משה בייטש

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרב משה בייטש (כ' מנחם אב תרע"ז-ט"ו תשרי תשנ"ט) היה שוחט חסיד חב"ד, בוגר ישיבות תומכי תמימים בפולין, שנמנה על ראשוני המתיישבים בכפר חב"ד.

תולדות חיים[עריכה]

נולד בכ' מנחם אב תרע"ז בעיר קרמנצ'וג לאביו הרב אהרן יואל בייטש שנמנה על חסידי ראדזין. אביו ודודיו עבדו בבית החרושת של חסיד חב"ד הרב צבי הירש גוראריה.

הוריו שהגיעו לקרמנצ'וג בזמן מלחמת העולם הראשונה וברחו מהעיירה בה התגוררו בפולין על מנת להתרחק מקו החזית, חזרו בשנת תר"פ לעיירה סעווריש בה התגוררו קודם המלחמה, והכניסוהו ללמוד אצל המלמד המקומי. כשהגיע לגיל ישיבה, נשלח ללמוד בישיבה בעיר חלם שהייתה בירת המחוז.

בשנת תרצ"א התייתם מאביו, ודודו החליט לשלוח אותו לישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש אך לאחר שהתברר שהישיבה מיועדת לבחורים מבוגרים יותר, הרעיון ירד מהפרק והוא נשלח ללמוד בישיבה בוורשה בראשה עמד הרב שפיגלגאס.

משלא הסתדר בישיבה החדשה, ביקש מדודו לנסות שוב להכניס אותו לישיבת תומכי תמימים, ולאחר שהרב שניאור זלמן גוראריה בחן אותו, התקבל לישיבה ונכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים ורשה.

בחודש תמוז תרצ"ג פגש לראשונה באדמו"ר הריי"צ שהגיע לבקר ולהתוועד עם חסידי חב"ד ותלמידי הישיבה ששהו בעיר.

בשנת תרצ"ו עברה הישיבה בהוראתו של אדמו"ר הריי"צ לאוטבוצק, והוא עבר ללמוד בה יחד עם שאר תלמידי הישיבה, ובתקופת לימודיו באוטבוצק עסק בלימודי הסמיכה לרבנות.

בשנת תרח"צ הגיע לגיל גיוס, והרופא היהודי שסייע לתלמידי הישיבה להשיג פטור מהצבא אמר שלדעתו הדרך היחידה בה יוכל לקבל פטור היא אם יוריד ממשקלו בצורה דרסטית, דבר שהיה עלול לסכן את בריאותו בצורה קיצונית. אדמו"ר הריי"צ לא נכח באותה שעה באזור היות שנסע לעיירת מרפא, ואת התלבטותו בענין הצבא שלח לאדמו"ר הריי"צ יחד עם הדו"ח הכללי של הישיבה. כמענה על כך ביקש אדמו"ר הריי"צ להורות לו להתרחק מהסיגופים והתעניות, ובירך אותו שה' יעזור לו להינצל מהצבא.

בצורה פלאית, למרות שנמצא בלשכת הגיוס כשיר לעבודות הצבא, כאשר הגיע למקום הריכוז של כל המגוייסים בתאריך שנקבע לו, שלחוהו האחראים מהמקום בטענה שאין להם זמן בשבילו.

כשפרצה מלחמת העולם השניה החל להטלטל בדרכים על מנת להתאחד עם משפחתו, ובהמשך הבריח את הגבול לצד הרוסי כהוראת אדמו"ר הריי"צ. בשנת ת"ש נאסר על ידי הרוסים ונשלח למחנה ריכוז בסיביר, שם עסק בכריית פחמים.

לאחר כשנה של עבודה מפרכת, בסוף הקיץ של שנת תש"א שוחרר ממחנה הריכוז, ובחר לנדוד למחוז סברדלובסק שם מצא עבודה בבית חרושת ממנו התקיים עד סיום המלחמה.

במסגרת ההסכם בין רוסיה לפולין בסיום המלחמה, התאפשר לו לחזור כנתין פולני לאדמתה, והוא עשה את דרכו ללודז' שם התאסף קיבוץ גדול של יהודים. בזמן שהותו בלודז', נשא את רעייתו רחל, בת החסיד ר' שלמה זלמן צבי.

בהמשך, הצטרף לחבורה מאנ"ש שנסעה למחנה הפליטים פוקינג שבגרמניה, כשיחד איתו סחב גם את בני משפחת ליפש שהיו קרובי משפחתו, ובעקבותיו התקרבו ונעשו לחסידי חב"ד.

בהיותו במחנה הפליטים, קיבל הוראה מאדמו"ר הריי"צ ללמוד את מלאכת השחיטה. בהמשך, קיבל את אישורו של אדמו"ר הריי"צ לעלות לארץ הקודש, והתיישב בכפר חב"ד שם התפרנס משחיטה.

בשנת תשט"ז היה מצבו הכספי דחוק, אך מרוב ביישנותו לא העיז להתדפק על דלתות נדיבים, והרבי בעצמו באתערותא דלעילא התעניין במצבו אצל עסקני אנ"ש וביקש מהם לסייע לו במידת האפשרתבנית:Vערה.

במשך שנות מגוריו בארץ, פעל להפצת יהדות לצד עיסוקו בשחיטה, ופעמים רבות היה מנצל את נסיעותיו כדי להעניק שיעורי יהדות לתושבי הערים בהם היה מבקר.

נפטר ביום ראשון של חג הסוכות, ט"ו תשרי תשנ"ט.

משפחתו[עריכה]

  • בנו, ר' אהרן יואל בייטש - ניו יורק
  • בנו, ר' יוסף יצחק בייטש - כפר חב"ד
  • בנו, ר' מרדכי בייטש - ירושלים
  • בנו, ר' לוי בייטש - כפר חב"ד
  • בנו, ר' יעקב דב בייטש - ניו יורק
  • בנו, ר' שאול בייטש - כפר חב"ד

לקריאה נוספת[עריכה]

הערות שוליים