הבדלים בין גרסאות בדף "כיפה"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (שוחזר מעריכות של שף ויתיב (שיחה) לעריכה האחרונה של כתית למאור)
(←‏כיתוב: ניסוח, הגהה)
 
(41 גרסאות ביניים של 20 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:יחי כיפה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כיפת יחי]]
+
[[קובץ:כיפה.jpeg|ממוזער|כיפה]]
 
ה'''כיפה''' ("יארמולקע" ב[[אידיש]]) היא לבוש אשר [[יהודים]] חובשים על ראשם כסימן על "[[יראת שמים]]".
 
ה'''כיפה''' ("יארמולקע" ב[[אידיש]]) היא לבוש אשר [[יהודים]] חובשים על ראשם כסימן על "[[יראת שמים]]".
  
==מקור המנהג==
+
==טעמי המנהג==
מבחינת ההלכה ישנן שתי רמות חיוב לחבישת הכיפה:
+
הסיבה הראשונה היא חובת כיסוי הראש כ'כבוד שמים'. דהיינו, כאשר אדם נכנס ל[[בית הכנסת]] או כאשר הוא מזכיר את שם ה' בברכה או כיו"ב{{הערה|[[מסכת סופרים]] יד, טו. הובא להלכה על ידי [[רבנו ירוחם]], וכן נפסק ב[[שולחן ערוך]] אורח חיים סימן צא, ג.}}{{הערה|וכסיפור שאירע בתקופת האמוראים, שהיה ילד שמכשף אמר להוריו שבנם יהיה רשע, הוריו הלכו לרב וספרו לו את מה שקרה, הרב אמר לילד שישים כיפה על הראש. ההורים שמו לו כיפה וכל פעם שהוריד אותה הוא היה משתולל וברגע ששם הוא התנהג כמו חסיד.}}.  
#בעת כניסה לבית כנסת או בעת אזכרת [[שם השם|שם שמיים]] (כגון באמירת [[ברכה]]), בהם חבישת הכיפה היא חיוב [[דרבנן]] קדום המוזכר לראשונה ב[[מסכת סופרים]]{{הערה|יד, טו}} ונפסק להלכה על ידי [[רבנו ירוחם]], ולאחר מכן גם ב[[שולחן ערוך]]{{הערה|או"ח, צא, ג}}.
+
 
#חבישת הכיפה במהלך היום כולו, כ[[חסיד (הלכה)|מנהג חסידות]] המעורר ל[[יראת שמים]], ובמשך הזמן התפשט המנהג בכל הקהל, עד שנקבע בהלכה כאיסור ללכת 4 אמות ללא כיסוי ראש{{הערה|אורח חיים ב,ו}}.
+
הסיבה השנייה היא מצד [[יראת שמים]] - שכיסוי הראש מזכיר על הנמצא למעלה ממנו. עניין זה התחיל כ'מידת חסידות', אך לאחר מכן הוא התפשט, עד שנקבע שאסור ללכת בגילוי ראש ד' אמות{{הערה|אורח חיים סימן ב, ו}}.
#עפ"י אדה"ז יש עניין של צניעות!
+
 
 
===הופעת המנהג במקורות===
 
===הופעת המנהג במקורות===
כיסוי הראש היה פריט לבוש נפוץ בעבר. ה[[כהנים]] היו מצוּוים לעבוד ב[[בית המקדש]] כשמגבעת לראשם. ככלל, לא הייתה חובה לכיסוי הראש. כך למשל בעת הטלת גורלות בבית המקדש היה נהוג להסיר את מצנפתו של מי שמתחילים בו את מניין הגורל. בשלהי [[תקופת בית שני]] ובתקופת ה[[משנה]], היו ה[[מטפחת|סוּדָר]], הכובע או ה[[טלית]] פריטי לבוש מצוי והם מוזכרים כחלק משמונה עשר פריטי הלבוש ב[[ברייתא]] ב[[מסכת שבת]].
+
כיסוי הראש היה פריט לבוש נפוץ בעבר. ה[[כהנים]] היו מצוּוים לעבוד ב[[בית המקדש]] כשמגבעת לראשם. ככלל, לא הייתה חובה לכיסוי הראש. כך למשל בעת הטלת גורלות בבית המקדש היה נהוג להסיר את מצנפתו של מי שמתחילים בו את מניין הגורל. בשלהי תקופת בית שני ובתקופת ה[[משנה]], היו הסוּדָר, הכובע או ה[[טלית]] פריטי לבוש מצוי והם מוזכרים כחלק משמונה עשר פריטי הלבוש ב[[ברייתא]] ב[[מסכת שבת]].
  
