עבודה זרה

י"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם
א. מציאות ה' ב. אחדותו ג. שלילת הגשמיות ממנו ד. הקדמות ה. היותו היחיד שראוי לעבדו ו. הנבואה ז. נבואת משה ח. תורה מן השמים ט. נצחיות התורה י. השגחה יא. שכר ועונש יב. ביאת המשיח יג. תחיית המתים

עבודה זרה היא מצות לא תעשה, השניה במנין המצוות שבתורה והדיבר השני מעשרת הדברות: "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני". במצות לא תעשה זה, מחוייבים גם הגוים, אם כי בפחות מגבלות מהיהודים.

על אף שעל כל המצוות הדין הוא שאם כפו והכריחו אותו לעבור על עבירה מסוימת יעבור ואל יהרג, וזאת מכיון שהתורה מצווה אותנו "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", שונים הם שלושת העבירות החמורות והם עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, עליהם הדין "יהרג ואל יעבור". המקור לכך הוא הפסוק "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך" ודורשים חז"ל "אפילו נוטל את נפשך", שבשלושה מצוות אלו בהם תלויה עיקר אהבתו של הקדוש ברוך הוא, מחויבים לקיים את ה"ואהבת" אפילו אם זה כרוך ב"בכל נפשך", שנוטל את נפשך.

לא רק במצוות אלו עצמן חומר האיסור הוא עד כדי כך ש"יהרג ואל יעבור", אלא אף בדברים שהינם שייכים לעבודה זרה ואינם גוף ועיקר האיסור, אלא גוררים את האדם לאיסור או שיש בהם שמץ מהאיסור, גם הם ב"יהרג ואל יעבור". הן באיסור עבודה זרה, והן בשני האיסורים האחרים.

השקפתם של עובדי עבודה זרה היתה שהבריאה מנותקת כביכול מה' והוא מדי מרומם ממנה בכדי שיתעסק איתה ולכן האמינו בממוצעים ובבוראים אחרים אמנם יהודי מצווה להאמין בבורא ובהשגחתו שהוא לבדו הבורא והמשגיח על כל פרט ופרט בבריאה בהשגחה פרטית ואין עוד אלוקים (מלשון שליט ומנהיג) מלבדו.

תוכן המצווה

מהותה

עבודה זרה היא האמונה במציאות שאינה האלוקים שיש לה כח ויכולת לנהל ולהשפיע בעולם, כתוצאה מאמונה זו החלו בני אדם לעבוד את הנבראים הללו בעבודות שונים וזו היא "עבודה זרה"

וכך מתואר בספר ה"יד החזקה" להרמב"ם את התחלת ה'עבודה זרה'

..בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדולה..אמרו הואיל והאלוקים ברא כוכבים..להנהיג את העולם..ראויים הם לשבחם ולפארם..ואחר שארכו הימים..והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות..ואומרים לכל העם שזו הצורה מריעה או מיטיבה.. ופשט דבר זה.. לעבוד את הצורות בעבודות משנות זו מזו ולהקריב להם ולהשתחוות להם..

טעותם של אנוש ודורו הייתה שבורא העולם ברא את עולמו בשיתוף עם הממוצעים ונתן להם את כח הבחירה לבחור האם להעביר הלאה את ההשפעה העוברת דרכם אולם בשלב זה עדיין האמינו בבורא העולם. ומזה טעו טעות גדולה יותר בחשבם ש"עזב ה' את הארץ בידי הכוכבים" ואין ה' משגיח ולא משפיע בארץ רק הכוכבים ומזלות (-הנבראים הנעלים) הם המנהיגים ומשפיעים בארץ.

טעם ויסוד שיטתם

טעותם נובעת מהתפיסה שאלוקים מרומם מהנבראים הגשמיים החומריים ומצד מעלתו לא שייך אצלו כלל גדרי הנבראים הגשמיים, ולכן בריאת העולם וההשגחה עליו היא השפלה בשבילו שאינה יכולה להיעשות על ידו (ולכן קבעו שבריאתם הייתה על ידי הנבראים הנעלים שדווקא הם בערך וביכולתם לברוא את הנבראים התחתונים. ), מה שאין כן הנבראים העליונים הרוחניים, מכיוון שהם בערכו יכול לבוראם ולהשגיח עליהם.

