רבי מאיר אבן גבאי

רבי מאיר בן יחזקאל אבן גבאי, מכונה גם ר' מאיר ן' גבאי או מהר"ם גבאי (ה'ר"מ (1480) – ה'ש' (1540) לערך), היה מחשובי המקובלים בתקופת גירוש ספרד, ולפני האריז"ל בכלל. מחבר ספרי קבלה חשובים, בהם "עבודת הקודש" ו"דרך אמונה".

שער הספר עבודת הקודש

תולדות חיים

רבי מאיר נולד בספרד בשנת ר"מ (1480), וגלה ממנה בילדותו בעת הגירוש בשנת רנ"ב (1492), בהיותו בן 12. התיישב בטורקיה או במצרים ונקבר בארץ ישראל. חיבר שלושה ספרים בתורת הקבלה, בהם פרש וחידש שיטה ייחודית ומחודשת בקבלה, ששימשה יסוד למקובלים שחיו אחריו.

התנגד נחרצות ללימודי פילוסופיה, מפני שטען כי אי אפשר שלא יגרמו לאדם הרהורי כפירה.

מלבד זאת לא ידוע לנו כמעט דבר על חייו.

ספריו ותורתו

תולעת יעקב

ספרו הראשון הינו 'תולעת יעקב', אותו סיים לכתוב בהיותו בן 26. ספר זה מכיל פירוש על התפילות בדרך פרד"ס. הספר מצוטט רבות בספרי הקבלה שלאחריו ובתורת החסידות.

עבודת הקודש

ספרו העיקרי והמפורסם ביותר של רבי מאיר הינו הספר עבודת הקודש, המכונה גם 'מראות אלקים', בו הוא פורס שיטה ייחודית בתורת הקבלה. את דבריו בעניין זה חילק לארבעה נושאים עיקריים: חלק האחדות - העוסק באחדות ה', חלק העבודה - על עבודת ה' המוטלת על האדם, חלק התכלית - על מטרת קיומו של האדם ביקום וחלק סתרי תורה (בו הוא מתמקד רבות בתיאורי מעשה בראשית המצויים בספר בראשית).

בספר זה מתווכח עם חכמי המחקר היהודיים, בהם האבן עזרא, רמב"ם, רבי יוסף אלבו, רבי יצחק עראמה, רלב"ג ועוד, ומנסה להראות כי לא ניתן להבין את טעמי המצוות בפרט ותעלומות התורה בכלל על ידי המחקר בלי סודות התורה.

בספר מבוארים עיקרים ויסודות ביהדות ובחקירה על פי פנימיות העניינים - הקבלה, מהם: אחדות ה', הקשר בין הקב"ה לנבראים, דרכי ההנהגה האלוקית, עבודת האדם ותכלית ירידת הנשמה לעולם הזה, וביאור אגדות תמוהות ומופשטות בתנ"ך.

חידוש גדול ועיקרי המתבאר בספר, הינו ביאור ותפיסת עניין עשר הספירות וחלוקתן, סדר השפעתן ומהותן - שהיא, לפי ר' מאיר, אלוקות בעצמה. ביאור זה היווה בסיס לתורת האריז"ל ותלמידיו, שנסמכו עליו ואף ביארוהו בהרחבה.

אחד הדברים הבולטים לאורך כל החיבור, היא התנגדותו החריפה של המחבר לשיטת הלימוד של הפילוסופים היהודים וחכמי המחקר, שלדעתו לקוחה ממקורות גויים. לפי הבנתו והבחנתו דבר זה גורם להם לפרש את פסוקי התורה ומאמרי חז"ל שלא כפי האמת. עיקר חיצי ביקורתו מופנים אל ספר מורה נבוכים של הרמב"ם.

הספר מהווה ככל הנראה את הסיכום המקיף ביותר של תורת הקבלה שקדמה למקובלי צפת, והוא נחשב עד היום כאחד הספרים החשובים בהקבלה. בספר זה מרבה הוא להתפלמס עם קודמיו בתורת הקבלה, ביניהם ר' עזריאל מגירונה ור' שם טוב ביבאגו. הספר עבודת הקודש נדפס לראשונה בשנת ה'שכ"ח בשם "מראות אלוקים" (המרמז על שיטתו הנ"ל, שהספירות (בהם עוסק בעיקר בספר) הינן מהות אלוקות).

ידוע בידינו^{[דרוש מקור]}, שאין ללמוד בספרי המקובלים הראשונים שקדמו לתורת האריז"ל, מלבד ספר זה.