 
מקורות ראשונים המייחסים משמעות דתית לכיסוי הראש במהלך היומיום מובאים ב[[תלמוד בבלי]] ב[[מסכת שבת]]. תחילה מוזכר שעל [[דיין|דיינים]] לשבת בכיסוי הראש, וכן ישנה [[ברייתא]] האומרת שעל המבקר את החולה להתעטף (בראשו), כשבשניהם מבאר [[רש"י]] שהסיבה היא מפני מורא ה[[שכינה]]. המקור המפורסם יותר הוא לגבי ה[[אמורא]] [[רב נחמן בר יצחק]], שלפי המסופר שם (דף קנו ב), בילדותו ניבאו עליו ה"כלדאים" (חוזים בכוכבים) שיגדל כ[[גנב]], בעקבות זאת ציוותה עליו אמו שיכסה תדיר את ראשו ליראת שמים ושיבקש רחמים שלא יגדל כגנב. ואכן, מסופר כי כשאירע לו מקרה שנשמט סודרו מראשו הוא מיד התאווה לגנוב.
 
מקורות ראשונים המייחסים משמעות דתית לכיסוי הראש במהלך היומיום מובאים ב[[תלמוד בבלי]] ב[[מסכת שבת]]. תחילה מוזכר שעל [[דיין|דיינים]] לשבת בכיסוי הראש, וכן ישנה [[ברייתא]] האומרת שעל המבקר את החולה להתעטף (בראשו), כשבשניהם מבאר [[רש"י]] שהסיבה היא מפני מורא ה[[שכינה]]. המקור המפורסם יותר הוא לגבי ה[[אמורא]] [[רב נחמן בר יצחק]], שלפי המסופר שם (דף קנו ב), בילדותו ניבאו עליו ה"כלדאים" (חוזים בכוכבים) שיגדל כ[[גנב]], בעקבות זאת ציוותה עליו אמו שיכסה תדיר את ראשו ליראת שמים ושיבקש רחמים שלא יגדל כגנב. ואכן, מסופר כי כשאירע לו מקרה שנשמט סודרו מראשו הוא מיד התאווה לגנוב.
  
מקור נוסף מובא אף הוא באותה המסכת: {{ציטוטון|אמר [[רב הונא בריה דרב יהושע]]: תיתי לי דלא סגינא (תבוא לי טובה על שלא הלכתי) ארבע אמות בגילוי הראש.|[[s:שבת קיח ב|מסכת שבת קיח, ב]]}} אמרה זו מופיעה במקום אחר בליווי הנימוק: {{ציטוטון|רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי (הלך) ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי.|[[s:קידושין לא א|דף לא א]]}} אמרות אלו מובאות כמקור ל[[פסיקת הלכה|פסיקתו]] של ר' [[יוסף קארו]]: {{ציטוטון|ולא ילך ארבע אמות בגילוי הראש|[[שולחן ערוך]], אורח חיים ב,ו}}; אולם ברור שהתופעה חלחלה בצורה כזו או אחרת בקרב העם מאות שנים רבות קודם לכן.
+
מקור נוסף מובא אף הוא באותה המסכת: {{ציטוטון|אמר [[רב הונא בריה דרב יהושע]]: תיתי לי דלא סגינא (תבוא לי טובה על שלא הלכתי) ארבע אמות בגילוי הראש.|שבת קיח, ב}} אמרה זו מופיעה במקום אחר בליווי הנימוק: {{ציטוטון|רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי (הלך) ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי.|קידושין לא א}} אמרות אלו מובאות כמקור ל[[הלכה|פסיקתו]] של ר' [[יוסף קארו]]: {{ציטוטון|ולא ילך ארבע אמות בגילוי הראש|[[שולחן ערוך]], אורח חיים ב, ו}};
  
 
===פסיקת ההלכה===
 
===פסיקת ההלכה===
מפסיקת הפוסקים הראשונים ניתן להסיק כי חבישת כיפה לא הייתה רווחת באותה עת מחוץ לבית הכנסת. נהוג להניח כי חבישת כיפה כמעשה של יום יום, במהלך כל היום אצל [[אשכנזים]] החלה רק אחרי פרסומו של [[שולחן ערוך]] אצל הקראים למשל לא נהוג ללכת עם כיפה מחוץ לבית הכנסת.
+
מעיקר הדין חבישת כיפה היא ממידת חסידות, קובע אדמו"ר הזקן - לגבי חבישת כיפה בזמן חז- וזה לשונו "ומדת חסידות שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש גם בימיהם שרוב העם היו רגילים לילך לפעמים הרבה בגילוי הראש מפני החום בימים ההם".
 
