שינויים

על פסוק זה דרשו חז"ל דרשו על הפסוק הזה:{{הערה|שם=כח|סוכה כח, ב.}}" תשבו כעין תדורו - כדרך שהוא דר כל השנה בביתו הזקיקתו תורה להניח דירתו ולדור כאן בסוכה"{{הערה|סוכה כו, ב. [[רש"י]] דיבור המתחיל 'כעין תדורו'.}}. ומשם מכאן אמרו חכמים למדו במשנה:{{הערה|שם=כח}}: "כל שבעת הימים אדם עושה ביתו עראי וסוכתו קבע".

חלק מחיוב זה הוא גם חיוב השינה בסוכה המוזכרת במשנה במסכת סוכה פרק ב'{{הערה|סוכה כ, ב.}} '''"הישן תחת המיטה בסוכה לא יצא ידי חובתו"''' יתירה מכך גזרו חכמים אף גזרו{{הערה|סוכה כו, א.}} והחמירו בשינה יותר מאכילה "תנו רבנן אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה". הסיבה לזה הטעם לכך הוא שבעוד שאכילת ארעי אינה מובילה לאכילת קבע, הרי שבשנת ארעי חוששים 'שמא ירדם'. וכן גם ישנם בגמרא יש שם תיאורים מכמה מהתנאים שהתייחסו לפרטים ואופנים באופן שנתם בסוכה{{הבהרה|המשפט הזה לא מובן}}.

וכך פסק גם [[הרמב"ם]] פסק כך בספרו{{הערה|הלכות סוכה ו, ו.}}: {{ציטוטון|"אוכלין ושותין '''וישנים''' בסוכה כל שבעה בין ביום ובין בלילה. ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם אכל אכילת עראי כביצה או פחות או יתר מעט. ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי".}}

על סמך דברים יסוד מקורות אלו, פסקו כך גם הטור, השולחן ערוך{{הערה|סימן תרל"ט סעיף ב.}}, הרמ"א{{הערה|שם בהגהה על סעיף א.}}, ו[[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]] סימן תרל"ט סעיפים ד, ז-ח.}}.

את חובת הדיור של האדם בסוכה במשך ימי החג הגדירו חז"ל הגדירו במילים "תשבו כעין תדורו" שאופן כלומר, אופן הישיבה בסוכה צריכה להיות בהתאם ומעין קביעות הדירה של האדם. בפרטי ובפרטי הגדרה זו נאמרו כמה פרטים: אכילה, שתיה, טיול ושינה.ונחלקו הפוסקים נחלקו מהי בדיוק מהי ההגדרה של חיוב השינה בסוכה:

הרב [[יוסף רוזין]] בספרו צפנת פענח{{הערה|1=על [[הרמב"ם]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20216&st=&pgnum=64 הלכות סוכה פרק ו הלכה ב].}} מדייק מלשונותיהם של חז"ל בגמרא{{הערה|שם=כח}} וה[[רמב"ם]] בספרו{{הערה|הלכות סוכה ו, ה.}} בכתיבה של בכתיבתם את חיובי האדם בסוכה: {{ציטוטון|"כיצד היא מצות הישיבה בסוכה שיהיה '''אוכל ושותה ודר''' בסוכה... שנאמר: בסוכות תשבו שבעת ימים" כי מוכח מכך, שמצוות המגורים בסוכה 'מחייבת' אכילה ושתיה (דירה בסוכה משמעותה לאכול ולשתות), לעומת זאת השינה בסוכה אינה מצוה חיובית אלא מצוה שלילית"}} ; כלומר שהדין שדין הוא על השינה, כי אם אדם שיושן האדם יושן במשך ימי חג הסוכות, אסור לו לישון מחוץ לסוכה, אולם ואבל אין כלל מצוה חיובית לישון בסוכה בדווקא, ונראה ונמצא שהשינה אינה חלק ממצוות הדירה בסוכה. בשל כך , ולכן רק בהלכה שלאחריה כותב הרמב"ם: "אוכלין ושותין וישנים בסוכה".

על פי סברה זאת ולסברתם איסור השינה מחוץ לסוכה אינו בגלל משום שהוא חלק מהמצווה (האקטיבית), אלא שבשינתו מחוץ לסוכה מראה האדם שאין דירתו בסוכה. , ולכן יש ישנו איסור לישון מחוץ חוץ לסוכה. על פי שיטה כשיטה זו אפשר לדייק גם בדברי רבי [[יוסף קארו]] 'מחבר' ה[[שולחן ערוך]], שהביא שציטט את לשון [[הרמב"ם]] "כיצד מצות ישיבת סוכה", והוא לא ולא הזכיר בה את מצוות השינהשינה{{הערה|כיצד מצות ישיבת סוכה - שיהיה אוכל ושותה... רק לאחר מכן הוסיף הרמ"א תיבות "וישן ומטייל", ראה בקטע הבא.}}, ורק בסעיף לאחריו מוסיף כי ישנו חיוב גם לישן בסוכה.

אולם ישנם ראשונים{{הערה|רש"י המובא להלן ובדף ז, א ד"ה מאי לאו, בעירובין מד, א (וזה לשונו:'כדי שיאכל וישתה וישן' - עיקר מצותה של סוכה בג' דברים הללו.) ותוספות סוכה מה, ב דיבור המתחיל 'אחד' ועוד.}} החולקים על סברה הנחה זו, וסוברים שחיוב השינה הוא חלק מהמצווה כאכילה ושתיה. כגון [[וכלשון רש"י]] שכתב ש:{{הערה|סוכה כ, ב דיבור המתחיל 'לא יצא'.}}: "ועיקר ישיבת הסוכה אכילה שתיה ושינה".וכשיטה זו פסק הרמ"א בהגהתו, שהוסיף על דברי המחבר בסעיף א "כיצד מצוות הסוכה שיהיה..'וישן'..כל שבעת ימים" שהוספה זו הינה מיותרת כאמור לעיל שאף המחבר כותב בסעיף שלאחריו את חיוב השינה. אלא שהדגשת הרמ"א היא להדגיש שהיא חלק ממצוות הישיבה בסוכה. וכן הוא דעת הטור{{הערה|סימן תרל"ט - שהוסיף 'וישן' כהרמ"א על לשון הגמרא.(לקוטי שיחות שם)}} וכן דעת ה[[אדמו"ר הזקן]] ב[[שולחן ערוך הרב|שולחן ערוך]] שלו{{הערה|שם=לט, ד|סימן תרל"ט סעיף ד.}}. ולשיטתם אי הברכה על מצוות השינה היא משום שהם טפלים ל'עיקר' המצווה שהיא האכילה ונפטרים בברכה שעליה{{הערה|שולחן ערוך אדמו"ר הזקן שם סעיף יב מתוספות ברכות יא, ב ד"ה שכבר ורא"ש ברכות פרק א' סימן יג.}}.

כשיטה זו פסק הרמ"א בהגהתו, שהוסיף גם על דברי [[רש"י]] {{הערה|בסעיף א}} "כיצד מצוות הסוכה שיהיה..'וישן'..כל שבעת ימים" שהדגשת הרמ"א היא להדגיש שהיא חלק ממצוות הישיבה בסוכה.{{הערה|בגלל שלכאורה הוא כבר כתב את זה בסעיף הקום, אלא הוא כתב זאת שוב בשביל להדגיש זאת}}, וכן זהו הוא גם דעת הטור{{הערה|סימן תרל"ט - שהוסיף 'וישן' כהרמ"א על לשון הגמרא.(לקוטי שיחות שם)}} ודעת ה[[אדמו"ר הזקן]] ב[[שולחן ערוך הרב|שולחן ערוך]] שלו{{הערה|שם=לט, ד|סימן תרל"ט סעיף ד.}}. וע"פ שיטתם אי הברכה על מצוות השינה היא משום שהם טפלים ל'עיקר' המצווה שהיא האכילה ונפטרים בברכה שעליה{{הערה|שולחן ערוך אדמו"ר הזקן שם סעיף יב מתוספות ברכות יא, ב ד"ה שכבר ורא"ש ברכות פרק א' סימן יג.}}. הרבי בלקוטי שיחות{{הערה|חלק כט עמוד 214 ואילך.}} מבאר שגם לשיטה כי השינה היא חלק מהמצווה היא אינה מצווה פרטית. כלומר, אין במצוות ישיבה בסוכה חיוב לאכול וחיוב לישון אלא חיוב כללי ליישב בסוכה, כדברי כלשון האדמו"ר הזקן{{הערה|שם=לט, ד}}: {{ציטוטון|"כללו של דבר לעולם ידמה עליו סוכתו כאלו היא ביתו וכל דבר שלא היה עושה חוץ לביתו לא יעשה חוץ לסוכתו".}} ובגלל ומכיוון שעיקר ישיבת האדם מתבטאת באכילתו , לכן עיקר הישיבה בסוכה היא באכילה דווקא שעליה מברכים.{{הערה|, כמו כן בנוגע לאדם הפטור על פי תורה משינה בסוכה שלא חסר לו בקיום מצוות ישיבה בסוכה.}}

למרות ההלכה הפשוטה, מצינו לאורך כל הדורות, זמנים מקומות וקהילות שלא נהגו לישון בסוכה, להלן פירוט על היסטורי של מנהג זה.

כבר בזמן [[בית המקדש]] מצאנו שנהגו המשתתפים ב[[שמחת בית השואבה]] שלא לישן בסוכה. כמו שכתוב בגמרא:וכדברי הגמרא {{ציטוטון|[[ברייתא|תניא]], אמר [[רבי יהושע בן חנניה]] כשהיינו שמחים [[שמחת בית השואבה]] לא ראינו שינה בעינינו. כיצד? שעה ראשונה [[קרבן תמיד|תמיד של שחר]], משם ל[[תפילה]], משם לקרבן מוסף, משם ל[[תפילת מוסף|תפילת המוספין]], משם ל[[בית המדרש]], משם ל[[אכילה]] ו[[שתיה]], משם ל[[תפילת המנחה]] משם ל[[קרבן תמיד|תמיד של בין הערבים]], מכאן ואילך לשמחת בית השואבה. {{מונחון|איני|היתכן?}}, והאמר [[רבי יוחנן]]: [[שבועה]] שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר? אלא הכי קאמר: לא טעמנו טעם שינה, דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי|סוכה נג, א}}

וכתב הרב שמעון בן צמח דוראן כתב, ונדפס בספרו שו"ת התשב"ץ{{הערה|1= [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1381&st=&pgnum=85 שו"ת התשב"ץ חלק א סימן ק] פיסקה המתחילה 'צריך להקדים' בסופו.}} שהנמנום שהיה, שנמנום זה היה בהכרח מחוץ חוץ לסוכה (וביאר הרבי ביאר את סברתו כי מהוספת הגמרא שהנמנום נעשה על כתפי החברים מוכרח שהיה לא בזמן ששהו בסוכה, שהרי הגמרא שם מונה את כל סדר יומם אחד לאחד, ושהייתם בסוכה היה רק בשעת אכילה ושתייה בשעה שלא שייך שישנו על כתפי חבריהם, ובהכרח שהנמנום נעשה כדבר משני בין התפילות והשמחה כשהיו מחוץ לסוכה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4601&st=&pgnum=149 יום שמחת תורה תש"ל].}}). מסיבה זו בסיבת ההיתר ביאר, שהוא משום שהנמנום חוץ לסוכה אסור רק מדרבנן (ולשיטתו נמנום זה נחשב לשינת עראי{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ"ט עמוד 316 בשולי הגליון.}}) אולם היו שהקשוהקשו{{הערה|גליוני הש"ס להרב יוסף ענגיל מסכת סוכה כו, א.}} על ביאורו, שהרי להלכה נפסק שחיוב השינה גם ארעי הוא מהתורה{{הערה|כדברי רבא (סוכה כו, א) "אין קבע לשינה".}}, הרבי מבאר שבפשטות היו פטורים ממצוות סוכה משום ש[[העוסק במצווה פטור מן המצווה]], ובגלל ומכיוון שעסקו במצוות שמחה היו פטורים משינה בסוכה (אמנם לאכול בסוכה הקפידו שזה עיקר קיום המצווה, אולם על שינה בסוכה לא הקפידו שכפי הנתבאר לעיל השינה אינה עיקר המצוה, ומכיוון שפטורים שוב אין כלל צורך בזה){{הערה|לקוטי שיחות חלק כ"ט שם.(וראה הביאור להלן איך בכל אופן לא חסר להם ב'שלימות' קיום מצוות סוכה).}}.

למרות החיוב לישן בסוכה, בפועל נהגו בכמה קהילות ובמנהגי ישראל להקל ולא לישן בסוכה. על המנהג הזה מנהג זה מעידים הראשונים, והמאירי כתב על כך: וכלשון המאירי "ואף אנו נוהגים להקל שלא ליתן מיטות שלנו בסוכה ולשכב שם...אלא שאבותינו ורבותינו היו נוהגים בלילות הראשונים ובימים הראשונים ישנים שם קמעא בבגדים דרך חיבוב מצווה...{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40777&st=&pgnum=60 סוכה דף כו, א].}} כמו כן וכן כתבו כך המרדכי{{הערה|מסכת סוכה הלכה תשמא.}} ורבינו מנוח{{הערה|על [[הרמב"ם]] פרק ו מהלכות סוכה הלכה ו.}}.

במנהג זה להקל בשינה נהגו גם נשיאי חב"ד{{הערה|ספר השיחות תש"ה עמוד 35 (אדמו"ר מוהרש"ב) לקוטי שיחות חלק כט עמוד 211 (אדמו"ר הריי"צ) ועוד.}} (החל מאדמו"ר האמצעי{{הערה|שם=אדה"ז}}) והחסידים שאין ישנים בסוכה{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30510&st=&pgnum=316&hilite= אוצר מנהגי חב"ד עמוד שא].}}. וכן הוא גם מנהג בעלזא{{הערה|ראה נטעי גבריאל הלכות [[ראש השנה]] פרק ט"ז הערה ט"ז בשם [[מרדכי רוקח|האדמו"ר מבולגרייה]]. (אמנם בשל דעתם של כמה מזקני חסידי [[בעלז]] כי הסיבה העיקרית היתה בשל הקור, נהוג כיום בחסידות [[בעלז]] לישון בסוכה. אך יש הסוברים כי היו טעמים נוספים. יש מעידים כי כשרבי [[אהרן רוקח מבעלז]] שכן ב[[ירושלים]] הזהיר את הבחורים שלא ישנו בסוכה.(מעדותו של הרב [[בן ציון גרוסמן]] ששהה בקהילת [[פינסק קרלין]] באותם הימים מקום שהייתם של הבחורים.) יש לציין; גם כי בלוח "דבר בעתו" היוצא לאור על ידי מערכת בעלזא צוין החל מיציאתו לאור בשנת תשמ"ב{{מקור}} כי "נהוג לא לישן בסוכה "ובפרט" בחוץ לארץ מפני הקור", אולם משום מה בשנת תשנ"א שונה הנוסח..}} וכמה קהילות יוצאי [[פרס]]{{מקור}}.

טעמים שונים נכתבו על היתר זהקולה זו:

היו יש מהראשונים שכתבו שטעם הפטור הוא משום חולה או מצטער, שבגלל שמפני הצינה קשה ומסוכן לו לישון לישן בסוכה{{הערה|מרדכי, "מפני סכנת הצינה שהיא מצויה בלילות ובמחוזות האלו וכן שהם עלולים בגשמים הרבה... והרי אנו כמורשים מעיקרא" - חידושי המאירי ורבנו מנוח.}}. אמנם הרמ"א בדרכי משה מקשה על ביאור זה, ביאורם משום שרואים שמנהג זה נהוג אף במקומות שאינם קרים. כמו כן הקשו שלהאדם חובה הקשה שלכאורה מוטלת על האדם החובה להביא עמו לסוכה כרים וכסתות להתחמם בהם (אמנם על יסוד ביאור זה כתבו אף המחמירים שכאשר האדם אין ביכולתו להכניס לסוכה כרים וכסתות הרי הוא פטור מהמצווה).

הרמ"א הציע מציע ביאור אחר להיתרלקולא, בגלל משום שחיוב השינה של הבעל בסוכה הוא משום "איש ואשתו", בגלל משום שנאמר "תשבו, " ודרשו חז"ל "כעין תדורו", בגלל שגם בבית ישנים האיש והאישה מה בביתו איש וביתו כך גם כך ב[[סוכה]] צריך להיות כךבסוכה, ועל פי כך נכתב זה כתב שאדם שאין באפשרותו לישן עם אשתו פטור (מצד גדר מצוות ישיבה בסוכה). וזאת על אף שה[[אישהאשה]] עצמה פטורה מכל ככל [[מצוות עשה שהזמן גרמא]], משום כך הבעל נפטר, גם כן כשאין לאשתו מקום לשהות בסוכה יחד עמו.

