שבועה

שבועה שבועה היא התחייבות או הצהרה של אדם, שבה הוא מקבל על עצמו דבר מה. בשבועה, כשהאדם נשבע יש מצוה להשבע רק באמת, ורק בשמו הגדול והקדוש של ה' יתברך, ורק בעת הצורך.

פירושו של המילה שבועה

שבועה הוא גם מלשון "שובע", כי האדם בעת השבועה, מקבל את הכוח לקיום השבועה^{[דרוש מקור]}

שבועת הקב"ה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

שבועות בני ישראל המצוות

לגבי קיום המצוות, מצינו שלושה סוגי שבועות הנוגעים לקיום התורה והמצוות, והם מחולקים לפי טבעם ותנאי השפעתם על האדם:

1. "מושבע ועומד מהר סיני" – מדובר בשבועה שנעשית בעת מעמד הר סיני, שבה כל ישראל התחייבו לקבל עליהם את התורה. שבועה זו אינה תלויה בבחירת האדם, אלא היא חלק מהתחייבות כללית שנעשתה עם קבלת התורה. השבועה הזו חלה רק לגבי מצוות חמורות ופרטיות המפורטות בתורה, ולא על עניינים של הידור מצווה או חוקים דרבנן. כלומר, מי שנשבע בהקשר למניעת איסורים מן התורה, השבועה מחייבת, אך כשמדובר במצוות שמחוץ למילוי מצוות עשה חלה על האדם רק שבועה פרטית נוספת.

2. "משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע" – השבועה הזו נוגעת לאדם עוד בטרם נולד, כאשר בשעת ההיריון משביעים את האדם, או את נשמתו, להיות צדיק ולשמור על מידות טובות. זו שבועה כללית יותר, חלה על כל עניין של שמירת התורה והמצוות, והיא כוללת גם את ענייני הידור המצווה. השבועה הזו לא מתייחסת רק לחיוב מדיני התורה אלא גם למעשים מדודים של מוסר ומידות.

3. "נשבעין לקיים את המצוה" – שבועה זו מיוחסת למצב בו אדם נשבע לקיים את המצוות באופן פעיל ומודע, מתוך רצון אישי. שבועה זו היא חלק מבחירה חופשית של האדם, והיא תלויה בבחירתו של הפרט. לא כמו בשבועה הראשונה ("מושבע ועומד מהר סיני") שהיא כללית ואינה נוגעת לבחירת הפרט, שבועה זו מחייבת את האדם בשמירה על מצוותיו מרצונו החופשי.

החילוק בין השבועות

החילוק בין השבועות "מושבע ועומד מהר סיני" ו"משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע": הראשון הוא שבועה כללית שנעשית בעקבות קבלת התורה ואינה תלויה בבחירת האדם, והיא חלה רק על עניינים חמורים שכתובים בתורה. השני, לעומת זאת, מתייחס גם להידור מצוות ומידות טובות, ולכן יש בו יותר גמישות לגבי מה שכולל.

החילוק בין "מושבע ועומד מהר סיני" ל"נשבעין לקיים את המצוה": השבועה הראשונה לא תלויה בבחירה אישית של האדם, אלא נובעת מתוך קבלת התורה של כלל ישראל. השנייה, לעומת זאת, תלויה בבחירת האדם ומבוססת על החלטה אישית להתחייב בשמירה על המצוות.

בכך, אנו רואים שמצוות השבועות וההתחייבות בקיום התורה נוגעות לא רק למעשים המדודים אלא גם לכוונות ולתודעה הפנימית של האדם, המשתנה בהתאם לסוג השבועה והתנאים שבהם נמסרה.

מצות שבועה

מצוה להישבע בשמו הגדול והקדוש של ה' יתברך באמת ובתמים, בעת הצורך. ישנה מצוות עשה להשבע בשמו של ה' כאשר נדרש להחזקת דבר או להרחיקו, וזאת מתוך כבוד לרוממותו וגבוהתו. על פי הפסוק "ובשמו תשבע", החיוב להישבע בשמו בולט כחלק ממערכת החוקים שה' ציווה על ישראל.

הדברים מבוארים בברייתא בשבועות, בה נאמר כי השבעה בשמו נדרשת במצבים מסוימים, אך מנגד יש איסור שבועה מיותרת או שלא לצורך. שבועה שלא לצורך היא מצוות לא תעשה, שכן יש במילים את החובה לשמור את כבוד שמו של ה', להימנע מלהשתמש בשם קדוש לריק. על כן, יש להימנע לחלוטין מלהישבע בשום דבר שהוא חלק מהבריאה או הנבראים. כמו שנאמר בסנהדרין, כל מי שמזכיר שם שמיים יחד עם דבר אחר, "נעקר מן העולם", כלומר יש לשמור על כבוד השם באופן מוחלט.

המצווה מדברת גם על המורכבות של מותרות השבועה. למעשה, השבועה בשמים, בשמש ובירח לא נחשבת לעבירה, אם כוונת האדם בשבועתו היא להישבע בשם יוצרם, כלומר בשם ה' אשר ברא אותם, ולא כשבועה הנוגעת לאותם כוחות עצמם בלבד.

המשמעות הפנימית של מצווה זו נוגעת בהפנמת האמונה הגדולה בה' ובקיום דבריו בשמו, באופן שיחזק את האמונה בשגחת ה' על כל פעולותינו וידיעתו את מעשינו. ע"י נשיאת השבועה בשם ה' יתברך, האדם לא רק מחזק את עצמו אלא גם מחויבת האמונה בלבו.

לעניין הלכתי, המצווה נוהגת בכל זמן ומקום, ובכלל בזכרים ונקבות. עפ"י דעת הרמב"ם ז"ל, העובר על מצווה זו, כלומר אם אינו נשבע בשמו של ה' כשהדבר נדרש ממנו, עובר על מצוות עשה. לעומת זאת, הרמב"ן ז"ל סבור כי השבעה בשמו לא נחשבת מצוות עשה אלא רשות, ואדם יכול להימנע מלהישבע כלל, ואין בכך פגם בהשגת מצווה. עם זאת, גם הרמב"ן מציין שישנן מצוות הקשורות לשבועה, כזו שנובעת מקיום מדוקדק של כל מצוות התורה, וקשורה ב"את ה' אלוקיך תירא" ו"באותו תעבוד" אשר רק אז ניתן להישבע בשם ה'.

בנוסף, מובא במדרש תנחומא כי על האדם להקפיד לא להישבע בשמו של ה' אלא אם יש בו את כל המידות הטובות של יראה וקדושה, ובכך מכוונים לשבועה שמצמיחה את האמונה והאמירה על פי רצון ה'.

ראו גם

• מסכת שבועות
• שבועות

מקורות לעיון

• ספר הליקוטים להצמח צדק ערך שבועה ע' יא (15)