לדלג לתוכן

הזכרת שמות רבותינו נשיאינו

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית

הזכרת שמות רבותינו נשיאינו הוא מנהג חסידים המיוסד על דברי רבותינו נשיאינו, שעצם הזכרת שמותיהם של האדמו"רים נשיאי החסידות, פועלת התעוררות רחמים ושהם ישפיעו.

בתורת רבותינו נשיאינו[עריכה | עריכת קוד מקור]

ענין הזכרת שמותיהם של רבותינו נשיאינו, מוזכר מספר פעמים בשיחות ומכתבי רבותינו נשיאינו[1], בקשר לענינים שונים דוגמת עת רצון של מוצאי ראש השנה, בעת הישיבה בסוכה להזכיר את שמותיהם כאושפיזין[2], ועוד.

מנהג זה מיוסד על דברי המשנה בנוגע לקרבן התמיד בבית המקדש בכל בוקר, שההכרזה על כך שהאיר היום וניתן להקריב את הקרבן היתה דווקא בלשון "האיר פני כל מזרח עד שבחברון" כדי להזכיר זכות אבות[3].

הרבי ציין מספר פעמים לשל"ה[4]. שכתב שיש תועלת בהזכרת רבותינו הקדושים באמירת שמותיהם בפה דווקא, ועל יסוד זה – נוהגים חסידים להזכיר את שמות רבותינו נשיאינו כדי לעורר זכות אבות[5].

אדמו"ר הריי"צ מספר על אביו אדמו"ר הרש"ב שהורה פעם בקשר לאשה שהיה לה קושי בלידה, שיזכירו את שמות רבותינו נשיאינו[6].

הרבי הזכיר את מנהגו של אדמו"ר הריי"צ[7], להזכיר בעת רצון של ראש השנה "את כל רבותינו נשיאנו בשמותיהם, ענין מתורתם וכו', וכן המנהג לנגן הניגונים של רבותינו נשיאינו יחד עם הזכרת שמותיהם לפני כל ניגון", והסביר את תוכן המנהג, שעל ידי זה מתאחדים עם רבותינו נשיאינו, הן בהזכרת שמותיהם, והן בניגונים שלהם.

הרבי מדגיש שהמנהג הוא לא בשמם הפרטי, אלא בכינוי בו הם נקראים כנשיאי החסידות (ולהתבונן בפירוש השם בו מכנים אותם), שמות המדגישים את עבודתם כרועי ישראל, והעיר שאולי יש להוסיף בהזכרת שמו של אדמו"ר המהר"ש 'מלכתחילה אריבער'[3].

כך הרבי ביאר בעצמו את העובדה שסיפר סיפור בו פירט כמה וכמה מרבותינו נשיאינו, שהכוונה בכך היא להזכיר את שמותיהם של רבותינו נשיאינו[8].

מנהג זה נמסר על ידי אדמו"ר הרש"ב 'על מנת לפרסם', והרבי התבטא כי 'הלוואי ויתפשט' מנהג זה. והעיר כי הדגש בהזכרת השמות הוא בסוף יום ב' דראש השנה הנמשך לימות החול שלאחרי זה (וכדאי להזכיר גם פתגם מתורתם)[9].

גם בתיעודים פרטיים של חסידים מוזכר מנהג זה של הזכרת שמות רבותינו נשיאינו[10].

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. שיחת ליל ב' דראש השנה תש"ד, עמוד 3. לקוטי שיחות חלק י"ד עמוד 376 הערה 4. אגרות קודש חלק ג' אגרת תשנב (הקדמה לקונטרס ראש השנה ה'תשי"א), ועוד.
  2. אגרות קודש חלק ד' אגרת תשפ (הקדמה לקונטרס חג הסוכות ה'תשי"א), שיחת יום ב' דחג הסוכות ה'תשי"ב סעיף ז'.
  3. 3.0 3.1 משיחת ש"פ האזינו תנש"א, סעיף ט.
  4. של"ה בהקדמתו בית אחרון (יג א) בהג"ה. ועייג"כ ספר שפתי ישנים להר"ר שבתי משורר בס בהקדמה.
  5. ראו לדוגמה שיחת שבת פרשת בשלח תשי"ג.
  6. ספר השיחות תרצ"ט עמוד 322.
  7. שיחת יום ב' דר"ה תשמ"ט.
  8. ש"פ בראשית תשי"ג: "בסיפור זה כוונתי להזכיר בינתיים את שמותיהם של רבותינו נשיאינו".
  9. יום ב' דראש השנה תשמ"ה סעיף א'.
  10. ראו לדוגמא במכתבו של ר' ברוך שלום שוויי אודות דברי הרבי בעת האסיפה בענין המוסדות "מחנה ישראל" ו"מרכז לעניני חינוך" שהתקיימה ביום א' כ"ו סיון ה'שי"ת: "הואיל שנגמרה האסיפה צריך לסיים ב"דבר-מלכות", וכן נהג רבינו כשדיבר בענין נחוץ ורצה שיבוא לפועל היה מזכיר [את הנשיאים] מהבעש"ט עד [וכו'] . והרמ"ש היה סופרם: הבעש"ט, הרה"מ כו', וכשבא לר' מוהר"ש הפסיק ואמר: "דער רבי מהר"ש", ובבכיה קצת אמר: "דער רבי נ"ע, און אונז איז צוגיקומען דער רבי". ואחר-כך דיבר בענין ההתקשרות, ובתוך דבריו הזכיר כמעט כולם".