כ' במנחם אב

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף כ' באב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< >> חודש מנחם אב

א ב ג ד ה ו ז ח ט י
יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ
כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

תשרי · חשוון · כסלו · טבת · שבט · אדר
ניסן · אייר · סיוון · תמוז · מנחם אב · אלול

כ' באב הוא היום העשרים בחודש מנחם אב.

יום זה היה המיועד למשפחת פחת מואב בן יהודה להביא קרבן עצים לבית המקדש.

אירועים ביהדות[עריכה | עריכת קוד מקור]

ימי חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

אירועים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולדו[עריכה | עריכת קוד מקור]

נפטרו[עריכה | עריכת קוד מקור]

ביאור הרבי בקשר עם מעלת יום זה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בזמן שבית המקדש היה קיים, בתאריך זה חלה הקביעות של צאצאי משפחת פחת מואב משבט יהודה להביא קרבן עצים לבית המקדש. בשונה משאר המשפחות שהביאו עצים כתרומה לבית המקדש, היות ומשפחה זו תרמה את העצים בכל שנה לאחר שכבר החלה תקופת השנה בה תשש כוחה של חמה ולא היה ניתן לכרות עצים נוספים מחשש שהם יהיו מתולעים.

תרומה זו מדגישה את ההתמסרות של בני אותה משפחה עבור כלל ישראל, שהם היו מוכנים לתת את כל העצים שהיו להם עבור קרבנות של אנשים אחרים שאת רובם לא הכירו כלל, למרות שייתכן שזה יבוא על חשבונם כאשר הם עצמם יצטרכו עצים ולא יהיה להם.

בהשגחה פרטית חלה הסתלקותו של רבי לוי יצחק שניאורסון אביו של הרבי בדיוק בתאריך זה, דבר המסמל יותר מכל שגם הוא נקט בקו זה בפעילותו הציבורית, ומסר את עצמו לטובת כלל ישראל גם על חשבון טובתו האישית[1].

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. על פי שיחת כ"ף מנחם אב תשמ"ה ותשכ"ח.


הפתגם היומי - כ' במנחם אב - מלוח היום יום
כשם שמצות תפלין, על דרך משל, יש לה מקום קבוע בראש ובזרוע, ומרגיש כובד התפלה של ראש וההידוק דתפלה של יד כן הוא במצות אהבה ויראה, וכמו שכתב הרמב"ם (יסודי מתורה פרק ב' הלכה א'): "האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבה וליראה אותו שנאמר "ואהבת את ה' אלוקיך" ונאמר "את ה' אלוקיך תירא", הנה שיעור מצות אלו הוא אשר יורגשו בהרגש גופני בבשר הלב ממש, וכמו אדם הפוגש את אוהבו הנאמן, ולא זו בלבד אז אים זאל ווערען גוט פון דעם (= שיהיה לו טוב מזה), שישכח על כל הדברים המעיקים אותו, אלא עוד שיתעורר בו חיות פנימי בתקוה טובה, כי לבו טוב עליו, וכן במדת היראה נופל עליו פחד גדול ומורא, כי בשעה ההיא הוא נזכר על כל עניניו הלא טובים במחשבה דבור ומעשה, ולבו יכאב בכאב מורגש מיראת העונש ביראת שמים ולפעמים הוא ברגש של ירא בושת או גם יראת הרוממות.