יום טוב

יוֹם טוֹב הוא כינוי לתאריך שבו קבעה התורה חג ואסרה על עשיית מלאכה. המלאכות האסורות בחג זהות למלאכות האסורות בשבת, למעט מלאכות הנחשבות חיוניות לקיום האדם, הנקראות "מלאכות אוכל נפש". ימי החג שאינם נחשבים יום טוב ומותרת בהם מלאכה נקראים "חול המועד".

המסכת בתלמוד העוסקת בדיני יום טוב היא מסכת ביצה.

מספר הימים הטובים

מהתורה

התורה קבעה שישה ימים טובים:

• א' תשרי - ראש השנה המכונה בתורה "יום תרועה" ו"יום זיכרון תרועה".
• ט"ו תשרי - היום הראשון של חג הסוכות.
• כ"ב תשרי - שמיני עצרת ושמחת תורה.
• ט"ו ניסן - היום הראשון של חג הפסח.
• כ"א ניסן - שביעי של פסח.
• ביום החמישים של ספירת העומר - חג השבועות המכונה בתורה "יום הביכורים". כיום חג זה חל תמיד בו' סיוון.

מועד נוסף שקבעה התורה, הוא יום הכיפורים החל בי' תשרי. מועד זה אינו יום טוב מפני שהוא אסור אף במלאכות המותרות ביום טוב. בתורה הוא מכונה "שבת שבתון" אך העונש הנקבע בתורה למחללו קל מהעונש שנקבע למחלל שבת.

מדרבנן

ערך מורחב – יום טוב שני של גלויות

בעקבות אופן קביעת החודשים העבריים בעבר, נוצר ספק ליהודים שגרו בחו"ל מתי בדיוק חל היום טוב (הם לא ידעו האם בית דין עיברו את החודש או לא). על כן, קבעו חז"ל שעל כל יהודי שגר בחו"ל לחגוג שני ימים טובים בכל חג. כך שבני חו"ל עורכים ימים טובים גם בתאריכים: ט"ז בתשרי, כ"ג בתשרי, ט"ז בניסן, כ"ב בניסן וז' בסיוון. ימים אלו נקראים "יום טוב שני של גלויות". למרות שבימינו ידוע לכל מתי ראש חודש, שהרי הלל האחרון קידש את ראשי החדשים והתקין לוח קבוע, בכל זאת תיקנו חז"ל לשמור על יו"ט שני של גלויות, כדי לא לשנות את המנהג.

ראש השנה - מפאת חלותו בראש החודש עצמו, גם תושבי ארץ ישראל לא יכלו לקבל את הידיעה על קידוש החודש, ולכן קבעו שיעשו חג יומיים בכל מקום.

יום כיפור - נקבע כיום אחד בלבד בכל המקומות, כיוון שהוא יום צום ופיקוח נפש הוא שיצומו במשך יומיים.

שמיני עצרת ושמחת תורה - בארץ ישראל חוגגים את שניהם ביום כ"ב תשרי ובחו"ל חוגגים את שמיני עצרת בכ"ב ואת שמחת תורה בכ"ג.

שבועות - בחג זה גם בחו"ל לא היה ספק, מאחר שאין לו תאריך קבוע אלא הוא נחגג ביום החמישים לפסח כך ששלוחי בית דין היו מספיקים להגיע גם לחו"ל והסיבה שהוא נחגג יומיים היא כדי לא לחלק במועדות.

חגי חב"ד

• ראש חודש כסלו -
• י' כסלו - חג הגאולה של אדמו"ר האמצעי
• י"ט כסלו - חג הגאולה של אדמו"ר הזקן
• ג' תמוז -
• י"ב - י"ג תמוז - חג הגאולה של אדמו"ר הריי"צ

מצוות שמחה וכבוד יום טוב

התורה כותבת:

וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ

— ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ד

ואף שפסוק זה נכתב בציווי על חג הסוכות, חז"ל קובעים שעניין זה נוגע אף לשאר החגים.

הגמרא כותבת, כי הדרך לקיים את מצוות השמחה ביום טוב היא באכילת בשר ושתיית יין. ואדמו"ר הזקן פוסק שבזמן הבית היתה עיקר השמחה בבשר השלמים אבל כיום, לאחר חורבן בית המקדש שאין את בשר השלמים, מצוות השמחה ביום טוב היא בשתיית יין.

והרבי מוסיף, שהחיוב לשתות יין בחג (מלבד היין של הקידוש) הוא מהתורה כי בזמן הזה "ושמחת בחגך" הוא רק על היין, ובמילא ישנו חיוב לשתות יין לא רק בחג אלא גם בחול המועד.

כבוד יום טוב - בנוסף למצוות השמחה ביום טוב, ישנה גם מצווה לכבדו, ועל כן נהוג להסתפר, להתנקות ולהחליף לבגדי חג. כמו כן, יש להכין את הבית כראוי בסידורו ובניקיונו. חלק מעניין כבוד יום טוב הוא גם לטרוח בעצמו בהכנות אף אם יש לו עוזרים רבים שיעשו זאת.

