פרשת ראה

פרשת ראה היא הפרשה הרביעית בספר דברים (מפרק י"א פסוק כ"ו עד פרק ט"ז פסוק י"ז).

הפרשה בקצרה

• הקדמה: בפרשה, כמו בשאר הפרשות שבספר דברים, משה רבינו מדבר אל עם ישראל לפני הסתלקותו מן העולם הזה, זמן קצר לפני שבני ישראל חוצים את נהר הירדן ונכנסים אל הארץ המובטחת.

• ראשון - מתחיל בברכות הקב"ה לישראל באם ישמרו את מצוות ה', וקללות באם לא ישמרו. בני ישראל מצווים להשמיד את כל הפסלים והמזבחות אותם ימצאו בכניסתם לארץ ישראל. לאחר מכן משה אומר כי בעתיד הקב"ה יבחר מקום מסויים שיהיה עבור קרבנות ושאר העבודות אותם עושים בזמן זה במשכן. המקום המדובר הינו ירושלים, בו נבנה בית המקדש על ידי שלמה המלך.

• שני - משה רבינו מזכיר שוב את המקום אותו יבחר ה' בתור המקום היחיד שבו מותר להקריב קרבנות - הלא הוא ירושלים. התורה ממשיכה בדיני שחיטה של בשר לאכילה. התורה אף אוסרת לאכול מדם בהמות וחיות, וכן מזהירה אותנו לשמור את כל המצוות. השכר על קיום שני הדברים הינו ברכת ה' לעושים ולבניהם אחריהם.

• שלישי - התורה מצווה לא ללכת אחרי אלוקים אחרים ולא לעבוד פסילים ואלילים, אותם על בני ישראל להסיר באופן מיידי. נאסר על בני ישראל אפילו לחקור ולדרוש אודות אופני עבודת האלילים. התורה גם מזהירה שלא לשמוע אל נביאי שקר, אפילו באם הם אומרים גם דברים אמיתיים. דינו של מסית לעבוד עבודה זרה הינו מוות.

• רביעי - מצוות המבדילות את עם ישראל משאר האומות. בתור העם הנבחר אסור לנו להשחית ולפגוע בגופנו, וכן אסור לנו לנו לאכול חיות או בהמות לא טהורות, ועלינו לאכול רק חיות שלהם יש את סימני הטהרה: מפריסת פרסה ושוסעת שסע. דגים צריכים להיות בעלי סנפיר וקשקשת על מנת להיות טהורים. לגבי עופות התורה מונה את כל העופות שאינם טהורים. כמו כן חובה לשחוט על פי דיני התורה, ואסור לאכול בשר בחלב.

• חמישי - התורה מדברת על הצורך לתת מעשר שני מתוצרת השדה (המעשר הראשון ניתן ללויים). את המעשר השני עלינו להביא לירושלים ולאכולו שם בשמחה רבה. יוצאים מן הכלל אנשים הגרים הרחק מירושלים, ולהם מעשר רב שקשה להביא לעיר הקודש, והתורה מתירה להם למכור את המעשר במקום מגוריהם ולהעלות את הכסף עימם לירושלים, שם יקנו אוכל ושתיה בכסף ויאכלו בשמחה.

• שישי - הלכות של שנת השמיטה: בכל שבע שנים חובה על כל המלוים והנושים למחול על הנותר מהחובות של בעלי החובות. התורה אומרת כי אם נעשה כך, הקב"ה יברך את כולם ולא יהיו עניים בעם ישראל, ואנו נוכל לתת הלוואות לשאר האומות אך לא נזקק לקחת הלוואות מאף אחד. בעליה זו מופיעים גם כמה דיני צדקה.

• שביעי - דיני בכור צאן ובקר. בכל מקרה של בכור שנולד ללא פגם ומום, אסור לעבוד בו, ועל הבעלים להביאו לירושלים ולהקריבו קרבן, ולאכול את בשרו. מוזכרים גם שלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות.

התורת החסידות

הרבי מליובאוויטש מקשה על הפסוק "הכה תכה את ישבי העיר ההיא לפי חרב" שהרי הדין הוא "מי שנתחייב בשתי מיתות נדון בחמורה" , וא"כ, מדוע דינם של אנשי עיר הנדחת שעבדו ע"ז הוא "בסייף", הרי יחיד "העובד כוכבים . . נסקל" , ולפ"ז אף שדינם של אנשי עיר הנדחת הוא "בסייף", מ"מ, מכיון שאם עבדו ע"ז דינם בסקילה, היו צריכים להיות "נדון בחמורה" – בסקילה, כי "סקילה חמורה מן השריפה ושריפה חמורה מן הסייף" ? ויש לומר הביאור בזה: ענשם של אנשי עיר הנדחת אינו מצד זה שעל כל יחיד ויחיד חל חיוב מיתה פרטי - "סייף", אלא על "יושבי העיר" ביחד, שכאשר חל עליהם גדר "עיר הנדחת" – נעשו בגדר "צבור" של עובדי ע"ז, ופקע מהם דינם כיחידים. ומעתה יובן מה שענשם בסייף, כי אין כאן גדר "מי שנתחייב שתי מיתות", כי כאשר נעשו יושבי העיר בגדר "עיר הנדחת", ונצטרפו ל"ציבור" עובדי ע"ז, פקע מהם חיוב סקילה שהי' חל עליהם מצד היותם יחידים שעובדים ע"ז, וחל עליהם שם חדש של יושבי "עיר הנדחת", שעל יושבי עיר זו חל רק חיוב סייף בלבד.

קישורים חיצונים

• רעיונות לפרשת ראה -
• טקסט פרשת ראה עם פירוש רש"י -
• פרשת ראה בקצרה לילדים -
• קריאת התורה עם טעמים (חב"ד), ר' מיכאל סלוין -
• הפטרת השבוע עם טעמים (חב"ד), ר' מיכאל סלוין -