ניצוץ משיח
ניצוץ משיח הוא הארה מנשמתו של מלך המשיח, המאירה אצל כל יהודי בחלק העמוק ביותר של נשמתו (יחידה, או עצם הנשמה). בזכות קשר זה שיש למלך המשיח עם כל יהודי, יש בכוחו לגאול את כל אחד ואחד מישראל.
ניצוץ המשיח נותן ליהודי את הכח לעבוד את עבודתו באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, מעין ימות המשיח - ועל ידי זה ביכלתו לפעול אצל עצמו גאולה פרטית עוד בזמן הגלות, וכן להביא בפועל את הגאולה הכללית.
מקורו בספרי החסידות
המקום הראשון בו אנו מוצאים שישנו קשר בין נשמתו של כל יהודי לנשמתו של מלך המשיח הוא בכתביו של רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, המביא בספרו מאור עיניים אמרה בשם הבעל שם טוב, וזה לשונו:
ביאור מפורט יותר אודות מהותו של ניצוץ זה, והעבודה של גילוי הניצוץ, אנו מוצאים בדור מאוחר יותר, בשם המגיד מקוזניץ', שכותב: "כל התעוררות שאדם מרגיש בחייו, הן בתורה הן בתפלה, הוא מחלק המשיח שיש בכל הנשמות, ולפני ביאת המשיח יתאחדו כל חלקי המשיח המפוזרים בעולם לקומה שלימה, בחינת נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו לאל חי[1].
גם הרבי הרש"ב מכריח כי כל נשמה כלולה מכל הדרגות של האבות, משה ומשיח:
וכל נשמה היא נשמה דאצילות, והראיה ממאמר רז"ל שיוכל כל אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה האבות אברהם יצחק ויעקב, וגם למעלת משה, ועוד למעלה יותר שיוכל להגיע למדרגת משיח גם כן, והיינו מצד שורש נפשו שיש בו מכל המדרגות..
הרבי הביא לכך מקור ורמז בדברי חז"ל על הפסוק[2]: "דרך כוכב מיעקב". המפרשים אותו פעם אחת כנבואה על מלך המשיח[3], ובמקום אחר על כל אחד מישראל[4]. ומכיוון שהכלל הוא כי על פי האמת כל הביאורים שישנם בפסוק אחד שייכים זה לזה[5], מוכח שישנה שייכות בין כל אחד מישראל לנשמת משיח, שעל שניהם נאמר שהם 'כוכב מיעקב', והוא לפי שיש בהם ניצוץ מנשמתו של משיח[6].
על פי עניין זה הסביר הרבי קטע תמוה בסדר התפילה. בעת פתיחת הארון להוצאת ספר התורה בימים טובים מתפלל כל הציבור ואומר[7]: "רבונו של עולם . . ויתקיים בנו מקרא שכתוב[8] ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה". כלומר, הציבור מתפלל שיתקיים בו פסוק ונבואה שנאמרה אודות משיח צדקנו?! תמיהה זו העלה הרב חיים אלעזר שפירא בעל המנחת אלעזר בספרו חמשה מאמרות[9], ולמרות התמיהה פסק שיש לומר את הנוסח שנקבע על ידי גדולי ישראל. אמנם הרבי מסביר זאת על פי האמור בספר מאור עיניים - שכל אחד מישראל יש לו חלק מנשמת משיח, ואם כן נמצאים אצלו (מעין) תכונותיו של משיח, ולכן שייך שיבקש שיתקיים בו עצמו פסוק זה[10].
דרגתו ועניינו
| ערכים מורחבים – יחידה שבנפש, עצם הנשמה |
ניצוץ משיח הוא 'נקודת היהדות' שבנפשו של יהודי - הנרמזת באות יו"ד, ראש התיבה של שם עם ישראל[11]. כמו כן מכונה נקודה זו "נקודת פנימיות הלב"[12].
דרגתו של ניצוץ המשיח היא בחלק העמוק ביותר שבנפש. בספר התניא מקביל אדמו"ר הזקן ניצוץ זה למדרגת החכמה שבנפש, ש"בה מלובש וגנוז אור ה' ממש"[13]. בדרך כלל, ביאר הרבי שזוהי דרגת[14] היחידה שבנפש[15]. אמנם בשיחה נוספת חידש הרבי, שדרגתו של הניצוץ הוא לא רק בדרגת היחידה (שגם היא רק "שם" לנשמה עצמה) - אלא בעצם הנשמה ממש[16].
