|
הקריאה בטעמי הנגינה לימות החול, שבת ומועדים
פַּשְׁטָ֙א מֻנַּ֣ח זַרְקָא֮, מֻנַּ֣ח סֶג֒וֺל, מֻנַּ֣ח | מֻנַּ֣ח רְבִ֗יעִי, מַהְפָּ֤ךְ פַּשְׁטָא֙, זָקֵף־קָטֹ֔ן, זָקֵף־גָּד֕וֹל,
מֵרְכָ֥א טִפְּחָ֖א, מֻנַּ֣ח אֶתְנַחְתָּ֑א,
פָּזֵ֡ר, תְּלִישָא־קְטַנָּה֩, תְּ֠לִישָא־גְדוֹלָה,
קַדְמָ֙א־וְאַזְלָ֜א, אַזְלָא־גֵּ֜רֵשׁ, גֵּרְשַ֞יִּים,
דַּרְגָּ֧א תְּבִ֛יר, יְ֤תִיב פְּסִיק | סוֺף פָּסֽוּק׃
טעמים נדירים
שַׁלְשֶׁ֓לֶת, קַרְנֵֽי־פָ֟רָה, מֵרְכָ֦א־כְפוּלָה, יֶרַֽח־בֶּן־יוֹמ֪וֹ׃
טעמים שאינם מנוגנים
- מַקָף־ - תפקידו לחבר שתי מילים ולעשות אותן כמילה אחת.
- פְּסִיק | - תפקידו להפריד בין שתי מילים, אף על פי שהן מחוברות בטעם מחבר. מופיע בעיקר: בסמוך לאחד משמותיו של הקב"ה, בין שני פרטים, בין שתי מילים דומות, בין עיצורים דומים, או כשהקשר בין שתי מילים קטן מאוד. טעמים מסוימים, למשל אחרי הטעם שלשלת ומונח - מופיע 'פסיק' ( | ) אחריהם, וזאת על מנת להבדילם מטעמים אחרים הדומים להם.
- מֶֽתֶג - משמש במילה יחד עם טעם אחר, ותפקידו לסמן הטעמה משנית.
שרשראות של טעמים
כללי הטעמים, ובפרט העובדה שישנם טעמים שבאים רק בסמוך לטעמים אחרים, יוצרים שרשראות קבועות של טעמים, החוזרות שוב ושוב.
לדוגמא:
- פַּשְׁטָ֙א מֻנַּ֣ח זַרְקָא֮, מֻנַּ֣ח סֶג֒וֺל.
- מַהְפָּ֤ךְ פַּשְׁטָא֙, מֻנַּ֣ח, זָקֵף־קָטֹ֔ן.
- מֵרְכָ֥א טִפְּחָ֖א, מֻנַּ֣ח אֶתְנַחְתָּ֑א.
- פָּזֵ֡ר, תְּ֠לִישָא־גְדוֹלָה, אַזְלָא־גֵּ֜רֵשׁ, מֻנַּ֣ח רְבִ֗יעִי.
- דַּרְגָּ֧א תְּבִ֛יר, מֵרְכָ֥א טִפְּחָ֖א, מֵרְכָ֥א סוֺף פָּסֽוּק׃
טעמי אמ"ת
לספרים תהילים ומשלי, ורובו של ספר איוב (בראשי תיבות נקראים ספרי אמ"ת), יש טעמים משלהם. טעמי נגינה אלו נקראים "טעמי אמ"ת".
אדמו"ר הזקן לימד את נכדו הה'צמח צדק' ונינו הרב"ש את נגינת טעמי אמ"ת. כיום נגינת טעמים אלו אבדו, ואין לנו מסורת לגביהם[1].
השימוש בטעמים
השימוש העיקרי בטעמי הנגינה בימינו נעשה בבית הכנסת - בעת קריאת התורה, קריאת ההפטרות שבנביאים, וחמש המגילות שבכתובים.
בספרי התורה הכתובים על קלף ומשמשים בבית הכנסת לא מופיעים הטעמים[2].
ניגון הטעמים
בין ניגוני חב"ד, ישנם ניגונים של טעמי קריאה ונגינה, בהם קוראים ספרים שונים בתנ"ך.
בספר הצאצאים מסופר שאדמו"ר הזקן לימד את נכדו אדמו"ר הצמח צדק ונינו הרב"ש עשרה מיני נגינה (כולל טעמים לספרי אמ"ת - תהלים משלי ואיוב), הרב"ש לימדם לרז"א שלימדם לאדמו"ר הריי"צ. חלק ממנגינות אלו אבדו ואין לנו היום מסורת לגביהם.
כיום יש לנו ארבעה סוגי נגינות לטעמים: ימי החול ושבת ויום טוב[3], הפטרה[4], ימים נוראים[5] ומגילת אסתר[6].
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
