מרדכי רוקח
הרב מרדכי רוקח (כונה הרב מבילגוריא[1]) (י"ב בסיוון תרס"ב, 1901 - כ"ה בחשוון תש"י, 17 בנובמבר 1949) היה הרב של בילגוריי שבפולין משנת תרפ"ו (1926) עד פרוץ השואה ואביו של האדמו"ר הנוכחי מבעלז.
תולדות חיים עריכה
נולד בבעלז לרבי ישכר דב רוקח, האדמו"ר השלישי בשושלת חסידות בעלז, ולחיה דבורה נכדת רבי מרדכי גולדמן מזוויהל. בצעירותו למד מדי יום בחברותא עם אביו. נישא לבתו של רבי משה אהרן בן רבי דוד שלמה מקוברין ונולדו לו ממנה שני ילדים. תקופה קצרה לאחר הסתלקות אביו, בהיותו בגיל 25 הוכתר לרב העיר בילגוריי. הקים בעיר תלמוד תורה, וכן התנהג באדמו"רות, ניהל חצר חסידית וערך שולחנות.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שלח את אשתו שהייתה בעלת אזרחות רוסית וילדיו אל בית הוריה שהתגוררו ברוסיה. הוא עצמו נדד ממקום למקום ולבסוף אחרי בקשת אחיו רבי אהרן רוקח האדמו"ר מבעלזא ששהה אז כפליט בפרמישלן הצטרף אליו.
בפסח שני, ט"ו באייר תש"ג (1943) הגיע עם אחיו להונגריה אחרי שהוברחו מגטו בוכניה על ידי קצין הונגרי לשעבר תמורת ממון רב, ושהה בבודפשט עד כ"ד בטבת תש"ד (1944), אז הוברחו הוא ואחיו הרבי מבעלזא לארץ ישראל אחרי שנודע להם שהגסטאפו עוקב אחריהם ודורש מממשלת הונגריה את החזרתם לידי השלטונות הגרמניים. הדרשה שנשא לפני שעזבו הוא ואחיו את הונגריה עוררה פולמוס מאוחר יותר.
בט' בשבט תש"ד (1944) הגיע לארץ ישראל והתיישב בתל אביב. סייע לאחיו בשיקום חסידות בעלזא. אחרי שנודע לו שאשתו וילדיו נרצחו, נישא בשנת תש"ז (1947) למרים בת רבי צבי גליק (נפטרה אור לי"ט בטבת תשע"ז) ונכדת רבי יעקב יחזקיה גרינוולד.[2] בח' בשבט תש"ח (1948) נולד להם בנם היחיד רבי ישכר דב רוקח, האדמו"ר מבעלזא הנוכחי.
ייסד את החדר החסידי הראשון בתל אביב, ברחוב אחד העם (המרכז של חסידות בעלזא באותם ימים), וכיהן כנשיא מוסדות החינוך של חסידות בעלזא בתל אביב ובירושלים.
בסוף שנת תש"ט, בעודו במסע בקרב היהודים שהתגוררו במערב אירופה, הורע מצב בריאותו והוא חזר לישראל. נפטר בכ"ה בחשוון תש"י בגיל 49. בהלווייתו הספידו אחיו האדמו"ר מבעלז, ועל פי הוראת אחיו נקבר בבית הקברות בטבריה ליד כמה מתלמידי הבעל שם טוב. על שמו נקראים רחובות "תכלת מרדכי" בקריית בעלז בירושלים ובבית שמש.
כולנו תלמידיו של הצדיק מליובאוויטש עריכה
בהתועדות י"ב תמוז שנערכה בהיכל ישיבת "תורת אמת" בירושלים בשנת תש"ה, שלח הרבי מבעלזא כשלוחו האישי, את אחיו רבי מרדכי רוקח מבילגוריה.
ב"קובץ ליובאוויטש" גליון 9 שיצא לאור באותה שנה מסופר אודות אותה התוועדות, וכך מסופר שם אודות דבריו של הרב מבילגוריא:
"הרבי מבעלזא לא יכול היה להשתתף באופן אישי בשמחה, בגלל חלישות בריאותו. בשמו דיבר אחיו האדמו"ר מבילגוריא שליט"א אשר ברך בשמו ובשם הרבי מבעלזא שליט"א את הרבי, בברכת רפואה שלימה ואריכות ימים ושנים טובות."
"הוא הדגיש, כי בזמן אשר האזור של לעמבערג וחלק גדול מפולין היו כבר מוקפים על ידי הרוסים, הרי הקהילות החרדיות שהיו שם, המשיכו להתקיים ולקיים תורה ומצוות במסירות נפש, בגלל הידיעה על הפעולות של מסירות הנפש שהרבי פעל ועשה ברוסיה."
"בפרט הזה של ה"מסירות נפש" - זעק הרבי מבילגוריא - הרי אנו כולנו תלמידיו של הצדיק מליובאוויטש. ובזה היא התועלת של חגיגה זו, שנת היובל תרנ"ה- תש"ה לפעילות הכלל הקדושה של הרבי, שהוא אינו צריך את הכבוד הזה, אלא שזהו מיפגן עבורנו, בכדי שנלמד ממנו את המסירות נפש לקיום התורה והיהדות, כפי שהוא עשה בעבר וממשיך לעשות בהווה."
ספריו עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- "צנצנת המן" (קשריו של רבי אהרן מבעלז ואחיו רבי מרדכי מבילגוריא עם ליובאוויטש בכרך ד עמוד קיט ואילך), עורך: זילברשלג דוד חיים, הוצאת ברקאי, חיפה, תשע"ה.
- האדמו"ר רבי אהרן מבעלזא ואחיו רבי מרדכי מבילגוריא ואדמו"רי ליובאוויטש, שמן ששון מחבריך, חלק ד, עמ' 197 ואילך.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים
- ↑ יתד נאמן, היה מכניס רוח חיים של תורה בסביבתו, מוסף שבת קודש - - ויקרא 26, תשעב, עמ' 26
- ↑ אחיו של רבי משה גרינוולד בעל ערוגת הבושם.