עונג יום טוב - עניין נוסף הוא החובה לענג גופו ביום טוב על ידי ריבוי מאכלים טובים, עריכת שתי סעודות גדולות וריבוי האור בבית. כחלק מעניין זה קבעו חז"ל איסור לאכול בערב יום טוב אחר חצות היום, כדי שיכנס לחג כשהוא רעב ויאכל בתיאבון ובתענוג.

דיני מלאכה ביום טוב

כל מלאכה שאסורה בשבת אסורה גם ביום טוב, למעט מלאכות מסוימות שהתירה התורה לבצען לצורך אוכל נפש ולצורך שמחת החג. המלאכות המותרות הן:

• "מלאכת אוכל נפש" (- מלאכות שהם לצורך הכנת אוכל, כגון: שחיטה, ברירה, לישה, אפייה ובישול).
• הבערת אש וכיבויה.
• הוצאה מרשות לרשות.

מלאכת הבישול, ההבערה וההוצאה הותרו לכל צורך של תענוג, ושאר המלאכות המנויות הותרו רק לצורך אוכל נפש. שאר הל"ט מלאכות לא הותרו כלל, אף לצורך אוכל נפש. כמו כן, לא הותרו מלאכות לצורך "מכשירי אוכל נפש" (- כלים שבאמצעותם ניתן לבצע מלאכת אוכל נפש), כגון לעשות שפוד וסכין, תנור וכיריים.

בהבערה, אסרו חכמים להוליד אש חדשה, אך מותר להעביר אש קיימת ולהדליק באמצעותה אש חדשה. אף שהדלקת אש מותרת, כיבויה והחלשתה אסורים. אם התבשיל עומד להישרף על האש ואין ברירה אלא להקטינה - מותר שזהו צורך אוכל נפש.

כאמור, מלאכת בישול הותרה לכל צורכי היום (כגון לחמם מים לרחיצה וכו'), אך אסור לבשל דבר לצורך יום המחרת. אם היום שלמחרת הוא שבת תיקנו חז"ל שאפשר לבשל אך יש להתקין עירוב תבשילין מערב יום טוב לצורך כך. בנוסף, אסור לבשל אוכל בשביל אדם שאינו יהודי או בשביל בעלי חיים, אך מותר להרבות בבישול יותר ממה שיצטרך לאותו יום מפני שתמיד ייתכן ויבואו אורחים לא צפויים.

רוב דיני מוקצה שווים בין יום טוב לשבת, אך ישנם מעט דינים שהחמירו בהם חכמים יותר משבת כדי שלא יזלזלו ביום טוב.

עירוב חצרות ליום טוב

ככלל, עירוב חצרות נתקן לגבי שבת ולגבי יום הכיפורים. לגבי יום טוב נאמר בגמרא "אין עירוב והוצאה ליום טוב". נחלקו המפרשים בביאור משפט זה. המגיד משנה הסביר בדעת הרמב"ם שאין צורך בעירוב חצרות ביום טוב, וההוצאה מחצר לחצר מותרת גם ללא עירוב. לעומת זאת לדעת הרשב"א יש צורך בעירוב חצרות ליום טוב לשם הוצאת דברים שאין בהם צורך היום. השולחן ערוך פסק כדעת הרמב"ם שאין צורך בעירוב עבור יום טוב ואילו הרמ"א פסק כדעת הרשב"א.}}. דעה שלישית היא דעת הריטב"א, לפיה אין היתר לטלטל ביום טוב דברים שאין בהם צורך היום ואפילו עשה עירוב חצרות אין הדבר מועיל. המשנה ברורה מביא בשם מהרש"ל שלא נהגו להניח עירוב חצרות ליום טוב, אך טוב שכאשר מניחים עירוב חצרות בערב פסח לצורך כל שבתות השנה יאמרו שעירוב זה מועיל גם לימים הטובים שבה.

דינים נוספים

קידוש

ביום טוב עורכים קידוש גם בלילה וגם ביום. נוסח הקידוש שונה מהנוסח של שבת וישנם שינויים קלים מחג לחג. כמו כן, בכל יום טוב מברכים ברכת שהחיינו (נשים מברכות בהדלקת נרות וגברים יוצאים ידי חובה בברכה שבקידוש) חוץ מיום טוב אחרון של פסח.

הבדל נוסף בין יום טוב אחרון של פסח לבין שאר הימים טובים הוא באמירת ההלל. בכל הימים טובים אומרים הלל שלם בברכה, חוץ מיום טוב אחרון של פסח בו אומרים הלל בדילוג ולשיטת הספרדים אף לא מברכים.

סעודות החג

ערך מורחב – סעודת משיח

בהלכה נפסק כדעת הראשונים שביום טוב אין מצוות שלוש סעודות כמו בשבת וניתן להסתפק בשתיים.

