הבדלים בין גרסאות בדף "שלוש קליפות הטמאות"
מ (החלפת טקסט – "וידוי" ב־"וידוי") |
(מוזמנים דחוף לערוך ערך מביש זה!) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | '''שלוש קליפות הטמאות''' | + | '''שלוש קליפות הטמאות''' - מושג יסוד בתורת החסידות, כינוי להתגלמות ה[[רוע]] וה[[טומאה]] בעולם. נקרא בשם קליפות, כי דומה לקליפת הפרי אשר מכסה על הפרי אף שהוא בעצמו פסולת חסר חשיבות, כך הטומאה והרע ניכרים בעולם למרות שהם לא אמיתת המציאות כי אם כיסוי על המציאות האלוקית הקדושה. |
| − | + | עבודת האדם ביחס ל'קליפות' הוא התעלמות מוחלטת או שבירתם וביטולם לגמרי, לא ניתן 'לברר' ולזכך את הקליפות מכיון שהינם רעים מצד עצם מציאותם, רק בזמן ה[[גאולה]], הקליפות ישתנו ויהפכו לקדושה, כמו כן אדם שהגיע לדרגת [[צדיק]] יש בכחו להעלות את הקליפות לעולם הקדושה. | |
| + | |||
| + | שמות וכינויים נוספים לשלוש קליפות הטמאות: '''סטרא אחרא''', '''החיצונים'''. | ||
| − | == | + | ==שורש התהוותם== |
| + | |||
| + | ==מהותם== | ||
שלוש הקליפות מתוארות ב[[מרכבה]] שראה [[יחזקאל]], שם נאמר "רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב"<ref>יחזקאל א, ד.</ref>. מבואר כי "רוח סערה" "ענן גדול" ו"אש מתלקחת", הם שלוש קליפות הטמאות לגמרי, והם יונקות את חיותם מ[[קליפת נוגה]] שהיא [[ממוצע|ממוצעת]] בין הקדושה לטומאה. | שלוש הקליפות מתוארות ב[[מרכבה]] שראה [[יחזקאל]], שם נאמר "רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב"<ref>יחזקאל א, ד.</ref>. מבואר כי "רוח סערה" "ענן גדול" ו"אש מתלקחת", הם שלוש קליפות הטמאות לגמרי, והם יונקות את חיותם מ[[קליפת נוגה]] שהיא [[ממוצע|ממוצעת]] בין הקדושה לטומאה. | ||
הדברים בעולם הזה שנמשכים מג' קליפות הם:<ref>[[תניא]] סוף פרק ו'.</ref> נפשות אומות העולם (מלבד [[חסידי אומות העולם]]<ref>ר' [[הלל מפריטש]] בשם [[אדמו"ר הזקן]].</ref>) וכן החיות שממנה קיים גופו של הגוי (שהיא חיות נפרדת שהרי גם לאחרי שמת ממשיך גופו להתקיים), חיותם של בעלי-חיים הטמאים ואסורים באכילה וכן הכוח המקיים גופם של אותם בעלי חיים, הכוח המקיים את כל ה[[צומח]] האסור באכילה וכן החיות שמצמיח את אותם הצמחים, הכוח לעשיית עבירה במעשה, דיבור או [[מחשבה]] ותנועת הנפש הרעה שבעשיית העבירה (הרצון בעבירה<ref>[[דרך מצוותיך]] מצוות [[וידוי]] ותשובה.</ref>). | הדברים בעולם הזה שנמשכים מג' קליפות הם:<ref>[[תניא]] סוף פרק ו'.</ref> נפשות אומות העולם (מלבד [[חסידי אומות העולם]]<ref>ר' [[הלל מפריטש]] בשם [[אדמו"ר הזקן]].</ref>) וכן החיות שממנה קיים גופו של הגוי (שהיא חיות נפרדת שהרי גם לאחרי שמת ממשיך גופו להתקיים), חיותם של בעלי-חיים הטמאים ואסורים באכילה וכן הכוח המקיים גופם של אותם בעלי חיים, הכוח המקיים את כל ה[[צומח]] האסור באכילה וכן החיות שמצמיח את אותם הצמחים, הכוח לעשיית עבירה במעשה, דיבור או [[מחשבה]] ותנועת הנפש הרעה שבעשיית העבירה (הרצון בעבירה<ref>[[דרך מצוותיך]] מצוות [[וידוי]] ותשובה.</ref>). | ||
| − | == | + | ==בעבודת האדם== |
בניגוד לקליפת נוגה, ג' קליפות הטמאות שייכות אך ורק לצד של הטומאה, ומה שקשור אליהן לא ניתן להעלותו לקדושה. | בניגוד לקליפת נוגה, ג' קליפות הטמאות שייכות אך ורק לצד של הטומאה, ומה שקשור אליהן לא ניתן להעלותו לקדושה. | ||
| שורה 21: | שורה 25: | ||
==כינוים== | ==כינוים== | ||
בנוסף לשמם "רוח סערה", "ענן גדול", "אש מתלקחת", כמו כן נקראות הקליפות בשם "נחש" "שרף" ו"עקרב". | בנוסף לשמם "רוח סערה", "ענן גדול", "אש מתלקחת", כמו כן נקראות הקליפות בשם "נחש" "שרף" ו"עקרב". | ||
| + | |||
| + | |||
| + | |||
| + | ==בגאולה== | ||
| + | ==ראו גם== | ||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
גרסה מ־20:17, 9 בינואר 2017
שלוש קליפות הטמאות - מושג יסוד בתורת החסידות, כינוי להתגלמות הרוע והטומאה בעולם. נקרא בשם קליפות, כי דומה לקליפת הפרי אשר מכסה על הפרי אף שהוא בעצמו פסולת חסר חשיבות, כך הטומאה והרע ניכרים בעולם למרות שהם לא אמיתת המציאות כי אם כיסוי על המציאות האלוקית הקדושה.
