לדלג לתוכן

הושענות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
הושענות ב770 (תשע"ח)
הרבי באמירת הושענות. ניתן לראות שהרבי מחזיק את הלולב ואתרוג בשתי ידיו.
הרבי ממתין לציבור שיסיים את אמירת ההושענות, כשבידו הלולב והאתרוג (תשנ"ב)

הושענות הוא מנהג להקיף את בימת בית הכנסת עם ארבעת המינים מידי יום במשך חג הסוכות, במהלך תפילת שחרית, ולומר בהם פיוטים על פי סדר אותיות האל"ף בי"ת.

בבית המקדש

כשהיה בית המקדש קיים, מידי יום בחג הסוכות היו הולכים וכורתים עצי ערבה גבוהים קצת יותר ממזבח החיצון, בעיר מוצא (תחת ירושלים). את הערבות שקטפו, היו זוקפים בצידי המזבח כשראשם מונח על רצפת המזבח.

הכהנים היו תוקעין (בחצוצרות) מריעין (בשופרות) ושוב מריעין. ישראל היו מקיפים את המזבח, ואומרים "אנא ה' הושיעא נא. אנא ה' הצליחה נא". ולדעת רבי יהודה, "אני והו הושיעא נא"[1]. כיום אנו נוהגים כשני הדעות.

ביום האחרון של חג הסוכות הנקרא הושענא רבה היו מקיפים את המזבח שבע פעמים.

מנהגים

מנהגי חב"ד

  • מיד אחר אמירת ההלל לפני הקדיש אומרים את הושענות[2]. (בשונה מקהילות אחרות הנוהגות לומר לאחרי תפילת מוסף.
  • לאמירת ההושענות פותחים את ארון הקודש ומוצאים את כל ספרי התורה[3] ועומדים איתם על יד בימת הקריאה שבמרכז בית הכנסת[4]. הארון קודש נשאר בכל משך אמירת ההושענות פתוח.
  • בחרוזים שאומרים הקהל והחזן בקול רם (ארבעת הראשונים והחל מאות ס - ע ואילך), מוסיפים את המילה 'הושענא' בתחילת וסוף המשפט. ובאלו שאומרים בלחש, מוסיפים רק בתחילת המשפט.
  • מקיפים את הבימה, החל מהפסוקים שהשליח ציבור מתחיל לומר בקול - מאות ס או ע ואילך.
  • מדייקים לעשות סיבוב מדוייק, ולסיים הסיבוב באמירת האות ת[5].
  • כשאחד מימי החג חל בשבת, אומרים למחרת גם את הפיוט של יום האתמול, אך לא מקיפים בו את הבימה.
  • נוהגים לשיר את הניגון הושיעה את עמך, בסוף ההושענות.

מנהגי הרבי

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. משנה סוכה ד. ה.
  2. סידור אדמו"ר הזקן
  3. ספר המנהגים. משיחת אדמו"ר הריי"צ בהושנא רבה ושמיני עצרת תש"ח
  4. הגהת הרבי בלוח כולל חב"ד
  5. ספר המנהגים
  6. 6.0 6.1 6.2 מעשה מלך

קטגוריה:סוכות