תהלים ג'

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תהלים ג'
מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ.

א: מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ.
ב: ה' מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי.
ג: רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹקִים סֶלָה.
ד: וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי.
ה: קוֹלִי אֶל ה' אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה.
ו: אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה הֱקִיצוֹתִי כִּי ה' יִסְמְכֵנִי.
ז: לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי.
ח: קוּמָה ה' הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹקֵי כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אֹיְבַי לֶחִי שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ.
ט: לַה' הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה.

תהלים ג' הוא המזמור השלישי בתהלים. הפרק מיוחס לדוד, כאשר ברח מאבשלום בנו. דוד, שננטש על ידי נתיניו, נלעג מצד שמעי בן גרא, ונרדף אחר כתרו וחייו על ידי בנו, פונה לה', מודה בתחינותיו ומתוודה על אמונתו בה'.

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מהכניסה לשנת השלישית ביום ההולדת ה-2, ועד ליום ההולדת ה-3.

תוכן[עריכה]

בתהילים אוהל יוסף יצחק מופיע בכותרת המזמור: "כשבא עונש על אדם אל יקוץ בתוכחתו שמא לפי חטאו היה חייב עוד יותר והשם יתברך מתחסד עמו", כלומר, שעל האדם לקבל את ייסוריו באהבה.

ניתן לחלק את הפרק לשלושה חלקים:

  • פסוקים א'-ג' - קריאת דוד לה' על צריו ושונאיו.
  • ד'-ז' - בטחון דוד בה' ושלות נפשו הגדולה.
  • ח'-ט' - בקשה מה' להושיעו.

בספר הזוהר נכתב: "רבי יהודה פתח ואמר מזמור לדוד בברחו וגו', על מקרא זה העירו, אם ברח מאבשלום שרצה להורגו למה אמר שירה, אם משום שבנו שקם עליו ולא זר, עצבותו הייתה צריכה להיות גדולה יותר, כי אדם מתמרמר יותר על רעה מועטת מיד קרוביו, משמתמרמר על רעה מרובה מידי אחרים. אלא אמר מזמור, שמקודם חשב שהקב"ה יענישו על חטאיו בעולם הבא, כיון שראה שרוצה להפרע ממנו בעולם הזה [1] היה שמח ואמר שירה."


חז"ל על המזמור[עריכה]

א' - מזמור לדוד[עריכה]

  • דרש ר"ש בן אבשלום משל לאדם בעל חוב, קודם שפרעו היה עצוב, לאחר שפרעו נהיה שמח, כך דוד כיון שאמר לו הקב"ה הנני מקים עליך רעה מתוך ביתך היה עצוב, אמר שמא עבד או ממזר הוא ואינו מרחם עלי, כיבן שראה שאבשלום התחיל, אמר שירה.[2]
  • א"ר יוחנן משום רשב"י: קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם[3] ממלחמת גוג ומגוג, דאילו גבי מלחמת גוג ומגוג כתוב "למה רגשו גויים" ולא כתיב "ה' מה רבו צרי"[4], ואילו גבי תרבות רעה כן כתיב "ה' מה רבו צרי"[5], ומבואר- שהמאבק של דוד עם אבשלום בנו המכונה "תרבות רעה" מהווה סמל למאבקו של האדם עם יצרו הרע המקומם עליו מתוכו.
  • לדוד מזמור מלמד ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה, מזמור לדוד מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה (כמו במזמור שלנו), ללמדך שאין שכינה שורה מתוך עצלות.[6]
  • אימתי אמר דוד מזמור זה, כשהוא עולה במעלה הר הזיתים עולה ובוכה. אם הוא בוכה למה אמר מזמור, ואם אמר מזמור למה הוא בוכה, אמר דוד יעקב ברח כמו שכתוב "ויברח יעקב שדה ארם", משה ברח כמו שכתוב "ויברח משה", אליהו ברח כמו שכתוב "ויקם ויברח על נפשו", ואני בורח כמותם. פירוש אחר: כיון שראה דוד שביטל הקב"ה עוונותיו התחיל מזמור[7].

