משה ניסלביץ': הבדלים בין גרסאות בדף
(←משפחתו) |
|||
| (119 גרסאות ביניים של 40 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:ר' משה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' משה | {{שכתוב|}} | ||
הרב '''משה | [[קובץ:ר' משה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' משה ניסילעוויטש]] | ||
הרב '''משה ניסילעוויטש''' (מכונה '''משה דער געלער''' (-הצהוב); [[ב' תשרי]] [[תרפ"ד]] - [[י"ד אדר|י"ד אדר א']] [[תשע"א]]) חסיד אמיתי, עובד ה' גדול, בעל דרגה, ובעל מסירות נפש, מייסד ויו"ר ארגון [[חמ"ה]] (חבורת מזכי הרבים) ועסקן חסידי רב פעלים. | |||
==ילדותו== | ==תולדות חיים== | ||
===ילדותו=== | |||
נולד ביום ב' של [[ראש השנה]] [[תרפ"ד]] בעיר [[קרמנצ'וג]] שב[[אוקראינה]], לרב [[חיים ניסלביץ' (קרמנצ'וג)|חיים ניסלביץ']] ולאמו מרת שרה. | |||
אביו היה [[שד"ר]] של ישיבת [[תומכי תמימים קרמנצ'וג]] והותיר את בנו בביתו ולא הסכים לשולחו לבית ספר החילוני, אולם בגלל הלשנה נאלץ לשולחו לתקופה קצרה לבית ספר, אך גם אז התעקש שלא יילך ללימודים ב[[שבת]]ות. בשל כך סבלה משפחתו מרדיפות ומאיומים עד שנאלצה המשפחה לברוח לכותאיס שבגרוזיה. בבחרותו למד ר' משה בישיבת 'תומכי תמימים' שהוקמה בגרוזיה, שם קיבל רבות מחשובי החסידים הרב [[שמואל נוטיק]] והרב [[בצלאל וילשנסקי]]. | |||
לאחר כמה שנים פרצה [[מלחמת העולם השנייה]] והממשלה החלה לגייס בכוח בחורי ישיבות, גם מי שהיה בעל פטור. כל צעיר שהלך ברחוב נחשד לעריק והיה נבדק על ידי השלטונות. פעם הלך ר' משה ברחוב בשעת לילה כשלפתע נתפס על ידי כמה חיילים. לאחר שהתברר שאין עליו מסמכים, נלקח ללשכת הגיוס והוא הופנה היישר למפקד לשכת הגיוס שכבר ידע שהתמימים בכותאיס מתחמקים מגיוס. הלה החל לצעוק ולאחר שסיים לשפוך עליו את חמתו, הורה לו שילך הביתה להיפרד מהוריו ושיחזור מיד. ר' משה שמע את הדברים, הלך ולא שב. כעבור זמן קצר נתפס שוב, והובא בשנית אל מפקד לשכת הגיוס בחמתו הצמיד אקדח לרקתו של ר' משה ואמר לו כי הוא מרחם עליו רק מפני שהוא מכיר את הוריו של ר' משה. ושוב אמר לו שילך הביתה ויבוא להתגייס. ר' משה הבטיח לו שישוב כדי להתגייס והלך לדרכו. היה זה כמובן פלא גדול. הוא סיפר לחבריו את אשר אירע ואמר כי בלית ברירה עליו להתגייס. הרב [[משה מרוזוב]] שהיה אז מהתלמידים המבוגרים, אמר לו שלא יתגייס. ר' משה ניסלביץ' טען לעומתו כי מפקד לשכת הגיוס יהרוג אותו אם לא ישוב כעת, אך ר' משה מרוזוב טען לעומתו: "אם תישלח לחזית, לא תיהרג שם?!". באותו מעמד תחבלו הבחורים תחבולה מחוכמת בזכותה הצליח ר' משה להישאר בכותאיס עד סוף המלחמה מבלי להתגייס. | |||
לאחר המלחמה ניסה ר' משה לצאת מ[[ברית המועצות]] אך ללא הצלחה ורק לאחר מלחמת העולם השנייה נפתח פתח ליציאה מברית המועצות באמצעות דרכונים פולניים. באותן שנים פסקו הרבנים כי חובה לברוח מ[[רוסיה]] ואפילו ב[[שבת]] ואכן הוא ברח ב[[שבת]] אל עיר הגבול לבוב. | |||
יחד עם אמו ואחותו עלה על רכבת הנוסעת ל[[מוסקבה]] (משם היה עליהם להגיע ללבוב) הנסיעה ארכה מספר ימים. לקראת שבת הוציא מהכיסים את כל המסמכים, הכסף ושאר דברי המוקצה, והניח אותם בתוך החבילות שהיו אתו. בבוקרו של יום השבת עצרה הרכבת בתחנת רכבת באזור קויבישב. אמא ואני ירדנו מהרכבת. לפני שירדנו הודיע הכרוז כי הרכבת תמתין במקום כמחצית השעה, אך לא עברו חמש דקות ולפתע הרכבת זזה ממקומה ונסעה… אחותו נותרה לבדה ברכבת, ר' משה עם אמו נותרו בתחנה ללא מסמכים או כסף! הסתובבו בתחנת רכבת עד ששוטרים עצרו אותם והאשימו את ר' משה כי הוא מרגל לטובת [[גרמניה]]. לאחר חקירה קצרה שוחרר, ובסיוע יהודי ה[[עיירה]] הסמוכה קנה לאחר השבת כרטיסים לרכבת אחרת שנסעה למוסקבה. | |||
לאחר זמן קצר הקומוניסטים עלו על העובדה שהחסידים בורחים | בגלל אובדן המסמכים והכסף, המתינו למעלה משלושה חודשים ב[[מוסקבה]] עד שהשיגו עבור ר' משה מסמכים מזויפים איתם היה צריך לנסוע ללבוב ומשם להבריח את הגבול ל[[פולין]] יחד עם חסידים נוספים. כיוון שלא היה לו כסף לכרטיסים, השיגו לו כרטיסים של חיילים שנקנו בסכום סמלי, אולם ביקורת שנערכה בתחנת קייב העלתה כי הוא אזרח שנוסע בכרטיס של חייל. הורידו אותו מהרכבת ושוב מצא את עצמו לבד בעיר לא מוכרת. הקשיים היו גדולים. | ||
לאחר זמן קצר הקומוניסטים עלו על העובדה שהחסידים בורחים מ[[רוסיה]] עם מסמכים מזויפים. רבים נתפסו ומי שלא הצליח להבריח את הגבול, נותר עוד שנים רבות תחת הממשלה הקומוניסטית, ור' משה ביניהם, וכיוון שחשש להיתפס, התחפש וברח מהעיר. | |||
בתקופה הבאה שינה ר' משה את שם משפחתו מניסלביץ' לפרידמן ומאז נקרא בפי כל משה פרידמן, או בכינוי שדבק בו בתקופת הישיבה: "משה דער געלער". | בתקופה הבאה שינה ר' משה את שם משפחתו מניסלביץ' לפרידמן ומאז נקרא בפי כל משה פרידמן, או בכינוי שדבק בו בתקופת הישיבה: "משה דער געלער". | ||
