נענוע בתורה ובתפילה
מנהג יהודי נפוץ הוא נענוע הגוף (באידיש: "שאקלען זיך") בשעת לימוד התורה והתפילה.
נענוע בלימוד
בספר הזהר פרשת פנחס[1] נאמר שאחד הדברים בהם בני ישראל מובדלים משאר אומות העולם הוא נענועם בשעת לימוד התורה. וההסבר לכך הוא, מצד הנשמה שבהם המתגלית בשעת הלימוד ומתנענעת כנר מרגע הידלקו ללא הפסקה, כמו שכתוב[2] "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם"[3]. המפרשים לומדים מהפסוק "וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ"[4], שכמו בני ישראל שנרתעו לאחוריהם בשעת מתן תורה, כך בשעת הלימוד יש להתנענע[5]. וכך נפסק להלכה[6].
בספר הכוזרי שואל מלך כוזר את החבר: "היודע אתה סיבה לדבר שהיהודים מתנועעים בעת קריאתם בספרים עבריים?" תשובתו של החבר היא שבעבר אנשים רבים היו קוראים מספר אחד, וכל אחד היה צריך למצא את הזווית לראות את הכתוב, ולכן היו עולים ויורדים. ומתוך שהבנים ראו מיעשה אבותם עושים כך - ההתנדנדות הפכה לנוהג מקובל בשעת הלימוד[7]. כהערה למאמר שכתב הרב יעקב עמנואל שוחט כתב הרבי: "למה שהובא מהכוזרי בהנוגע לתנועות בעת התפלה ולא מספרים אחרים - על-פי פשוט דמשם מוכח שהנוהג היה עד כדי כך טיפוסי לבני ישראל עד שהכוזרי מדבר עליו במיוחד, מה שאין כן בשאר הספרים שאפשר לפרש בהם שיש מי שנוהג כן"[8].
הרבי מדמה על-פי חסידות את הנענוע בשעת הלימוד לנענוע הלולב, המסמל מתוך ארבעת המינים את לימוד התורה. לימוד המתמקד רק בהבנת השכל שבתורה הוא ללא תנועה המסמלת התלהבות, והתנועה אף יכולה להפריע בריכוז. אך כשיהודי מכיר בכך שזוהי חכמת ה', נשמתו מתחברת לשרשה ומתעלה עוד ועוד, דבר המצית געגועים בנשמה ושאיפה לדבוק בקב"ה עד כדי דבקות מוחלטת. מטרת נענוע הלולב הוא להזכיר את ההתלהבות הנובעת מהכרה בקדושת התורה. הנענועים רומזים אף לדרך הלימוד: בלימוד התורה יש להתקדם כל הזמן ולגלות בה עומקים נוספים. מהלך הלימוד דומה לנענועים - כמו הפלפול התלמודי המכיל סברות לכאן ולכאן והלומד כמו מיטלטל מצד אל צד, ורק לבסוף הוא מגיע אל המסקנה האמיתית[9]. מטעם זה מסיק הרבי כי עיקר הנענוע הוא בתורה יותר מבתפילה (וראו פיסקה: נענוע בתפילה)[10]
הרבי מוסיף, כי 'נענוע' זה קיים בנשמה רק על-ידי התלבשותה בגוף, כי בהיות למעלה היא היתה בדרגת "עומדים" ורק על-ידי עבודתה נוסף בה מעלת "מהלכים", שהיא מתעלה עוד ועוד בלי גבול[9].
בהתוועדות מיוחדת עם תלמידי ישיבת תומכי תמימים 770 בשנה שקדמה לקבלת הנשיאות, תבע מהם הרבי שיהיה ניכר עליהם שהם נבדלים מהעולם, וסיפר: "בעת בוא כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר לארצות הברית היו טענות נגדו (לא על עצם הלימוד, כי אם) על העדר הסדר ומשטר על-פי מנהג העולם שבהנהגת הישיבה. זוהי הנהגה פראית ("אַ ווילדע הנהגה") – טענו נגדו – שמפחיתה ומוזילה ("עס מאַכט ביליג") את ערכה של הסביבה כולה. יהודי אחד – ירא שמים דוקא – כתב לכבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר שהלימוד בישיבה כשלעצמו טוב הוא, שילמדו אפילו עשרים שעות ביממה, אבל הלימוד צ"ל באופן של סדר, ומה צריכים להתנועע ("שאָקלען זיך") ולצעוק בעת הלימוד? ולמה לא יקבעו הסדר הנהוג בעולם שכאשר תלמיד אחד רוצה לשאול שאלה צריך להורות באצבעו תחילה, וכיו"ב. אבל האמת היא, כאמור, שצריך להיות באופן של הבדלה מהעולם, למעלה מהגבלה"[11].