 
ה[[מהרש]], שחי ופעל בזמנו של [[הבית יוסף]], סבור כי אין כל בסיס הלכתי לחבישת כיסוי ראש לגבר; בתשובה לשאלה על המנהג לכסות את הראש בשעת עשיית דבר קדושה, ענה מהרש"ל: {{ציטוטון|אין אני יודע איסור לברך בלא כיסוי}}. הוא סבור כי רב הונא פעל מתוך [[מידת חסידות]], שאינה מחייבת את כלל הציבור. הוא אף מצר על מנהגי הציבור בימיו שמחמירים בזוטות ומקילים בחמורות: {{ציטוטון|משמע דווקא בקומה זקופה הוא איסור, אבל בגילוי הראש אין בו איסור, אלא שרב הונא החמיר על עצמו מכוח מידת חסידות; ועכשיו הוא להפך - בקומה זקופה אינם נזהרים, ואדרבה הגאים והעשירים הולכים נטויי גרון, ובגילוי הראש נזהרים לא מחמת חסידות, אלא סוברים דת יהודית הוא.|שו"ת מהרש"ל סימן עב}} מסקנתו היא, שרק כאשר אדם עוסק בדבר קדושה (כמו תפילה), עליו לכסות ראשו (ואף זאת ממידת חסידות), אך אין חובה לכסות הראש במצבים אחרים.
 
  
הגאון מווילנה, [[הגר"א]], פסק כי כיסוי ראש הוא רק ממידת הקדושים העוסקים בעבודת ה'{{הערה|1=באור הגר"א לשלחן ערוך, אורח חיים, סימן ח, ב.}}. דברים דומים קובע אדמו"ר הזקן - לגבי חבישת כיפה בימים ההם - וזה לשונו "ומדת חסידות שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש גם בימיהם שרוב העם היו רגילים לילך לפעמים הרבה בגילוי הראש מפני החום בימים ההם".
+
אך לעומת זאת קובע [[אדמו"ר הזקן]] כי בימינו יהודי שמתהלך ללא כיפה לראשו עובר על האיסור של {{ציטוטון|1=בחוקותיהם לא תלכו}}, מכיוון שכיום דרך היהודים לחבוש כיפה לראשם ואילו הגויים הולכים בגילוי הראש. בנוסף קובע אדמו"ר הזקן שמכיוון שכיום המנהג הוא ללכת עם כיפה, נחשב המקום המכוסה בכיפה כחלק מהמקומות המכוסים שאסור לגלות אותם (גם אצל גברים) מפני [[צניעות]]{{הערה|[[שולחן ערוך אדה"ז]] סימן ב (מהדורא תנינא) סעיף ו: ועכשיו בזמן הזה שכולם דרכם לכסות ראשם לעולם אסור לילך או אפילו לישב בגילוי הראש משום צניעות שהרי זה כמגלה בשרו המכוסה וגם הקטנים נכון לכסות ראשם, וכ"ש במדינות אלו שהנכרים נהגו לגלות ראשם וישראלים קדושים נזהרים בזה משום צניעות א"כ ההולך או אפילו היושב בגילוי הראש כמו הנכרי הרי זה עובר בלאו דובחוקותיהם לא תלכו}}.  
 