==חבורת מזכי הרבים== | ==חבורת מזכי הרבים== | ||
{{ערך מורחב| | {{ערך מורחב|חבורת מזכי הרבים}} | ||
מ[[אוקראינה]] הגיע ר' משה לאוזבקיסטן, שם הצטרף לחסידים שנותרו ב[[סמרקנד]]. | |||
בשנת [[תשט"ז]] נשא לאישה את רעייתו הגב' מארע לבית מלכובסקי. החתונה התקיימה בעיר פרונזה, ולשבע הברכות האחרון שב הזוג הצעיר ל[[סמרקנד]]. | בשנת [[תשט"ז]] [[נישואין|נשא לאישה]] את רעייתו הגב' מארע לבית מלכובסקי. החתונה התקיימה בעיר פרונזה, ולשבע הברכות האחרון שב הזוג הצעיר ל[[סמרקנד]]. | ||
בתקופה שלאחר חתונתו הקים את ארגון [[חמ"ה]] | בתקופה שלאחר חתונתו הקים את ארגון [[חמ"ה]] - חבורת מזכי הרבים. | ||
ומאוחר יותר אף קיבלו ברכה מהרבי ליציאה מ[[ברית המועצות]]. | |||
==ארץ ישראל== | ==ארץ ישראל== | ||
לא חלפו ימים רבים וזכו לראות בהתגשמותה של הברכה השניה, והם קיבלו אישורי יציאה מברית המועצות. משפחת ניסלביץ' יצאה את סמרקנד לא לפני שניהול חמ"ה עבר לידי כמה יהודים מבני עדת בוכרה שהחזיקו את הארגון במשך השנים הבאות. | לא חלפו ימים רבים וזכו לראות בהתגשמותה של הברכה השניה, והם קיבלו אישורי יציאה מברית המועצות. משפחת ניסלביץ' יצאה את [[סמרקנד]] לא לפני שניהול חמ"ה עבר לידי כמה יהודים מבני עדת [[בוכרה]] שהחזיקו את הארגון במשך השנים הבאות. | ||
ביום י"ב ב[[אייר]] [[תשל"א]], הגיעה משפחת ניסלביץ' ל[[ארץ הקודש]] והתיישבה ב[[נחלת הר חב"ד]]. כעבור חודש וחצי נולדו להם תאומים. | ביום י"ב ב[[אייר]] [[תשל"א]], הגיעה משפחת ניסלביץ' ל[[ארץ הקודש]] והתיישבה ב[[נחלת הר חב"ד]]. כעבור חודש וחצי נולדו להם תאומים. | ||
עם הגיעו ארצה, ביקש להמשיך ולפעול בקרב יהודים יוצאי רוסיה יחד עם חבריו אשר פעלו עמו בסמרקנד. את תוכניתו זו כתב לרבי אך לא קיבל מענה. זמן קצר אחר כך הגיע לארץ ר' [[בנימין גורודצקי]], בא כוחו של הרבי באירופה. הוא הזמין את החסידים אשר עלו לאחרונה מבריה"מ לפגישה מיוחדת במלון דבורה ב[[תל אביב]] שם התאכסן. בין הבאים היה גם ר' משה. | עם הגיעו ארצה, ביקש להמשיך ולפעול בקרב יהודים יוצאי [[רוסיה]] יחד עם חבריו אשר פעלו עמו בסמרקנד. את תוכניתו זו כתב לרבי אך לא קיבל מענה. זמן קצר אחר כך הגיע לארץ ר' [[בנימין גורודצקי]], בא כוחו של הרבי באירופה. הוא הזמין את החסידים אשר עלו לאחרונה מבריה"מ לפגישה מיוחדת במלון דבורה ב[[תל אביב]] שם התאכסן. בין הבאים היה גם ר' משה. | ||
אחר | אחר האסיפה, ניגש ר' משה אל ר' בנימין ופרש לפניו תוכניות לפעילות רוחנית בקרב אלפי העולים שהגיעו באותן השנים מברית המועצות. באחת ההזדמנויות נמסר כי הרבי יעניק אלף דולר כל חודש לפעילותם העניפה של ארגון חמה באה"ק. | ||
החל מהחודשים הבאים שלח ר' בנימין אלף דולר לפעילות החודשית כאשר בהמשך הגיע המימון דרך הרב [[אפרים וולף]] מנהל ישיבת [[תומכי תמימים כפר חב"ד|'תומכי תמימים' המרכזית]]. תמיכה זו התקבלה בחמ"ה מאז במשך עשרים ושלוש שנה. | החל מהחודשים הבאים שלח ר' בנימין קליין ע"פ בקשתו של הרבי אלף דולר לפעילות החודשית כאשר בהמשך הגיע המימון דרך הרב [[אפרים וולף]] מנהל ישיבת [[תומכי תמימים כפר חב"ד|'תומכי תמימים' המרכזית]]. תמיכה זו התקבלה בחמ"ה מאז במשך עשרים ושלוש שנה. | ||
==ביקור הראשון אצל הרבי== | ==ביקור הראשון אצל הרבי== | ||
לחודש [[תשרי]] [[תשל"ב]] נסע ר' משה לרבי. אותו תשרי היה מאוד מיוחד בזכות נסיעתם של רבים מעולי רוסיה אל הרבי. מי שהגיע בפעם הראשונה לרבי, זכה למענק מיוחד מהרבי בסך שבעים אחוז מהוצאות הכרטיס. | לחודש [[תשרי]] [[תשל"ב]] נסע ר' משה לרבי. אותו [[תשרי]] היה מאוד מיוחד בזכות נסיעתם של רבים מעולי [[רוסיה]] אל הרבי. מי שהגיע בפעם הראשונה לרבי, זכה למענק מיוחד מהרבי בסך שבעים אחוז מהוצאות הכרטיס. | ||
באחת ה[[התוועדות|התוועדויות]] פנה הרבי אל האורחים, ואמר שמי שניהל ישיבה 'שם' (ברוסיה), שיגש לקבל '[[משקה]]'. כמה חסידים דחקו בר' משה שילך, אך הוא התבייש ולא זז ממקומו, עד שלבסוף ניגש מישהו אחר לרבי וקיבל 'משקה' במקומו. | באחת ה[[התוועדות|התוועדויות]] פנה הרבי אל האורחים, ואמר שמי שניהל ישיבה 'שם' (ברוסיה), שיגש לקבל '[[משקה]]'. כמה חסידים דחקו בר' משה שילך, אך הוא התבייש ולא זז ממקומו, עד שלבסוף ניגש מישהו אחר לרבי וקיבל 'משקה' במקומו. | ||
בעת חלוקת [[כוס של ברכה]] במוצאי [[ראש השנה]], כאשר ר' משה עבר לפני הרבי, שאלו הרבי: "למה לא ניגשת כאשר קראו לך?" השיב ר' משה כי התבייש. אמר לו הרבי: "אם כך, איך אתה רוצה להתעסק בהפצת המעיינות?!" הגיב ר' משה ואמר: "דער אויבערשטער וועט העלפן" [= ה' יעזור]. | בעת חלוקת [[כוס של ברכה]] במוצאי [[ראש השנה]], כאשר ר' משה עבר לפני הרבי, שאלו הרבי: "למה לא ניגשת כאשר קראו לך?" השיב ר' משה כי התבייש. אמר לו הרבי: "אם כך, איך אתה רוצה להתעסק בהפצת המעיינות?!" הגיב ר' משה ואמר: "דער אויבערשטער וועט העלפן" [= ה' יעזור]. | ||