פסוק ה'[עריכה]

  • אמר ר' ינאי אף על פי שאמר ה' בשמיים כסאו, עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס, והכניס לתוכו פועלים ועל פתך הפרדס אוצר מלא על כל טוב, אמר המלך לפועלים כל מי שישתכר במלאכת הפרדס יטול שכרו, ומי של ישתכר ישב בתוך הפלטין וידין אותו המלך, הנמשל: המלך זה מלך מלכי המלכים הקב"ה, והפרדס הוא העולם הזה, ונתן הקב"ה בני אדם בתוכו שיהיו משמרים את התורה והתנה עמהם כל מי שישמר את התורה הרי גן עדן לפניו, זה עפעפיו יבחנו בני אדם.[8]

הרבי על המזמור[עריכה]

מהפסוק להוי' הישועה[9] משמע שישועת הקב"ה אינה רק לבני ישראל אלא גם עבורו כביכול. וצריך להבין הרי הקב"ה הוא "בעל הישועות", ולאיזה ישועה הוא צריך?

והביאור בזה על פי המבואר בגמרא[10] "בא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן וכו' ואף כשעתידן להיגאל שכינה עמהן, שנאמר [11] ושב ה' אלוקך אל שבותך, והשיב לא נאמר אל ושב, מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגלויות". כלומר הגלות שבני ישראל נמצאים בא אינה רק עבורם, אלא גם עבור הקב"ה, שכן גם הוא נמצא עמהם בגלות - "כל מקום שגלו שכינה עמהן", ולכן - "אף כשעתידין להיגאל שכינה עמהן".

ולכן כתוב "להוי' הישועה" שהישועה שתבוא בגאולה השלמה, היא גם ישועה עבור הקב"ה.

וממשיך בפסוק "על עמך ברכתך סלה" שהקב"ה מברך את בני ישראל באופן שברכתו שורה בכל מעמד ומצב בו הם נמצאים, אפילו אם הם בבחינת "עמך" - מלשון "עוממות" המורה על עם שנפרד מהמקור שלו. בכל זאת יש "ברכתך" ברכה של ה' השרויה עליהם באופן של "סלה" - בלי גבול מטה ומעלה, כדברי הגמרא[12] "כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק", שהברחה שורה בלי כל הגבלות[13].

המזמור במנהגים[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]


מזמורי ספר תהלים
א'ב'ג'ד'ה'ו'ז'ח'ט'י'י"אי"בי"גי"דט"וט"זי"זי"חי"טכ'כ"אכ"בכ"גכ"דכ"הכ"וכ"זכ"חכ"טל'ל"אל"בל"גל"דל"הל"ול"זל"חל"טמ'מ"אמ"במ"גמ"דמ"המ"ומ"זמ"חמ"טנ'נ"אנ"בנ"גנ"דנ"הנ"ונ"זנ"חנ"טס'ס"אס"בס"גס"דס"הס"וס"זס"חס"טע'ע"אע"בע"גע"דע"הע"וע"זע"חע"טפ'פ"אפ"בפ"גפ"דפ"הפ"ופ"זפ"חפ"טצ'צ"אצ"בצ"גצ"דצ"הצ"וצ"זצ"חצ"טק'ק"אק"בק"גק"דק"הק"וק"זק"חק"טק"יקי"אקי"בקי"גקי"דקט"וקט"זקי"זקי"חקי"טק"כקכ"אקכ"בקכ"גקכ"דקכ"הקכ"וקכ"זקכ"חקכ"טק"לקל"אקל"בקל"גקל"דקל"הקל"וקל"זקל"חקל"טק"מקמ"אקמ"בקמ"גקמ"דקמ"הקמ"וקמ"זקמ"חקמ"טק"נ

הערות שוליים

  1. להענישו כאן ולא בעולם הבא
  2. ברכות ז' ע"ב.
  3. כדוגמת אבשלום.
  4. לשון צרות וקושי.
  5. ברכות ז' ע"ב.
  6. ילקוט שמעוני.
  7. הרד"ק.
  8. ילקוט שמעוני
  9. פרק זה, פסוק ט'.
  10. מסכת מגילה כ"ט א'.
  11. ניצבים ל' ג'.
  12. מסכת עירובין נ"ד, ע"מ א'.
  13. משיחת פרשת אמור ה'תשל"ז.
  14. The Complete Artscroll Siddur page 291
  15. The Complete Artscroll Siddur page 63
  16. The Complete Artscroll Siddur page 619