שלמה מקרלין – הבדלי גרסאות
ברכת הגאולה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
מ החלפת טקסט – " " ב־" " תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
==תולדות חיים== | ==תולדות חיים== | ||
רבי שלמה היה ידוע בתפילותיו הנלהבות ובמופתיו העל טבעיים והנסערים עד כדי כך שכינוהו הבעל שם טוב הקטן. [[אדמו"ר הזקן]] אמר עליו: מי יכול לדמות עצמו אל הקודש רבי שלמה מקרלין, הרי הוא גבוה טפח מן הארץ{{הערה|שמע שלמה חלק ב' אות כ"ח.}}. | רבי שלמה היה ידוע בתפילותיו הנלהבות ובמופתיו העל טבעיים והנסערים עד כדי כך שכינוהו הבעל שם טוב הקטן. [[אדמו"ר הזקן]] אמר עליו: מי יכול לדמות עצמו אל הקודש רבי שלמה מקרלין, הרי הוא גבוה טפח מן הארץ{{הערה|שמע שלמה חלק ב' אות כ"ח.}}. | ||
דבר דומה כותב אדמו"ר [[הצמח צדק]] {{הערה| אור התורה על חומש בראשית במאמרים על חג החנוכה דף שלד עמוד ב.}}: {{ציטוט| ששמעתי אומרים שאמר אדמו"ר | דבר דומה כותב אדמו"ר [[הצמח צדק]] {{הערה| אור התורה על חומש בראשית במאמרים על חג החנוכה דף שלד עמוד ב.}}: {{ציטוט| ששמעתי אומרים שאמר אדמו"ר ([[אדמו"ר הזקן]]) נשמתו עדן על הצדיק רבי שלמה קארלינער נשמתו עדן '''שהיו העולם מרעישים ממנו וממופתיו''' ואמר עליו שהוא רק טפח גבוה מהארץ שעל ידי שהוא רק טפח גבוה מהארץ יוכל לעשות מופתים.}} | ||
יחד עם [[אדמו"ר הזקן]] ו[[חיים וואלפער]] הקימו את החסידות הליטאית, שכונתה (על ידי מתנגדיה) בשם "כת הקרלינים"{{הערה|על ההקמה המשותפת ועוד, ראה [[כרם חב"ד]] גליון 4 חלק א'.}}. | יחד עם [[אדמו"ר הזקן]] ו[[חיים וואלפער]] הקימו את החסידות הליטאית, שכונתה (על ידי מתנגדיה) בשם "כת הקרלינים"{{הערה|על ההקמה המשותפת ועוד, ראה [[כרם חב"ד]] גליון 4 חלק א'.}}. | ||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
בעת שביקר רבי שלמה מקרלין את אדמו"ר הזקן ב[[ליאזנא]], כאשר נסע לדרכו - ציווה אדמו"ר הזקן לשלושה אברכים מתלמידיו ללוות את רבי שלמה עד סמוך ל[[וויטבסק]], מקום שם יבואו חסידים מוויטבסק לקבל פניו. אחד האברכים היה ר' [[בנימין קלעצקער]], ורבי שלמה רצה מאד שר' בנימין יהיה תלמידו, ודיבר עימו על כך, ובנסיעתו עימו הראה לו מופת. בהגיעם למקום הנועד, כשהאברכים נכנסו לרבי שלמה לקבל ממנו ברכת הפרידה, עיכב רבי שלמה את ר' בנימין ודיבר על ליבו שייסע עימו, והוא ירוממהו במעלות הקודש שיהיה משכמו ולמעלה גבוה מכול. ר' בנימין ענה לו בשפה הפולנית: "פאן טא פאן, נא ניע מאי, חלאפעץ טא חלאפעץ, נא נייע טוואי" (= האדון (=כוונתו לר' שלמה) הוא אדון, אבל לא שלי, והנער (= כוונתו לעצמו) הוא נער אבל לא שלך). (את הטעם לכך שר' בנימין דיבר בפולנית לר' שלמה, כותב הרבי הריי"צ: "כי אוהב היה הרה"צ הרה"ק רבי שלמה נ"ע לדבר לפעמים בלשון פולני, והטעם בוודאי כמבואר בדא"ח דעל ידי דיבור קדוש מבררים האותיות, והרה"צ הרה"ק רבי שלמה נ"ע כל דרכיו בקודש הקודשים"{{הערה|אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ, חלק ב, עמ' שסט-שע.