עבודת האדם ביחס ל'קליפות' הוא התעלמות מוחלטת או שבירתם וביטולם לגמרי, לא ניתן 'לברר' ולזכך את הקליפות מכיון שהינם רעים מצד עצם מציאותם, רק בזמן הגאולה, הקליפות ישתנו ויהפכו לקדושה, כמו כן אדם שהגיע לדרגת צדיק יש בכחו להעלות את הקליפות לעולם הקדושה.
שמות וכינויים נוספים לשלוש קליפות הטמאות: סטרא אחרא, החיצונים.
תוכן עניינים
שורש התהוותם
מהותם
שלוש הקליפות מתוארות במרכבה שראה יחזקאל, שם נאמר "רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב"[1]. מבואר כי "רוח סערה" "ענן גדול" ו"אש מתלקחת", הם שלוש קליפות הטמאות לגמרי, והם יונקות את חיותם מקליפת נוגה שהיא ממוצעת בין הקדושה לטומאה.
הדברים בעולם הזה שנמשכים מג' קליפות הם:[2] נפשות אומות העולם (מלבד חסידי אומות העולם[3]) וכן החיות שממנה קיים גופו של הגוי (שהיא חיות נפרדת שהרי גם לאחרי שמת ממשיך גופו להתקיים), חיותם של בעלי-חיים הטמאים ואסורים באכילה וכן הכוח המקיים גופם של אותם בעלי חיים, הכוח המקיים את כל הצומח האסור באכילה וכן החיות שמצמיח את אותם הצמחים, הכוח לעשיית עבירה במעשה, דיבור או מחשבה ותנועת הנפש הרעה שבעשיית העבירה (הרצון בעבירה[4]).
בעבודת האדם
בניגוד לקליפת נוגה, ג' קליפות הטמאות שייכות אך ורק לצד של הטומאה, ומה שקשור אליהן לא ניתן להעלותו לקדושה.
למשל, דבר מאכל שהינו אסור באכילה על פי ההלכה היהודית, גם אם יהודי יברך עליו ויעבוד את ה' בכח האכילה ההיא, עדיין לא יהיה ניתן להוציא את ניצוצות הקדושה משייכותם עד אותה עת לג' קליפות הטמאות, ולהעלות אותן לקדושה (עד שיבא משיח צדקנו).
אולם, על ידי תשובה עילאה הרי גם החיות שמג' הקליפות עולה לקדושה[5], כמו כן כאשר יהודי נמצא במצב שמותר לו לאכול דבר זה, כגון חולה בסכנה או שהאיסור מתבטל בשישים - אזי החיות האלוקית עולה לקדושה אם יעבוד בכח האכילה ההיא את ה'.
תקנתם של ג' הקליפות הטמאות - היא בשבירתם, שעל ידי שיהודי מתגבר על הקליפה ושוברה - הרי ניצוץ האלוקות שבה עולה לקדושה.
בעת תפילת שמונה עשרה בברכת "ולמלשינים" - בין תיבות "תעקר תשבר ותמגר", לתיבת "ותכניע" נהוג לעשות הפסקה, כיון שג' התיבות הראשונות הם כנגד ג' הקליפות הטמאות, שצריכים עקירה לגמרי, מה שאין כן תיבת "ותכניע", שהיא כנגד קליפת נוגה.
כינוים
בנוסף לשמם "רוח סערה", "ענן גדול", "אש מתלקחת", כמו כן נקראות הקליפות בשם "נחש" "שרף" ו"עקרב".
בגאולה
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ יחזקאל א, ד.
- ↑ תניא סוף פרק ו'.
- ↑ ר' הלל מפריטש בשם אדמו"ר הזקן.
- ↑ דרך מצוותיך מצוות וידוי ותשובה.
- ↑ בכל הנ"ל ראה תניא פרקים ז'-ח'.