נענוע בתפילה
כך גם בשעת התפילה נהוג להתנענע, וסמך לדבר מהפסוק: "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ"[12].[6][13] אך יש אומרים שיש בכך חוסר כבוד בעמידה לפני המלך, ויש לעמוד בלא תנועה כבתפילת חנה[14]. השל"ה מדגיש שהדבר אף יכול לבלבל את הכונה, ולכן יש לעשות זאת רק בפסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע, אך לא בתפילת שמונה עשרה, שאז עומדים לפני המלך, הקב"ה[15]. אך עדיין יש לנוע קצת לפני סיום כל ברכה, לקיים את הכתוב "מִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא"[16]. להלכה נפסק שהעיקר בתפילה הוא הכוונה, ולכן יש להתפלל בצורה שתעורר את הכוונה: אלו שנענוע מסייע לכוונתם בתפילה יעשו זאת, ואלו שלא יתפללו בעמידה[17].
הבעל שם טוב מסביר, שבתפילה מתדבקים בשכינה, ולכן בהתחלה צריך לנוע מתוך התלהבות והתעוררות, אך אחר כך, כאשר כבר דבוקים בשכינה, עומדים בלי נענוע[18]. כמו כן המשיל זאת לאדם הטובע בנהר שעושה גם תנועות משונות בכדי לצאת מן המים. וכך כאשר מתפלל יהודי בתנועות אין להתלוצץ עליו, כי הוא מציל את עצמו מהקליפות המנסות לבלבלו בכוונת התפילה[19]. אך מי שנמצא במדריגה נעלית בעבודת ה' אינו צריך לנוע, כי הוא כבר בדביקות בה'[20].
השפעה על הגוף - דירה בתחתונים
מהפסוק "עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה"[21] למדים חז"ל, ש"אם [התורה] ערוכה ברמ"ח איברים שלך משתמרת, ואם לאו אינה משתמרת[22]. מבאר זאת הרבי, שכדי להשלים את הדירה בתחתונים לימוד התורה צריך להשפיע גם על גשמיות המוח ואף על שאר חלקי הגוף, ודבר זה מתבטא במנהג להתנענע בשעת הלימוד, שאז "כל עצמותי תאמרנה"[12] (ראו פיסקה נענוע בתפילה)[23].
ומעיר הרבי: "אף על פי שלכאורה תנועת הגוף מבלבלת להתעמקות ולהתעסק בדבר שכל, ויתירה מזו: אפילו תלמידים לפני רבם מתנענעים, אף-על-פי ש"מורא רבך כמורא שמים"[24], ועל-דרך-זה בשעת התפילה כשעומדים
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין כעבדא קמיה מרא[25] [ו
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין מאן דמחוי במחוג קמי מלכא כו' הרי-זה מרידה במלכות[26], ועל-אחת-כמה-וכמה לעמוד לפני מלך ולהתנענע...] - כיון שהשלימות בלימוד התורה ועבודת התפלה כאשר העבודה חודרת ופועלת גם בגוף הגשמי"[27].
צורת הנענוע
המהרי"ל היה מתנענע בתפילה מלפניו לאחריו ומאחריו לפניו[28]. לעומת זאת יש פוסקים שכתבו כנגד תנועה משובשת, לדוגמה: נענוע הראש בלבד לצדדים[29].
הרבי העיר למתפלל שנענע את ראשו לצדדים ואמר לו: "מדוע הינך עושה 'לא' לקב"ה"?[30].
המנהג בדורות האחרונים, ואצל רבותינו נשיאינו
החיד"א כתב שמנהג ההתנועעות בתפילה הוא "מנהג אשכנז"[31], וכך המהרי"ל אבי מנהגי אשכנז – היה מתנועע.[28]. אך הדבר מובא גם בספרי פוסקים ספרדיים[32]. מסופר על הבעל שם טוב שעמד בתפילה "כגולם בלי שום תנועה"[33]. אחת מטענות המתנגדים על החסידים היתה על התנענעותם היתירה בתפילה. אדמו"ר הזקן ביקר בחריפות את הרבנים שגזרו בימיו "גזֵרת שמד על התפילה, להתפלל כמותם דווקא, בחיפזון ובלי שום תנועה והרמת קול, כמלאכי עליון בהגיעם למדרגה העליונה..."[34]
אדמו"ר הזקן היה מתגלגל על הרצפה בשעת התפילה[35].
