הבדלים בין גרסאות בדף "שטות"
מ (החלפת טקסט – "{{הערות שוליים|}}" ב־"{{הערות שוליים}}") |
|||
| (11 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:קול'ע חסידי.jpg|ממוזער|250px|שטות דקדושה]] | [[קובץ:קול'ע חסידי.jpg|ממוזער|250px|שטות דקדושה]] | ||
| − | '''שטות''' הוא | + | '''שטות''' הוא התנהגות, שבה האדם פועל שלא בהגיון ה[[שכל]]. השטות יכולה להיות לשמש את הרע לעשיית עבירות, למרות שאינם כדאיות גם לפי ה[[שכל]]; או גם לצד ה[[קדושה]], לנהוג במעשים ש[[לכתחילה אריבער|למעלה מן השכל]]. |
==המילה== | ==המילה== | ||
| − | '''שטות''' מלשון | + | '''שטות''' מלשון '''סטיה''' כמו שאומר הכתוב{{הערה|ויקרא ה יב}}: {{ציטוטון|כי תשטה אשתו}}, ומפרש [[רש"י]] שסטתה מדרכי ה[[צניעות]]. מכאן, ששטות מלשון סטיה - שסוטה מהדעת וההיגיון{{הערה|שם=א|באתי לגני תש"י}}. |
==שטות דקליפה== | ==שטות דקליפה== | ||
{{ערך מורחב|רוח שטות}} | {{ערך מורחב|רוח שטות}} | ||
| − | נקראת גם | + | נקראת גם 'שטות שלמטה מטעם ודעת' - כי היא שטות שלמטה מכל הסבר שלילי. |
וזהו מה שה[[יצר הרע]] מכניס רעיונות שגם על פי [[שכל]] אנושי, אינם הגיוניים בכלל. | וזהו מה שה[[יצר הרע]] מכניס רעיונות שגם על פי [[שכל]] אנושי, אינם הגיוניים בכלל. | ||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
*זה של[[אדם]] יש נטיה לאהוב יותר [[תענוג]]ים [[גשמיות|גשמיים]] וחומריים, הוא שטות כי האדם הוא בחיר הנבראים, ויש בו חלקים רוחניים כב[[מלאכים]], ולכן היה ראוי לו לעסוק בענינים רוחניים, וזה שאוהב את הגשמיות זוהי מצד השטות שמכניסה לו ה[[נפש הבהמית]]{{הערה|קונטרס ומעין מאמר א}}. | *זה של[[אדם]] יש נטיה לאהוב יותר [[תענוג]]ים [[גשמיות|גשמיים]] וחומריים, הוא שטות כי האדם הוא בחיר הנבראים, ויש בו חלקים רוחניים כב[[מלאכים]], ולכן היה ראוי לו לעסוק בענינים רוחניים, וזה שאוהב את הגשמיות זוהי מצד השטות שמכניסה לו ה[[נפש הבהמית]]{{הערה|קונטרס ומעין מאמר א}}. | ||
| − | ===הגעתה=== | + | ===סיבת הגעתה=== |
השטות מגיעה רק להתפשטות ה[[נשמה]] ולא ל[[עצם הנשמה]]. ולכן כאשר היהודי נעמד למבחן של [[מסירות נפש]] הוא מוסר את נפשו על [[קידוש ה']]. כי אז מתגלה עצם הנשמה, ששם אין השטות מגיעה. | השטות מגיעה רק להתפשטות ה[[נשמה]] ולא ל[[עצם הנשמה]]. ולכן כאשר היהודי נעמד למבחן של [[מסירות נפש]] הוא מוסר את נפשו על [[קידוש ה']]. כי אז מתגלה עצם הנשמה, ששם אין השטות מגיעה. | ||
| − | + | סיבת השטות היא, כי חסר את ה[[דעת]] - המוריד את תובנות שכלו ל[[רגשות|רגשותיו]] ול[[מעשה]] בפועל. ובהיעדר הדעת, גם כשמבין שבעברו עבירה, נעשה נפרד מה', הרי הוא לא מיישם את זה וממשיך בדרכו בעבירת עבירות{{הערה|באתי לגני תשי"ג}}. | |
| − | סיבת השטות היא, כי חסר את ה[[דעת]] - המוריד את תובנות שכלו ל[[רגשות|רגשותיו]] ול[[מעשה]] בפועל. ובהיעדר הדעת, גם כשמבין | ||