דרך אמונה

באחרית ימיו סיים את כתיבת ספרו דרך אמונה (בשנת ה'רצ"ט לערך), הכולל הסבר על מבנה עשר הספירות, במתכונת של תשובה לעשר שאלותיו של תלמידו - ר' יוסף הלוי, על בסיס הספר "שער השואל" שחובר בידי ר' עזריאל מגירונה, מראשוני המקובלים בימי הביניים, בשילוב מקורות מספר הזהר. בין העניינים בהם עוסק הספר: ההוכחה למציאות הבורא, הדרך שבה הוא מנהיג את עולמו, הצורך בעשר הספירות ככלי להבנת האלוקות, הסבר לתפיסת האחדות האלוקית, תכלית הבריאה ותפקיד האדם.

המהדורה הראשונה יצאה לאור דפוס פדוואה שנת שכ"ג.

על המהדורה שיצאה לאור בשנת תשמ"ח בהוראת הרבי - ראה להלן בפסקה הבאה.

אצל רבותינו נשיאנו ובתורת חב"ד

שער הספר דרך אמונה בהוצאת קה"ת

תורתו של ר' מאיר, ובעיקר ספרו 'עבודת הקודש', מצוטטים רבות בתורת חב"ד, ועליהם אף מיוסדים כמה וכמה ביאורים בדא"ח.

לדוגמא, בעניין היחס בין עבודת ה' של הנבראים לקב"ה - כלומר האם תכלית עבודת ה' הינה למלא רצון וצורך מסוים בבורא, וא"כ פועלת בו משהו ונוגעת אליו, או שמא מיועדת לטובת הנבראים עצמם לגמרי - ביאורו של ר"מ ן' גבאי הובא ונידון בארוכה בתורת אדמו"ר הרש"ב, ואף המאמר המפורסם של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, ד"ה לא תהיה משכלה תשי"ב מיוסד על ביאור זה ומבארו בהרחבה.

גם עניין ההשגחה הפרטית ואחדות ה', כפי שמבוארים בתורת חב"ד, וביחוד - בשער היחוד והאמונה, עיקרו ויסודו נמצא בתורת ר' מאיר, המבאר (באופן ראשון מסוגו) את עניין אחדות ה' במשמעותה הרחבה, כלומר שאין שום מציאות בעולם מלבד אלוקות.

גם המשפט הידוע 'כשם שיש לו כח בבלתי בעל גבול כך יש לו כח בבעל גבול' מקורו בספר עבודת הקודש.

בספריית ליובאוויטש מצוי עותק מאחד מדפוסיו הראשונים של הספר 'דרך אמונה'. בצדה הפנימי של הכריכה נמצאו (בשנים האחרונות) הערות והגהות שרשם אדמו"ר הרש"ב על הספר בכתב יד קודשו .

ביום שני, ב' כסלו תשמ"ח, כאשר חזרו ל-770 הספרים שנגנבו מספריית ליובאוויטש - לאחר הניצחון במשפט הספרים, שהה הרבי באוהל הקדוש. עוד קודם צאתו ביקש הרבי ממזכירו הרב יהודה קרינסקי, שאם יגיעו הספרים בעודו שוהה באוהל, ישלחו אליו כמה מהם לאוהל. ואכן, נשלחו לרבי שלושה ספרים, ביניהם היה עותק הספר דרך אמונה הנזכר.

לאחר מכן הורה הרבי בהפתעה להוציא לאור את הספר במהדורה מחודשת בהוצאת קה"ת, עד יום חמישי של אותו שבוע, לפני נסיעתו לאוהל. הרבי הורה לעורכים לחלק את הספר לקטעים, ולהוסיף בו ציונים והערות. הספר נערך על ידי הרבנים אליהו מטוסוב ואלכסנדר זיסקינד פיקרסקי. העורכים עמדו במשימה הבלתי אפשרית, ולפני הנסיעה לאוהל ביום חמישי הגישו את הספר לרבי, שהגיב: "תודה על ההגשה לפני הנסיעה לאוהל".

בהוראת הרבי, נמכר הספר לציבור במחיר דולר אחד.

בהתוועדות בשבת שלאחר מכן, פרשת ויצא, התייחס הרבי בשיחה לתוכנו של הספר 'דרך אמונה' וביאר ענין בקבלה המובא בתחילת הספר. בשיחה התייחס למעלת הספר, בכך שבו מודגש שהיסוד להבנת עניני אלוקות שנתבארו בתורת הקבלה - היא האמונה המוחלטת בה' למעלה מתפיסת שכל האדם; ורק לאחר מכן ניתן לנסות להבין זאת גם בשכל.

באותה הזדמנות הדגיש הרבי, שהדפסת הספר הייתה לא רק על מנת שיקנו אותו, אלא על מנת שילמדו בו.

בט"ו שבט תשמ"ח הודפס הספר מחדש, ותוקנו שיבושים שנפלו בו עקב ההדפסה המהירה בת יום אחד.