תענית בה"ב: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " ערבית " ב־" ערבית ") |
אין תקציר עריכה |
||
| (7 גרסאות ביניים של 6 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''תענית בה"ב''' היא תענית שמתענים אחרי הפסח וסוכות. | '''תענית בה"ב''' היא תענית שמתענים אחרי הפסח וסוכות. | ||
"נהגו במדינות אלו להתענות שני וחמישי ושני אחר פסח.. נוהגין להמתין להתענות אחר | "נהגו במדינות אלו להתענות שני וחמישי ושני אחר פסח.. נוהגין להמתין להתענות אחר ה[[פסח]] עד שיצא כל [[חודש ניסן]].. נוהגין לברך כל מי שיתענה בה"ב, אחר [[קריאת התורה]] ב[[שבת]] שלפני בה"ב"{{הערה|1=שו"ע אדמו"ר תצב, א-ג.}}. בזמן [[אדמו"ר הצמח-צדק]] נהגו רוב ה[[חסידים]] להתענות בה"ב{{הערה|1=ראה לקוטי-דבורים, עמ' 1046. ועוד שם בעמ' תקכ, ובספר השיחות תש"א עמ' 58}}. | ||
ה[[רבי]] אומר, כי בימינו, רוב [[בני ישראל]] - ובעיקר בחוגי ה[[חסידים]] - אינם מתענים בה"ב, וגם אין מכריזים ומברכים ביום ה[[שבת]] שלפני ה[[תענית]]. ויש לומר שזהו מצד העילוי והקירבה לזמן ה[[גאולה]], אשר מתמעט הצורך בתעניות, וגם הוא מעין העתיד-לבוא ש"כל הצומות האלו עתידים ליבטל.. להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה" כדברי ה[[רמב"ם]] בסוף הלכות תעניות. אך אלו המתענים בה"ב, תבוא עליהם ברכה, וצריכים להמשיך במנהגם הטוב. ועם זאת, אלו שאינם מתענים, גם אצלם לא חסר ענין ה"ימי רצון" של ימי התענית, אלא שהוא בקו הטוב והשמחה בגלוי{{הערה|1=על-פי שיחות ימי בה"ב תשמ"ח. ספר ההתוועדויות, ג, עמ' 260-257.}}. | |||
[[הרבי]] עצמו כמובן | [[הרבי]] עצמו כמובן נוהג להתענות בה"ב (כנזכר בשיחה שאלו הנוהגים ימשיכו בכך). ומתפלל תפילת [[ערבית]] בשעה מוקדמת מהרגיל, במנין מצומצם ליד חדרו, ובשנים האחרונות ב[[זאל הגדול]]. | ||
גם מי שאינו מתענה, צריך לנצל את ימי בה"ב להוספה על הסדר הרגיל בכל ענייני ה[[תורה]] וה[[מצוות]]: [[לימוד התורה]], [[עבודה]] (תפילה) | גם מי שאינו מתענה, צריך לנצל את ימי בה"ב להוספה על הסדר הרגיל בכל ענייני ה[[תורה]] וה[[מצוות]]: [[לימוד התורה]], [[עבודה]] (תפילה) ו[[גמילות חסדים]] (כמנהג [[ישראל]] בימי התעניות) - והכל בקו הטוב והשמחה בגלוי. והוא בדוגמת "[[יום טוב]]" הקשור עם אכילה ושתייה, טוב ו[[שמחה]] ב[[גשמיות]], ועל אחת כמה וכמה ברוחניות - "אין טוב אלא [[תורה]]", "פקודי ה' ישרים משמחי לב". וגם תוספת בעבודת ה[[תשובה]] - שהיא תוכנה הפנימי של התענית - אלא שגם ה[[תשובה]] היא מתוך אכילה ושתייה וכו'. | ||
וכשם שהמתענה צריך "קבלת תענית", כך מי שאינו מתענה מקבל על עצמו את העניינים הבאים במקום ותמורת התענית, ולכל לראש - הוספה ב[[צדקה]], כדברי [[אדמו"ר הזקן]] בדבר פדיית ה[[תענית]] ב[[צדקה]]{{הערה|1=על-פי ספר ההתוועדויות תשמ"ח, ג, עמ' 263-259.}}.{{הערה|1=חלק מהערך מבוסס על [http://chabadlibrary.org/chasidim/mchmz/index.htm אוצר מנהגי חב"ד].}}. | |||
ה[[רבי]] מיוזמתו הורה פעם לבחורים להתענות בה"ב, אך הבהיר שאין זה כהנהגה קבועה, וההוראה היא רק לשנה ספציפית{{הערה|שבועון כפר חב"ד 1921 עמוד 41, לאחים קארף.}}. | |||
==לקריאה נוספת== | |||
*'''מדוע לא נותנים לאברך לסיים את הצום שלו''', סקירה על תעניות בה"ב אצל ה[[רבי]], מדור 'חיי רבי', [[שבועון כפר חב"ד]] 1904 עמוד 34 | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{חגים וזמנים}} | {{חגים וזמנים}} | ||
[[קטגוריה:תעניות]] | [[קטגוריה:תעניות]] | ||
גרסה אחרונה מ־22:14, 14 בינואר 2023
תענית בה"ב היא תענית שמתענים אחרי הפסח וסוכות.