==שטות דקדושה== | ==שטות דקדושה== | ||
| − | + | נקראת גם 'שטות שלמעלה מטעם ודעת'. | |
| − | נקראת גם | ||
כדי לתקן את שטות ה[[קליפה]], אין זה בשבירתה, אלא על ידי שמהפכים אותה לשטות של קדושה. | כדי לתקן את שטות ה[[קליפה]], אין זה בשבירתה, אלא על ידי שמהפכים אותה לשטות של קדושה. | ||
| − | כבר ב[[משכן]] הפכו את השטות לקדושה, | + | ===התנהגויות בשטות דקדושה=== |
| + | ====במשכן==== | ||
| + | כבר ב[[משכן]] הפכו את השטות לקדושה, כשבנו אותו מקרשי עצי שיטים. ש'''קרש''' אותיות '''שקר'''{{הערה|באתי לגני יו"ד שבט תשל"ז.}} היינו השקר של ה'שטות' - 'שיטים' דקליפה. וכשניצלו את זה לבניית המשכן, העלו את השטות לקדושה. | ||
| − | {{הערות שוליים | + | ====דוד המלך==== |
| + | כאשר [[ארון הברית]] הוחזר ל[[ירושלים]], עמד [[דוד המלך]] ורקד מולו בכל כוחו. כפי שמתאר זאת הנביא{{הערה|שמואל ב ו יד}}: {{ציטוטון|וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה'}}. | ||
| + | |||
| + | כאשר ראתה את זה אשתו - מיכל, בזתה לו בלבה. וכשחזר נזפה בו על כך ואמרה לו{{הערה|שם שם כ}}: {{ציטוטון|מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים?}} | ||
| + | |||
| + | על כך ענה לה דוד: {{ציטוטון|לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ...וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי ה'}}. | ||
| + | |||
| + | הרבי מסביר{{הערה|שם=ב|[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/14/7/58.htm שיחת ש"פ שמיני תשט"ז]}}, שדוד ענה לה כך: אביך - [[שאול המלך]] נהג בעבודתו על פי טעם ודעת{{הערה|כפי שאומר עליו הפסוק "שאול מרחובות הנהר" שמרמז על ה[[בינה]] - שכל.}}, ניטלה ממנו המלוכה. ובאם אני רוצה שמלכותי תתקיים, גם אני צריך להתנהג כך. | ||
| + | |||
| + | ====רב שמואל בר יצחק==== | ||
| + | ידוע גם על [[רב שמואל בר יצחק]], שנהג [[ריקוד|לרקוד]] לפני [[חתן]] ו[[כלה]] עם [[שלוש]] ענפי [[הדס]], שהיה זה שטות דקדושה בהיותו מחשובי הדור, וחכמי דורו אמרו אז: {{ציטוטון|קא מכסיף לן סבא}} = מבייש אותנו הזקן. | ||
| + | |||
| + | ו[[הסתלקות צדיק|כשמת]], הפסיקה בין מיטתו לכל העם עמוד של [[אש]] - שידוע שישנו רק לאחד או שניים בכל דור, ואז אמר עליו [[רבי זירא]]: {{ציטוטון|אהני ליה שטותיה לסבא}} = הועילה ה'''שטות''' לזקן. (ולדעות אחרות שיטתיה = '''שיטתו'''. או "שוטיתיה" = '''שוט''' ההדס שלו). | ||
| + | |||
| + | {{הערות שוליים}} | ||
| + | [[קטגוריה:מושגים בחסידות]] | ||
גרסה אחרונה מ־23:21, 3 במרץ 2021
שטות הוא התנהגות, שבה האדם פועל שלא בהגיון השכל. השטות יכולה להיות לשמש את הרע לעשיית עבירות, למרות שאינם כדאיות גם לפי השכל; או גם לצד הקדושה, לנהוג במעשים שלמעלה מן השכל.