שיטתם זו כתובה בפסוק "רם על כל גויים ה'על השמים כבודו" (תהילים קיד) שהם הגויים סוברים ש"רם.. ה'" שהוא - ה' - מרומם מהעולם ולכן רק "על השמים כבודו" כלומר רק זה שהוא בורא ומשגיח על השמים זה כבודו, אבל על הארץ הרי זו השפלה ולא כבוד.

יסוד טעותם היא תפיסתם בבורא שהוא ברא את העולם באופן של עילה ועלול שהבורא עילה לעולם שהעלול הנוצר מהעילה הוא בערכו של העילה (ומבטא את תכונותיו) וכן העילה מתגלית ומתלבשת בעלול וממילא לפי שיטתם ש'הבורא' הוא בגדר עילה לעולם יוצא שהנבראים העליונים (שמים) שהם בערך אליו שייך שיבראו על ידו ויהיו עלולים ממנו מפני שהם בערכו. משאין כן הנבראים הגשמיים שהם לא בערכו (כנ"ל) לא יכלו להתהוות ממנו וכן הוא אינו משגיח עליהם (לשיטתם).

שלילתה

אמנם טועים הם בזה לפי שהקב"ה ברא את העולם באופן של יש מאין כלומר שאפי' הנבראים הכי עליונים הם לא בערכו כלל. בריאתם על ידו הוא כיש שנוצר מאין. לכן התהוות השמים כהתהוות הארץ שניהם אינם בערכו והתהוותם באופן שהוא בריחוק הערך מהם. ולכן: א. לא נוגע מה מתהווה ממנו אם שמים או ארץ (שבכל אופן אינו בערכו) ב. מכיוון שאינו מתלבש בנברא, ממילא אינו משתנה מהתהוותם.

ולכן אין סיבה שבריאת העולמות העליונים והשגחתו בהם תהיה קרובה אליו יותר מהתחתונים בארץ שמכיוון שהוא רחוק משניהם לגמרי הרי התהוות שניהם היא ממנו בלבד והשגחתו שלו עליהם שווה וזה שאומר הפסוק בהמשך "מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ" "מי כה' אלקינו" שאנו בני ישראל יודעים האמת שמכיוון שהוא "מגביהי לשבת" שהוא מרומם באמת אף מצבא השמים עד שגם בריאת השמים היא באין ערוך אליו כבריאת הארץ - "המשפילי לראות בשמים ובארץ"

ומפני שאומות העולם שרש חיותם מאלוקות היא מדרגות כאלו שאין ביכולתם לחוש את רוממותו האמיתית של ה' לכן אין בהם את ההכרה מצד נפשם אולם מחוייבים הם במצווה זו שלא לעבוד א-ל אחר והוא אחד משבע מצוות בני נח ויחוד זה להאמין שה' משגיח על כל בהשגחה פרטית הוא המצווה שצווינו "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני" דהיינו שלא נחשוב ח"ו שעזב ה' את הארץ והעולם מנוהל על ידי אלקים אחרים.

כפירה מוחלטת

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

דרגה נמוכה יותר בעבודה זרה היא אותם אלו הכופרים לגמרי במציאות ה'

בסיפורי התורה

פרעה והמופתים

מבואר בחסידות שטענת פרעה "לא ידעתי את ה'" ולא רצה לשלח את בני ישראל ממצרים. היתה לפי תפיסתו המוטעית שהבורא מרומם מהעולם ממילא לא שייך שיתערב בענייני העולם וזו היתה טענתו "לא ידעתי את ה'" שהוא עזב את העולם בידי הכוכבים והמזלות. אמנם על זה באו המכות האותות והמופתים שהוכיחו לפרעה שהקב"ה מנהיג בין בשמים ובין בארץ וכלשון משה רבינו בשעת עשיית המכות "למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ" שמתוך שינוי טבע העולם יתגלה שהקב"ה הוא המנהיג הבלעדי של העולם גם הארץ למטה.