 
אך לעומת זאת קובע [[אדמו"ר הזקן]] כי בימינו יהודי שמתהלך ללא כיפה לראשו עובר על האיסור של {{ציטוטון|1=בחוקותיהם לא תלכו}}, מכיוון שכיום דרך היהודים לחבוש כיפה לראשם ואילו הגויים הולכים בגילוי הראש. בנוסף קובע אדמו"ר הזקן שמכיוון שכיום המנהג הוא ללכת עם כיפה, נחשב המקום המכוסה בכיפה כחלק מהמקומות המכוסים שאסור לגלות אותם (גם אצל גברים) מפני [[צניעות (יהדות)|צניעות]]{{הערה|[[שולחן ערוך הרב]] סימן ב (מהדורא תנינא) סעיף ו: ועכשיו בזמן הזה שכולם דרכם לכסות ראשם לעולם אסור לילך או אפילו לישב בגילוי הראש משום צניעות שהרי זה כמגלה בשרו המכוסה וגם הקטנים נכון לכסות ראשם, וכ"ש במדינות אלו שהנכרים נהגו לגלות ראשם וישראלים קדושים נזהרים בזה משום צניעות א"כ ההולך או אפילו היושב בגילוי הראש כמו הנכרי הרי זה עובר בלאו דובחוקותיהם לא תלכו}}.  
 
  
 
עם זאת, קובע אדמו"ר הזקן כי יש חילוק בין חבישת כיפה בזמן התפילה לחבישת כיפה במשך היום. משום ש"אם משים ידו על ראשו לכסותו די בכך להיכר" - כלומר שאינו הולך בחוקות הגוי "רק שלא יזכיר שם שמים"{{הערה|כמו שיתבאר בסימן צ"א - לשון אדה"ז שם}}.
 
עם זאת, קובע אדמו"ר הזקן כי יש חילוק בין חבישת כיפה בזמן התפילה לחבישת כיפה במשך היום. משום ש"אם משים ידו על ראשו לכסותו די בכך להיכר" - כלומר שאינו הולך בחוקות הגוי "רק שלא יזכיר שם שמים"{{הערה|כמו שיתבאר בסימן צ"א - לשון אדה"ז שם}}.
שורה 28: שורה 24:
 
ישנה דעה של רבי [[שלמה קלוגר]] (ה"חכמת שלמה") שלפיה על הכיפה להיות בגודל שיכסה את רוב הראש{{הערה|וכך מנהג חב"ד}}; אך מרבית הפוסקים חלקו עליו וסברו שדי שחלק מהראש יכוסה, ומכל מקום רבים כתבו שצריך שהכיפה תראה מכל צדדי הראש, כך מכל צד שיסתכלו על האדם יראה שחובש כיפה.
 
ישנה דעה של רבי [[שלמה קלוגר]] (ה"חכמת שלמה") שלפיה על הכיפה להיות בגודל שיכסה את רוב הראש{{הערה|וכך מנהג חב"ד}}; אך מרבית הפוסקים חלקו עליו וסברו שדי שחלק מהראש יכוסה, ומכל מקום רבים כתבו שצריך שהכיפה תראה מכל צדדי הראש, כך מכל צד שיסתכלו על האדם יראה שחובש כיפה.
  
==כיפת יחי==
+
ע"פ ההלכה צריכה הכיפה לכסות את נקודת מרכז צמיחת השערות שבראש. {{הערה|שו"ת מגדל צופים}}
[[קובץ:זאל צפת.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תמימים עם כיפת יחי ב[[זאל]] של [[ישיבת חח"ל צפת]]]]
+
חסידים מהדרים לחבוש לראשם כיפה גדולה{{הערה|המקור ההלכתי לכך התבאר בהרחבה בשו"ת מגדל צופים של הרב [[גדליהו אקסלרוד]].}}.
בעקבות הוראת הרבי לפרסם את ביאת ה[[משיח]] והעיסוק הגובר והולך בנושא [[משיח]], הדבר הביא בין היתר לפרסום בשורת הגאולה על ידי כיתוב על כיפות. החל מהקמת [[צבאות השם]] (בתחילת שנות הממי"ם) החלו ילדים רבים לחבוש לראשם כיפה בה כתובה סיסמת הארגון '[[אנו רוצים משיח עכשיו]]' ובהמשך ([[תשנ"ג]] והלאה) 'יחי המלך המשיח' וכדו'. אט אט צבר הדבר תאוצה ומספר חסידי חב"ד{{הערה|אחד מהראשונים שחבש כיפה זו היה הרב [[חיים שאול ברוק (קראון הייטס)|חיים שאול ברוק]] מנהל [[ועד הנחות בלה"ק]], וב[[ארץ הקודש]] הראשון שחבש לראשו כיפה זו היה הרב יוסף יצחק ליברוב מנהל מכון לוי יצחק בכפר חב"ד. התופעה החלה לצבור תאוצה על ידי מרת שפרינגר מ[[נהריה]] ומרת זלמנוב מ[[מגדל העמק]].}} החלו לחבוש כיפה שרשומה עליה הכרזת הקודש - "יחי אדוננו".
 