תוכן עניינים
המילה[עריכה]
שטות מלשון סטיה כמו שאומר הכתוב[1]: "כי תשטה אשתו", ומפרש רש"י שסטתה מדרכי הצניעות. מכאן, ששטות מלשון סטיה - שסוטה מהדעת וההיגיון[2].
שטות דקליפה[עריכה]
| ערך מורחב – רוח שטות |
נקראת גם 'שטות שלמטה מטעם ודעת' - כי היא שטות שלמטה מכל הסבר שלילי.
וזהו מה שהיצר הרע מכניס רעיונות שגם על פי שכל אנושי, אינם הגיוניים בכלל.
השלכותיה[עריכה]
- כאשר האדם עובר עבירה, זהו בגלל הרוח שטות, שאומר לו שגם כאשר עובר עבירה "קלה" - עדיין נשאר יהודי ולא מתנתק מה'. וזוהי שטות כי באמת בכל עבירה יהודי מתנתק מה'.
- זה שלאדם יש נטיה לאהוב יותר תענוגים גשמיים וחומריים, הוא שטות כי האדם הוא בחיר הנבראים, ויש בו חלקים רוחניים כבמלאכים, ולכן היה ראוי לו לעסוק בענינים רוחניים, וזה שאוהב את הגשמיות זוהי מצד השטות שמכניסה לו הנפש הבהמית[3].
סיבת הגעתה[עריכה]
השטות מגיעה רק להתפשטות הנשמה ולא לעצם הנשמה. ולכן כאשר היהודי נעמד למבחן של מסירות נפש הוא מוסר את נפשו על קידוש ה'. כי אז מתגלה עצם הנשמה, ששם אין השטות מגיעה.
סיבת השטות היא, כי חסר את הדעת - המוריד את תובנות שכלו לרגשותיו ולמעשה בפועל. ובהיעדר הדעת, גם כשמבין שבעברו עבירה, נעשה נפרד מה', הרי הוא לא מיישם את זה וממשיך בדרכו בעבירת עבירות[4].
שטות דקדושה[עריכה]
נקראת גם 'שטות שלמעלה מטעם ודעת'.
כדי לתקן את שטות הקליפה, אין זה בשבירתה, אלא על ידי שמהפכים אותה לשטות של קדושה.
התנהגויות בשטות דקדושה[עריכה]
במשכן[עריכה]
כבר במשכן הפכו את השטות לקדושה, כשבנו אותו מקרשי עצי שיטים. שקרש אותיות שקר[5] היינו השקר של ה'שטות' - 'שיטים' דקליפה. וכשניצלו את זה לבניית המשכן, העלו את השטות לקדושה.
דוד המלך[עריכה]
כאשר ארון הברית הוחזר לירושלים, עמד דוד המלך ורקד מולו בכל כוחו. כפי שמתאר זאת הנביא[6]: "וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה'".
כאשר ראתה את זה אשתו - מיכל, בזתה לו בלבה. וכשחזר נזפה בו על כך ואמרה לו[7]: "מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים?"
על כך ענה לה דוד: "לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ...וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי ה'".
הרבי מסביר[8], שדוד ענה לה כך: אביך - שאול המלך נהג בעבודתו על פי טעם ודעת[9], ניטלה ממנו המלוכה. ובאם אני רוצה שמלכותי תתקיים, גם אני צריך להתנהג כך.
רב שמואל בר יצחק[עריכה]
ידוע גם על רב שמואל בר יצחק, שנהג לרקוד לפני חתן וכלה עם שלוש ענפי הדס, שהיה זה שטות דקדושה בהיותו מחשובי הדור, וחכמי דורו אמרו אז: "קא מכסיף לן סבא" = מבייש אותנו הזקן.
וכשמת, הפסיקה בין מיטתו לכל העם עמוד של אש - שידוע שישנו רק לאחד או שניים בכל דור, ואז אמר עליו רבי זירא: "אהני ליה שטותיה לסבא" = הועילה השטות לזקן. (ולדעות אחרות שיטתיה = שיטתו. או "שוטיתיה" = שוט ההדס שלו).
