זוהר (ספר)

המונח "זוהר" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו זוהר (פירושונים).

ספר הזוהר מהדורת וילנא, תרפ"ד

ספר הזּוֹהַר הקדוש הוא הספר המרכזי של תורת הקבלה. הוא מורכב ממדרשים על התורה המחולקים לפי פרשות השבוע. הזוהר לא היה ידוע ומפורסם והועבר מדור לדור ליחידי סגולה בלבד, עד שרבי משה די-ליאון בספרד הפיץ את הזוהר והספר הפך לנחלת הכלל. לזוהר קמו מפרשים רבים שלימדו והרחיבו את תורת הקבלה, כמו הרמ"ק - רבי משה קורדובירו, האריז"ל - רבי יצחק לוריא אשכנזי, ועוד פירושים מדורות מאוחרים יותר. לספר הזהר ישנם גם ביאורי הזוהר מכ"ק אדמו"ר הזקן (ראו ערך "ביאורי הזהר (אדמו"ר הזקן)"), וכן ביאורים מכ"ק אדמו"ר הצמח צדק (ראו ערך "ביאורי הזהר (אדמו"ר הצמח צדק)"). כמו כן ישנם ביאורים על ספר הזהר שכתב רבי לוי יצחק, אביו של הרבי (ראו ערך "ליקוטי לוי יצחק").

חלקיו

הזוהר מחולק לשלוש חטיבות עיקריות:

• ספר הזוהר העיקרי.
• סתרי תורה והמדרש הנעלם.
• רעיא מהימנא והתיקונים.

בנוסף לכך קיים חלק נוסף בשם "תיקוני זוהר".

מבנה הספר

גופו של ספר הזוהר בנוי מדרשות מרבי שמעון בר יוחאי וחבריו על פרשיות התורה, ושפתו רובה ככולה ארמית. בספר כלולות "האידרות" - "אידרא רבא" (המושב הגדול), "אידרא זוטא" (המושב הקטן) ו"אידרא דבי משכנא" (מושב בית המשכן).

באידרא רבא רשב"י מגלה את הפרצופים - גילויי אלוקות בדמות רוחנית ומופשטת הנמשלת לפני אדם על פי הפסוק "על הכיסא דמות במראה אדם עליו מלמעלה. עשרה חברים משמיעים את דרשותיהם כל אחד בתורו, ורשב"י חותם את הדיון ומגלה את הדברים שהחברים ידעו רק בראשי פרקים. בסוף ה"מושב" שלושה מהחברים נופחים את נשמתם מרוב הקדושה כיוון שלא היו מזוככים מספיק.

באידרא זוטא מסופר על הסתלקות רשב"י וכיצד משמיע באזני תלמידיו סודות שחשש לגלות לפני כן, לבסוף יוצאת נשמתו של רשב"י במילה "חיים".

באידרא דבי משכנא דנים רשב"י ושלושה מתלמידיו בסודות התפילה על פי דרשות הבנויות על פסוקי הקמת המשכן.

בזוהר נכלל גם תיאור ההיכלות העליונים בחלק שנקרא: היכלות דרשב"י ובו מתוארים שבעת היכלות גן עדן השמורים לצדיקים מחד, ומאידך שבעת מדורי הגהינום המיועדים לרשעים. בפרשת "ואתה תחזה" שבפרשת יתרו מובא מאמר המבאר את חכמת הפרצוף וחכמת היד, המיוחס בדרשה למשה בבחירתו אנשים כפי עצת יתרו. חלקים אחרים בזוהר מתייחסים לצדיקים נסתרים כגון רב ייבא סבא שהוא איש העוסק בחימר ונראה בתחילה כעם הארץ, אך מתגלה כמקובל גדול הדורש בענייני תורת הנפש. דמות אחרת היא "הינוקא" המופלא - אותו ילד-פלא, בנו של רב המנונא סבא, שמגיל ינקות יודע לדרוש בסתרי תורה ועולה עליהם בחכמתו. סיפור אחר בזוהר מתאר את מפגשם של רשב"י וחבריו בגן עדן עם 'רב מתיבתא', הוא ראש הישיבה של מעלה, הדן אתם על ענייני העולם הבא והנשמה.