  
חבישת הכיפה מבטאת את האמונה בכך שהרבי הוא מלך המשיח ובחייו הנצחיים, והיא גורמת להתענינות הציבור ולהעברת המסר.
+
==כיתוב ==
 +
{{ערך מורחב|1=כיפת יחי}}
 +
[[קובץ:כיפה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כיפת יחי]]
 +
בעקבות הוראת הרבי לפרסם את [[ביאת המשיח]] והעיסוק הגובר והולך בנושא [[משיח]], הדבר הביא בין היתר לפרסום בשורת הגאולה על ידי כיתוב על כיפות. החל מהקמת [[צבאות השם]] (בתחילת שנות הממי"ם) החלו ילדים רבים לחבוש לראשם כיפה בה כתובה סיסמת הארגון '[[אנו רוצים משיח עכשיו]]' ובהמשך ([[תשנ"ג]] והלאה) 'יחי המלך המשיח' וכדו'.
  
בהדרגה הצטרפו רבים למהלך זה וכיום אכן ניתן לראות שרבים מחסידי חב"ד חובשים כיפה זאת לראשם.
+
אט אט צבר הדבר תאוצה ומספר חסידי חב"ד{{הערה|אחד מהראשונים שחבש כיפה זו היה הרב [[חיים שאול ברוק (קראון הייטס)|חיים שאול ברוק]] מנהל [[ועד הנחות בלה"ק]], וב[[ארץ הקודש]] הראשון שחבש לראשו כיפה זו היה הרב [[יוסף יצחק ליברוב]] מנהל [[מכון לוי יצחק]] ב[[כפר חב"ד]]. התופעה החלה לצבור תאוצה על ידי מרת שפרינגר מ[[נהריה]] ומרת זלמנוב מ[[מגדל העמק]].}} החלו לחבוש כיפה עליה הכרזת הקודש - "[[יחי אדוננו]]". חבישת הכיפה מבטאת את האמונה בכך שהרבי הוא [[מלך המשיח]], והיא גורמת להתענינות הציבור ולהעברת המסר.
 
אם בתחילת התהליך היו אולי כאילו שהתייחסו בספקנות לתופעה הרי שהיום הופנם בציבור שזוהי תופעה טבעית ועד שציבורים שונים החלו לאמץ את השיטה ולחבוש לראשם כיפה שרשום עליה את המסר שלהם.
 
  
גם בין חסידי חב"ד ישנם שהחלו לחבוש כיפות עם מסר גאולתי, אך עם כיתוב שונה{{הערה|כך לדוגמא האומן [[דניאל זמיר]] חובש לראשו כיפה עם הכיתוב 'עד מתי?!', וילדים רבים חובשים לראשם כיפה עם הכיתוב 'אנו רוצים משיח עכשיו'.}}.
+
בהמשך ציבורים שונים החלו לאמץ את הדרך - לרשום על הכיפה את המסר שלהם.
 +
 
 +
==לקריאה נוספת==
 +
*'''כיפה מן התורה מנין?...''', במדור 'פניני שליחות כהלכה', [[שבועון כפר חב"ד]] 1923 עמוד 91
  
 
==קישורים חיצוניים==
 
==קישורים חיצוניים==
* [http://www.kipa.co.il/dogma דוגמאות לכיפה] מאגר המכיל דוגמאות סריגה לכיפות וכובעים
 
* הרב [[אליעזר מלמד]], [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=1950 הלכות כיפה]
 
* הרב [[שי פירון]], [http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=41736 למה חובשים כיפה?], באתר "כיפה"
 
* {{אורות||מושגים ביהדות- כיפה|120}}
 
* אבישי אלבוים, [https://amhasefer.wordpress.com/2014/12/31/%D7%97%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%AA-%D7%9B%D7%95%D7%91%D7%A2-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99// חבישת כובע יהודי], רשימות "עם הספר" של ספריית הרמב"ם
 
 
* לורן רוזובסקי, [http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/678624 הכיפה: מה ולמה], [[אתר בית חב"ד]]
 
