לידה

לידה הינה תהליך המסיים את תקופת ההריון, במהלכו יוצא העובר לאוויר העולם, והשלב בו הנפש החיונית מתלבשת בגוף העובר בגלוי, ומתחיל תהליך התלבשות הנפש האלוקית.

הלכות והנהגות

שיר המעלות

מגזרת נייר עתיקה כסגולה לשמירה והגנה

ערך מורחב – קמע ליולדת ולתינוק

זמן הלידה הוא זמן סכנה, כמאמר המשנה: על שלושה דברים נשים מתות בשעת לידתן וכו'.

כיון שבזמן סכנה צריכים לנהוג בשמירה יתירה, בשנת תשמ"ז עורר הרבי לתלות בחדר היולדת ובחדר הוולד, ואפילו בבית הרפואה ובמקומות זמניים בדוגמת אלו - שיר המעלות, או מזמורים אחרים שיש בהם סגולה לשמירה.

אמירת תהלים

בשעת הלידה נהוג שהבעל וקרובי המשפחה אומרים את הפרקים הבאים מספר תהלים: א, ב, ג, ד, כ, כא, כב, כג, כד, לג, מז, עב, פו, צ, צא, קד, קיב עד סוף הספר.

הזכרת שמות רבותינו נשיאינו

אדמו"ר הרש"ב הורה פעם לאשה המקשה לילד שיאמרו את כל שמות רבותינו נשיאינו ובכך תיוושע.

זירוז לידה

הרבי שלל את הקדמת הלידה בחודש התשיעי באופן יזום, והורה שיש להעדיף לידה טבעית ובזמנה.

נוכחות הבעל בחדר לידה

אף שבזמן הלידה נשים רבות רוצות שהבעל יהיה נוכח בסמיכות אליהן, דבר זה הוא היפך הצניעות, וגדולי ישראל עוררו נגד דבר זה.

בהתוועדות מוצאי י"ט כסלו תשמ"ז אמר הרבי שאין להתיר את המנהג השונה ומשונה - כלשונו, של כניסת הבעל או כל איש - פרט לרופא - לחדר-הלידה בזמן הלידה, זהו היפך השולחן-ערוך ולא ייתכן שמעשה המנוגד לשולחן-ערוך יהיה טוב.

בעקבות זה, שאלה הנהלת נשי חב"ד ביום ב' דראש חודש טבת תשמ"ז אודות דברי הרבי לשלול את כניסת הבעל וכו' לחדר הלידה, האם הכוונה בזה גם ל"חדר צירים".

מענה הרבי היה:

1) אין עניינה [של הנהלת נשי חב"ד] להיכנס לפלפולים.

2) בשני הנ"ל היפך הצניעות וכו' ועיין מסכת נדה יז, א ובשו"ע.

3) אם בתמיד צריכות להיות זכיות, על אחת כמה וכמה כשעומדת ללדת (מסכת שבת לא, סע"ב) ופשיטא לא להוסיף ההיפך - ובנקודה זו צריכות להרעיש וכו'.

4) האומנם אין ידוע שיש מכתב פסק דין בזה שנדפס מהרב משה פיינשטיין?!

.

הכוונה היא שהמציאות בהרבה מקומות היא, שגם בחדר צירים בודקים את האשה (או נשים אחרות), כדי לוודא את התקדמות תהליך הלידה, ומגלים את לבושיה וכו'. והכוונה שרק במצב כזה אסור לבעל לראות כך את אשתו (וכל-שכן אחרות), וכשם שיש לצאת אז מחדר הלידה כך יש לצאת מחדר הצירים, אבל כשאין מצב כזה, מובן וגם פשוט שאין שום איסור על הבעל להיות נוכח שם, ממש כשם שאין עליו שום איסור (הלכתי, או מצד הדאגה לריבוי זכויות וכו') להיות נוכח בחדר הלידה עצמו כל עוד אין שם מצב של היפך הצניעות..

אבל בלא בעיה זו בוודאי שמותר, וכן בספר התולדות - אדמו"ר מהר"ש שבעריכתו (עמ' 5), מסופר אודות לידת אדמו"ר מהר"ש ש"כשהודיעו להצמח-צדק על-דבר זה, מיהר לבוא, ויעמוד בחדר ופניו אל הכותל כל זמן הלידה".

לאחר שנשי חב"ד פירסמו בעיתונות הדתית בניו-יורק שאסור לבעל להיות נוכח בחדר לידה, התחילו להתווכח עמהן בעיתונות, וכתבו שם גם רבנים שאין בזה איסור, ואילו הן כתבו בשם הרבי שישנו איסור וכו'.

לכן הורה הרבי במענה זה לנשי חב"ד, שאין עניינן להיכנס לפלפולים הלכתיים, אלא עליהן להרעיש בנקודה זו שבזמן לידה צריך להוסיף בזכיות ולא ההיפך מזה.

ברכת ההודאה

כאשר מסתיים תהליך הלידה בשלום והבעל מתבשר מכך, באם זהו בן, על הבעל ועל אשתו לברך "הטוב והמטיב" בשם ומלכות, ואם לא בירך בעת הבשורה על הולדת בנו יכול לברך כל זמן השמחה חזקה בלבו.

בלידת בת, כשאביה רואה אותה בפעם הראשונה ונהנה בראייתה מברך 'שהחיינו'.

משמעות הלידה

מבואר בחסידות שכוח ההולדה הוא בכוח אור אין סוף, שהרי זה יש מאין, שמשום דבר כמעט, נעשה ולד חי, עם כל הפרטים שבאדם.

כיון שזמן ירידת הנשמה בגוף הוא פעולה המזרזת את הגאולה, כדברי חז"ל בגמרא: אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבאוצר הנשמות הקרוי "גוף", לידת ילד יהודי אינה רק שמחה פרטית של בני משפחתו והקרובים אליו, אלא של כלל ישראל.

משל לגאולה

הלידה בחסידות היא גם משל לגאולה. הלידה היא יציאה מן ההעלם אל הגילוי, וכמו כן היא הגאולה. כמו שלפני הלידה בעת ההריון היה תינוק עם הפרטים, אך זה היה בהעלם, התינוק לא יודע ולא מכיר את העולם שבחוץ, ופתאום הוא מגלה עולם חדש לגמרי, כך גם יהיה איתנו בגאולה.

טומאת יולדת

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

ראו גם

• פריה ורביה
• עידוד הילודה
• יום הולדת
• לידת הנשמה

לקריאה נוספת

• בשעה טובה, מוסף 'נשי' לשבועון כפר חב"ד גליון 1873 עמוד 22
• שמירת השמחות עמ' 23-27

קישורים חיצוניים

• חוברת הדרכה - מהלידה ועד הברית, בהוצאת ועד אברכי אנ"ש צפת