זו גם הייתה כוונתו של יתרו שאמר "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים" שם 'אלוקים' הוא הכח האלוקי שעניינו להוות את הממוצעים ולאחר הנס של קריעת ים סוף שהמצרים טבעו באותו הכח בו לחמו ביהודים - במים - כלשון יתרו: "כי בדבר אשר זדו עליהם" זה הוכיח שהקב"ה לא רק 'שולט' על הממוצעים אלא שהממוצע עצמו - הכח עצמו גם הוא אין לו מציאות לעצמו וכשרצה ה' הוא בעצמו העניש את המצרים.

חטא העגל

אמנם הערב רב לא רצו בזה ורצו לשכנע גם את בני ישראל בטעותם ולכן כאשר בשש משה מלבוא הטעו את בני ישראל שהמנהיגים בעולם הם המזלות בשמים וזה שהעם המצרי ופרעה הוכו היתה תוצאה של מלחמה בין המזלות עצמם לפי שמזל המצריים הוא טלה והם טענו שמזל שור נלחם בטלה וניצחו ולכן שכנעו את בני ישראל לעשות עגל.

איסורה שקולה כנגד כל המצוות

איסור עבודה זרה שקול כנגד כל המצוות. הרבי מבאר שלושה ענינים שונים שיש באיסור עבודה זרה כנגד כל המצוות:

א) כיון שמצות איסור עבודה זרה קשורה עם האמונה בה' (שהרי "העובד עבודת כוכבים כופר בהקב"ה". שהרי היא היסוד לכל המצות (דבלי האמונה במְצַוֶה המצוות לא יצוייר ענין המצות). ב) נוסף לזה הרי גם מצות עבודה זרה מצד עצמה (בתור מצוה פרטית) שקולה ככל המצות כולן, על דרך שמצינו בעוד מצות (כמו ציצית, שבת כו'). ג) ענין נוסף בע"ז, שבאיסור עבודה זרה ישנו אותו התוכן שיש בביטול כל המצות כולן. כמו שהעובר על כל המצות "פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים", אף מצוה זו "פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים".

אדמו"ר הזקן מסביר מדוע עבודה זרה היא יסוד כל התורה כולה, כידוע מה שנאמר ששני דברות הראשונים - 'אנכי' ו'לא יהיה לך', - הם כללות כל התורה כולה, כי דבור אנכי כולל כל רמ"ח מצות עשה. ולא יהיה לך כולל כל שס"ה מצות לא תעשה, שמסיבה זו שמענו אנכי ולא יהיה לך לבד מפי הגבורה.

מסביר אדמו"ר הזקן שהסיבה לכך היא, משום שמהות עבודה זרה הוא אי הביטול לבורא העולם, ההרגשה וההחשבה העצמית ליש, היפך הביטול הגמור לפני הקדוש ברוך הוא כפי שהוא האמת, וזה הוא יסוד כל התורה כולה.

ומסיבה זו - מסביר אדמו"ר הזקן - נקראת הסטרא אחרא בשם "אלהים אחרים", שהיא עבודה זרה ממש וכפירה באחדותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, כי מאחר שאור וחיות דקדושה הוא בבחינת גלות בתוכה, אינה בטילה כלל לגבי קדושת הקב"ה, ואדרבה מגביה עצמה כנשר לומר אני ואפסי עוד וכמאמר "יאור לי ואני עשיתני".

לכן אמרו רז"ל שגסות הרוח (גאווה) שקולה כעבודה זרה ממש, כי עיקר ושרש עבודה זרה הוא מה שנחשב לדבר בפני עצמו נפרד מקדושתו של מקום, ולא כפירה בה' לגמרי, כדאיתא בגמרא שהסטרא אחרא קוראים להשי"ת "אלהא דאלהיא", אלא שגם הם מחשיבים עצמם ליש ודבר בפני עצמו, ובזה מפרידים את עצמם מקדושתו של מקום ב"ה, מאחר שאין בטלים לו יתברך כי אין קדושה עליונה שורה אלא על מה שבטל לו יתברך. עד כאן הסבר אדמו"ר הזקן.