}}). | בעת שביקר רבי שלמה מקרלין את אדמו"ר הזקן ב[[ליאזנא]], כאשר נסע לדרכו - ציווה אדמו"ר הזקן לשלושה אברכים מתלמידיו ללוות את רבי שלמה עד סמוך ל[[וויטבסק]], מקום שם יבואו חסידים מוויטבסק לקבל פניו. אחד האברכים היה ר' [[בנימין קלעצקער]], ורבי שלמה רצה מאד שר' בנימין יהיה תלמידו, ודיבר עימו על כך, ובנסיעתו עימו הראה לו מופת. בהגיעם למקום הנועד, כשהאברכים נכנסו לרבי שלמה לקבל ממנו ברכת הפרידה, עיכב רבי שלמה את ר' בנימין ודיבר על ליבו שייסע עימו, והוא ירוממהו במעלות הקודש שיהיה משכמו ולמעלה גבוה מכול. ר' בנימין ענה לו בשפה הפולנית: "פאן טא פאן, נא ניע מאי, חלאפעץ טא חלאפעץ, נא נייע טוואי" (= האדון (=כוונתו לר' שלמה) הוא אדון, אבל לא שלי, והנער (= כוונתו לעצמו) הוא נער אבל לא שלך). (את הטעם לכך שר' בנימין דיבר בפולנית לר' שלמה, כותב הרבי הריי"צ: "כי אוהב היה הרה"צ הרה"ק רבי שלמה נ"ע לדבר לפעמים בלשון פולני, והטעם בוודאי כמבואר בדא"ח דעל ידי דיבור קדוש מבררים האותיות, והרה"צ הרה"ק רבי שלמה נ"ע כל דרכיו בקודש הקודשים"{{הערה|אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ, חלק ב, עמ' שסט-שע.}}). | ||
כשהתארח רבי שלמה אצל [[אדמו"ר הזקן]] לסעוד אצלו, המליחו כל בני ביתו של אדמו"ר הזקן את התבשיל ללא תיאום האחד עם השני. בעת הסעודה אכל אדמו"ר הזקן מהמאכל אך רבי שלמה טעם מעט מהמאכל והוזיזו לצד, אדמו"ר הזקן שאל את רבי שלמה למעשהו ונענה בשאלה נגדית על מעשהו הוא, בתגובה השיב אדמו"ר הזקן: "מאז שהגעתי ל[[מזריטש]] אינני מרגיש טעם באוכל"{{הערה|הרבי הפיק הוראה מהסיפור וביאר שבאפשרותו של כל יהודי שלא לחוש טעם באוכל | כשהתארח רבי שלמה אצל [[אדמו"ר הזקן]] לסעוד אצלו, המליחו כל בני ביתו של אדמו"ר הזקן את התבשיל ללא תיאום האחד עם השני. בעת הסעודה אכל אדמו"ר הזקן מהמאכל אך רבי שלמה טעם מעט מהמאכל והוזיזו לצד, אדמו"ר הזקן שאל את רבי שלמה למעשהו ונענה בשאלה נגדית על מעשהו הוא, בתגובה השיב אדמו"ר הזקן: "מאז שהגעתי ל[[מזריטש]] אינני מרגיש טעם באוכל"{{הערה|הרבי הפיק הוראה מהסיפור וביאר שבאפשרותו של כל יהודי שלא לחוש טעם באוכל בעת ששקוע ב[[עבודת ה']] באופן של [[בכל דרכיך דעהו]]. [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14935&st=&pgnum=114 ליקוטי שיחות חלק י' עמ' 106].}}. | ||
