ישעיהו הנביא: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| (36 גרסאות ביניים של 15 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:ספר ישעיה.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מקטע מספר ישעיהו במגילות הגנוזות שנמצאו במערות קומראן שבמדבר יהודה]] | [[קובץ:ספר ישעיה.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מקטע מספר ישעיהו במגילות הגנוזות שנמצאו במערות קומראן שבמדבר יהודה]] | ||
[[קובץ:ישעיה - מגילות.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מקטע מספר ישעיהו | [[קובץ:ישעיה - מגילות.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מקטע מספר ישעיהו ב[[מגילות הגנוזות]]]][[קובץ:המערות.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|המערות שבהם התגלו כתבי יד של מגילות ישעיהו (ומגילות נוספות)]] '''ישעיהו בן אמוץ''' היה מגדולי ה[[נביאים]] עם השגות בלתי רגילות ב[[הקב"ה]], והיה מהיחידים שראו ב[[נבואה]] את ה[[מרכבה]]. נבואותיו מרוכזות ב'''ספר ישעיהו'''. על פי [[ברייתא]] המובאת בתלמוד הבבלי במסכת בבא בתרא, הועלה הספר על גבי הכתב על ידי חזקיה [[מלך]] יהודה וסיעתו. | ||
==תולדות חיים== | |||
{{להשלים}} | |||
נולד בשנת ג' אלפים ק"מ{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46817&st=&pgnum=140&hilite= סדר הדורות חלק א עמוד 117].}} לאביו אמוץ. היה אחיינו של [[אמציה]] [[מלך יהודה]]{{הערה|"אמר ר' לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים" - תלמוד בבלי מגילה י עמוד ב.}}. את תורתו קיבל מאת [[עמוס הנביא]]. ניבא נבואות במשך מלכותם של המלכים: [[עיזיהו]] בן אמציה, [[יותם]], [[אחז]] ו[[חזקיהו_המלך|יחזקיה]]{{הערה|ספר ישעיהו פרק א פסוק א.}}. | |||
==דרגתו הרוחנית== | ==דרגתו הרוחנית== | ||
לנביא | לנביא ישעיהו הייתה השגה ב[[נהי"ם]] של [[בריאה]]{{הערה|1=[[אדמו"ר הצמח צדק]], [[דרך מצוותיך]], מצוות [[חמץ]] ו[[מצה]].}}, ולכן בניגוד ליחזקאל שהבנתו הייתה ב[[עולם היצירה]] ונקרא בן כפר, הוא נקרא בן כרך. | ||
ה[[בעל שם טוב]]{{הערה|ה[[בעל שם טוב]], [[כתר שם טוב]] חלק ראשון מא.}} פירש את הפסוק "[[סור מרע ועשה טוב]]", שבניגוד לירמיה הנביא שנענש מה שהושלך לבור וכיוצא לפי שלא התפלל על ישראל כששמע הנבואה לרעה על ישראל, אך ישעיה הוא לשון ישועה, שכן הוא התפלל על ישראל. | |||
==נבואותיו== | ==נבואותיו== | ||
ישעיה היה מעורר את האמונה בה' על ידי | ישעיה היה מעורר את האמונה בה' על ידי ה[[התבוננות]] בצבא השמים, הכוכבים המסודרים בסדר מסוים שניכר כי יש בורא שבראם, ואמר: {{ציטוטון|שְׂאוּ־מָר֨וֹם עֵינֵיכֶ֤ם וּרְאוּ֙ מִי־בָרָ֣א אֵ֔לֶּה הַמּוֹצִ֥יא בְמִסְפָּ֖ר צְבָאָ֑ם לְכֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יִקְרָ֔א מֵרֹ֤ב אוֹנִים֙ וְאַמִּ֣יץ כֹּ֔חַ אִ֖ישׁ לֹ֥א נֶעְדָּֽר}}{{הערה|ישעיה מ, כו}}{{הערה|אדמו"ר [[הצמח צדק]] ספר החקירה דרך אמונה חקירה ל' רס"ג כ"א פרקים יד, א.}}. | ||
