כרובים
|
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
הכרובים היו שני דמויות שהיו עשויות במקשה אחת עם הכפורת על ארון הברית. הכרובים היו במשכן במדבר ובבית המקדש הראשון. בסוף תקופת בית המקדש הראשון, בימי יאשיהו המלך, נטמן ארון הברית עם הכרובים, ובכל תקופת בית המקדש השני לא היו הארון והכרובים מונחים בקודש הקדשים. לפי דיעה אחת בגמרא, בבית שני היו צורות בכותל מעין הכרובים[1].
בקבלה ובחסידות מבואר כי הכרובים מורים על זעיר אנפין ונוקבא.
הכרובים עריכה
בתחילת פרשה תרומה, מצווה משה על בנין ארון הברית, ושם נאמר (שמות כ"ה, י"ח-י"ט): "ועשית שנים כרבים זהב מקשה תעשה אתם משני קצות הכפרת: ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה מן הכפרת תעשו את הכרבים על שני קצותיו".
מעל החלק העליון של הכפורת, נעשו שני כרובים, במקשה אחת עם הכפורת. הכרובים היו כדמות שני תינוקות עם כנפיים פרושים למעלה, העומדים ומביטים זה בזה. פני הכרוב שבצפון נעשה בדמות זכר, ופני הכרוב שבדרום נעשה כדמות נקבה.
הכרובים עמדו בקצוות אורכה של הכפורת. גובה קצה כנפי הכרובים - 10 טפחים מעל הכפורת, פני הכרובים היו טפח[2]. כנפי הכרובים חפפו ברוחבם את רוחב הכפורת (9 טפחים), ובאורכם נפרשו עד אמצע הכפורת.
קצה הכנפיים היו גבוהים מעבר לראשי הכרובים. (לסמן קבלת השפע מלמעלה[3].) כשחפץ ה' לדבר עם משה, היה משה נכנס למשכן, וכיון שבא בתוך הפתח, קול ירד מן השמים לבין הכרובים, ומשם יצא ונשמע למשה באוהל מועד[4].
בעת שישראל נהגו כרצון ה' היו הכרובים מעורים זה בזה, היינו שפניהם זה כלפי זה. ובשעה שישראל נהגו שלא כרצון ה' היו הכרובים עם פניהם שלא כלפי זולתו.
עם זאת, הגמרא מספרת שבשעת החורבן, שנכנסו להיכל מצאו את הכרובים מעורים זה בזה. הטעם לכך, מסביר הרבי, שדווקא בשעת ההעלם הגדול ביותר ישנו גילוי הפנימי ביותר, וכמבואר לגבי רב ותלמיד, שכאשר מתגלה לרב שכל (השכלה) חדש ועמוק ביותר, הרי בהכרח שהרב יצטרך לשתוק על מנת לברר אצלו את עומק הדבר ולסדרו על מנת שיוכל להעבירו לתלמיד. ולכאורה בשעה זו הוא העלם והסתר מהתלמיד. אולם, לאמיתתם של דברים הרי העלם זה הוא הגילוי העמוק ביותר.
כך הוא גם לגבי הגאולה והגלות, שהעלם הגלות אינו אלא הסתר פנים בלבד שמטרתו גילוי, ולכן דוקא בשעה זו ישנו פנימיות הגילוי האמיתית - כרובים מעורים זה בזה.
בפנימיות העניינים עריכה
באצילות נקראים הכרובים אדם הגדול ואנפי רברבי כיוון שאור אין סוף מלובש גם בכלים ולזאת איהו וגרמוהי חד. ועל ידי המשכן ובית המקדש שצמצם הקדוש ברוך הוא שכינתו מבין בדי ארון בעשיה אזי נקרא זכר ונקבה אנפי זוטרי בגמרא והן הן הכרובים.
בבחינת זעיר ונוקבא של עולם האצילות עריכה
שני הכרובים רומזים לבחינת זעיר אנפין ונוקבא. ומבואר שזעיר אנפין של עולם האצילות הוא תכלית ירידות אור אין סוף מלמעלה מלטה, בכדי להאיר בעולמות בי"ע על ידי הנוקבא, שהיא מקור בי"ע. וזהו ענין הכתוב "כרוב אחד מקצה מזה" הוא קצה אור אין סוף שבזעיר אנפין "וכרוב אחד מקצה מזה" הוא נוקבא, מלכות דאצילות, מקור עולמות בי"ע. והכרובים נעשים מקשה אחת מהכפורת שהוא בחינת כתר לשניהם וגם בחינת מקיף על הלוחות שבארון שהן בחינת יסוד אבא שנתלבשו בעשיה בזמן המשכן והמקדש. ובזמן עליית הכרובים הם מעלים גם הכפורת והלוחות לאצילות וזהו שכתוב "סוככים בכנפיהם על הכפורת" שהכפורת עולה עמהם. ואחר החורבן נסתלקו זעיר ונוקבא שבאצילות למקומם ולא חזרו להתלבש עוד בעשיה גשמיות אף בבית שני כי נגנזו הכרובים. אלא רק בבחינת פנימית העולמות על ידי עסק התורה של התנאים שבימי בית שני ואחריו בהלכות שהן פנימית רצה"ע שלא נתגלה בחכמה עילאה הוא תורה שבכתב.
בבחינת מט"ט וסנד"ל עריכה
שני הכרובים מורים גם על מט"ט וסנד"ל, שהם בבחינת יצירה ועשיה. שמט"ט הוא בבחינת ו' קצוות של עולם היצירה, וסנד"ל הוא בבחינת ו' קצוות של עולם העשייה. והענין כי צריך להיות יחוד מט"ט וסנד"ל ולכן שני הכרובים היו פניהם איש אל אחיו[דרושה הבהרה].
הערות שוליים
- ^ "רב אחא בר יעקב אמר לעולם במקדש שני וכרובים דצורתא הוו קיימי דכתיב (מלכים א ו, כט) ואת כל קירות הבית מסב קלע (מלכים א ו, לה) כרובים ותמרות ופטורי ציצים וצפה זהב מישר על המחוקה". ומסביר על כך רש"י: כרובים דצורתא - מצויירין בכותל במיני סממנים או חקוקין בקירות העץ מלפנים מכותלי האבנים. תלמוד בבלי, מסכת יומא, סוף דף נא עמוד א'
- ^ סוכה ה
- ^ הרמב"ם, על פי רבנו בחיי - פר' תרומה
- ^ רש"י - שמות כ"ה, כ"ב.