בחטיבה השנייה של הזוהר כלולים החיבור סתרי תורה, בו מקובצים מאמרים על ספר בראשית; ומדרש הנעלם על התורה, ששפתו מעורבת לשון הקודש וארמית והוא עוסק בבריאה, עולם הבא והנשמה.

עשרת החברים הנקראים חבריא קדישא (החבורה הקדושה) שהם בעלי הזוהר הם: רשב"י ראש החבורה; בנו - רבי אלעזר; רבי אבא הסופר; רבי יהודה; רבי יוסי; רבי יצחק; רבי חזקיה; רבי חייא; רבי ייסא; רבי אחא.

חלקים נוספים השייכים לספר הזוהר הם "רעיא מהימנא" (הרועה הנאמן - כלומר משה רבינו) ו"תיקוני זוהר". החיבור "רעיא מהימנא" משולב בתוך גוף ספר הזוהר והחיבור "תיקוני זוהר" הוא חלק נפרד.

תיקוני זהר

תיקוני זוהר הוא חלק נוסף לספר הזוהר, ובו מובאים שבעים תיקונים, שהם שבעים פנים לתורה אותם מפרש רבי שמעון בר יוחאי במלת "בראשית". בהקדמה של תיקוני זוהר, מובא המאמר פתח אליהו.

אנשי מעשה נהגו ללמוד או לומר בכל יום מימי הרחמים והסליחות של חודש אלול ועשרת ימי תשובה מספר דפים מתיקוני זוהר, על מנת לגמור אותו עד יום הכיפורים ורבי פנחס מקוריץ אמר: 'אשרי למי שישלים ספר תיקוני זוהר בימים הללו'.

בנוגע למנהג זה של לימוד "תיקוני זוהר" באלול, אמר הרבי בשנת תשכ"ב: "חיפשתי במקומות שונים אם התקבל מנהג זה בקרב חסידי חב"ד, ולא מצאתי ראיה מכרעת לכאן או לכאן ("לאחד משני הצדדים") עד שמצאתי בשיחת חג הפסח תרצ"ד שבה ישנו תיאור של חודש אלול בליובאוויטש ושם נאמר: "..אחרים אומרים תיקוני הזוהר..". לכאורה, מדוע נקט תיקוני-זוהר דווקא? – חודש אלול הוא הזמן המתאים ללמוד שער התשובה, דרך חיים וכדומה, וגם אם לומדים זוהר – מדוע דוקא תיקוני זוהר, ולא את ספר הזוהר עצמו? ומדברים אלו מוכח, שהמנהג האמור שבספר כסא המלך (לימוד תיקוני זוהר בחודש אלול) התקבל גם בליובאוויטש". והרבי מסכם: "אין פירוש הדבר שחייבים ללמוד (או על כל פנים לומר) תיקוני זוהר, אבל בכל אופן, הרי זה מנהג מקובל בקרב חסידי חב"ד".

תרגומי הזוהר

הזוהר נכתב בארמית בניב השונה מהארמית של התלמוד הבבלי (ארמית בבלית), והוא אינו נגיש לרוב לומדי הזוהר. על כן הזוהר תורגם במרוצת הדורות לכמה שפות: עברית, לטינית, יידיש, לאדינו, ערבית יהודית (ערבית באותיות עבריות), גרמנית, אנגלית וצרפתית.

אחד מתרגומי הזוהר לעברית הוא תרגומו של הרב יהודה יודל רוזנברג בו תורגמו רק חלקים מהזוהר (5 כרכים, ניו יורק, תשכ"ז). הפירוש מכונה "זוהר תורה". הרבי כותב אודות פירושו של הרב רוזנברג: "במענה על שאלתו להספר זהר תורה, הנה ראיתיו פעם, וכפי שנרשם בזכרוני זהו העתקת הזהר ללה"ק, ולא פירוש על הזהר, ולכן תמיהני עליו, למה לו ללמוד בהעתקה, אם יכול ללמוד בפנים הזהר, כי אי אפשר הדבר אשר בהעתקה יוכללו כל הפירושים, ובמילא זהו ג"כ בהקדושה, כפי שישנה בהלשון שאמר רשב"י והחבריא שלו".