בעת מלחמת [[רוסיה]]-[[פולין]], התפלל אדמו"ר הזקן בעד נצחונה של רוסיה, אך ר' שלמה התפלל בעד נצחונה של צרפת, לפועל במלחמה זו נצחה רוסיה. | בעת מלחמת [[רוסיה]]-[[פולין]], התפלל אדמו"ר הזקן בעד נצחונה של רוסיה, אך ר' שלמה התפלל בעד נצחונה של צרפת, לפועל במלחמה זו נצחה רוסיה. | ||
| שורה 29: | שורה 29: | ||
חסידי ר' שלמה מספרים כי אצלם במסורת ר' שלמה היה [[משיח בן יוסף]]. במדרש מובא כי שמו של זה שיהרוג את משיח בן יוסף הוא "ארמילוס", זה היה גם שמו של מי שהרג את רבי שלמה{{הערה|הרב אביש שור, קובץ "בית אהרן וישראל" - [[תנש"א]].}}. | חסידי ר' שלמה מספרים כי אצלם במסורת ר' שלמה היה [[משיח בן יוסף]]. במדרש מובא כי שמו של זה שיהרוג את משיח בן יוסף הוא "ארמילוס", זה היה גם שמו של מי שהרג את רבי שלמה{{הערה|הרב אביש שור, קובץ "בית אהרן וישראל" - [[תנש"א]].}}. | ||
הרבי הריי"צ כותב על כך ביומנו (מעת ביקורו בלודמיר, ראה להלן:) "...ר"ש זצ"ל קארלינער, משיח בן יוסף קוראים | הרבי הריי"צ כותב על כך ביומנו (מעת ביקורו בלודמיר, ראה להלן:) "...ר"ש זצ"ל קארלינער, משיח בן יוסף קוראים אותו בכל הסביבה לפי המעשה הידוע מה שאחד הקאזאקים ירה בו והמיתו, ובזה זכה לשם גדול זה: משיח בן יוסף"{{הערה|ספר המאמרים תרצ"ב-תרצ"ה, מבוא, עמ' כה.}}. | ||
הוא נורה ביום [[שבת קודש]] ב[[י"ז תמוז]], הקוזקים פרצו לבית מדרשו, וירו בחמישה עשר מתפללים. רבי שלמה היה בדבקות באמצע אמירת [[כתר]], ולא שם לב למתרחש. נכדו משך בטליתו מתוך בהלה, וכאשר הוא סובב את ראשו הקוזקים ימ"ש ירו בו. במשך חמישה ימים הוא היה שרוי בין חיים למוות, אך עם זאת הוא לא שינה כלל את סדריו הקבועים עד כוחו האחרון. הוא אכל כרגיל את סעודת שבת, וכאשר החסידים שכחו להגיש אחד ממאכלי השבת, הוא נענה: "היינטיגע חסידים, שוין עפעס, און מען פארגעסט אז ס'איז דא א באשעפער אויף די וועלט" - החסידים של היום... רק קורה משהו, והם שוכחים שיש בורא עולם.. | הוא נורה ביום [[שבת קודש]] ב[[י"ז תמוז]], הקוזקים פרצו לבית מדרשו, וירו בחמישה עשר מתפללים. רבי שלמה היה בדבקות באמצע אמירת [[כתר]], ולא שם לב למתרחש. נכדו משך בטליתו מתוך בהלה, וכאשר הוא סובב את ראשו הקוזקים ימ"ש ירו בו. במשך חמישה ימים הוא היה שרוי בין חיים למוות, אך עם זאת הוא לא שינה כלל את סדריו הקבועים עד כוחו האחרון. הוא אכל כרגיל את סעודת שבת, וכאשר החסידים שכחו להגיש אחד ממאכלי השבת, הוא נענה: "היינטיגע חסידים, שוין עפעס, און מען פארגעסט אז ס'איז דא א באשעפער אויף די וועלט" - החסידים של היום... רק קורה משהו, והם שוכחים שיש בורא עולם.. | ||