===החילוק בין פרשת האזינו לנבואת ישעיהו=== | ===החילוק בין פרשת האזינו לנבואת ישעיהו=== | ||
פרשת האזינו פותחת במלים: {{ציטוטון|'''האזינו''' השמים ואדרבה, '''ותשמע''' הארץ אמרי פי}}". לשתי המלים "האזינו" ו"תשמע" יש משמעות של שמיעה (וציות), ברם, קיים הבדל ביניהן ביחס לאופן השמיעה: המובן של "האזינו" הוא להקשיב לדברים הנאמרים מקרוב ("האזינו" מלשון אזניים | פרשת האזינו פותחת במלים: {{ציטוטון|'''האזינו''' השמים ואדרבה, '''ותשמע''' הארץ אמרי פי}}". לשתי המלים "האזינו" ו"תשמע" יש משמעות של שמיעה (וציות), ברם, קיים הבדל ביניהן ביחס לאופן השמיעה: המובן של "האזינו" הוא להקשיב לדברים הנאמרים מקרוב ("האזינו" מלשון אזניים - כלומר, בהתייחסות לדברים הנלחשים לאוזן), ואילו הביטוי "תשמע" מתייחס לדברים הנשמעים מרחוק. | ||
הרבי מקשה, כי על פי המשמעות של שתי מלים אלה היה מתאים יותר להשתמש בהן בסדר הפוך: בקשר לשמים, הנמצאים מרחוק, היה צריך להיאמר הביטוי "שמעו שמים", ואילו בקשר לארץ, שהיא קרובה - "האזיני ארץ", כפי שאכן אנו מוצאים אצל ישעיהו הנביא את הלשון{{הערה|ישעיה א, ב.}}: "שמעו שמים והאזיני ארץ". | |||
הרבי{{הערה|[[לקוטי שיחות]] כרך לט מכתב כללי.}} מסביר, כי כש[[יהודי]] [[עבודת השם|עובד]] את [[הקב"ה]] בכל חלקי [[נשמה|נשמתו]]{{הערה|באופן של "כל יושביה עליה".}} עד שמתגלית אצלו בשלימות ה[[קדושה]] של "[[חלק אלוקה ממעל]] ממש" שבו, אזי ענייני הקדושה [[רוחניות|הרוחניים]] שמימיים קרובים אצלו ואילו הענינים [[גשמיות|הארציים]] - רחוקיים: "האזינו" - "השמים", ו"תשמע" - "הארץ". | |||
משום כך אמר ישעיהו הנביא את הלשון: {{ציטוטון|שמעו שמים והאזיני ארץ}}, כי בזמנו כבר לא היה מצב של "כל יושביה עליה" - [[עשרת השבטים|עשרה שבטים]] כבר גלו מארץ ישראל, וממילא כבר נחסר בהקדושה המלאה של ישראל וארץ ישראל, ולכן אמר בדברי נבואתו לבני ישראל: "שמעו שמים", שכן הקדושה השמימית אינה קרובה כל כך. | |||
===אודך ה' כי אנפת בי=== | |||
בנבואתו של נביא הנחמה - ישעיהו נאמר: "'''ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישב אפך ותנחמני'''". | |||
זאת אומרת, שלעתיד לבא יודו בני ישראל לקב"ה על שכביכול [[כעס]] עלינו ושילח אותנו ל[[גלות]]. כי מלבד שעל ידי הגלות כופר עוננו וטהרנו לפני ה', הנה עוד זאת, על ידי הירידה לגלות והפיכת הגולה ל[[גאולה]], נעשית העלייה שלא בערך כלל לעבודת האדם. | |||
