עשרת ימי תשובה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (החלפת טקסט – "כמ"ש" ב־"כמו שכתוב")
מ (החלפת טקסט – " ית' " ב־" יתברך ")
שורה 15: שורה 15:
==עשרת ימי תשובה בחסידות==
==עשרת ימי תשובה בחסידות==
ב[[תורת החסידות]] מוסבר שמהותם של עשרת ימי תשובה הוא '[[אתערותא דלעילא]]' כלומר 'התעוררות מלמעלה' לאדם מאת ה' וזאת בזכות עבודתו בחודש אלול. וזה לשון [[אדמו"ר הזקן]] בספרו [[לקוטי תורה]].
ב[[תורת החסידות]] מוסבר שמהותם של עשרת ימי תשובה הוא '[[אתערותא דלעילא]]' כלומר 'התעוררות מלמעלה' לאדם מאת ה' וזאת בזכות עבודתו בחודש אלול. וזה לשון [[אדמו"ר הזקן]] בספרו [[לקוטי תורה]].
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=..והענין כי ב[[אלול]] מתחיל בחינת אני לדודי דהיינו בחינת אתערותא דלתתא עד ראש השנה ויום הכיפורים שהם בחינת המשכת אלקותו ית' למטה בבחינת התגלות, כמו שכתוב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני שמר"ה עד יוה"כ הוא בחינת שמאלו בחינת יראה לפי שאז הוא זמן התגלות מלכותו ית'.. ומזה נמשך גם למטה על כללות [[נשמה|נשמות]] ישראל לקבל עול מלכות שמים עליהם ותהיה יראתו על פניהם כל השנה.. |מקור=לקוטי תורה פרשת ראה לב, ב.}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=..והענין כי ב[[אלול]] מתחיל בחינת אני לדודי דהיינו בחינת אתערותא דלתתא עד ראש השנה ויום הכיפורים שהם בחינת המשכת אלקותו יתברך למטה בבחינת התגלות, כמו שכתוב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני שמר"ה עד יוה"כ הוא בחינת שמאלו בחינת יראה לפי שאז הוא זמן התגלות מלכותו ית'.. ומזה נמשך גם למטה על כללות [[נשמה|נשמות]] ישראל לקבל עול מלכות שמים עליהם ותהיה יראתו על פניהם כל השנה.. |מקור=לקוטי תורה פרשת ראה לב, ב.}}


בימים אלו אומרים ב[[תפילת שחרית]] את המזמור "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'". ב[[תורת החסידות]] מוסבר שמשמעות המילה 'ממעמקים' – בלשון רבים מתייחסת לשני עומקים. העומק לפנים מעומק של נשמת היהודי, המתגלה באמצעות העומק לפנים מעומק באלוקות המאיר בימים אלו בגלוי{{הערה|שיר המעלות תשמ"ח, ספר המאמרים מלוקט חלק ב'}}.
בימים אלו אומרים ב[[תפילת שחרית]] את המזמור "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'". ב[[תורת החסידות]] מוסבר שמשמעות המילה 'ממעמקים' – בלשון רבים מתייחסת לשני עומקים. העומק לפנים מעומק של נשמת היהודי, המתגלה באמצעות העומק לפנים מעומק באלוקות המאיר בימים אלו בגלוי{{הערה|שיר המעלות תשמ"ח, ספר המאמרים מלוקט חלק ב'}}.

גרסה מ־09:31, 22 בספטמבר 2016

אלפי אורחים גודשים את בית חיינו בעשרת ימי תשובה

עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה הם עשרת הימים הראשונים של חודש תשרי המסוגלים להתקרב לה', לתשובה, לעשיית חשבון נפש, ולבקשת סליחה איש מרעהו. שני הימים הראשונים בעשרת ימי תשובה הם ראש השנה, היום העשירי והאחרון בעשרת ימי תשובה הוא יום הכיפורים, החל בי' בתשרי.

שם נוסף לימים אלו הוא 'בין כֵּסֶה לעשור', על פי הפסוק בתהילים (פא, ד) "תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגנו". על פי המדרש, ראש השנה מכונה "כסה" מלשון המילה "כיסוי", מכיוון שבניגוד לרוב החגים הוא מצוין בתחילת החודש, ביום שבו הירח אינו נראה כלל (מכוסה), ויום הכיפורים מכונה "עשור", שכן הוא חל בעשירי לחודש תשרי.