כיוון שניצוץ המשיח הוא החלק העמוק ביותר הנפש, המאוחד עם הקדוש ברוך הוא בתכלית - לכן התקשרותו עם הקדוש ברוך הוא אינה בדרך שכלית וכדומה, אלא בדרך שלמעלה מטעם ודעת (ועניין זה מרומז במאמר חז"ל[17] "משיח בא בהיסח הדעת", שכוונתו הפנימית היא - שעניינו של משיח הוא התקשרות באלוקות שלמעלה מן הדעת). היינו שנשמת היהודי מרגישה שהיא מאוחדת ודבוקה עם מקורה, הקדוש ברוך הוא, מצד עצם מציאותה. וגם בעבודת האדם ענינו של הניצוץ הוא לא עבודה פרטית, אלא עצם הידיעה שהוא מאוחד עם הקדוש ברוך הוא[18].
התקשרות זו שעל ידי ניצוץ המשיח שרשה בנשמת המשיח, שהוא הממשיך והמגלה בנשמות ישראל את דרגת התקשרות זו. ולכן נקרא המשיח "יחידה כללית" - כיון שהוא כולל את כל בחינות ה"יחידה" של כל בני ישראל[19]. וזוהי גם הסיבה לכך שנשיא הדור - הכולל את כל נשמות הדור - הוא היחידה הכללית, וממילא גם המשיח שבדור[20].
התגלותו
ניצוץ המשיח נמצא בהעלם, כיון שבדרך כלל הכוחות הגלויים שבאדם נמצאים בגלוי והם מעלימים על ההתקשרות העצמית שבעצם הנפש[21]. במיוחד נמצא הניצוץ בהעלם בזמן הגלות, שאז יש העלם והסתר כללי על האור האלוקי; ועוד יותר, כאשר נפשו הבהמית של האדם מורידה אותו לגלות פרטית והוא שקוע בתאוות ועניני העולם[13].
תפקידו של האדם הוא לגלות את הניצוץ על ידי עבודתו בזמן הגלות, ועל ידי זה בכוחו להתעלות ולהתרומם כבר בזמן הגלות מעין הגאולה. כמו כן, בזכות ניצוץ זה בכוחו להביא את הגאולה בפועל.
בזמן הגלות
למרות היות הניצוץ בהעלם בדרך כלל - ישנם כמה וכמה מקומות, זמנים ואישים שבהם הוא נמצא בגלוי יותר, המבוארים בתורת החסידות:
- נשיא הדור: כיון שנשיא הדור הוא המשיח שבדור, ונשמתו היא היחידה הכללית הכוללת את כל נשמות הדור (כנ"ל) - לכן אצלו גלויה הארת המשיח והוא נותן את הכח לכל יהודי לגלות את הניצוץ שבו{{[22]. ובמיוחד אצל נשיאי החסידות, השייכים באופן גלוי לביאת המשיח[23].
- תינוקות של בית רבן: אצל ילדים שאר כוחות הנפש אינם מפותחים, וממילא גם אינם מעלימים על הנקודה הפנימית של עצם הנפש - ולכן ניצוץ המשיח אצלם גלוי יותר. זוהי גם כוונת חז"ל באמרם שהילדים נקראים "משיחי", כמאמר[24]: "אל תגעו במשיחי - אלו תינוקות של בית רבן"[25].
- ראש חודש: בכל ראש חודש, כאשר הלבנה מתחדשת, ישנה גם התחדשות בעם ישראל שעליהם נאמר[26] שהם "מונים ללבנה" ו"דומים ללבנה". התחדשות זו היא גילוי ניצוץ המשיח, הפועלת חידוש בכל מציאותו של האדם ופועלת את ביאת המשיח[27].
כמו כן מבוארים בחסידות כמה וכמה ענינים בעבודת האדם שבהם הוא יכול לגלות את ניצוץ המשיח (בנוסף לכך שכל קיום תורה ומצוות מגלה את הניצוץ[28]):
- עבודת התפילה: בשעת עבודת התפילה מגלה האדם את הקשר הפנימי שלו לקדוש ברוך הוא שלמעלה מטעם ודעת, ונשמתו יוצאת מהגלות הפרטית לפי שעה; לכן בזמן זה במיוחד מתגלה ניצוץ המשיח[13].
- צדקה: כיון שבעסקיו משקיע האדם את כל נפשו וכוחותיו כדי להרוויח כסף, לכן כשהוא מפזר כסף זה למצוות הצדקה הוא מגלה את הנקודה הפנימית ביותר שבנפשו ומקשר אותה לקדוש ברוך הוא, ועל ידי זה הוא מעלה את כל עבודתו בתורה ומצוות - וזהו גילוי ניצוץ המשיח[13].
- השתוקקות וענוה: קומת משיח בדרך העבודה היא לדברי המגיד מקוזניץ' - קומה שלימה של השתוקקות וגעגועים לשכינה השוכן בכל העולמות, דבר שנפגם בחטא אדם הראשון על ידי חטא גאוה, וכשיתאחדו כל חלקי ההשתוקקות של משיח מכל העולמות על ידי מידת השפלות יתוקן חטא עץ הדעת ויתאחדו כל חלקי קומת משיח, כמו שאמרו חז"ל משיח יבא עני ורוכב על החמור (על החומריות, הגאוה)[1]
- ההתקשרות לנשיא הדור וקיום שליחותו: כיון שבנשיא הדור מאירה בגלוי בחינת המשיח הכללית (כנ"ל), לכן בההתקשרות אליו וקיום שליחותו מתגלה באדם ניצוץ המשיח, והוא חודר בכל עשר כוחות נפשו. זהו גם הרמז שבמילה "שליח", אשר בתוספת עשר היא בגימטריא משיח - שכאשר היהודי מקיים את שליחותו בכל עשר כוחות הנפש הוא מגלה ומביא את המשיח. יותר מכך, כל מטרת קיומו של הניצוץ הוא כדי לתת ליהודי את הכח למלא את שליחותו[29]. ובפרט בנשיאי החסידות שענינם הוא הבאת המשיח, שלימוד תורתם מסייע ופועל גילוי הניצוץ[11].
- תביעת הגאולה: על ידי הציפייה לגאולה והכרזת "ווי וונט משיח נאו" מגלה יהודי את ניצוץ המשיח שבו[30].
השפעתו
השפעתה בכוחות הגלויים
ניצוץ משיח פועל ומשפיע על כל כוחות הנפש קשר אלוקי עמוק יותר. כוחות הנפש השונים הם בעלי תכונות שונות, ולכן הקשר שלהם עם אלוקות נמדד בכל כוח לפי תפיסתו והכרתו באלוקות, בעקבות כך הקשר שנוצר על ידם עם אלקות מדוד ומוגבל לפי תכונתם. הניצוץ משיח לעומת שאר הכוחות הוא "קשר עצמי" שאינו מוגבל, ועל ידי התגלותו נרגש קשר זה בכל הכוחות, שגם בהם יורגש קשר עצמי עם אלוקות שיתבטא בהתקשרות והתבטלות מוחלטת לאלוקות. נוסף לכך הניצוץ משיח מכלה ומבטל את הנטיות השליליות שבנפש האדם "בדרך ממילא", (משום שביחס לדרגת התקשרותו לאלקות אין המנגדים לאלקות תופסים מקום כלל). זהו אחד הטעמים שכח זה מכונה 'ניצוץ' - שהוא כניצוץ אש שמכלה ושורף ומתפשט מעצמו.
השפעתו של הניצוץ היא השפעה 'פנימית'. וכן יש בכח התגלותו של הניצוץ לפעול ב'כל' הכוחות כולם. (כפעולת ניצוצו של משה רבינו שנמצא בכל אחד מישראל. שפועל בכל כוחותיו באופן פנימי. שעל ידי התבוננות בעניינים המתאימים יוכל בנקל להגיע ליראת שמים[31]. כך גם ניצוץ משיח פועל על כל כוחות הנפש של היהודי באופן פנימי). זאת משום שהניצוץ משיח הוא ה'עצם' של כל הכוחות, וכל הכוחות כולם התגלות הארה ממנו, לכן התגלותו פועלת בהם משום שהוא העצם שלהם[29].
התגלות הניצוץ בכוחות הנפש מכונה "חידוש". היות וההתקשרות של כוחות הנשמה עם אלוקות הוא קשר של "גילויים" - שני מציאויות נפרדות המתקשרות זה לזה, והזקוקים בכל עת לפעולת התעוררות מחודשת על מנת להשפיע בהם כוחות אלוקות מחודשים. לעומת זאת הקשר של הניצוץ משיח הוא קשר עצמי - שבעצם מציאותו הוא אחת עם אלוקות, שהוא סוג נעלה יותר באין ערוך במעלת ההתקשרות, לכן ההתחדשות בו היא תמידית, ועל ידי התקשרותו עם שאר חלקי הנפש הוא פועל "חידוש" בכל סוגי ההתקשרות שבכל הכוחות. ולכן גאולתם של ישראל לעתיד לבוא מכונה "חידוש" בברכת קידוש לבנה, בה אומרים: "שהם (עם ישראל) עתידים להתחדש כמותה". כי דווקא אז בביאת המשיח תתגלה בשלמות דרגת היחידה שבנשמה[32], שהיא הניצוץ משיח שבהם, ובהתגלותה תתגלה בכל הכוחות סוג התקשרות "חדשה" ונעלית.
מגאולה פרטית לגאולה כללית
אודות לניצוץ שישנו אצל כל יהודי בכוחו לפעול את ביאת המשיח, זאת בנוסף למלך בכלל שמינוי מלכותו היא על ידי העם - 'אין מלך בלא עם'[33] אצל מלך המשיח שייכותו לעם מודגשת יותר, שהרי ניצוץ מנשמתו נמצא ומאיר בהם[34]. כח זה נמצא אצל כל יהודי (גם) כיחיד, למרות שהוא לבדו רק 'ניצוץ' מנשמת משיח, שהמרחק בין הניצוץ לעצם הוא מרחק ללא ערך. למרות זאת, על פי הכלל ש"העצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו" יש כח בניצוץ אחד להביא לגילוי כל העצם[29].
בגאולה השלימה
ניצוץ משיח והתגלותה הכרחים לביאת המשיח ולהתממשות הגאולה, זאת מכיוון שמשיח תפקידו לגאול את כל אחד ואחד מישראל, לכן בהכרח שיש למשיח שייכות לכל אחד מהנגאלים. ועל דרך המבואר בנוגע למשה רבינו שיכולתו לרדת לדרגתו של כל אחד במצבו הירוד ושם להשפיע לו דעת באלקות היא רק אודות לקשר שיש לו עם כל אחד מישראל, וכביאור תורת החסידות[35] על טענתו[36]: "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו" שכוונתו הייתה שעם ישראל נחשב כולו כמציאות אחת המורכבת מאיברים רבים, כך שמשה רבינו הוא המציאות הפנימית והעיקרית של עם ישראל, וכל שאר בני ישראל, גם אלו הנמצאים בדרגה פחותה יותר, הם כרגליו וחלק ממנו. על דרך זה הוא במלך המשיח כדי לגאול יהודי מהגלות, עליו להתקשר עם מציאות היהודי הנמצאת בגלות, והוא על ידי ניצוץ מנשמתו הנמצא ומאיר בנשמתו של כל יהודי לפי דרגתו, ובאופן שהניצוץ עצמו אינו נמצא בגלות, ורק אודות לכך יגאל על ידי מלך המשיח, להיותם חלקים וניצוצות מנשמתו[37][38].
וכן הוא גם בנוגע ללימוד התורה שילמד משיח. על ידי זה שבכל אחד מישראל יש ניצוץ משיח יוכל המשיח ללמד את כל ישראל תורה ויוציא את כולם מהגלות וימשיך להם השפעות[39].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- רבי מנחם נחום מצ'רנוביל - בספרו מאור עיניים פרשת פנחס, וורשא, תרמ"ט, מתוך אתר HebrewBooks.
- הרבי - תורת מנחם - התוועדויות תשמ"ג חלק ג עמוד 1315 - שייכותו של משיח לכל אחד מישראל.
- הרבי - תורת מנחם - התוועדויות תשמ"ו שיחת ליל שמחת תורה - עניינו של ניצוץ משיח. באידיש
- הרבי - ספר השיחות - תשנ"ב - משיח הוא עצם שלמעלה מיחידה. (אידיש)
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ 1.0 1.1 באר יעקב חיים פרשת בראשית
- ↑ במדבר כד, כז.
- ↑ תלמוד ירושלמי תענית פרק ד' הלכה ה. תרגום אונקלוס ופירוש הרמב"ן על הפסוק.
- ↑ תלמוד ירושלמי מעשר שני סוף פרק ד.
- ↑ ההוכחה לכך מצוינת בשיחותיו של הרבי - ראה לקו"ש ח"ג ע' 782 ועוד.- מדרשת חז"ל (נדה סא, ב) על המילה "שעטנז" המורכבת משלשה מילים 'שוע' 'טווי' ו'נוז' שמכך הסיקו חז"ל להלכה שאיסור שעטנז הוא רק כשהתקיימו כל אופני וחלקי המלאכה.
- ↑ ראה לקוטי שיחות חלק ב' עמוד 599 (בעברית - בספר תורת מנחם חלק ל"ד עמוד 102 ואילך), ועמוד 692 בהערה. וראה תורת מנחם התוועדויות תשמ"ו חלק א' עמוד 344.
- ↑ סידור תהילת ה' (הישן) עמוד 184.
- ↑ ישעיה יא, ב.
- ↑ אות כז.
- ↑ התוועדויות תשמ"ג חלק ג' עמוד 1315 ואילך. התוועדויות תשמ"ו עמוד 144 ואילך.
- ↑ 11.0 11.1 שיחת ערב ראש השנה תשנ"ב סעיף ו', ספר השיחות תשנ"ב עמוד 6.
- ↑ ראה תניא אגרת הקודש סימן ד'. וראה בלקוטי שיחות חלק ב' עמוד 692 בהערה, שמקשר בין העניינים.
- ↑ 13.0 13.1 13.2 13.3 אגרת הקודש שם.
- ↑ ראה לקוטי תורה ויקרא ד, ב. שהאדמו"ר הזקן לא כתב בתניא אלא עד מדריגת החכמה ולא למעלה ממנה; ולכאורה כן הוא גם כאן.
- ↑ שיחת שמחת תורה תשמ"ו דלהלן, ובמקומות רבים נוספים.
- ↑ דבר מלכות שיחת ש"פ תולדות תשנ"ב, סעיף י': "נוסף על המדובר כמה פעמים שהגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו באה על ידי זה שכל אחד ואחד מישראל מגלה ניצוץ משיח שבו, בחינת היחידה – יש להוסיף ולתקן שעיקר הכוונה היא (לא לבחינת היחידה שהיא אחד מחמשה שמות שנקראו לעצם הנשמה, אלא) להתגלות עצם הנשמה ממש, שזהו אמיתת ענינו של משיח (הן ניצוץ משיח שבכל אחד ואחד מישראל, והן ועל אחת כמה וכמה משיח הכללי), העצם דישראל שלמעלה מבחינת היחידה".
- ↑ סנהדרין צ"ז, א.
- ↑ אגרת הקודש ושיחות הנ"ל.
- ↑ ראה הנסמן בשיחת שמחת תורה תשמ"ו הנ"ל, הערה 27.
- ↑ ראה דבר מלכות ש"פ וירא תשנ"ב הערה 127. קונטרס בית רבינו שבבבל הערה 53 - התוועדויות תשנ"ב חלק א עמוד 420.
- ↑ ראה שיחות ש"פ וירא וש"פ תולדות הנ"ל.
- ↑ ראה שיחת ליל שמחת תורה תשמ"ו - לקוטי שיחות חלק כ"ט, עמוד 358 ואילך (בעברית - בתורת מנחם התוועדויות תשמ"ו חלק א', עמוד 342 ואילך). קונטרס בית רבינו שבבבל הנ"ל.
- ↑ שיחת ער"ה תשנ"ב הנ"ל.
- ↑ שבת קיט, ב.
- ↑ שיחת קודש שבת פרשת ראה מברכים חודש אלול תשמ"א, (שיחות קודש חלק ד עמוד 532). תורת מנחם התוועדויות - תשנ"ב חלק א עמוד 273 ואילך.
- ↑ ראה סוכה כט, א.
- ↑ דבר מלכות שיחת ש"פ תולדות תשנ"ב סעיף ב', ספר השיחות חלק א' ע' 123.
- ↑ לקוטי שיחות חלק ב' ע' 599 הנ"ל.
- ↑ 29.0 29.1 29.2 ראה באריכות שיחת ליל שמחת תורה תשמ"ו הנ"ל.
- ↑ שיחת ח"י אלול תשמ"ב (התוועדויות ח"ד ע' 2191-2).
- ↑ תניא פרק מב.
- ↑ שיחת פרשת ראה תנש"א סעיף ט.
- ↑ רבינו בחיי על התורה וישב לח, ל. כד הקמח ערך ראש השנה (ב). עמק המלך שער שעשועי המלך תחילת פרק א, שער היחוד והאמונה פרק ז.
- ↑ התוועדויות תשמ"ח חלק ב עמוד 497.
- ↑ לקוטי תורה בעלותך לא, ד ועוד.
- ↑ במדבר יא, כא.
- ↑ התוועדות תשמ"ג חלק ג עמוד 1315.
- ↑ סוף מאמר דיבור המתחיל 'אתה הראת' תשל"ז. ספר המאמרים מלוקט (החדש) כרך א עמוד 209.
- ↑ ספר המאמרים תשל"ד - תשל"ה עמוד 252.