בטרם נסיעתו חזרה ארצה נכנס ר' משה ל'[[יחידות]]' שנמשכה כארבעים וחמש דקות. ר' משה מסר לרבי את תמונות התלמידים שלמדו במחתרת והרבי הבהיר לו את דרכי הפעילות של ארגון חמ"ה בארץ הקודש שקם זה עתה. | בטרם נסיעתו חזרה [[ארץ הקודש|ארצה]] נכנס ר' משה ל'[[יחידות]]' שנמשכה כארבעים וחמש דקות. ר' משה מסר לרבי את תמונות התלמידים שלמדו במחתרת והרבי הבהיר לו את דרכי הפעילות של ארגון חמ"ה בארץ הקודש שקם זה עתה. | ||
ר' משה פרש את תוכניותיו בפני הרבי, אולם הרבי 'הרגיעו' והורה לו שתחילת הפעילות תהיה על ידי העמדת שולחן בסניף [[צא"ח]] ב[[תל אביב]]. כמו כן הורהו הרבי לכנות את הארגון "חמ"ה" ולא לצרף לו את השם "חב"ד". | ר' משה פרש את תוכניותיו בפני הרבי, אולם הרבי 'הרגיעו' והורה לו שתחילת הפעילות תהיה על ידי העמדת שולחן בסניף [[צא"ח]] ב[[תל אביב]]. כמו כן הורהו הרבי לכנות את הארגון "חמ"ה" ולא לצרף לו את השם "חב"ד". | ||
==פעולותיו בארה"ק== | ==פעולותיו בארה"ק== | ||
[[קובץ:משה נ.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' משה במבצעים עם | [[קובץ:משה נ.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' משה (שלישי משמאל) במבצעים עם [[חיילי צה"ל]] בחולות סיני]] | ||
כאשר חזר ר' משה | כאשר חזר ר' משה ל[[ארץ הקודש]] ומסר להנהלת [[חמ"ה]] את תוכן ה[[יחידות]], קנה ר' יהושע רסקין שולחן משרדי בשוק הפשפשים והעמידו בסניף [[צא"ח]] ב[[תל אביב]]. כך החלה הפעילות. לאחר חודש וחצי בלבד, הוחלט על התרחבות ובברכת הרבי נפתח משרד עצמאי ברחוב נחמני בתל אביב. | ||
בתקופה הבאה התקבל במשרד חמ"ה טלפון מ[[חיים | בתקופה הבאה התקבל במשרד חמ"ה טלפון מ[[חיים מרדכי אייזיק חודקוב|הרב חודקוב]] - כשהרבי האזין לשיחה מהקו השני - והתביעה הייתה ברורה: לעסוק ברישום ילדי עולים למוסדות חינוך מתאימים. | ||
לעבודה זו גויס ר' יוסף לדיוב ועוד כמה בחורים בעלי מרץ שפעלו כבר | לעבודה זו גויס ר' [[יוסף לדיוב]] ועוד כמה בחורים בעלי מרץ שפעלו כבר ב[[סמרקנד]]. הללו החלו לפעול בקרב העולים החדשים, בעיקר בקרב [[יהודים]] עולי [[בוכרה]] לפי הכיוון שהנחה הרבי. | ||
בשלב מסוים כבר נוצר ביקוש רב למוסדות | בשלב מסוים כבר נוצר ביקוש רב למוסדות [[דת]]יים אך למרבה הצער, לא היו די מסגרות מתאימות כדי לקלוט את כולם. הרב ניסלביץ' לא נרתע, והוא הקים עם ידידיו מסגרת לימודית ב[[אשדוד]], כאשר משם המשיכו התלמידים ללמוד בישיבת '[[אחי תמימים ראשון לציון|אחי תמימים' בראשון לציון]]. | ||
בחודש [[טבת תשל"ג]] הועברו התלמידים ל[[כפר חב"ד]] למסגרת חדשה שהוקמה על ידי חמ"ה: [[ישיבת הבוכרים]]. הרב | בחודש [[טבת]] [[תשל"ג]] הועברו התלמידים ל[[כפר חב"ד]] למסגרת חדשה שהוקמה על ידי חמ"ה: [[ישיבת הבוכרים]]. הרב [[בערקע שיף]] מונה למנהל, ויחד עם הרב [[שמחה גורודצקי]], הרב [[שלמה מיידנצ'יק]], ה[[משפיע]] ר' [[מנחם מענדל פוטרפס|מענדל פוטרפס]] והרב [[שמואל חפר]] הוקם המוסד, אשר בתחילת דרכו פרש עליו חמ"ה את חסותו למשך זמן קצר. במוסד הזה למדו אלפים רבים במשך השנים. | ||
בתקופה הבאה, דאג הרב ניסלביץ | בתקופה הבאה, דאג הרב ניסלביץ לייסד את תיכון '[[בית חנה (צפת)|בית חנה]]' ב[[צפת]], ואף זאת במסגרת ארגון חמ"ה. גם פה, לאחר שהמוסד התבסס ועמד על רגליו, דאג הר' ניסלביץ ומינה את הר' שלמה רסקין לנהל את המוסד בית חנה בצפת, והמשיך בפעילות השגרתית. | ||
במקביל להקמת מוסדות אלו, החלו ההכנות לבניית מרכז חמ"ה | במקביל להקמת מוסדות אלו, החלו ההכנות לבניית מרכז חמ"ה ב[[נחלת הר חב"ד]]. הפעילות הלכה והתרחבה, ועם תחילת ה'[[פרסטרויקה]]' ב[[ברית המועצות]], שבה חמ"ה לפעילות נרחבת בברית המועצות במקביל לפעילות בארץ ישראל עם העולים החדשים. ובתקופה זו שלחה חמ"ה גם שלוחים לברית המועצות את הרב חיים ניסלביץ, הרב משה מישולובין , הרב שלום דובער ניסלביץ, והרב יוסף יצחק ניסלביץ, להפצת יהדות בברית המועצות. | ||
במשך השנים זכה ר' משה להתייחסויות מיוחדות מהרבי, לתשובות, לתמיכות כספיות ולהוראות ייחודיות. ר' משה כהרגלו נצר את הכל בסוד, ורק בזכות חבריו יודעים אנו היום טפח מתוך מסכת ההתייחסויות המיוחדות של הרבי לארגון חמ"ה. | במשך השנים זכה ר' משה להתייחסויות מיוחדות מהרבי, לתשובות, לתמיכות כספיות ולהוראות ייחודיות. ר' משה כהרגלו נצר את הכל בסוד, ורק בזכות חבריו יודעים אנו היום טפח מתוך מסכת ההתייחסויות המיוחדות של הרבי לארגון חמ"ה. | ||