התשובה בימים אלו

חז"ל דרשו את הפסוק "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (ישעיה נה, ו) כמתייחס לעשרת ימים אלה[1].‏ הרמב"ם כותב על עשרת ימי תשובה: "אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר, ומיד היא מתקבלת, שנאמר "דרשו ה', בהימצאו; קראוהו, בהיותו קרוב" [2].‏

עשרה ימים אלו הם כנגד עשרת הספירות והמידות, ועל האדם לתקן בהם את מה שהוא פגם: בראש השנה את מה שהשתמש בחכמתו שלא לקדושה, וכן הלאה, וביום הכיפורים על מידת ההתנשאות, ולכן ביום הכיפורים נעשית עליית המלכות[3].

הרבי עורר על כך, ששבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים הם מכוונים כנגד כל ימות השבוע של השנה החולפת, ומהווים הכנה לימות השבוע של השנה הבאה. לכן על האדם ביום ראשון לתקן את כל הימי ראשון של השנה החולפת ולהתכונן לכל הימי ראשון של השנה הבאה, וכן הלאה בימים הבאים.

כל מה שמתקנים בעשרה ימים אלו נמשך ומתגלה אחר כך בחג הסוכות ובשמיני עצרת ושמחת תורה, ועל ידם ממשיכים שמחה בכל ימי השנה הבאה.

עשרת ימי תשובה בחסידות

בתורת החסידות מוסבר שמהותם של עשרת ימי תשובה הוא 'אתערותא דלעילא' כלומר 'התעוררות מלמעלה' לאדם מאת ה' וזאת בזכות עבודתו בחודש אלול. וזה לשון אדמו"ר הזקן בספרו לקוטי תורה.

..והענין כי באלול מתחיל בחינת אני לדודי דהיינו בחינת אתערותא דלתתא עד ראש השנה ויום הכיפורים שהם בחינת המשכת אלקותו יתברך למטה בבחינת התגלות, כמו שכתוב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני שמר"ה עד יוה"כ הוא בחינת שמאלו בחינת יראה לפי שאז הוא זמן התגלות מלכותו ית'.. ומזה נמשך גם למטה על כללות נשמות ישראל לקבל עול מלכות שמים עליהם ותהיה יראתו על פניהם כל השנה..

לקוטי תורה פרשת ראה לב, ב.

בימים אלו אומרים בתפילת שחרית את המזמור "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'". בתורת החסידות מוסבר שמשמעות המילה 'ממעמקים' – בלשון רבים מתייחסת לשני עומקים. העומק לפנים מעומק של נשמת היהודי, המתגלה באמצעות העומק לפנים מעומק באלוקות המאיר בימים אלו בגלוי[4].

עוד מוסבר בחסידות שעשרת הימים בעשרת ימי תשובה מקבילים לעשר הספירות ולעשר כוחות הנפש.

שינויים בתפילה

בתפילת העמידה

על פי הגמרא, משנים בעשרת ימי תשובה שתי ברכות בתפילת שמונה עשרה כדי לציין את מלכותו של ה' בעולם. בחתימת הברכה השלישית מברכים "המלך הקדוש" במקום "הא-ל הקדוש", ובחתימת הברכה האחת עשרה מברכים "המלך המשפט" במקום "מלך אוהב צדקה ומשפט".

כמו כן, מתקופת הגאונים מוסיפים לתפילה ארבעה משפטים בהם מבקש המתפלל שגזר דינו של ישראל יגמר לטוב: "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלוקים חיים", בברכת אבות, הברכה הראשונה. "מי כמוך אב הרחמן זוכר יצוריו לחיים ברחמים", בברכת גבורות, הברכה השנייה. "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך", בברכת הודאה, הברכה השמונה עשרה. "ובספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה, ישועה ונחמה וגזרות טובות נזכר ונכתב לפניך, אנחנו וכל עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום", בברכת שים שלום, הברכה התשע עשרה.

בנוסף, נוהגים לומר בסיום התפילה "עושה השלום" במקום "עושה שלום" שבכל השנה. שינוי זה נוהג, גם באמירת הקדישים.

בחלק מקהילות ישראל נהוג שינוי נוסף בקדיש הוא אמירת 'לעילא ולעילא', במקום 'לעילא', הנאמר כל השנה. בחב"ד כופלים תיבת 'לעילא' רק בתפילת נעילה שבסיום יום הכיפורים.

בשאר חלקי התפילה

אומרים תפילת "אבינו מלכנו" אחרי שמונה עשרה של תפילות שחרית ומנחה במהלך עשרת ימי תשובה. פותחים את ארון הקודש באמירת "אבינו מלכנו" ואין אומרים אותו בשבתות.

מדברי הראשונים, הרמב"ם ועוד, עולה כי מנהג אמירת הסליחות נועד בעיקרו לימים אלה, בהם מרבים בתחנונים, ובקהילות רבות מאריכים בסליחות באותם ימים יותר מאשר בסליחות הנאמרות לפני ראש השנה. המנהג בחב"ד הוא שאין אומרים סליחות בעשרת ימי תשובה (למעט מצום גדליה החל בג' תשרי). בליובאוויטש היו חסידים שכן אמרו סליחות וכן ידוע על הרבניות שאמרו. הרבי מביא את פתגם הצמח צדק בעניין: יש זמן שצריכים לומר ויש זמן שצריכים לעשות. עוד ביאור: שעד ראש השנה העבודה היא בדיבור, ומשם ואילך ועד יום הכיפורים העבודה היא במחשבה[5].

בימים אלו אומרים בתפילת שחרית לאחר ברכת ישתבח את המזמור "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'".

וכן אומרים בימים אלו, כמו בכל החודש המזמור "לדוד ה' אורי וישעי" בתפילות שחרית ומנחה.

כשהיה הצמח צדק בן תשע שנים אמר לו אדמו"ר הזקן: קבלתי ממורי (הרב המגיד ממזריטש) שקיבל ממורו (הבעש"ט) בשם מורו הידוע, אשר מיום שני של ראש חודש אלול עד יום הכפורים, יאמרו בכל יום ויום במשך היום שלשה פרקי תהלים, וביום הכיפורים שלשים וששה פרקים[6]. כך שמסיימים את כל ספר התהילים.

מנהגים

יש שנהגו לצום בכל עשרת ימי התשובה.[7]

גם מי שנוהג להקל במהלך כל השנה, ראוי שיחמיר שלא לאכול פת עכו"ם בעשרת ימי תשובה.[8]

מאחלים "חתימה וגמר תתימה טובה" בין כסה לעשור. הן בדיבור והן בכתיבה.

בעשרת ימי תשובה נהג הרבי הרש"ב למעט בדיבור.[9]

שבת תשובה

בעשרת הימים שבין ראש השנה ליום כיפור, ("בין כסה לעשור") יש תמיד שבת אחת הנקראת שַׁבַּת שׁוּבָה על שם המילה הראשונה בהפטרה המיוחדת שקוראים בשבת זו, המתחילה במילים: "שובה ישראל עד ה' אלוהיך כי כשלת בעווניך" (הושע י"ד, ב). בתורת החסידות מוסבר ששבת זו היא במדריגת תשובה עילאה.

נוסח התפילה בשבת זו זהה לשאר שבתות השנה, למעט שינויי התפילה הנוהגים בשאר עשרת ימי תשובה, כמו כן, בתפילת ערבית בברכת מעין שבע אומרים 'המלך הקדוש שאין כמוהו', במקום הנוסח הקבוע 'הא-ל הקדוש שאין כמוהו'.

שבת זו נקראת גם "שבת תשובה", כיוון שחלה במרוצת עשרת ימי תשובה.

נוהגים, שהרב דורש בשבת זו בפני הציבור וקורא לתשובה.

מנהג בית הרב להדליק נר מיוחד לשבת תשובה "אַ תשובה ליכט".

לקריאה נוספת

שולחן ערוך אורח חיים תר"ב-תר"ג.

משנה תורה, הלכות תשובה, פרקים ב-ג

ספר המאמרים עשרת ימי תשובה יום הכיפורים, המכון להפצת תורתו של משיח

הערות שוליים

  1. "ביחיד אימת אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים" מסכת ראש השנה דף יח, א
  2. היד החזקה הלכות תשובה ב, ח
  3. ליקוטי תורה פרשת אחרי.
  4. שיר המעלות תשמ"ח, ספר המאמרים מלוקט חלק ב'
  5. המלך במסיבו, ב, עמ' כב
  6. לוח היום יום, א' אלול
  7. רמ"א סימן תקפ"א סעיף ב' בשם מרדכי.
  8. שולחן ערוך סימן תר"ג
  9. ספר השיחות תש"ד, עמ' 3

קישורים

הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.