שלילתה בעבודת האדם

• החשבת העסק כמקור הפרנסה הרי זה בדקות בגדר עבודה זרה והשקעת המחשבה בזה הרי זה כמשתחווה לה שמשפיל ראשו ושכלו להיות שקוע בזה (שהרי עבודה זרה מהותה היא להחשיב הממוצע שהוא מקור ההשפעה).

• להאמין שהכל מאת ה' ואין לשום נברא בעולם יכולת להפריע לו ולהזיק לו ולא לגרום לו שם דבר מעצמו ובבחירתו

• הטעות בעבודה זרה היא החשבתם למציאות ויש שמשפיעים בכח עצמם. בהחשבת כל מציאות איזה שתהיה למציאות יש, הרי זה בדקות עבודה זרה.

המקורות לזה בחז"ל

• "ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה" - ארץ כנען מלשון כניעה וביטול וחץ לארץ הכוונה מקום שאינו בביטול לקב"ה ולכן הרי זה עבודה זרה בדקות.

• "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה" - כי אילו היה מאמין שמאת ה' הייתה זאת לא היה כועס כלל.

הרבי על ביקור האפיפיור

לאחרי אחד מביקור רבנים אצל האפיפיור, דיבר הרבי בכאב על "מאורע מבהיל", שנסעו "נציגים של עם ישראל" אל האפיפיור, כיבדו אותו והתרפסו בפניו שוודאי שגם על דברים אלו יהרג ואל יעבור. הרבי אמר שחייבת להיות מחאה על כך. אמנם היתה בשעתו מחאה, אך לא באופן המתאים.

בתוכן השיחה מדבר גם הרבי שבפרט עם הדברים הנלווים אל זה, נישוק היד ונישוק האצבע, והזכרת תואריו ("אפיפיור"), אלא שהשאלה היא אם זה "אביזרייהו דעבודה זרה" או "עבודה זרה ממש, "או "אבזרייהו" כמה פעמים ככה, ובפרט שעוד מתגאים בזה על ה"טובות" עשו לכלל ישראל בזה - כביכול.

אולימפיאדה

ערך מורחב – התייחסות הרבי למשחקים אולימפיים

תחילתם של המשחקים האולימפיים היא אי שם לפני יותר מ-‏2,700 שנים. המשחקים האולימפיים לא היוו אירוע ספורטיבי שעמד בפני עצמו, אלא היו חלק מטקס של עבודה זרה לכבודו של אליל יווני.

בשנת תשל"ב נערכו המשחקים האולימפיים במינכן, גרמניה. הרבי התייחס לכך בהתוועדות שבת פרשת וישב, שבת חנוכה, תשל"ג, וקבע כי מדובר בעניין של עבודה זרה.

בשנת תשל"ו כאשר המשחקים האולימפיים התקיימו במונטריאל שבקנדה, חסידי חב"ד שעל אתר לא הלכו לשם לערוך 'מבצעים' ולא קיימו שום פעילות יהודית במקום.

שמונה שנים אחר-כך, בשנת תשד"מ, התקיימו המשחקים בלוס-אנג'לס. עסקני חב"ד הציעו לפתוח במקום מסעדה כשרה ובכך להגיע לאלפי המשתתפים היהודיים ולדבר איתם אודות מבצעי הקודש. הייתה גם תוכנית לפרסם מודעות רחוב אודות המבצעים. הם היו בטוחים שפעילות כזאת תזכה אותם בפירסום גדול, ותהווה קידוש שם שמים, שמפיצים יהדות בתוך "המונה של רומי". והתקבלה הוראה ברורה ומפורשת מהרבי, עם לשונות חריפים ביותר, שלא להשתתף בשום פנים ואופן.

ראו גם

• אחדות ה'
• השגחה פרטית
• שיתוף
• ישות
• אומות העולם

מקורות לעיון

• מאמר דיבור המתחיל מים רבים תשי"ז
• תורת שמואל ספר המאמרים תר"ם חלק א מאמר דיבור המתחיל "להבין ענין ראש חודש"

קישורים חיצונים

• שיחות קודש עמ' 53 (עמ' 64)
• טומאת עבודה זרה. לקוטי שיחות חלק ל' עמ' 155.
• ספר המאמרים תרס"ג - דיבור המתחיל ומעתה צ"ל אתר היברו בוקס