והיינו, שהגאולה לא תהיה רק יציאה מהגלות והשעבוד, והעתקה אל החירות, אלא שהגלות עצמה והחומר הגשמי יתהפך לגאולה. ודוקא באופן זה נזכה ליעוד "ונגלה כבוד הוי'" - גילוי [[עצמותו]] יתברך - האל"ף שב"גאולה". | |||
ומכל מקום הודאה זאת תהיה רק לעתיד לבא - ובדיעבד, וכמו שאיתא שם: "ואמרת ביום ההוא אודך וגו'", אבל בזמן הזה אין אנו מבינים שתיתכן הודאה כזאת, ומלכתחילה - אין אנו רוצים כלל את הגלות. | |||
שהרי [[הקב"ה]] הוא כל-יכול, ובוודאי שביכולתו להביא את הגאולה עם העלייה הנפלאה שבה - גם בלי הצורך לרדת לגלות באופן של גבורות קשות כאלה - הן בגשמיות והן ברוחניות. | |||
ובמיוחד שהקב"ה הוא "תכלית הטוב" ורוצה רק בטובתם של ישראל שהם בניו, עמו ונחלתו, ולא רק שרוצה את טובתם הרוחנית, אלא גם את טובתם בגשמיות עד הענינים הנמוכים ביותר. | |||
ואם כן, אין שום הגיון והסבר שכלי בצורך להחזיק את ישראל בגלות, ואין בזה שום טעם - אפילו לא בשכל דקדושה. | |||
זו אם-כן משמעות הביטוי "אודך ה' כי אנפת בי", בחינת הודאה דוקא, כי הודאה היא הסכמה לדבר המנוגד לסברתו של אדם, ושייך רק לדבר פלא שלמעלה משכל האדם, על דרך מה שכתוב: "אודה שמך כי עשית פלא"{{הערה|ישעיהו כה א}}, והכונה בזה לאריכות הגלות שהוא דבר פלא ו"אינו מושג בשכל כלל, זהו מכלל במופלא ממך אל תדרוש" | |||
לפיכך מקבלים אנו זאת רק באמונה פשוטה בלבד ש"טוב וישר הוי'" אבל ביחד עם זה אנו זועקים ומתחננים לקב"ה ש"ישב אפך ותנחמני" - שישוב ה' מכעסו ויגאלנו מהגלות הנוראה הזאת, וכל העליות שבגאולה השלימה תהיינה ב"[[ספירת החסד|חסד]] וברחמים", ולא על ידי [[יסורים]] וחלאים רעים. | |||
ואף על פי שהאמונה בטוב האלקי, ולעומתה - הזעקה נגד הגלות שהגלנו ה', הרי זה דבר והיפוכו - כנ"ל, מכל מקום מכיון שזה נדרש מכל יהודי, הרי זו עצמה הוכחה שזה אפשרי, ואדרבה ככל שהאמונה גדולה יותר - גם הזעקה גדולה יותר{{הערה|[[שיחה|שיחת]] ליל [[הושענא רבה]] תשד"מ.[[ספר השיחות]] ה'[[תנש"א]] עמ' 526.}}. | |||
{{תנך}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:נביאים]] | [[קטגוריה:נביאים]] | ||
גרסה אחרונה מ־23:53, 14 באוקטובר 2023
ישעיהו בן אמוץ היה מגדולי הנביאים עם השגות בלתי רגילות בהקב"ה, והיה מהיחידים שראו בנבואה את המרכבה. נבואותיו מרוכזות בספר ישעיהו. על פי ברייתא המובאת בתלמוד הבבלי במסכת בבא בתרא, הועלה הספר על גבי הכתב על ידי חזקיה מלך יהודה וסיעתו.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בשנת ג' אלפים ק"מ[1] לאביו אמוץ. היה אחיינו של אמציה מלך יהודה[2]. את תורתו קיבל מאת עמוס הנביא. ניבא נבואות במשך מלכותם של המלכים: עיזיהו בן אמציה, יותם, אחז ויחזקיה[3].
דרגתו הרוחנית[עריכה | עריכת קוד מקור]
לנביא ישעיהו הייתה השגה בנהי"ם של בריאה[4], ולכן בניגוד ליחזקאל שהבנתו הייתה בעולם היצירה ונקרא בן כפר, הוא נקרא בן כרך.