* לורן רוזובסקי, [http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/678624 הכיפה: מה ולמה], [[אתר בית חב"ד]]
 +
*'''[http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3715454#utm_medium=email&utm_source=93_subscription_he&utm_campaign=he&utm_content=content למה חובשים כיפה]''' {{בית חבד}}
 +
*[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/4829365 9 דברים שכל גבר יהודי צריך לדעת על הכיפה] {{בית חבד}}
 +
 +
==ראו גם==
 +
*[[לבוש חסידי]]
  
 
{{הערות שוליים}}
 
{{הערות שוליים}}
 
+
[[קטגוריה:מנהגים]]
[[קטגוריה:תשמישי קדושה]]
+
[[קטגוריה:מצוות]]
[[קטגוריה:לבוש יהודי]]
+
[[קטגוריה:לבושים]]

גרסה אחרונה מ־02:26, 12 בנובמבר 2023

כיפה

הכיפה ("יארמולקע" באידיש) היא לבוש אשר יהודים חובשים על ראשם כסימן על "יראת שמים".

טעמי המנהג[עריכה]

הסיבה הראשונה היא חובת כיסוי הראש כ'כבוד שמים'. דהיינו, כאשר אדם נכנס לבית הכנסת או כאשר הוא מזכיר את שם ה' בברכה או כיו"ב[1][2].

הסיבה השנייה היא מצד יראת שמים - שכיסוי הראש מזכיר על הנמצא למעלה ממנו. עניין זה התחיל כ'מידת חסידות', אך לאחר מכן הוא התפשט, עד שנקבע שאסור ללכת בגילוי ראש ד' אמות[3].

הופעת המנהג במקורות[עריכה]

כיסוי הראש היה פריט לבוש נפוץ בעבר. הכהנים היו מצוּוים לעבוד בבית המקדש כשמגבעת לראשם. ככלל, לא הייתה חובה לכיסוי הראש. כך למשל בעת הטלת גורלות בבית המקדש היה נהוג להסיר את מצנפתו של מי שמתחילים בו את מניין הגורל. בשלהי תקופת בית שני ובתקופת המשנה, היו הסוּדָר, הכובע או הטלית פריטי לבוש מצוי והם מוזכרים כחלק משמונה עשר פריטי הלבוש בברייתא במסכת שבת.

מקורות ראשונים המייחסים משמעות דתית לכיסוי הראש במהלך היומיום מובאים בתלמוד בבלי במסכת שבת. תחילה מוזכר שעל דיינים לשבת בכיסוי הראש, וכן ישנה ברייתא האומרת שעל המבקר את החולה להתעטף (בראשו), כשבשניהם מבאר רש"י שהסיבה היא מפני מורא השכינה. המקור המפורסם יותר הוא לגבי האמורא רב נחמן בר יצחק, שלפי המסופר שם (דף קנו ב), בילדותו ניבאו עליו ה"כלדאים" (חוזים בכוכבים) שיגדל כגנב, בעקבות זאת ציוותה עליו אמו שיכסה תדיר את ראשו ליראת שמים ושיבקש רחמים שלא יגדל כגנב. ואכן, מסופר כי כשאירע לו מקרה שנשמט סודרו מראשו הוא מיד התאווה לגנוב.

מקור נוסף מובא אף הוא באותה המסכת: "אמר רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי דלא סגינא (תבוא לי טובה על שלא הלכתי) ארבע אמות בגילוי הראש." (שבת קיח, ב) אמרה זו מופיעה במקום אחר בליווי הנימוק: "רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי (הלך) ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי." (קידושין לא א) אמרות אלו מובאות כמקור לפסיקתו של ר' יוסף קארו: "ולא ילך ארבע אמות בגילוי הראש" (שולחן ערוך, אורח חיים ב, ו);

פסיקת ההלכה[עריכה]

מעיקר הדין חבישת כיפה היא ממידת חסידות, קובע אדמו"ר הזקן - לגבי חבישת כיפה בזמן חז"ל - וזה לשונו "ומדת חסידות שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש גם בימיהם שרוב העם היו רגילים לילך לפעמים הרבה בגילוי הראש מפני החום בימים ההם".

