ארבע מאות עלמין דכיסופין

ארבע מאה עלמין דכיסופין הוא עולם מעולמות אריך אנפין המוזכר בזוהר הקדוש בקיצור, ומיוסד על הפסוק "ארבע מאות שקל כסף" ומבואר בארוכה בספר עמק המלך. עולם זה הוא לבוש לנשמה על מנת שתוכל לקבל את האור של שערות אריך אנפין, כמשל הרואה בשמש דרך עששית.

עולם זה מוזכר גם בעץ חיים, ועל שמו נקרא אחד מספריו העמוקים של האר"י ז"ל הנקרא בשם "ארבע מאות שקל כסף".

בזוהר הקדוש

מקור עולם הזה הוא בזוהר הקדוש שמפרש בזה את פרשת הארבע מאות שקל כסף ששקל אברהם אבינו.

רַב יוֹסֵף כַּד הֲוָה שָׁמַע פָּרְשָׁתָּא דָא מִמָּארֵיהוֹן דִּמְתִּיבְתָּא, הֲוָה אָמַר, מַאן דְּאִיהוּ עַפְּרָא מַאי קָא (ריקנא) זָכֵי לְהַאי. מַאן יִזְכֶּה וּמַאן יָקוּם הֲדָא הוּא דִכְתִּיב, (תהלים כד) מִי יַעֲלֶה בְּהַר יְיָ וגו':

כאשר ר' יוסף היה שומע את הפרשה הזאת מראשי הישיבה, היה אומר: מי שהוא עפר במה הוא (ריק) זוכה לזה? מי יזכה ומי יעמוד? וזה מה שכתוב מי יעלה בהר ה'.

אָמַר רַבִּי אַבָּא, תָּא חֲזֵי מַאי דִכְתִּיב ויִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְּרוֹן ויִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְּרוֹן אֶתּ הַכֶּסֶף, דָּא הוּא כִּסוּפָּא רַבָּתָּא דְּאִינוּן עָלְמִין וְכִסוּפִּין. אַרְבַּע מֵאוֹתּ שֶׁקֶל כֶּסֶף, אַרְבַּע מֵאוֹתּ עוֹלָמוֹתּ וְהֲנָאוֹתּ וכִסוּפִין. עוֹבֵר לַסוֹחֵר. רַב נַחְמָן אָמַר שֶׁיַּעֲבוֹר כָּל שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם וירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה ואֵין מוֹחֶה בְּיָדָהּ

אמר ר' אבא: בא וראה מה שכתוב וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרון את הכסף, זהו הכיסוף הגדול שהם עולמות וכיסופים. ארבע מאות שקל כסף - ארבע מאות עולמות וכיסופים.

— זוהר ח"א דף קכג, ב בתוספתא

לשון עמק המלך

כשמגיעים שערות אריך על ראש זעיר הם עושים שם בראשו של זעיר ארבע פעולות. הפעולה הראשונה, היא שנקראת פלגותא דשערי, דהיינו שמחלק שערותו של זעיר באמצע הראש פלגא ימין מצד אחד, ופלגא דשמאל מצד אחד, וקו פלגותא דא שקורין שאטיל בלשון אשכנז, שהוא נעשה כמין שביל בין השערות הנזכרים, ונקראת אורח צדיקים, ועליו נאמר, 'ואורח צדיקים כאור נוגה' [משלי ד' י"ח]. ואיתא בספר הזוהר, כי באורח זה יש שם ארבע מאה עלמין דכיסופין, מלשון, 'נכספה וגם כלתה נפשי [זוהר בראשית רמ"ח ב' תהילים פ"ד ג'] לחמדה גנוזה כזאת, ונאמר, 'נכסוף נכספתה לבית אביך' [בראשית ל"א ל']. וסוד ארבע מאה עלמין אלה, הוא, כי באריך יש שם הויה במילוי יודי"ן, ארבע יודי"ן אלו כלולים מעשר, ועשר מעשר הם, 'ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר' [בראשית כ"ג ט"ז]. הוא הצדיק המחזיר לעלות מהיכל אל היכל, כסוחר הזה עם הסחורות שלו, ההולך ממקום אל מקום, כך הצדיק עם המעשים טובים שלו. וכסף הוא לשון כיסופין, ושם הויה דיודי"ן תקן הארבעה אלפים רבוא אותיות שנכנסו אל כל כליה של בינה, אחר כך נעשה אריך אנפין כנודע, שבינה הסדוקה נעשה ממנה אריך, נמצא שהשיגה לכל אחד מספירותיה ארבע מאות רבוא. ואלו הארבעה מאות רבוא הם מאירים בתוך כלי אריך, ואחר כך יוצא האור הנזכר דרך טבורו של אריך, ומאיר בפלגותא דשערי דרישא דזעיר אנפין, דהיינו מן המצח עד הקדקד, דהיינו דרך אמצעיות הראש, ששם מתחלקים השערות, חציים לימין וחציים לשמאל, מפני שהשערות הם דינים ובהארה הזאת הם ממותקים, ועל כן מתחלקים לשנים, כדי שלא יהיו הדינין יחד. ואלו הארבע מאות רבוא אותיות הם ארבע מאה עלמין דכיסופין שאמרנו, הם המאירים בפלגותא דשערי דז"א, ושם יש האורח צדיקים.

— עמק המלך שער ט"ז פכ"ד

ביאור מהות עולם זה

בספרי אדמו"ר הזקן

באגרת הקודש - פרק כ"ט מבאר אדמו"ר הזקן מהותו של עולם זה, לאחר הקדמה בה הוא מבאר את העולם שנקרא שערות דאריך אנפין, מבאר את מהותו של עולם זה שהוא התענוג האלוקי המתגלה לצדיקים ושממנו מתגלה הרצון העליון.

בתחילה מבאר ומקדים אדמו"ר הזקן את הענין של ההתגלות הראשונה בעולמות שנקראת בשם שערות - "מבואר בזהר ומובן לכל משכיל כי להיות שנפש רוח ונשמה שבאדם הן בחינת נבראים ואי אפשר לשום נברא להשיג שום השגה בבורא ויוצר הכל אין סוף ברוך הוא, וגם אחרי אשר האיר ה' מאורו יתברך והאציל בבחינת השתלשלות מדרגות רבות, מדרגה אחר מדרגה בבחינת צמצומים עצומים ולבושים רבים ועצומים הידועים ליודעי חן ונקראים באדרא רבה בשם שערות וכדכתיב בדניאל ושער רישיה כעמר נקא כו'".

לאחר מכן מסביר אדמו"ר הזקן כי אין די בדרגה זו שבסדר ההשתלשלות, משום ש"אף על פי כן לא יכלה הנפש או הרוח ונשמה למסבל האור כי טוב ומתוק האור וכו', כמו שכתוב "לחזות בנועם ה'" - לשון נעימות ועריבות ומתיקות ותענוג עצום לאין קץ, כמו שכתוב אז תתענג על ה' והשביע בצחצחות כו' לשון צחה - צמא כמו שכתוב בזהר, ואין בכחה לקבל הנעימות ועריבות הצחצחות שלא תצא מנרתקה ותתבטל ממציאותה כנר באבוקה, אם לא שמבחינת אור זה עצמו תשתלשל ותמשך ממנו איזו הארה מועטת בדרך השתלשלות מדריגה אחר מדרגה בצמצומים רבים, עד שיברא ממנה לבוש אחד נברא מעין מהות אור זה להלביש הנפש רוח ונשמה, ודרך לבוש זה שהוא מעין אור זה תוכל ליהנות מזיו אור זה ולהשיגו ולא תתבטל ממציאותה וכמשל הרואה בשמש דרך עששית זכה ומאירה וכו' וכמ"ש ויבא משה בתוך הענן ויעל כו' שנתלבש בענן ועלה וראה דרך הענן וכו' כמ"ש בזח"ב דף ר"י ורכ"ט".

לאחר שני הקדמות אלו מבהיר אדמו"ר הזקן את שמו של עולם הזה בקבלה: - "והנה אור זה הגנוז לצדיקים לעתיד לבא הנקרא בשם נועם ה' וצחצחות להתענג על ה' וד' מאות עלמין דכסופין דמתענגי בהון צדיקייא - ארבע מאות שקל כסף", ולאחר מכן הוא מבאר כי מעולם זה נשתלשל עולם הרצון הנקרא כתר שממנו שורש התרי"ג מצוות והז' מצוות דרבנן.

בספרי אדמו"ר הצמח צדק

מסביר אדמו"ר הצמח צדק [אור התורה משפטים ח' ג'ל] שעניין ארבע מאות עולמות אלו הוא המשכה וגילוי של בחינת חסד מכתר לעולמות, וזו לשונו: כי הנה אברהם היינו חסד עליון, כי חפץ חסד הוא, הוא דא עתיקא, לעפרון, לבחינת הקיצו ורננו שוכני עפר ואמרו רז"ל שוכני בעפר לא נאמר אלא שוכני עפר, מי שנעשה שכן לעפור בחייו וכתיב התנערי מעפר. ארבע מאות שקל כסף הם ת' עלמין דכסופין דירתין צדיקייא לעתיד לבוא, והם ב' בחינות שבכתר עתיק יומין ואריך אנפין שהם ב' כפין, ואפשר לומר שזהו שרש גן עדן העליון וגן עדן התחתון כי גן עדן העליון בינה בה גילוי עתיק, וגן עדן התחתון מלכות מקבלת מאריך אנפין. וכל זה נמשך על ידי אם כסף תלוה, כי מלוה ה' חונן דל ומשלם לך עלמין דכסופין.

בספרי אדמו"ר האמצעי

ביאור רחב יותר נמצא בספרי אדמו"ר האמצעי:שני מיני תענוגים יש לנשמה במצב שקודם בואה לגוף בעולם הזה, הקרויות בשם "כסף" ו"זהב", והנרמזות בפסוק "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף".

הבחינה הנקראת כסף, היא מלשון נכסוף נכספת וכמו נכספה וגם כלתה נפשי, והיא התענוג שהנשמות נהנין מזיו השכינה בגן עדן, וכן בתפלת השבת שעליה כתוב בפסוק "אז תתענג על ה'".

הבחינה הנקראת זהב, היא בחינת רשפי אש התענוג, שהוא - להכלל בעצמות, כניצוץ הנמשך ועולה מאליה להכלל בשלהבת, והוא הנקראת שעשועים עצמיים שהוא בחינת גבורות רשפי אש התענוג.

שני בחינות תענוג אלו, הם בחינת תענוג הנעלם, שהיא בדרגה גבוהה יותר מאשר תענוג המורגש שבא בשכל, הבא על ידי לימוד התורה, ונחשב לדרגה נמוכה יותר, מכיון שאי אפשר לידבק במחשבה במהות עצמית יתברך ממש, שהרי לית מחשבה תפיסא ביה. לעומת זאת, בחינת תענוג הנעלם הזה הוא שבא דוקא במורגש, וכמו שכתוב "נכספה וגם כלתה נפשי" ממש, וכשמתיישב בו דוקא זהו בחינת העדן של עולם הבא, שנאמר בו להנחיל אוהבי יש, שהן בחינת ת' עלמין דכסופין המאירים לצדיקים בעולם הבא. בעולם הזה עיקר העבודה הוא בתענוג שבבחינה הראשונה שנעשה על ידי לימוד התורה.