לאחר האירוע הרפואי שארע [[ | לאחר האירוע הרפואי שארע [[ראש חודש כסלו|בראש חודש כסלו]], היו חסידים שהעניקו מחייהם לרבי. הרב משה ניסלביץ' לא היסס וכתב לרבי כי הוא מעניק את כל חייו במתנה גמורה לרבי! על כך השיבו הרבי את התשובה המפורסמת: "ת"ח בעד ברכתו ואיחוליו לרפואה ולבריאות. בחסדי [[הקב"ה|ה']] [[רופא]] כל בשר ומפליא לעשות, ובזכות [[תפילה|תפילת רבים]] שעמדה לי, הוטב מצב [[בריאות]]י"... בהוסיפו: "וכבר מלתיה אמורה שכל המברך מתברך מהשם בברכתו שתוספתה מרובה על העיקר בגשמיות ורוחניות. בברכה לאורך ימים ושנים טובות ולהצלחה בעבודת הקודש". | ||
==הידורים אישיים== | ==הידורים אישיים== | ||
ר' משה | ר' משה היה דמות מיוחדת של חסיד אמיתי, בעל דרגה, ועובד ה' גדול, היו לו הנהגות המיוחדות רק לו. כאשר היה צורך, עשה את הדברים בריש גלי, אבל הידורים שנגעו רק לו באופן אישי, הצניע ולא הבליט זאת. | ||
הוא נטל על עצמו הידורים רבים אודותם שמע ממקורות שונים. כך למשל ב[[נטילת ידיים]] קיבל על עצמו זהירות מיוחדת עוד בתקופת בחרותו בכותאיסי. | הוא נטל על עצמו הידורים רבים אודותם שמע ממקורות שונים. כך למשל ב[[נטילת ידיים]] קיבל על עצמו זהירות מיוחדת עוד בתקופת בחרותו בכותאיסי. | ||
בניו זוכרים אותו נוטל ידיים עם כמה | בניו זוכרים אותו נוטל ידיים עם כמה ספלים גדולים של [[מים]] ומנגב בכמה מגבות, ואף זאת לאחר בדיקות חוזרות ונשנות של הידיים. לאחר נטילת ידיים עד סוף הסעודה אסור היה לנגוע בידיו, ואם נגעו, הזדרז ליטול שוב את ידיו. בעיה זו הטרידה אותו בכל הסעודה, עד אשר החליט לאכול כשידיו בכפפות. | ||
==לחיות משיח== | |||
[[קובץ:משה ניסלביץ.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב משה ניסלביץ' בכנס של [[מטה משיח]] ([[י"א בניסן]] [[תשס"ח]])]] | |||
ר' משה חי את נושא הגאולה ומשיח באופן מיוחד. עוד בהיותו בסמרקנד, כאשר מישהו רצה לעזוב את העיר לזמן מה, הזהירו ר' משה כי או-טו-טו [[משיח]] מגיע, והמטייל עלול להיות תקוע אי שם שעה שמשיח יתגלה... | |||
עוד בשנות הלמ"ד היה כותב לרבי תחת הכותרת: אדמו"ר '''מלך המשיח''' שליט"א. זו הסיבה שלא הסכים לחשוב על קניית חלקת קבר לעצמו, ומדי שנה הניח את ספר ה[[קינות]] בגניזה, שכן בשנה הבאה כבר לא יצטרכו לאמרם... | |||
בתפילות ובארועים פומביים, היה זועק מקירות לבו את התפילה והבקשה "[[יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד]]", ומי שראה את ר' משה בעל הדרת הפנים אומר זאת ברצינות כובשת, לא יכול היה להשאר אדיש. | |||
גם אחרי [[ג' תמוז תשנ"ד|ג' תמוז]] המשיך בפירסום האמונה הטהורה ב[[נצחיות חייו של הרבי מלך המשיח|נצחיות חייו של הרבי מלך המשיח שליט"א]] והתגשמות [[הרבי כמלך המשיח|נבואת הגאולה]], ואף השתתף ב[[כינוסי גאולה ומשיח - תשנ"ה|כינוסי גאולה ומשיח]] שהתקיימו בשנת [[תשנ"ה]] על ידי הרב [[זמרוני ציק]] וב[[עצרת גאולה ומשיח|כינוסי גאולה ומשיח]] נוספים. | |||
==ספריו== | ==ספריו== | ||
| שורה 80: | שורה 93: | ||
הוא הקדיש יחס מיוחד לספר ה[[תניא]] קדישא. בכיסו נשא תמיד מהדורה קטנה של ספר תניא, וגם על שולחנו היה מונח תמיד הספר. | הוא הקדיש יחס מיוחד לספר ה[[תניא]] קדישא. בכיסו נשא תמיד מהדורה קטנה של ספר תניא, וגם על שולחנו היה מונח תמיד הספר. | ||
בשנים האחרונות התמסר לנושא התניא. כמו | בשנים האחרונות התמסר לנושא התניא. כמו כן הוציא את הספר "[[התניא קדישא וכוחו האלוקי]]" ובו ליקוט מיוחד על אודות חשיבתו וקדושתו של [[ספר התניא]] מתוך אגרות ושיחות רבותינו נשיאינו, ומתוך רשימה מיוחדת שכתב מפי החסיד הרב [[חיים אברהם דוכמן]] שכידוע היה בעל שמועה ודייק מאוד בסיפוריו. הרשימה נשמרה בתוך כדים טמונים באדמה בחצר בית משפחת ניסלביץ', וכאשר עלו ארצה, הביא עמו את הרשימה. | ||
כיוון והדריך את בנו ר' [[יוסף יצחק ניסילביץ|יוסף יצחק]] להוציא לאור חוברות מבוארות על התניא לילדים בשפות רבות, וכן פירוש על התניא ברוסית. כל אלו מופצים היום בעותקים רבים ומשפיעים רבות על [[הפצת המעיינות]] חוצה. | |||
הייתה לו תוכנית לכתוב ספרים על התקשרות לרבי ועל מצוות | הייתה לו תוכנית לכתוב ספרים על התקשרות לרבי ועל מצוות ה[[צדקה]] על פי תורת רבותינו ומתוך סיפורי חסידים. בארונו היו מודבקים פתקיות רבות ובהם רעיונות הקשורים לחיבור ספרים אלו, כאשר בספרים רבים היו מונחים סימניות. | ||
הוא לא חשב על רווחים מכתיבת ספרים אלו. ספרו הראשון "התניא קדישא וכוחו האלוקי" נמכר במחיר זול במיוחד, וכך גם הייתה התוכנית לגבי הספרים הבאים, למוכרם במחיר עלות הדפוס, ותו לא. | הוא לא חשב על רווחים מכתיבת ספרים אלו. ספרו הראשון "התניא קדישא וכוחו האלוקי" נמכר במחיר זול במיוחד, וכך גם הייתה התוכנית לגבי הספרים הבאים, למוכרם במחיר עלות הדפוס, ותו לא. | ||