הבעל שם טוב[5] פירש את הפסוק "סור מרע ועשה טוב", שבניגוד לירמיה הנביא שנענש מה שהושלך לבור וכיוצא לפי שלא התפלל על ישראל כששמע הנבואה לרעה על ישראל, אך ישעיה הוא לשון ישועה, שכן הוא התפלל על ישראל.
נבואותיו[עריכה | עריכת קוד מקור]
ישעיה היה מעורר את האמונה בה' על ידי ההתבוננות בצבא השמים, הכוכבים המסודרים בסדר מסוים שניכר כי יש בורא שבראם, ואמר: "שְׂאוּ־מָר֨וֹם עֵינֵיכֶ֤ם וּרְאוּ֙ מִי־בָרָ֣א אֵ֔לֶּה הַמּוֹצִ֥יא בְמִסְפָּ֖ר צְבָאָ֑ם לְכֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יִקְרָ֔א מֵרֹ֤ב אוֹנִים֙ וְאַמִּ֣יץ כֹּ֔חַ אִ֖ישׁ לֹ֥א נֶעְדָּֽר"[6][7].
החילוק בין פרשת האזינו לנבואת ישעיהו[עריכה | עריכת קוד מקור]
פרשת האזינו פותחת במלים: "האזינו השמים ואדרבה, ותשמע הארץ אמרי פי"". לשתי המלים "האזינו" ו"תשמע" יש משמעות של שמיעה (וציות), ברם, קיים הבדל ביניהן ביחס לאופן השמיעה: המובן של "האזינו" הוא להקשיב לדברים הנאמרים מקרוב ("האזינו" מלשון אזניים - כלומר, בהתייחסות לדברים הנלחשים לאוזן), ואילו הביטוי "תשמע" מתייחס לדברים הנשמעים מרחוק.
הרבי מקשה, כי על פי המשמעות של שתי מלים אלה היה מתאים יותר להשתמש בהן בסדר הפוך: בקשר לשמים, הנמצאים מרחוק, היה צריך להיאמר הביטוי "שמעו שמים", ואילו בקשר לארץ, שהיא קרובה - "האזיני ארץ", כפי שאכן אנו מוצאים אצל ישעיהו הנביא את הלשון[8]: "שמעו שמים והאזיני ארץ".
הרבי[9] מסביר, כי כשיהודי עובד את הקב"ה בכל חלקי נשמתו[10] עד שמתגלית אצלו בשלימות הקדושה של "חלק אלוקה ממעל ממש" שבו, אזי ענייני הקדושה הרוחניים שמימיים קרובים אצלו ואילו הענינים הארציים - רחוקיים: "האזינו" - "השמים", ו"תשמע" - "הארץ".
משום כך אמר ישעיהו הנביא את הלשון: "שמעו שמים והאזיני ארץ", כי בזמנו כבר לא היה מצב של "כל יושביה עליה" - עשרה שבטים כבר גלו מארץ ישראל, וממילא כבר נחסר בהקדושה המלאה של ישראל וארץ ישראל, ולכן אמר בדברי נבואתו לבני ישראל: "שמעו שמים", שכן הקדושה השמימית אינה קרובה כל כך.
אודך ה' כי אנפת בי[עריכה | עריכת קוד מקור]
בנבואתו של נביא הנחמה - ישעיהו נאמר: "ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישב אפך ותנחמני".
זאת אומרת, שלעתיד לבא יודו בני ישראל לקב"ה על שכביכול כעס עלינו ושילח אותנו לגלות. כי מלבד שעל ידי הגלות כופר עוננו וטהרנו לפני ה', הנה עוד זאת, על ידי הירידה לגלות והפיכת הגולה לגאולה, נעשית העלייה שלא בערך כלל לעבודת האדם.
והיינו, שהגאולה לא תהיה רק יציאה מהגלות והשעבוד, והעתקה אל החירות, אלא שהגלות עצמה והחומר הגשמי יתהפך לגאולה. ודוקא באופן זה נזכה ליעוד "ונגלה כבוד הוי'" - גילוי עצמותו יתברך - האל"ף שב"גאולה".
