שילוח מן המחנה

המצווה של שילוח מן המחנה "צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב", הינה מצווה החלה על עם ישראל לגרש מהר הבית את כל הטמאים האסורים להכנס לשם, ואם עברו ונכנסו עברו הטמאים בלא תעשה. על כל האיסורים מדרבנן העונש הוא מכת מרדות.

מחנה ישראל

1.מחומות ירושלים. משם והלאה אסור למצורע ליכנס.

מחנה לויה

2. הר הבית. לזבים, זבות, נדות ויולדות, אסור להכנס להר הבית. אך לטמא שרץ ואפילו טמא מת מותר להכנס להר הבית.

3. החיל. לשם אסורים להכנס אפילו לעכו"ם ולטמא מת, אבל טבול יום מותר.

4. עזרת נשים. לשם אסור להכנס מדרבנן אפילו לטבול יום, שהוא בעל קרי שטבל ביומו. (נחלקו רש"י ותוס' לרש"י הוא עשה שאין בו כרת, ולתוס' מדרבנן.) אבל למחוסר כפורים - שכבר העריב שמשו - מותר.

מחנה שכינה

5. עזרת ישראל. לשם אסור להכנס אפילו למחוסר כפורים. העונש, לראב"ד כרת, ולרמב"ם מכת מרדות. אבל לשאר הטמאים העונש הוא כרת לכל הדעות.

ביאה במקצת

ישנה דיעה האומרת כי ביאה במקצת, שמה ביאה. כלומר אפילו מי שהכניס את ידו להר הבית או לבית המקדש נחשב הדבר שנכנס לשם. להלכה פוסק הראב"ד כי ביאה במקצת שמה ביאה, אך הרמב"ם סבור כי מדאורייתא אין הדין כך רק דרבנן והעונש על כך הוא מכת מרדות.

בימינו

למרות שעל פי הנ"ל ישנם מקומות שמותר להכנס להר הבית מי שהוא בטהרה גמורה, אף על פי כן הרבי הורה^{[דרוש מקור]} שאין לעלות להר הבית בימינו כלל, ואף אין לשקול את הדבר. אחת מהסיבות לכך היא, שאם תותר העלייה להר, יבוא הדבר לידי עלייה של אנשים שאינם טהורים, ויבוא הדבר לידי פרצה גדולה.

ראו גם

• הכותל המערבי