורה יורה", ושיהיה אצלם "לאפשה לה" - להוסיף בשיטה זו ושיקבלו על עצמם לסיים עד השנה הבאה גם "ידין ידין". כשהם ילמדו גם "ידין ידין", לא רק שיתווסף עניין זה כשלעצמו, אלא על ידי כך גם ה"יורה יורה" יהיה בעמקות ורחבות אחרת לגמרי, וכשיטת לימודו של הראגטשובער, שבכל עניין, החל מחומש או אגדה ועל-אחת-כמה-וכמה בחלק ההלכה שבתורה, היה מבאר את הנקודה הכללית בכל התורה כולה... על כן נכון הדבר, והלוואי שתתקבל ההצעה [אין הכרח לומר מהו מקורה של ההצעה; שיאמר אותה אחר ויציגה כהצעה שלו, ובלבד שתתקבל], שיבחרו אברכים מהכוללים ובחורים מהישיבות. כאלה ש"יראת ה' היא אוצרו", ושהם ילמדו באופן של "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא", וכיוון שהם יראי-שמים, הנה גם כשתעלה במוחם סברא עמוקה וכו' - בכל זאת יפסקו לפועל כפי שכתוב בשולחן-ערוך.
.
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ואשיבה שופטיך - לקט שיחות אגרות ומענות בקשר להוראת הרבי מלך המשיח ללמוד ע"מ לקבלת סמיכת "יורה יורה" ו"ידין ידין"
- סמיכה - יותר מסתם תעודה, בתוך עלון 'א חסידישע דערהער' (אנגלית)
- כשהרבי יצא בקריאה לבחורי הישיבה ללמוד 'סמיכה' לפני הנישואין
- למה רק בחב"ד לומדים לקבלת "סמיכה לרבנות" לפני החתונה?
- הרבי מסביר: למה מקפידים לקבל 'סמיכה' לפני החתונה?, באתר 'לחלוחית גאולתית'
הערות שוליים
- ↑ ראה רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ד'.
- ↑ דף ז
- ↑ אדמו"ר הזקן, תורה אור, הוספות מגלת אסתר קיח, א.
- ↑ סנהדרין יג, ב. רמב"ם ריש הלכות סנהדרין.
- ↑ תורת מנחם חלק טו שנת תשט"ז חלק ראשו שיחת שבת פרשת חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשט"ז. ומציין: ראה הקדמת הרמב"ם לספרו יד החזקה. במקום אחר הרבי מציין לכך שאולי לרי"ף הייתה סמיכה כיון שבבית דינו תקעו בשופר בר"ה שחל בשבת וזה אפשרי הלכתית רק בבית דין סמוך
- ↑ מאמר ד"ה והיה מדי חודש בחדשו (ש"פ חוקת א' דראש חודש תמוז תשד"מ)
- ↑ שיחת פ' בראשית תשמ"ה
- ↑ היום יום
- ↑ לקוטי שיחות ח"א תולדות עמ' 53.
- ↑ לקוטי שיחות חלק כד עמוד 391.
- ↑ מיחידות הרבנים הראשיים אייר תשמ"ט, התוועדויות חלק ג' עמוד 127 ואילך, בפניה אל בנו של נציג הרבנות הראשית בארה"ב הרב מרקוס שליווה את הרב אליהו, שבועון התקשרות גליון 1375 עמוד 9.
- ↑ מכתב הרבי למשפיע הרב ניסן נמנוב: "שילמדו על כל פנים, איזה שעות ביום גפ"ת". חצי שנה מאוחר יותר הוסיף הרבי ופירט שאם אכן הייעוד של תלמידים אלו הוא הוראה, ויש להם כבר ידיעה יסודית, מספיק לימוד של שעתיים בלבד גמרא, אך אם אחד מ-2 התנאים חסר - יש להוסיף בשעות לימוד הגמרא שיהיו במשך חלק עיקרי משעות היום.
- ↑ במכתב למשפיע הרב שלמה חיים קסלמן כותב הרבי: "היותר קשיש בכיתה שלהם בגיל כ"א, ורובם בני כ' שנה, אם כן מהו החיפזון בלימוד להוראה טרם למדו איזה שנים גפ"ת?". תלמידי ה'קבוצה' יכלו לגשת לבחינות הסמיכה רק שנה לאחר תום שנת ה'קבוצה' (בתחילת השנה השלישית ללימודם בישיבה ב-770).
- ↑ חלק מהרבנים דורשים להיבחן גם על הלכות נוספות, דוגמת הרב שניאור זלמן לבקובסקי שבוחן גם על הלכות מאכלות עכו"ם ברכות הנהנין וטעות בספר תורה. וישנם מרבני חב"ד שבוחנים אף על הלכות שבת
- ↑ בשיחה הנ"ל בי' שבט תשי"ב
- ↑ ש"פ ויצא, י"א בכסלו תשמ"ג התוועדויות חלק א' עמ' 543.
- ↑ השיחה מתורגמת בספר 'אשכילה בדרך תמים' עמ' 79