אדנ"י

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמותיו של הקב"ה
7 שמות שאינם נמחקים
הוי"ה · אדנ"י · א"ל · אלהי"ם · אלו"ה · צבאו"ת · שד"י
מילויים לשם הוי"ה
שם ע"ב · שם ס"ג · שם מ"ה · שם ב"ן
שמות נוספים
אהי"ה · שם מ"ב · שם ע"ב (ע"ב תיבות) · א"ל אדנ"י · א"ל הוי"ה · א"ל שד"י · אגל"א · י"ה
כינויים
אלופו של עולם · הקב"ה · ה' אחד · עצמות ומהות · קדמון · אדון · אדם העליון · לא אדם · מלך מלכי המלכים · אויבערשטער ·שלום

שם אדנ"י הוא אחד מן שבע שמותיו של הקב"ה שאינם נמחקים. כיום איננו מבטאים את שם הוי"ה, ובמקומו מבטאים את שם אדנ"י. מבואר כי שם אדנ"י הוא במידת המלכות, שהקב"ה נקרא בשם זה כאשר מתלבש במלכות דאצילות.

ענינו[עריכה]

שם אדנ"י הוא מלשון "אנת אשתמודע אדון על כולא", שענינו הוא היות הקב"ה מתלבש במדת המלכות להקרא אדון על פני הברואים. ולכן נאמר בתפילה "אתה גיבור לעולם אדנ"י" שענין שם אדנ"י הוא על ידי הגבורה והצמצום, להיות התפרדות לברואים רבים.

שם אדנ"י הוא אחד משבעה שמות שאינם נמחקים, שהם השמות של הכלים של עשר ספירות של עולם האצילות. שם אדנ"י הוא שם של הכלים של מלכות דאצילות שהיא שורש הנבראים בעולמות בי"ע. מלכות דאצילות יורדת להתלבש בכסא בעולם הבריאה, וזהו שאמר ישעיהו: "וארא את אדנ"י יושב על כסא רם ונשא", שראה את שם אדנ"י, מלכות דאצילות בהתלבשותה במרכבה בעולם הבריאה הנקרא בשם כסא.

צירופי שם אדנ"י ושילוביו[עריכה]

שנים עשר הצירופים של שם הוי"ה הם כנגד שנים עשר השעות של היום, שנים עשר הצירופים של שם אדנ"י, הם כנגד שנים עשר שעות הלילה.

יחודא עילאה הוא בחינת שילוב של שם הוי"ה בשם אדנ"י ושם אלהי"ם, ויחודא תתאה הוא בחינת שילוב של שם אדנ"י ושם אלהי"ם בשם הוי"ה

מלכות דחכמה סתימאה[עריכה]

בחינה שניה הנקראת בשם אדנ"י היא מלכות של חכמה סתימאה, וזהו מה שנאמר: "אם עונות תשמור י"ה אדנ"י מי יעמד", ששם זה הוא גבוה יותר מי"ה, אבא ואמא, והוא מלכות דחכמה סתימאה שהוא בחינת מקיף של תיקון הראשון של י"ג תיקוני דיקנא, והיא מקבלת מפאת הראש שהוא מלכות דגלגלתא, ובחינה זו נמשכת דווקא על ידי קבלת עול.

שם זה הוא המקור להתהוות הנבראים, כי הוא יתברך אדון כל הארץ, ובכדי שאכן יהיה אדון - צריך שתברא הארץ וכל אשר בה ותחול עליה אדנותו יתברך.

אין מלך בלא עם[עריכה]

חכמינו זכרונם לברכה אומרים כי "אין מלך בלא עם" - גדולת המלך ואדנותו על עמו, באה לידי ביטוי רק כאשר קיימת מציאות של עם, שעליהם תהיה מלכותו, ורק כאשר העם מתבטל אליו ולרצונותיו. כמו שכתוב "ברוב עם - הדרת מלך": כאשר ישנו עם רב שממליך עליו את המלך, אזי הדרתו וגדולתו גדולים יותר ורבים יותר.

הגדרת המושג "עם" - שהתבטלותו למלך הוא תנאי למלכות, היא בשנים: מחד, הם זרים ונפרדים מהמלך, ולא בנים או קרובים, כי אפילו יהיו לו בנים רבים ביותר, אשר יכבדוהו מאד, אין זה כבוד מלך, אלא כיבוד אב בלבד. רק כאשר גם אנשים זרים, מבטלים בתכלית את ישותם למלך, אפילו עד כדי מסירות נפש, ועושים זאת ברצונם ובחירתם החפשית, הרי זו הוכחה וביטוי לגדולת מלכות המלך. אך מאידך, העם - על-אף היותם זרים למלך, מכל מקום - הם מערכו וסוגו של המלך, דהיינו - בני אדם, שמקבלים מלכותו עליהם ברצון ובבחירה, ולא בהמות וכדומה - שבהם הוא רק רודה ושולט.

מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע, שגם למעלה הנה, על-ידי שאור אין סוף ברוך הוא מצטמצם בספירות בכלל, ובמיוחד בספירת המלכות ושם א-דני, הנה, כאשר ההשפעה על ידי המלכות, פועלת שתעשה מציאות "עם", שהיא התהוות וקיום כל הבריאה, שתהיה כמות שהיא עכשיו - שהנברא חש את עצמו ליש גמור ודבר נפרד - נוסף כביכול, על מציאות הבורא, היינו, שהנברא אינו חש שמציאותו מאוחדת לגמרי בה' יתברך - הרי זהו בחינת "עם".

ויחד עם זאת, ההתהות היא באופן כזה שהאדם מישראל - שהוא מערכו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, להיותו חלק אלוקה ממעל - יביא את הבריאה לידי ביטול היש וביטול במציאות על-ידי התורה, שהוא ביטוי למלכות ה' - אדון כל הארץ, כי אדם מלשון 'אדמה לעליון', שנברא בצלם ודמות של מעלה (כפי שהוא לאחר הצמצום וההתלבשות בספירות), כי חלק הוי' עמו, ולפיכך ה' הוא מלך ישראל וגואלו. ובזה דוקא, על-ידי ביטול הנבראים שבבחינת יש אל הוי', תושלם אדנותו ומלכותו של ה', כי "אין מלך בלא עם".

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות").