בכור

הבכור הוא בעל קדושה מיוחדת, ובפשטות הוא מי שהוא ה"פטר רחם" שנולד ראשון לאם מבין האחים, הוא נחשב לבכור.

עבודה בבכורות

הקדושה שבבכורה נובעת מהמעלה הרוחנית שניתנת לו. וקדושה זו תלויה באם, שהבכור הוא "פטר רחם" שנולד ראשון לאם, ולא כמו כהונה, ולוייה למשל, שתלוי באב.

עד הקמת המשכן, העבודה במקדש הייתה בידי הבכורות, והם היו אחראים על הקרבנות והעבודה. עם זאת, לאחר חטא העגל, העבודה הועברה ללויים, ובכך שונה סדר הקדושה והעבודה.

הבכורה היא לא רק עניין של ייחוס משפחתי, אלא גם מעלה רוחנית, שקשורה לכלל בריאת העולם. על פי הסוד, השמש והירח, המייצגים את הזכר והנקבה (זעיר אנפין ונוקבא), היו בשווה בתחילת בריאת העולם - שני מאורות הגדולים. אך בעקבות חטא עץ הדעת, ירד המצב של המלכות, שהיא נוקבא, וכתוצאה מכך הייחוס לבכורה השתנה, והוא הפך להיות תלוי דווקא באב ולא באם. שינוי זה חזר על עצמו אחרי חטא העגל, שבו חזרה זוהמתם של הבכורות.

לעתיד לבוא, עם תיקון העולם והבאתו לתכליתו, ישוב המצב לקדמותו, ואז יהיה "אשת חיל תהיה עטרת בעלה", והעבודה והקדושה יחזרו אל הבכורות, והכהונה תחזור להיות שייכת להם.

פי שניים

לעניין דין הבכור, יש לו זכות לקבל בירושה פי שניים משאר האחים.

מבואר בחסידות שצדיקים גדולים, מייצגים את ספירות חכמה ובינה (או"א), ועל כן הם מקבלים "חצי מהכתר". כאמור בחז"ל, ה' עתיד להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות, שהם חצי מ"כתר" (ב' פעמים ש"י בגמטריא תר"ך - כתר).

הבכור, מסמל את בהבעלי תשובה, ונחשבת הבכורה לאחת המעלות הגדולות כי במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד.

ולכן להם יש את המעלה של "כפל", שהיא תוצאה של תיקונם. תכונה זו של בעלי תשובה היא שגורמת לכך שהקב"ה אומר "אנוכי אנוכי, הוא מוחה פשעיך", ומכאן נובעת ההבנה כי בעלי תשובה זוכים לכפל קדושה.

בכורה, כהונה ומלכות

בעצם, ראובן, שהיה הבכור של יעקב אבינו, היה אמור לקבל את הכהונה, את הבכורה, ואת המלכות. הכהונה והבכורה היו אמורות להיות שייכות לו, שכן הוא היה הבכור, ועם זאת, בפועל, תפקיד הכהונה עבר לשבט לוי, ותפקיד המלכות עבר לשבט יהודה.

וזכות הבכורה לקבל "פי שניים" הייתה אמורה להיות בידו, אך עברה לשבט יוסף, שנחלק לשני חצאים, אפרים ומנשה, ולכן זכה בשני חלקים בארץ ישראל.

בתורת החסידות, הבכורה, הכהונה והמלכות מקבילות לכתר חכמה ומלכות, או לחכמה בינה ודעת.

קדושת הבכור - באדם ובבהמה

ערך מורחב – קידוש בכורות

מעלה המיוחדת שבקדושת הבכור היא נמצאת הן בבני אדם והן בבהמות, שכן נאמר בתורה "פטר כל רחם באדם ובבהמה לי הוא", ויש בכך חיוב של הקדושה המופיעה במצוות הקשורות לבכורה. החיוב של פדיון הבכור בבני אדם ובבהמות הוא חלק מקיום מצוות שנמסרו לנו על ידי ה' בתורה, ובכך מתקיימת הקדושה של הבכור, הן מבחינת אדם והן מבחינת בהמה.

בתורת החסידות, יש הבחנה בין "זרע אדם" ל"זרע בהמה". זרע אדם מתייחס לנשמות גבוהות יותר, אלה שיש להם דעת באלוקות והם מסוגלים להתחבר ולהתמזג עם הרוחניות של העולם העליון. נשמות אלו נקראות "זרע אדם", כי יש להן את היכולת להבין ולהשיג את האור האלוקי בדרכים של חכמה ובינה.

מנגד, יש נשמות בהמה, שהן נשמות נמוכות יותר, שאין להן את היכולת להבין את עומק האלקות או להתחבר אליה בדרך ישירה. הן אינן נושאות את הדעת האלוקית ברמה הגבוהה, ולכן הן נקראות "זרע בהמה".

הכוונה הסופית לכל נשמה, הן מזרע אדם והן מזרע בהמה, היא להתחבר ל"אור אין סוף", לעצמותו יתברך מעבר לכל הגבלות ותפיסות. שזהו הפירוש הפנימי ב"פטר כל רחק באדם ובבהמה לי הוא", כי כל מקום בתורה שנאמר "לי" אינו זז משם, והכוונה היא לקב"ה בעצמותו.

ובעבודה הרוחנית שנדרשת כדי להשיג את ההתקרבות לאור אין סוף היא עבודה שכוללת שני צדדים:

עבודה מלמעלה למטה - הכוונה לעבודה של גילוי אור אלוקי שמגיע ממהות עליונה ומשפיע על העולם הזה.

עבודה מלמטה למעלה - הכוונה לעבודה רוחנית של האדם, שבה הוא מתאמץ ומתעלה באופן אישי, ומתחבר עם הכוחות האלוקיים מתוך מאמצים אישיים ומעשים טובים.

השילוב של שני סוגי העבודה הללו, מביא את האדם למדרגה של תשובה אמיתית, שהיא הגורמת להתעלות רוחנית ולהשגת חיבור ישיר ומוחלט עם האור האלוקי.

ראו גם

• פדיון הבן
• מסכת בכורות
• מצוות ביכורים

מקורות לעיון

• ספר הליקוטים להצמח צדק ערך בכור