יש הנוהגים לאכול סעודה שלישית ביום טוב אחרון של פסח על בסיס זה שכך נהג הבעש"ט וכינה אותה סעודת משיח. הסיבה שקוראים לה בשם זה הוא כי בזמן זה מאיר גילוי הארת המשיח. בחסידות חב"ד מייחסים חשיבות רבה לסעודה זו.

תפילות החג

תפילות העמידה כוללות שבע ברכות (בניגוד ליום חול בו יש תשע עשרה ברכות). אך שונות בנוסחן מתפילות שבת. גם בין יום טוב אחד למשנהו יש שינויי נוסח קלים.

בכל יום טוב קוראים בתורה פרשה המיוחדת לאותו יום, ובמפטיר קוראים את פרשת קרבן המוסף של אותו יום. בכל יום טוב שאינו חל בשבת עולים לתורה חמישה קרואים ואחד נוסף למפטיר ולהפטרה.

הבדלה

גם במוצאי יום טוב עורכים הבדלה כמו במוצאי שבת אלא שמדלגים על ברכת "מאורי האש" (שתוקן לאמרה כי האש נבראה במוצאי שבת), וכן על ברכת "בשמים" שכן ביום טוב אין נשמה יתירה כמו בשבת.

בגאולה

תעניות ציבור

בימות המשיח, יתבטלו התעניות ויהפכו לימים טובים וימי ששון ושמחה, כנאמר בנביא "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים". הרבי מבאר באריכות שזוהי מהותה ומטרתה של התענית מלכתחילה - להביא לידי עשיית תשובה וממילא ביטול התענית והפיכתה לשמחה; ולכן נבואה זו הובאה כפסק להלכה כיום, על מנת שבעשיית התשובה שלנו בימי התענית נרגיש שזוהי הכנה להפיכת התענית לשמחה בימות המשיח.

יום טוב שני של גלויות

ערך מורחב – יום טוב שני של גלויות

החתם סופר אומר שגם בגאולה תושבי חו"ל ימשיכו לחגוג יום טוב שני. הרבי מציין לחת"ס זה וכותב שצריך לדון האם יהיה יומיים או יום אחד ושידונו בזה בכינוס תורה. לאחר זמן אמר הרבי שלכאורה יחגגו יומיים מאחר וכיום חוגגים (לא מצד ספיקא שיוצא אלא) בשביל שלא לשנות את המנהג וטעם זה יהיה גם בגאולה. ולאחר זמן כתב בפשטות שיעשו יומיים חג ושיקריבו קרבנות ביום זה.

בתורת החסידות

שמחת יום טוב

יום טוב נקרא "מועדים לשמחה", "זמן שמחתנו", בשונה משבת שלא נזכר בו ענין השמחה אף שהוא נעלה ממנו במדריגה. הסיבה לכך היא כי שמחה ישנה בדבר חידוש כמו עני המתעשר או חבוש שיצא מבית האסורים שמאחר ויצא מאפילה לאור עי"ז ישמח ליבו, וכך הוא ענין יום טוב שהוא חל בימי החול שהם תחת הזמן וכאשר נמשך לשם הארה מבחינת קודש העליון שלמעלה מהזמן תהיה השמחה גדולה, אבל בשבת שהיא עליית העולמות בלמעלה מהזמן לגמרי, לא שייך שם המשל הנ"ל כי אין זה ענין השמחה אלא התענוג.

הסיבה שבשבת אין שמחה אף שגם אז יש את עליית העולמות בלמעלה מהזמן ועלייה זו נעלית כמו החג, היא כי בשבת יש את בחינת הביטול ושם לא שייך שמחה כלל.

מלבוש ביום טוב

ביום טוב כל העולמות לובשים מלבושים רוחניים יקרים ולכן כתוב "ומועדים לשמחה", שמפני זה מתרבה השמחה בהם.

והענין הוא, ימים נקראים לבושים ובימי החול שהם תחת הזמן הם מלבושים פשוטים, אבל בימים טובים שאז ה' "מקדש ישראל והזמנים" שהוא המשכת הלמעלה מהזמן בזמן, הימים והלבושים טובים ויפים יותר.

ז' ברכות

תפילת העמידה מכוונת כנגד עולם האצילות ויש בה 18 ברכות. שלושת הברכות הראשונות מכוונים כנגד שלושת האבות שהם חג"ת דאצילות, שלושת הברכות האחרונות הם כנגד נה"י דאצילות וי"ב הברכות האמצעיות הם כנגד י"ב השבטים שהם י"ב גבולי אלכסון והם ענפים דחג"ת נה"י.

הסיבה שצריך את כל י"ב הברכות האמצעיות היא כי אין אפשרות לקבל את ההמשכה מחג"ת נה"י עצמן אלא רק על ידי ענפיהם יכולה להיות המשכת גילוי אלוקות בנפש, כיון שבשבת ויו"ט יש את עליית העולמות, בימים אלו מספיקים 7 ברכות כי אפשר לקבל את ההצעה גם מחג"ת נה"י (מהאבות) עצמן.

ראו גם

• יום טוב שני של גלויות
• חול המועד
• אסרו חג

הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערות שוליים

[[קטגוריה:]]