הרבי בשנים קודמות יותר נהג להתנענע מעט מאוד בשעת התפילה מצד לצד, ועם השנים פסק להתנענע כמעט לגמרי אלא נשען רוב התפילה על השולחן (שטענדער)[36][דרוש מקור].
לקריאה נוספת
שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה
פרמטרים [ עמוד דיגיטלי ] לא מופיעים בהגדרת התבנית יצחק יהודה רוזן, נענועי הנשמה, מדוע מתנועעים בשעת הלימוד והתפילה, בתוך קולמוס 43, באתר אוצר החכמה- הרב שמחה רבינוביץ, פסקי תשובות סימן מ"ח, סעיף ז'
- הרב יוסף שמחה גינזבורג, נענוע בתפילה
קישורים חיצוניים
- מדוע יהודים מתנדנדים בתפילה?, באתר
- הרב יוסף יצחק הבלין, הליכות מנחם, פרק כ' עמ' קכג הערה 18
הערות שוליים
- ↑ חלק ג ריח, ב.
- ↑ משלי כ, כז.
- ↑ ראו תניא - פרק י"ט. בשיחת שבת פרשת מקץ תשי"ג הזכיר הרבי, שזו אחת הטענות שטענו נגד הזהר.
- ↑ פרשת יתרו כ, טו.
- ↑ בעל הטורים ומושב זקנים מבעלי התוספות על הפסוק. אבודרהם סדר תפילות החול, ברכות התורה, א.
- ↑ 6.0 6.1 הרמ"א בשולחן ערוך סימן מח, א. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן שם סעיף ג.
- ↑ כוזרי מאמר שני סימנים עט - פ.
- ↑ אגרות קודש, חלק יט, איגרת ז'שפב.
- ↑ 9.0 9.1 לקוטי שיחות חלק ד' עמוד 1162 ואילך.
- ↑ הנחה בלתי מוגה מהשיחה - שמחת בית השואבה תשכ"ג, שיחות קודש עמוד 27. ראו בעמוד 26 שבאמצע הביאור הכריז הרבי: "נו! שאקעלט זיך!"
- ↑ שיחת ליל ב' אייר תש"י.
- ↑ 12.0 12.1 תהלים לה, י.
- ↑ ראו משנה ברורה סימן צה, סעיף-קטן ז.
- ↑ שו"ת הרמ"ע מפאנו, סימן קיג, וכן בעשרה מאמרות, מאמר אם כל חי א לג ובאלפסי זוטא, ברכות פרק חמישי.
- ↑ חלק עשרת הדברות, מסכת תמיד, נר מצוה, כ"א.
- ↑ ספר מלאכי ב, ה.
- ↑ מגן אברהם לשולחן ערוך סימן מח. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן שם סעיף ג. וראו פרי מגדים, ומשנה ברורה שם סעיף-קטן ה', כף החיים סעיף-קטן ז'.
- ↑ צוואת הריב"ש סימן סח.
- ↑ כתר שם טוב חלק א' סימן קפג.
- ↑ צוואת הריב"ש סימן סח. קה.
- ↑ ספר שמואל ב כג, ה.
- ↑ מסכת עירובין נד, א.
- ↑ הרבי מעיר, שבשולחן ערוך אדמו"ר הזקן מובא פסוק זה בנוגע לתפילה, כמובא בפיסקה נענוע בתפילה, אך בתניא פרק ל"ז הובא בנוגע ללימוד התורה.
- ↑ פרקי אבות ד, יב.
- ↑ לשון הגמרא מסכת שבת י, א.
- ↑ מסכת חגיגה ה, ב.
- ↑ שיחת שבת פרשת ואתחנן י"ג אב תש"נ - התוועדויות חלק ד' עמוד 120.
- ↑ 28.0 28.1 מנהגי מהרי"ל הלכות תפילה, הובא במגן אברהם בסימן מח שם.
- ↑ משנה ברורה סימן מח שם.
- ↑ מפי הרב אסף חנוך פרומר.
- ↑ נחל קדומים על התורה פרשת ואתחנן.
- ↑ מעשה אפוד, הקדמה, עמוד תשפח.
- ↑ קהל חסידים דף ד, ב.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הזקן, סימן טו.
- ↑ הרבי, שיחת י"ט כסלו תשד"מ.
- ↑ ראו מעשה מלך חלק א פרק ג סעיף י'.