הושענות
הושענות הוא מנהג להקיף את בימת בית הכנסת עם ארבעת המינים מידי יום במשך חג הסוכות, במהלך תפילת שחרית, ולומר בהם פיוטים על פי סדר אותיות האל"ף בי"ת.
בבית המקדש
כשהיה בית המקדש קיים, מידי יום בחג הסוכות היו הולכים וכורתים עצי ערבה גבוהים קצת יותר ממזבח החיצון, בעיר מוצא (תחת ירושלים). את הערבות שקטפו, היו זוקפים בצידי המזבח כשראשם מונח על רצפת המזבח.
הכהנים היו תוקעין (בחצוצרות) מריעין (בשופרות) ושוב מריעין. ישראל היו מקיפים את המזבח, ואומרים "אנא ה' הושיעא נא. אנא ה' הצליחה נא". ולדעת רבי יהודה, "אני והו הושיעא נא"[1]. כיום אנו נוהגים כשני הדעות.
ביום האחרון של חג הסוכות הנקרא הושענא רבה היו מקיפים את המזבח שבע פעמים.
ההושענות
את ההושענות אומרים מיד אחר אמירת ההלל לפני הקדיש[2].
לאמירת ההושענות פותחים את ארון הקודש ומוצאים ספר תורה[3] ועומדים איתו על יד בימת הקריאה שבמרכז בית הכנסת[4]. הארון קודש נשאר פתוח במשך אמירת ההושענות.
החזן אומר בקול רם "הושענא למענך... הושענא" והקהל חוזר אחריו ארבע פעמים. לאחר מכן, אומרים בלחש פיוט הכולל משפטים לפי סדר אותיות האל"ף בי"ת, ומוסיפים לפני כל משפט "הושענא". החל מהאות ס או ע בפיוט, אומרים הקהל והחזן בקול רם, ומוסיפים את המילה 'הושענא' בתחילת וסוף המשפט. ואז מקיפים את הבימה.
בהקפה מדייקים לעשות סיבוב מדוייק המסתיים באמירת האות ת[5].
מנהגי הרבי
- נמצא במקומו עד להקפה, ולא אוחז באתרוג. וכשהולך להקיף לוקח, את האתרוג והולך לכיוון הבימה[6].
- מחזיק את ארבעת המינים בשתי ידיו, ולא מחזיק סידור[6].
- לאחר שמסיים, חוזר למקומו ומביט על הציבור עד שיסיימו כולם, וממשיך לאחוז בארבעת המינים (ולפעמים רק בלולב), עד שהספרי תורה יחזרו לארון הקודש[6].