הפוסקים היקשו והקשו על ביאורוהפוסקים{{הערה|מגן אברהם סעיף קטן ח, ט"ז סעיף קטן ט, ביאור הגר"א שם ועוד.}} מכמה צדדים, אחד מהם הוא ומהם מדברי הגמרא{{הערה|סוכה כז, ב.}} "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת", שבאופן שוודאי באופן זה לא יוכלו לישן עם נשותיהם ולמרות זאת בישיבתם זו יוצאים ידי חובתם. כמו כן הביאו טענה טענו שאילו המצווה היא איש וביתו, אם כן כאשר אדם בנה את הסוכה באופן שאין באפשרותו לישן בה עם אשתו הסוכה אמורה להיות פסולה משום שהבונה סוכה חייב לבנותה באופן שיוכל לקיים בה את המצווה (ורק אם לאחרי בנייתה נוצרה בעיה בסוכה אז יש דין מצטער וכדומה){{הערה|שולחן ערוך סימן תר"מ סעיף ד.}}.חלק יש מהאחרונים {{הערה|מגן אברהם סעיף קטן ח.}} ביארו שביארו את הפטור על פי טענה סברה זו, אמנם לא מצד 'דין' סוכה אלא מצד מצטער שהאדם מצטער לישן ללא אשתו. (ויש שכתבו שהוא רק בשעת עונה{{הערה|משנה ברורה סעיף קטן יח. וצריך עיון מקורו.}})חלק אחר ויש מהאחרונים{{הערה|ט"ז סעיף קטן ט וכן כתב בשולחן ערוך [[אדמו"ר הזקן]] סעיף ט.}} כתבו שהסיבה הוא שכתבו שהוא מצד העוסק במצווה פטור מן המצווה שחייב אדם לשמח את אשתו ברגל{{הערה|מלשון ה'דרכי משה' משמע שכלל בביאורו את כל שלשת הביאורים עיין שם (אמנם ברמ"א הביא רק הביאור דלעיל בפנים).}}.כל הביאורים האמורים הם אף כשאשתו אינה טהורה{{הערה|דרכי משה, שולחן ערוך אדה"ז.}}. לגבי בחורים שאינם נשואים חלק יש מהאחרונים אמרו שאומר שסומכים על רוב האנשים שמקילים מצד 'כעין תדורו' ובפרט אדם הסמוך אצל בעל הבית שפטור{{הערה|1=אשל אברהם [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40313&st=&pgnum=13 סימן תרל"ט]}}.

טעם נוסף שמובא מובא בראשונים שהוא מחשש גנבים.

על פי מסורת אדמו"רי חב"ד{{הערה|ספר השיחות [[תרצ"ו]] - [[ת"ש]] עמוד 295.}} כאשר שמע ה[[אדמו"ר האמצעי]] שישנם חסידים המדקדקים לישון בסוכה, טען שדבר זה נוגד את קדושת הסוכה, שעל תורת פי המתבאר בתורת [[הקבלה]] והחסידות,מאיר בסוכה מאר אור אלוקי נעלה - [[אור מקיף]] ([[מקיפים דבינה]]).

מדין מצטער - הסביר כפי שביאר הרבי באריכות בשיחות שאמר ב[[התוועדות|התוועדויות]] במשך [[חודש תשרי]] [[תש"ל]], ולאחר מכן [[מוגה|הוגה]] על ידי הרבי ונדפס ב[[ליקוטי שיחות]]{{הערה|בלקוטי שיחות חלק כ"ט עמוד 211.}}, שהנהגתם של אדמו"רי חב"ד שלא לישון בסוכה נבעה מאי יכולתם להירדם בסוכה, היות והרגישו בה את הקדושה. אולם דבריו של אדמו"ר האמצעי היו בעיקר מכוונים לאותם החסידים שלא הרגישו את הקדושה (וממילא לא שלל מהם את אפשרות השינה - שהרי ישנו בו בפועל). אלא שדרש מהם שבעקבות ידיעה זו שבסוכה מאיר אור מקיף על השינה בסוכה לגרום להם צער{{הערה|ראה בהערות בשיחה שם, ומוכרח הוא שהרי תביעתו של הרבי הייתה לחסידים (שיכלו לישון) ורק שהאור אמור לגרום להם 'צער'. (וראה כעין זה להלן ממכתבי הרבי על צער החסידים מקדושת הסוכה.}}.

על ועל פי ביאור זה הוסיף הרבי וביאר את הנהגת החסידים גם אלו שאינם חשים את קדושת הסוכה, וממילא אינם חשים כלל צער מפני קדושתה; כי מנהג רבותיהם בידיהם, וכהנהגת [[רב אחא]] המסופרת בגמרא{{הערה|סוכה לב, ב}} שהקפיד בהנהגה מסויימת כרבו דווקא, אף שגם לשיטת רבו הנהגה זו היתה בדיעבד. נוסף על כך היות ובדיני סוכה יש דין מצטער יש לחסידים בזה סניף של מצטער בזה; [[חסיד]]ים - מעצם טבעם רוצים הם לחקות את רבותיהם ולציית להוראתם. וכאשר אינם יכולים לעשות כן, הרי זה גורם להם צער{{הערה|"שהרי אילו היה שומע מהרבי על דירה מסויימת שאין לישן שם, הרי מיד היה מוציא משם את מיטתו וכל חפציו ויושן בחדר אחר" (שיחת יום שמח"ת תש"ל).}} ומצטער פטור מן הסוכה.!