על אף גדולתו ושיעור קומתו, כמו גם שיבתו, התנהג ר' משה בלבביות עם כל אדם באשר הוא. מכריו יכולים להעיד כי היה מקדים שלום לכל אדם ומרעיף ברכות עד בלי די. ראשו היה עסוק בהפצה ודברי חסידות ורגליו בארץ. כאשר אמר 'קדיש', אי אפשר היה שלא לשמוע אותו, וכאשר הכריז 'יחי' איש לא החמיץ זאת. בניו מספרים כי נהג כך בכוונה תחילה שכן רצה שכולם ישמעו את מה שצריך להישמע. | על אף גדולתו ושיעור קומתו, כמו גם שיבתו, התנהג ר' משה בלבביות עם כל אדם באשר הוא. מכריו יכולים להעיד כי היה מקדים שלום לכל אדם ומרעיף ברכות עד בלי די. ראשו היה עסוק בהפצה ודברי חסידות ורגליו בארץ. כאשר אמר 'קדיש', אי אפשר היה שלא לשמוע אותו, וכאשר הכריז 'יחי' איש לא החמיץ זאת. בניו מספרים כי נהג כך בכוונה תחילה שכן רצה שכולם ישמעו את מה שצריך להישמע. | ||
==פטירתו== | ==פטירתו== | ||
בתחילת חודש [[כסלו]] [[תשע"א]] לקה בהתקף לב, | בתחילת חודש [[כסלו]] [[תשע"א]] לקה בהתקף לב, ובבדיקות מצאו כי המחלה הנוראה קיננה בו זה זמן, ומצבו התברר כקשה. ביום [[י"ד באדר]] א' נפטר. מסע ההלוויה יצא מביתו שב[[נחלת הר חב"ד]] אל [[בית הכנסת]] המרכזי בהשתתפות המוני חסידים, מכירים ובני משפחה. ה[[מרא דאתרא]] הרב [[יצחק יהודה ירוסלבסקי]] נפרד מהנפטר והדגיש את מעלותיו בהיותו ירא שמים גדול, בעל שלימות אמיתית בכל דבר ועניין, שעשה הכל בשביל לזרז את התגלותו של המלך המשיח. | ||
ר' משה נטמן | ר' משה נטמן ב[[חלקת חב"ד הר הזיתים|חלקת חב"ד בהר הזיתים]]. | ||
==משפחתו== | ==משפחתו== | ||
רעייתו מרת מארע (לבית מלכאווסקי) נפטרה ב[[א' שבט]] [[תשפ"א]] ונטמנה בהר הזיתים. | |||
*הרב אליעזר ניסלביץ - [[שליח]] הרבי | בניהם: | ||
*הרב חיים ניסלביץ - [[שליח]] הרבי | *הרב [[אליעזר ניסלביץ']] - [[שליח]] הרבי וראש מוסדות שניאור-חב"ד באוברוויליע [[צרפת]]. | ||
*הרב דוד ניסלביץ - שליח בשכונת הר יונה ב[[נצרת עילית]]. | *הרב [[חיים ניסלביץ']] - [[שליח]] הרבי בשכונת ארמון הנציב ב[[ירושלים]]. | ||
*הרב שלום דובער ניסלביץ | *הרב דוד ניסלביץ - שליח הרבי בשכונת הר יונה ב[[נצרת עילית]]. | ||
*הרב יוסף יצחק ניסלביץ | *הרב [[שלום דובער ניסלביץ]] - ממשפיעי קהילת חב"ד ב[[צפת]]. | ||
*הרב [[יוסף יצחק ניסלביץ']] - מנהל [[חמ"ה]], [[נחלת הר חב"ד]]. | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
*[http://chabad.info/newvideo/video.php?id=2230 ר' משה מכריז בזעקה היוצאת מן הלב את הכרזת הקודש "יחי אדוננו"] {{וידאו}} | *[http://old2.ih.chabad.info/newvideo/video.php?id=2230 ר' משה מכריז בזעקה היוצאת מן הלב את הכרזת הקודש "יחי אדוננו"]{{וידאו}} {{אינפו}} | ||
*[http://chabad.info/index.php?url=article_he&id=59850 המונים בהלווית הרב | *[https://drive.google.com/video/captions/edit?id=19ABU4rYmSx3d7TrORdGoG_d5oImTThVA הרב ניסילביץ בכינוס ח"י אלול תשנ"ט] | ||
*[http://chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=1022 זיכרונות מרעידי-לב מפיו של ר' משה | *[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=59850 המונים בהלווית הרב ניסלביץ] {{אינפו}} | ||
*[ | *[http://chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=1022 זיכרונות מרעידי-לב מפיו של ר' משה ב[[התוועדות]] חסידית כ"ד טבת תשס"ד] {{אינפו}} | ||
*[http://chabad.co.il/?template=article&topic=55&article=2372 "החסיד שלא פחד מהמוות" מאמר על ר' משה מאת ד"ר יחיאל הררי] | *[https://abc770.org/article_node_2773/ "יחודו של ספר התניא" פרק מתוך ספרו "התניא קדישא וכוחו האלוקי"]. | ||
[[קטגוריה:חסידים | *[http://chabad.co.il/?template=article&topic=55&article=2372 "החסיד שלא פחד מהמוות" מאמר על ר' משה מאת ד"ר יחיאל הררי] {{חב"ד בישראל}} | ||
{{מיון רגיל:ניסלביץ, משה}} | |||
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]] | |||
[[קטגוריה:אישים בסמרקנד]] | |||
[[קטגוריה:אישים בנחלת הר חב"ד]] | |||
[[קטגוריה:אישים הטמונים בחלקת חב"ד הר הזיתים]] | |||
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרפ"ד]] | |||
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשע"א]] | |||
[[קטגוריה:משפחת ניסלביץ']] | |||
[[קטגוריה:חסידים שיצאו מרוסיה בשנות הלמ"דים]] | |||
[[קטגוריה:צוות בית חנה צפת]] | |||
[[קטגוריה:חברי חמ"ה]] | |||
[[קטגוריה:בעלי שמועה]] | |||
גרסה אחרונה מ־22:53, 15 במאי 2024
|
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
הרב משה ניסילעוויטש (מכונה משה דער געלער (-הצהוב); ב' תשרי תרפ"ד - י"ד אדר א' תשע"א) חסיד אמיתי, עובד ה' גדול, בעל דרגה, ובעל מסירות נפש, מייסד ויו"ר ארגון חמ"ה (חבורת מזכי הרבים) ועסקן חסידי רב פעלים.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
ילדותו[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד ביום ב' של ראש השנה תרפ"ד בעיר קרמנצ'וג שבאוקראינה, לרב חיים ניסלביץ' ולאמו מרת שרה.
אביו היה שד"ר של ישיבת תומכי תמימים קרמנצ'וג והותיר את בנו בביתו ולא הסכים לשולחו לבית ספר החילוני, אולם בגלל הלשנה נאלץ לשולחו לתקופה קצרה לבית ספר, אך גם אז התעקש שלא יילך ללימודים בשבתות. בשל כך סבלה משפחתו מרדיפות ומאיומים עד שנאלצה המשפחה לברוח לכותאיס שבגרוזיה. בבחרותו למד ר' משה בישיבת 'תומכי תמימים' שהוקמה בגרוזיה, שם קיבל רבות מחשובי החסידים הרב שמואל נוטיק והרב בצלאל וילשנסקי.
לאחר כמה שנים פרצה מלחמת העולם השנייה והממשלה החלה לגייס בכוח בחורי ישיבות, גם מי שהיה בעל פטור. כל צעיר שהלך ברחוב נחשד לעריק והיה נבדק על ידי השלטונות. פעם הלך ר' משה ברחוב בשעת לילה כשלפתע נתפס על ידי כמה חיילים. לאחר שהתברר שאין עליו מסמכים, נלקח ללשכת הגיוס והוא הופנה היישר למפקד לשכת הגיוס שכבר ידע שהתמימים בכותאיס מתחמקים מגיוס. הלה החל לצעוק ולאחר שסיים לשפוך עליו את חמתו, הורה לו שילך הביתה להיפרד מהוריו ושיחזור מיד. ר' משה שמע את הדברים, הלך ולא שב. כעבור זמן קצר נתפס שוב, והובא בשנית אל מפקד לשכת הגיוס בחמתו הצמיד אקדח לרקתו של ר' משה ואמר לו כי הוא מרחם עליו רק מפני שהוא מכיר את הוריו של ר' משה. ושוב אמר לו שילך הביתה ויבוא להתגייס. ר' משה הבטיח לו שישוב כדי להתגייס והלך לדרכו. היה זה כמובן פלא גדול. הוא סיפר לחבריו את אשר אירע ואמר כי בלית ברירה עליו להתגייס. הרב משה מרוזוב שהיה אז מהתלמידים המבוגרים, אמר לו שלא יתגייס. ר' משה ניסלביץ' טען לעומתו כי מפקד לשכת הגיוס יהרוג אותו אם לא ישוב כעת, אך ר' משה מרוזוב טען לעומתו: "אם תישלח לחזית, לא תיהרג שם?!". באותו מעמד תחבלו הבחורים תחבולה מחוכמת בזכותה הצליח ר' משה להישאר בכותאיס עד סוף המלחמה מבלי להתגייס.
לאחר המלחמה ניסה ר' משה לצאת מברית המועצות אך ללא הצלחה ורק לאחר מלחמת העולם השנייה נפתח פתח ליציאה מברית המועצות באמצעות דרכונים פולניים. באותן שנים פסקו הרבנים כי חובה לברוח מרוסיה ואפילו בשבת ואכן הוא ברח בשבת אל עיר הגבול לבוב.
יחד עם אמו ואחותו עלה על רכבת הנוסעת למוסקבה (משם היה עליהם להגיע ללבוב) הנסיעה ארכה מספר ימים. לקראת שבת הוציא מהכיסים את כל המסמכים, הכסף ושאר דברי המוקצה, והניח אותם בתוך החבילות שהיו אתו. בבוקרו של יום השבת עצרה הרכבת בתחנת רכבת באזור קויבישב. אמא ואני ירדנו מהרכבת. לפני שירדנו הודיע הכרוז כי הרכבת תמתין במקום כמחצית השעה, אך לא עברו חמש דקות ולפתע הרכבת זזה ממקומה ונסעה… אחותו נותרה לבדה ברכבת, ר' משה עם אמו נותרו בתחנה ללא מסמכים או כסף! הסתובבו בתחנת רכבת עד ששוטרים עצרו אותם והאשימו את ר' משה כי הוא מרגל לטובת גרמניה. לאחר חקירה קצרה שוחרר, ובסיוע יהודי העיירה הסמוכה קנה לאחר השבת כרטיסים לרכבת אחרת שנסעה למוסקבה.
בגלל אובדן המסמכים והכסף, המתינו למעלה משלושה חודשים במוסקבה עד שהשיגו עבור ר' משה מסמכים מזויפים איתם היה צריך לנסוע ללבוב ומשם להבריח את הגבול לפולין יחד עם חסידים נוספים. כיוון שלא היה לו כסף לכרטיסים, השיגו לו כרטיסים של חיילים שנקנו בסכום סמלי, אולם ביקורת שנערכה בתחנת קייב העלתה כי הוא אזרח שנוסע בכרטיס של חייל. הורידו אותו מהרכבת ושוב מצא את עצמו לבד בעיר לא מוכרת. הקשיים היו גדולים.
לאחר זמן קצר הקומוניסטים עלו על העובדה שהחסידים בורחים מרוסיה עם מסמכים מזויפים. רבים נתפסו ומי שלא הצליח להבריח את הגבול, נותר עוד שנים רבות תחת הממשלה הקומוניסטית, ור' משה ביניהם, וכיוון שחשש להיתפס, התחפש וברח מהעיר.
בתקופה הבאה שינה ר' משה את שם משפחתו מניסלביץ' לפרידמן ומאז נקרא בפי כל משה פרידמן, או בכינוי שדבק בו בתקופת הישיבה: "משה דער געלער".
חבורת מזכי הרבים[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – חבורת מזכי הרבים |
מאוקראינה הגיע ר' משה לאוזבקיסטן, שם הצטרף לחסידים שנותרו בסמרקנד.
בשנת תשט"ז נשא לאישה את רעייתו הגב' מארע לבית מלכובסקי. החתונה התקיימה בעיר פרונזה, ולשבע הברכות האחרון שב הזוג הצעיר לסמרקנד.
בתקופה שלאחר חתונתו הקים את ארגון חמ"ה - חבורת מזכי הרבים.
ומאוחר יותר אף קיבלו ברכה מהרבי ליציאה מברית המועצות.
ארץ ישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]
לא חלפו ימים רבים וזכו לראות בהתגשמותה של הברכה השניה, והם קיבלו אישורי יציאה מברית המועצות. משפחת ניסלביץ' יצאה את סמרקנד לא לפני שניהול חמ"ה עבר לידי כמה יהודים מבני עדת בוכרה שהחזיקו את הארגון במשך השנים הבאות.
ביום י"ב באייר תשל"א, הגיעה משפחת ניסלביץ' לארץ הקודש והתיישבה בנחלת הר חב"ד. כעבור חודש וחצי נולדו להם תאומים.
עם הגיעו ארצה, ביקש להמשיך ולפעול בקרב יהודים יוצאי רוסיה יחד עם חבריו אשר פעלו עמו בסמרקנד. את תוכניתו זו כתב לרבי אך לא קיבל מענה. זמן קצר אחר כך הגיע לארץ ר' בנימין גורודצקי, בא כוחו של הרבי באירופה. הוא הזמין את החסידים אשר עלו לאחרונה מבריה"מ לפגישה מיוחדת במלון דבורה בתל אביב שם התאכסן. בין הבאים היה גם ר' משה.
אחר האסיפה, ניגש ר' משה אל ר' בנימין ופרש לפניו תוכניות לפעילות רוחנית בקרב אלפי העולים שהגיעו באותן השנים מברית המועצות. באחת ההזדמנויות נמסר כי הרבי יעניק אלף דולר כל חודש לפעילותם העניפה של ארגון חמה באה"ק.
החל מהחודשים הבאים שלח ר' בנימין קליין ע"פ בקשתו של הרבי אלף דולר לפעילות החודשית כאשר בהמשך הגיע המימון דרך הרב אפרים וולף מנהל ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית. תמיכה זו התקבלה בחמ"ה מאז במשך עשרים ושלוש שנה.
ביקור הראשון אצל הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]
לחודש תשרי תשל"ב נסע ר' משה לרבי. אותו תשרי היה מאוד מיוחד בזכות נסיעתם של רבים מעולי רוסיה אל הרבי. מי שהגיע בפעם הראשונה לרבי, זכה למענק מיוחד מהרבי בסך שבעים אחוז מהוצאות הכרטיס. באחת ההתוועדויות פנה הרבי אל האורחים, ואמר שמי שניהל ישיבה 'שם' (ברוסיה), שיגש לקבל 'משקה'. כמה חסידים דחקו בר' משה שילך, אך הוא התבייש ולא זז ממקומו, עד שלבסוף ניגש מישהו אחר לרבי וקיבל 'משקה' במקומו.
בעת חלוקת כוס של ברכה במוצאי ראש השנה, כאשר ר' משה עבר לפני הרבי, שאלו הרבי: "למה לא ניגשת כאשר קראו לך?" השיב ר' משה כי התבייש. אמר לו הרבי: "אם כך, איך אתה רוצה להתעסק בהפצת המעיינות?!" הגיב ר' משה ואמר: "דער אויבערשטער וועט העלפן" [= ה' יעזור].
בטרם נסיעתו חזרה ארצה נכנס ר' משה ל'יחידות' שנמשכה כארבעים וחמש דקות. ר' משה מסר לרבי את תמונות התלמידים שלמדו במחתרת והרבי הבהיר לו את דרכי הפעילות של ארגון חמ"ה בארץ הקודש שקם זה עתה.
ר' משה פרש את תוכניותיו בפני הרבי, אולם הרבי 'הרגיעו' והורה לו שתחילת הפעילות תהיה על ידי העמדת שולחן בסניף צא"ח בתל אביב. כמו כן הורהו הרבי לכנות את הארגון "חמ"ה" ולא לצרף לו את השם "חב"ד".
פעולותיו בארה"ק[עריכה | עריכת קוד מקור]
כאשר חזר ר' משה לארץ הקודש ומסר להנהלת חמ"ה את תוכן היחידות, קנה ר' יהושע רסקין שולחן משרדי בשוק הפשפשים והעמידו בסניף צא"ח בתל אביב. כך החלה הפעילות. לאחר חודש וחצי בלבד, הוחלט על התרחבות ובברכת הרבי נפתח משרד עצמאי ברחוב נחמני בתל אביב.
בתקופה הבאה התקבל במשרד חמ"ה טלפון מהרב חודקוב - כשהרבי האזין לשיחה מהקו השני - והתביעה הייתה ברורה: לעסוק ברישום ילדי עולים למוסדות חינוך מתאימים.
לעבודה זו גויס ר' יוסף לדיוב ועוד כמה בחורים בעלי מרץ שפעלו כבר בסמרקנד. הללו החלו לפעול בקרב העולים החדשים, בעיקר בקרב יהודים עולי בוכרה לפי הכיוון שהנחה הרבי.
בשלב מסוים כבר נוצר ביקוש רב למוסדות דתיים אך למרבה הצער, לא היו די מסגרות מתאימות כדי לקלוט את כולם. הרב ניסלביץ' לא נרתע, והוא הקים עם ידידיו מסגרת לימודית באשדוד, כאשר משם המשיכו התלמידים ללמוד בישיבת 'אחי תמימים' בראשון לציון.
בחודש טבת תשל"ג הועברו התלמידים לכפר חב"ד למסגרת חדשה שהוקמה על ידי חמ"ה: ישיבת הבוכרים. הרב בערקע שיף מונה למנהל, ויחד עם הרב שמחה גורודצקי, הרב שלמה מיידנצ'יק, המשפיע ר' מענדל פוטרפס והרב שמואל חפר הוקם המוסד, אשר בתחילת דרכו פרש עליו חמ"ה את חסותו למשך זמן קצר. במוסד הזה למדו אלפים רבים במשך השנים.
בתקופה הבאה, דאג הרב ניסלביץ לייסד את תיכון 'בית חנה' בצפת, ואף זאת במסגרת ארגון חמ"ה. גם פה, לאחר שהמוסד התבסס ועמד על רגליו, דאג הר' ניסלביץ ומינה את הר' שלמה רסקין לנהל את המוסד בית חנה בצפת, והמשיך בפעילות השגרתית.
במקביל להקמת מוסדות אלו, החלו ההכנות לבניית מרכז חמ"ה בנחלת הר חב"ד. הפעילות הלכה והתרחבה, ועם תחילת ה'פרסטרויקה' בברית המועצות, שבה חמ"ה לפעילות נרחבת בברית המועצות במקביל לפעילות בארץ ישראל עם העולים החדשים. ובתקופה זו שלחה חמ"ה גם שלוחים לברית המועצות את הרב חיים ניסלביץ, הרב משה מישולובין , הרב שלום דובער ניסלביץ, והרב יוסף יצחק ניסלביץ, להפצת יהדות בברית המועצות.
במשך השנים זכה ר' משה להתייחסויות מיוחדות מהרבי, לתשובות, לתמיכות כספיות ולהוראות ייחודיות. ר' משה כהרגלו נצר את הכל בסוד, ורק בזכות חבריו יודעים אנו היום טפח מתוך מסכת ההתייחסויות המיוחדות של הרבי לארגון חמ"ה.
לאחר האירוע הרפואי שארע בראש חודש כסלו, היו חסידים שהעניקו מחייהם לרבי. הרב משה ניסלביץ' לא היסס וכתב לרבי כי הוא מעניק את כל חייו במתנה גמורה לרבי! על כך השיבו הרבי את התשובה המפורסמת: "ת"ח בעד ברכתו ואיחוליו לרפואה ולבריאות. בחסדי ה' רופא כל בשר ומפליא לעשות, ובזכות תפילת רבים שעמדה לי, הוטב מצב בריאותי"... בהוסיפו: "וכבר מלתיה אמורה שכל המברך מתברך מהשם בברכתו שתוספתה מרובה על העיקר בגשמיות ורוחניות. בברכה לאורך ימים ושנים טובות ולהצלחה בעבודת הקודש".