פירוש מפורסם לזוהר הוא פירוש "הסולם" של המקובל והאדמו"ר הרב יהודה לייב אשלג שהייתה לו שיטה משלו בתורת הקבלה. הפירוש כולל תרגום מלא לכל ספר הזוהר, בתוספת ביאורים והרחבות לבאר את פנימיות הדברים במקומות הנצרכים לכך. ביאורים אלה נכתבו לפי שיטתו של הרב אשלג. בנוסף כתב הרב אשלג גם הקדמה לזוהר ופתיחה לחכמת הקבלה, שגם הן נכתבו פי שיטתו ונדפסו כהקדמה לפירושו. הרבי כותב אודות פירוש "הסולם": "ומה שכתב אודות פירוש הסולם על הזהר, הנה לא ראיתיו אלא בהעברה בעלמא לאיזה רגעים, ומובן שאי אפשר לחוות דיעה על יסוד זה. והספר אינו אצלי, וכפי הנשמע סלל דרך לעצמו בלימוד עץ חיים והזהר, ואנו אין לנו אלא דרך המלך של נשיאנו בתורת החסידות." (וראו לקמן על ביקורי אדמור"י אשלג אצל הרבי (וראו גם הערה 4).

תרגום נוסף בעברית לספר הזוהר הוא הספר "מתוק מדבש" של המקובל הירושלמי רבי דניאל פריש, מראשי ישיבת שער השמים ותלמידו המובהק של האדמו"ר רבי אהרן ראטה. הספר המופיע בסדרה מרובת כרכים כתרגום מתחת ללשון הזוהר, כתוב בשפה עממית יותר ובהסברים קבליים פשטניים, מתוך מטרה להביא את הספר לציבורים נוספים.

רבותינו נשיאינו וספר הזוהר

תחילת ספר ביאורי הזוהר של אדמו"ר הצמח צדק

שיטת החסידות מיוסדת בעיקרה על ספר הזוהר ותורת האר"י (שנכתבה על ידי רבי חיים ויטאל), ומשום כך ספר הזוהר מוזכר פעמים רבות בחסידות.

כ"ק אדמו"ר הזקן

• ספר הזוהר מוזכר פעמים רבות בספר התניא.
• מהר"ם הלוי יפה אמר בשם אדמו"ר הזקן: סגולה למחשבות זרות בעת התפילה הוא ג' דרכים כו', וכן ספר הזוהר הלשון מסוגל לנשמה אף על פי שאינו מבין מה או אומר.
• "מי שהוא בעל עסק גדול יהיה רב לימודו בזוהר אף שאינו מבין, כי מה אכפת ליה שאינו מבין, - אפילו הכי הוא סגולה".
• לימוד בזוהר הקדוש מסיר טמטום הלב.
• רשב"י כותב על מי שלומד בספר הזוהר "די יפקון מן גלותא". היינו שבזכות לימוד הזוהר יצאו ישראל מן הגלות
• הלומד בספר הזוהר הקדוש בעולם הזה, אז לעתיד לבא לא ישב בבושה"
• י"ג דברים הם להסרת כל המונעים בתפילה כו', והג' הוא עסק ולימוד דברי מוסר הנמצאים בזוהר מלשון הארה, שמאיר במקום החושך שהוא חמת אמת"
• אדמו"ר הצמח צדק כותב ששמע מפיו של אדמו"ר הזקן, אשר שמע מפיו של רבו המגיד ממזריטש שהבעל שם טוב אמר שלא ילמדו את חכמת הקבלה, מבלי לימוד תורת החסידות יחד עימה, מפני שמי שהוא מגושם ויבין הדברים כפשוטו ויגשם, יכול לבוא ח"ו לאפיקורסות.
• אדמו"ר הזקן היה נוהג לאמר דרשות על הזוהר לפני בניו, וביקש מאדמו"ר האמצעי שיכתבם. בשנת תקע"ו נדפסו דרשות אלו בספר "ביאורי הזהר"

כ"ק אדמו"ר הצמח צדק

חיבר את הספר ביאורי הזוהר.

• "ה"צמח צדק" אמר לר' הענדל ביחידות: זוהר מרומם הנפש".

כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א

במהלך יחידות עם הרבנים הראשיים לישראל, הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא שהתקיימה בא' בכסלו תשד"מ, הפליג הרבי במעלת וחשיבות לימוד פנימיות התורה בכלל - והזוהר בפרט, ברצונו שהרבנים יוציאו קריאה ("קול קורא") ללמוד את הספר. בין הדברים נאמר:

הרב שפירא: וכמו כן יש גם מה מכתבים של הרב קוק ז"ל שבהם מזכיר בדברים קשים אודות ההכרח והצורך בלימוד קבלה, שלולי זאת אי אפשר ללמוד תורה לאמיתה [על-דרך מה שהזכיר הרבי מה שכתב הגר"א בפרושו לספר משלי, שבלי ללמוד את חכמת הנסתר – אי אפשר שישיג את ה'נגלה'] וכותב שעל ידי זה מעכבים את הגאולה כו'.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: אם דבריו היו מתקבלים – לא היה מקום לפגישה שלנו בחוץ לארץ, כי היינו כבר כולנו בארץ הקודש, ביחד עם משיח צדקנו!

בשנת תש"נ במעמד חלוקת הדולרים עבר לפני הרבי הרב אברהם שמחה אשלג, וביקש ממנו לחתום על קול קורא שכל עם ישראל ילמדו את תורת הקבלה, ובכך נקרב את הגאולה השלימה - מבוסס על הנאמר בספר הזהר שבספר הזהר יצאו מהגלות ברחמים. הרבי השיב לו, כי מקובל בחב"ד שחסידות חב"ד בנויה על פי יסודות הקבלה אך בשיטה של חכמה בינה דעת, וממילא מי שלומד תורת חב"ד לומד גם קבלה.

כשהאדמו"ר הכפיל את בקשתו השיב הרבי שבתור נכד של אדמו"ר הזקן אינו יכול לחתום על פסק שצריך ללמוד את תורת הקבלה, שעלול להיות משמע בזה שבתורת חב"ד אין יוצאים ידי חובה. המשיך האדמו"ר והביא ראיה מלשון אדמו"ר הזקן שכותב "דברי הבעש"ט לפי קבלת האריז"ל" ומשמע מזה שאינו קבלה ממש. אך הרבי השיב כי כיון שהאדמו"ר הזקן כותב בפירוש באגרת הקודש אחרת, לא ייתכן שסתר את דבריו במקום אחר.

במכתב לאדם שסבל מחולשה בראייה, כתב הרבי, בין היתר: ..."וגם יראה ללמוד או לומר לכל הפחות שורות אחדות מספר התניא וספר הזהר, ואקווה שיוכל לבשר בשו"ט שהולך וטוב מצב הראי', שלו".

בשנת תשל"א, לאחר צאת הספר לקוטי לוי יצחק - המכיל הערות וחידושים שכתב אביו רבי לוי יצחק שניאורסון על עותק ספר הזוהר האישי שלו, החל הרבי לבאר מידי שבוע קטע מהם בהתוועדויות השבת, וכן לאזכר מתוכם במאמרי החסידות. בשנת תש"נ החלו לצאת הביאורים מעובדים בעריכת הרב דוד פלדמן בסדרת הספרים תורת מנחם - תפארת לוי יצחק.

בשיחת ראש חודש מנחם-אב תש"מ הורה הרבי מספר הוראות שעניינם לפעול לשלילת וביטול ענין הגלות, ובין הדברים הורה הרבי ללמוד בספר הזהר, ובפרט בענייניו שהתבארו בתורת החסידות.

בו' אייר תנש"א הורה הרבי על לימוד עניני גאולה ומשיח מתוך חלקי התורה ובתוך הרשימה מנה הרבי: "וגם - ובמיוחד - בפנימיות התורה, החל מספר הזוהר (ש"בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזהר כו' יפקון ביה מן גלותא ברחמים")".

ראו גם

• קטגוריה:חכמי הזוהר
• קבלה
• רבי שמעון בר יוחאי

קישורים חיצוניים

• מנחם ברונפמן, ספר הזוהר בחסידות חב"ד
• 3 שאלות ותשובות על ספר הזוהר באתר חב"ד.אורג
• ניר מנוסי, [nirmenussi.com/2023/05/09/top-10-revolutionary-sayings-in-the-zohar/ עשרת המשפטים המהפכניים ביותר בספר הזוהר]