ערב רב

ערב רב (תערובת מרובה) הוא כינוי לקבוצת גרים שהתגיירו בזמן יציאת מצרים ומשה רבינו צירפם לעם ישראל. הם התלוו אל העם ונכנסו לארץ ישראל.

במקרא

בשעת יציאת מצרים מסופר בתורה: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם". מדובר בקבוצה של אנשי מצרים, "הכשרים שבמצרים" שרצו להצטרף לעם ישראל הם התגיירו ומשה רבינו קיבל אותם על דעת עצמו, באמרו "טוב שידבקו גרים בשכינה". חז"ל נחלקו במספרם: לדעת רבי ישמעאל מספרם היה 1,200,000, לדעת רבי עקיבא 2,400,000, ולפי רבי נתן 2,600,000. הם יצאו יחד עם העם ממצרים, עמדו עמם במתן תורה ונכנסו לארץ ישראל.

קבוצה זו היא האחראית לחטא העגל, כיון שהם היו מורגלים בעבודה זרה מהיות במצרים, וכך שיכנעו את עם ישראל, בהצביעם על עגל הזהב: "אֵלֶּה אֱ-לֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". אחרי המעשה אמר הקב"ה למשה בהיותו על הר סיני "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ", כלומר, העם שהוצאת מדעתך ממצרים. במדרש מתואר שהקב"ה אמר למשה: "אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב, אתה שהיית ענו וכשר אמרת לי לעולם מקבלים השבים, ואני הייתי יודע מה הם עתידין לעשות".

במעשה קברות התאוה נאמר: "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה", והכונה היא אל הערב רב ש"נאספו" אל תוך העם.

בקבלה

בקבלה מבואר כי הערב רב היו ניצוצות מקליפת נוגה הבל, ולכן רצה משה רבינו כל כך לקרבם, אך רצון ה' היה שלא לקרבם. ואכן לבסוף עשו הערב רב את העגל כידוע שכל מקום שכתוב במקרא "עם" הכונה לערב רב, כמו כן כל הבעיות של כלל ישראל הם בגלל הערב רב שמקליפת נוגה.

בזוהר הקדוש מבואר כי הערב רב מורים על עירוב טוב ברע, ובימות החול המאכלים נשפעים מבחינת הערב שהם עירוב טוב ורע, ואילו בשבת אין נשפע השפע למאכל משורש זה. הביאור על זוהר זה מובא בארוכה באגרת הקודש - סימן כ"ו, כי הבירור דטוב מרע הנעשה על ידי העיון והפלפול בנגלות התורה בזמן הגלות נועד להפריד את האוכל הרוחני שהוא השפע של אלקות מהפסולת, ולעתיד לבא הערב רב שלא יזכו לטעום מפנימיות התורה - יעסקו תמיד בנגלות התורה בלבד, ורק על ידי כן יוכלו להפריד מנשמתם את הפסולת.

בחסידות

בקבלת התורה נאמר "וירא העם וינועו" הם ערב רב שלא היו רואים את הקולות רק ויעמדו מרחוק. הקולות הם המשכות מאור א"ס ב"ה. דהיינו מה שאור א"ס ב"ה שורה ומתגלה במה שבטל אליו ית'. ובטול זה מפני מה שמתפעל הנפש "מקרב איש ולב עמוק". ולהיות הנפש בחינת נברא ובעל גבול ותתפעל מא"ס ב"ה שאינו בבחינת גבול ולית מחשבה תפיסא ביה כלל הרי זה בחינת קול והמשכה מא"ס ובלי גבול לבחינת גבול. אבל ערב רב לא היה בהם כח והתפעלות זו מהתבוננות בגדולת א"ס ב"ה בעצמו כביכול. למשל, שעיקר התפעלות שלהם הוא שמתפעלים מהליכת הגלגלים וגדלם וגבהם שיעור גדול כל כך ואין זה אלא בחינת יש, אבל מבחינת א"ס ב"ה שאין לו סוף וכו' לא נמשך להם התפעלות כלל. ולכן אמרו ערב רב "אלהים אשר ילכו לפנינו" שיראוהו בעין גשמי.

על הפסוק "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" מפרש האריז"ל: "עדת" בגימטריא "ערב רב". והכונה היא, שגם אלו שהם בבחינת ערב רב צריך להקהילם, להפוך את ה"עדת" לדעת באלוקות ולקשרם עם משה רבינו

בזמננו אין מציאות של ערב רב, כי אלו שמדברים כנגד היהדות וכדומה, זהו מחוסר ידיעה והם תינוקות שנשבו.

בגאולה

הרבי אומר שבשעת קיבוץ גלויות שיהיה לעתיד לבוא, ייגאלו גם אלו שהם בבחינת ערב רב, כמו שהיה ביציאת מצרים, כי גם בהיותם במעמד ומצב בלתי רצוי (כמו חטא העגל) מייחד הקב"ה עליהם שמו של משה רבינו והם נקראים "עמך", והם שייכים לגאולה יחד עם משה רבינו ודור המדבר שמתלווים אליו.

לקריאה נוספת

• שיחת כי תשא, לקוטי שיחות חלק ט"ז שיחה ד