הידורים אישיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
ר' משה היה דמות מיוחדת של חסיד אמיתי, בעל דרגה, ועובד ה' גדול, היו לו הנהגות המיוחדות רק לו. כאשר היה צורך, עשה את הדברים בריש גלי, אבל הידורים שנגעו רק לו באופן אישי, הצניע ולא הבליט זאת.
הוא נטל על עצמו הידורים רבים אודותם שמע ממקורות שונים. כך למשל בנטילת ידיים קיבל על עצמו זהירות מיוחדת עוד בתקופת בחרותו בכותאיסי.
בניו זוכרים אותו נוטל ידיים עם כמה ספלים גדולים של מים ומנגב בכמה מגבות, ואף זאת לאחר בדיקות חוזרות ונשנות של הידיים. לאחר נטילת ידיים עד סוף הסעודה אסור היה לנגוע בידיו, ואם נגעו, הזדרז ליטול שוב את ידיו. בעיה זו הטרידה אותו בכל הסעודה, עד אשר החליט לאכול כשידיו בכפפות.
לחיות משיח[עריכה | עריכת קוד מקור]
ר' משה חי את נושא הגאולה ומשיח באופן מיוחד. עוד בהיותו בסמרקנד, כאשר מישהו רצה לעזוב את העיר לזמן מה, הזהירו ר' משה כי או-טו-טו משיח מגיע, והמטייל עלול להיות תקוע אי שם שעה שמשיח יתגלה...
עוד בשנות הלמ"ד היה כותב לרבי תחת הכותרת: אדמו"ר מלך המשיח שליט"א. זו הסיבה שלא הסכים לחשוב על קניית חלקת קבר לעצמו, ומדי שנה הניח את ספר הקינות בגניזה, שכן בשנה הבאה כבר לא יצטרכו לאמרם...
בתפילות ובארועים פומביים, היה זועק מקירות לבו את התפילה והבקשה "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד", ומי שראה את ר' משה בעל הדרת הפנים אומר זאת ברצינות כובשת, לא יכול היה להשאר אדיש.
גם אחרי ג' תמוז המשיך בפירסום האמונה הטהורה בנצחיות חייו של הרבי מלך המשיח שליט"א והתגשמות נבואת הגאולה, ואף השתתף בכינוסי גאולה ומשיח שהתקיימו בשנת תשנ"ה על ידי הרב זמרוני ציק ובכינוסי גאולה ומשיח נוספים.
ספריו[עריכה | עריכת קוד מקור]
הוא הקדיש יחס מיוחד לספר התניא קדישא. בכיסו נשא תמיד מהדורה קטנה של ספר תניא, וגם על שולחנו היה מונח תמיד הספר.
בשנים האחרונות התמסר לנושא התניא. כמו כן הוציא את הספר "התניא קדישא וכוחו האלוקי" ובו ליקוט מיוחד על אודות חשיבתו וקדושתו של ספר התניא מתוך אגרות ושיחות רבותינו נשיאינו, ומתוך רשימה מיוחדת שכתב מפי החסיד הרב חיים אברהם דוכמן שכידוע היה בעל שמועה ודייק מאוד בסיפוריו. הרשימה נשמרה בתוך כדים טמונים באדמה בחצר בית משפחת ניסלביץ', וכאשר עלו ארצה, הביא עמו את הרשימה.
כיוון והדריך את בנו ר' יוסף יצחק להוציא לאור חוברות מבוארות על התניא לילדים בשפות רבות, וכן פירוש על התניא ברוסית. כל אלו מופצים היום בעותקים רבים ומשפיעים רבות על הפצת המעיינות חוצה.
הייתה לו תוכנית לכתוב ספרים על התקשרות לרבי ועל מצוות הצדקה על פי תורת רבותינו ומתוך סיפורי חסידים. בארונו היו מודבקים פתקיות רבות ובהם רעיונות הקשורים לחיבור ספרים אלו, כאשר בספרים רבים היו מונחים סימניות.
הוא לא חשב על רווחים מכתיבת ספרים אלו. ספרו הראשון "התניא קדישא וכוחו האלוקי" נמכר במחיר זול במיוחד, וכך גם הייתה התוכנית לגבי הספרים הבאים, למוכרם במחיר עלות הדפוס, ותו לא.
על אף גדולתו ושיעור קומתו, כמו גם שיבתו, התנהג ר' משה בלבביות עם כל אדם באשר הוא. מכריו יכולים להעיד כי היה מקדים שלום לכל אדם ומרעיף ברכות עד בלי די. ראשו היה עסוק בהפצה ודברי חסידות ורגליו בארץ. כאשר אמר 'קדיש', אי אפשר היה שלא לשמוע אותו, וכאשר הכריז 'יחי' איש לא החמיץ זאת. בניו מספרים כי נהג כך בכוונה תחילה שכן רצה שכולם ישמעו את מה שצריך להישמע.
פטירתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
בתחילת חודש כסלו תשע"א לקה בהתקף לב, ובבדיקות מצאו כי המחלה הנוראה קיננה בו זה זמן, ומצבו התברר כקשה. ביום י"ד באדר א' נפטר. מסע ההלוויה יצא מביתו שבנחלת הר חב"ד אל בית הכנסת המרכזי בהשתתפות המוני חסידים, מכירים ובני משפחה. המרא דאתרא הרב יצחק יהודה ירוסלבסקי נפרד מהנפטר והדגיש את מעלותיו בהיותו ירא שמים גדול, בעל שלימות אמיתית בכל דבר ועניין, שעשה הכל בשביל לזרז את התגלותו של המלך המשיח. ר' משה נטמן בחלקת חב"ד בהר הזיתים.
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
רעייתו מרת מארע (לבית מלכאווסקי) נפטרה בא' שבט תשפ"א ונטמנה בהר הזיתים.
בניהם:
- הרב אליעזר ניסלביץ' - שליח הרבי וראש מוסדות שניאור-חב"ד באוברוויליע צרפת.
- הרב חיים ניסלביץ' - שליח הרבי בשכונת ארמון הנציב בירושלים.
- הרב דוד ניסלביץ - שליח הרבי בשכונת הר יונה בנצרת עילית.
- הרב שלום דובער ניסלביץ - ממשפיעי קהילת חב"ד בצפת.
- הרב יוסף יצחק ניסלביץ' - מנהל חמ"ה, נחלת הר חב"ד.
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ר' משה מכריז בזעקה היוצאת מן הלב את הכרזת הקודש "יחי אדוננו"
- הרב ניסילביץ בכינוס ח"י אלול תשנ"ט
- המונים בהלווית הרב ניסלביץ
- זיכרונות מרעידי-לב מפיו של ר' משה בהתוועדות חסידית כ"ד טבת תשס"ד
- "יחודו של ספר התניא" פרק מתוך ספרו "התניא קדישא וכוחו האלוקי".
- "החסיד שלא פחד מהמוות" מאמר על ר' משה מאת ד"ר יחיאל הררי