אך לעומת זאת קובע אדמו"ר הזקן כי בימינו יהודי שמתהלך ללא כיפה לראשו עובר על האיסור של "בחוקותיהם לא תלכו", מכיוון שכיום דרך היהודים לחבוש כיפה לראשם ואילו הגויים הולכים בגילוי הראש. בנוסף קובע אדמו"ר הזקן שמכיוון שכיום המנהג הוא ללכת עם כיפה, נחשב המקום המכוסה בכיפה כחלק מהמקומות המכוסים שאסור לגלות אותם (גם אצל גברים) מפני צניעות[4].

עם זאת, קובע אדמו"ר הזקן כי יש חילוק בין חבישת כיפה בזמן התפילה לחבישת כיפה במשך היום. משום ש"אם משים ידו על ראשו לכסותו די בכך להיכר" - כלומר שאינו הולך בחוקות הגוי "רק שלא יזכיר שם שמים"[5].

גודל וצורת הכיפה[עריכה]

ישנה דעה של רבי שלמה קלוגר (ה"חכמת שלמה") שלפיה על הכיפה להיות בגודל שיכסה את רוב הראש[6]; אך מרבית הפוסקים חלקו עליו וסברו שדי שחלק מהראש יכוסה, ומכל מקום רבים כתבו שצריך שהכיפה תראה מכל צדדי הראש, כך מכל צד שיסתכלו על האדם יראה שחובש כיפה.

ע"פ ההלכה צריכה הכיפה לכסות את נקודת מרכז צמיחת השערות שבראש. [7] חסידים מהדרים לחבוש לראשם כיפה גדולה[8].

כיתוב[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כיפת יחי
כיפת יחי

בעקבות הוראת הרבי לפרסם את ביאת המשיח והעיסוק הגובר והולך בנושא משיח, הדבר הביא בין היתר לפרסום בשורת הגאולה על ידי כיתוב על כיפות. החל מהקמת צבאות השם (בתחילת שנות הממי"ם) החלו ילדים רבים לחבוש לראשם כיפה בה כתובה סיסמת הארגון 'אנו רוצים משיח עכשיו' ובהמשך (תשנ"ג והלאה) 'יחי המלך המשיח' וכדו'.

אט אט צבר הדבר תאוצה ומספר חסידי חב"ד[9] החלו לחבוש כיפה עליה הכרזת הקודש - "יחי אדוננו". חבישת הכיפה מבטאת את האמונה בכך שהרבי הוא מלך המשיח, והיא גורמת להתענינות הציבור ולהעברת המסר.

בהמשך ציבורים שונים החלו לאמץ את הדרך - לרשום על הכיפה את המסר שלהם.

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים

  1. מסכת סופרים יד, טו. הובא להלכה על ידי רבנו ירוחם, וכן נפסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן צא, ג.
  2. וכסיפור שאירע בתקופת האמוראים, שהיה ילד שמכשף אמר להוריו שבנם יהיה רשע, הוריו הלכו לרב וספרו לו את מה שקרה, הרב אמר לילד שישים כיפה על הראש. ההורים שמו לו כיפה וכל פעם שהוריד אותה הוא היה משתולל וברגע ששם הוא התנהג כמו חסיד.
  3. אורח חיים סימן ב, ו
  4. שולחן ערוך אדה"ז סימן ב (מהדורא תנינא) סעיף ו: ועכשיו בזמן הזה שכולם דרכם לכסות ראשם לעולם אסור לילך או אפילו לישב בגילוי הראש משום צניעות שהרי זה כמגלה בשרו המכוסה וגם הקטנים נכון לכסות ראשם, וכ"ש במדינות אלו שהנכרים נהגו לגלות ראשם וישראלים קדושים נזהרים בזה משום צניעות א"כ ההולך או אפילו היושב בגילוי הראש כמו הנכרי הרי זה עובר בלאו דובחוקותיהם לא תלכו
  5. כמו שיתבאר בסימן צ"א - לשון אדה"ז שם
  6. וכך מנהג חב"ד
  7. שו"ת מגדל צופים
  8. המקור ההלכתי לכך התבאר בהרחבה בשו"ת מגדל צופים של הרב גדליהו אקסלרוד.
  9. אחד מהראשונים שחבש כיפה זו היה הרב חיים שאול ברוק מנהל ועד הנחות בלה"ק, ובארץ הקודש הראשון שחבש לראשו כיפה זו היה הרב יוסף יצחק ליברוב מנהל מכון לוי יצחק בכפר חב"ד. התופעה החלה לצבור תאוצה על ידי מרת שפרינגר מנהריה ומרת זלמנוב ממגדל העמק.