"נהגו במדינות אלו להתענות שני וחמישי ושני אחר פסח.. נוהגין להמתין להתענות אחר הפסח עד שיצא כל חודש ניסן.. נוהגין לברך כל מי שיתענה בה"ב, אחר קריאת התורה בשבת שלפני בה"ב"[1]. בזמן אדמו"ר הצמח-צדק נהגו רוב החסידים להתענות בה"ב[2].
הרבי אומר, כי בימינו, רוב בני ישראל - ובעיקר בחוגי החסידים - אינם מתענים בה"ב, וגם אין מכריזים ומברכים ביום השבת שלפני התענית. ויש לומר שזהו מצד העילוי והקירבה לזמן הגאולה, אשר מתמעט הצורך בתעניות, וגם הוא מעין העתיד-לבוא ש"כל הצומות האלו עתידים ליבטל.. להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה" כדברי הרמב"ם בסוף הלכות תעניות. אך אלו המתענים בה"ב, תבוא עליהם ברכה, וצריכים להמשיך במנהגם הטוב. ועם זאת, אלו שאינם מתענים, גם אצלם לא חסר ענין ה"ימי רצון" של ימי התענית, אלא שהוא בקו הטוב והשמחה בגלוי[3].
הרבי עצמו כמובן נוהג להתענות בה"ב (כנזכר בשיחה שאלו הנוהגים ימשיכו בכך). ומתפלל תפילת ערבית בשעה מוקדמת מהרגיל, במנין מצומצם ליד חדרו, ובשנים האחרונות בזאל הגדול.
גם מי שאינו מתענה, צריך לנצל את ימי בה"ב להוספה על הסדר הרגיל בכל ענייני התורה והמצוות: לימוד התורה, עבודה (תפילה) וגמילות חסדים (כמנהג ישראל בימי התעניות) - והכל בקו הטוב והשמחה בגלוי. והוא בדוגמת "יום טוב" הקשור עם אכילה ושתייה, טוב ושמחה בגשמיות, ועל אחת כמה וכמה ברוחניות - "אין טוב אלא תורה", "פקודי ה' ישרים משמחי לב". וגם תוספת בעבודת התשובה - שהיא תוכנה הפנימי של התענית - אלא שגם התשובה היא מתוך אכילה ושתייה וכו'.
וכשם שהמתענה צריך "קבלת תענית", כך מי שאינו מתענה מקבל על עצמו את העניינים הבאים במקום ותמורת התענית, ולכל לראש - הוספה בצדקה, כדברי אדמו"ר הזקן בדבר פדיית התענית בצדקה[4].[5].
הרבי מיוזמתו הורה פעם לבחורים להתענות בה"ב, אך הבהיר שאין זה כהנהגה קבועה, וההוראה היא רק לשנה ספציפית[6].
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- מדוע לא נותנים לאברך לסיים את הצום שלו, סקירה על תעניות בה"ב אצל הרבי, מדור 'חיי רבי', שבועון כפר חב"ד 1904 עמוד 34
הערות שוליים
| חגים וזמנים | ||
|---|---|---|
| מדברי תורה | שבת · פסח · שביעי של פסח · פסח שני · שבועות · ראש השנה · עשרת ימי תשובה · יום הכיפורים · ימים נוראים · סוכות · הושענא רבה · שמיני עצרת · שמחת תורה | |
| מדברי חכמים | חנוכה · פורים · יום טוב שני של גלויות · עירוב תבשילין | |
| תעניות | צום גדליה · עשרה בטבת · תענית אסתר · שבעה עשר בתמוז · תשעה באב · תענית בכורות · תענית בה"ב · ימי השובבי"ם | |
| מנהג ישראל | חמשה עשר בשבט · פורים קטן · ל"ג בעומר · חמשה עשר באב | |
| שבתות מיוחדות | שבת מברכים · שבת חזק · שבת שובה · שבת בראשית · שבת שירה · שבת שקלים · שבת זכור · שבת פרה · שבת החודש · שבת הגדול · שבת אסרו חג פסח · שבת של שמחה · שבת חזון · שבת נחמו · שבת סליחות | |