ומכל מקום הודאה זאת תהיה רק לעתיד לבא - ובדיעבד, וכמו שאיתא שם: "ואמרת ביום ההוא אודך וגו'", אבל בזמן הזה אין אנו מבינים שתיתכן הודאה כזאת, ומלכתחילה - אין אנו רוצים כלל את הגלות.
שהרי הקב"ה הוא כל-יכול, ובוודאי שביכולתו להביא את הגאולה עם העלייה הנפלאה שבה - גם בלי הצורך לרדת לגלות באופן של גבורות קשות כאלה - הן בגשמיות והן ברוחניות.
ובמיוחד שהקב"ה הוא "תכלית הטוב" ורוצה רק בטובתם של ישראל שהם בניו, עמו ונחלתו, ולא רק שרוצה את טובתם הרוחנית, אלא גם את טובתם בגשמיות עד הענינים הנמוכים ביותר.
ואם כן, אין שום הגיון והסבר שכלי בצורך להחזיק את ישראל בגלות, ואין בזה שום טעם - אפילו לא בשכל דקדושה.
זו אם-כן משמעות הביטוי "אודך ה' כי אנפת בי", בחינת הודאה דוקא, כי הודאה היא הסכמה לדבר המנוגד לסברתו של אדם, ושייך רק לדבר פלא שלמעלה משכל האדם, על דרך מה שכתוב: "אודה שמך כי עשית פלא"[11], והכונה בזה לאריכות הגלות שהוא דבר פלא ו"אינו מושג בשכל כלל, זהו מכלל במופלא ממך אל תדרוש"
לפיכך מקבלים אנו זאת רק באמונה פשוטה בלבד ש"טוב וישר הוי'" אבל ביחד עם זה אנו זועקים ומתחננים לקב"ה ש"ישב אפך ותנחמני" - שישוב ה' מכעסו ויגאלנו מהגלות הנוראה הזאת, וכל העליות שבגאולה השלימה תהיינה ב"חסד וברחמים", ולא על ידי יסורים וחלאים רעים.
ואף על פי שהאמונה בטוב האלקי, ולעומתה - הזעקה נגד הגלות שהגלנו ה', הרי זה דבר והיפוכו - כנ"ל, מכל מקום מכיון שזה נדרש מכל יהודי, הרי זו עצמה הוכחה שזה אפשרי, ואדרבה ככל שהאמונה גדולה יותר - גם הזעקה גדולה יותר[12].
| תנ"ך | ||||
|---|---|---|---|---|
| תורה | בראשית • שמות • ויקרא • במדבר • דברים | |||
| נביאים | נביאים ראשונים: יהושע • שופטים • שמואל • מלכים | נביאים אחרונים: ירמיהו • יחזקאל • ישעיהו • תרי עשר | |||
| כתובים | תהלים • משלי • איוב | מגילות: שיר השירים • רות • איכה • קהלת • אסתר | דניאל • עזרא ונחמיה • דברי הימים | |||
הערות שוליים
- ↑ סדר הדורות חלק א עמוד 117.
- ↑ "אמר ר' לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים" - תלמוד בבלי מגילה י עמוד ב.
- ↑ ספר ישעיהו פרק א פסוק א.
- ↑ אדמו"ר הצמח צדק, דרך מצוותיך, מצוות חמץ ומצה.
- ↑ הבעל שם טוב, כתר שם טוב חלק ראשון מא.
- ↑ ישעיה מ, כו
- ↑ אדמו"ר הצמח צדק ספר החקירה דרך אמונה חקירה ל' רס"ג כ"א פרקים יד, א.
- ↑ ישעיה א, ב.
- ↑ לקוטי שיחות כרך לט מכתב כללי.
- ↑ באופן של "כל יושביה עליה".
- ↑ ישעיהו כה א
- ↑ שיחת ליל הושענא רבה תשד"מ.ספר השיחות ה'תנש"א עמ' 526.