הבדלים בין גרסאות בדף "תענית תשעה באב"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(הפיכת דף הפניה לערך)
שורה 1: שורה 1:
#הפניה [[ט' במנחם אב]]
+
'''תשעה באב''' הוא יום [[תענית]] לזכר כמה מאורעות פורענות שאירעו בו, ובראשם חורבן [[בית המקדש הראשון]] ו{{קח|בית המקדש |השני}}. יום זה הוא החמור ביותר מבין הצומות ש[[מדרבנן]], והוא נוהג החל מהלילה. יום זה הוא גם יום לידתו של [[משיח]]. ב[[ביאת המשיח]], יהפך תשעה באב - עם כל הצומות - [[ביטול הצומות לעתיד לבוא|ליום שמחה ומועד]].
 +
 
 +
==מנהגי תשעה באב==
 +
ביום זה נהוגים מנהגי 'אבל' הדומים למנהגים הנוגים אצל אבל בפטירת קרוב משפחה, חלק מהמנהגים נהוגים עד חצות היום של תשעה באב וחלק עד חצות היום של י' אב.
 +
 
 +
* יושבים על כיסאות נמוכים, עד חצות היום.
 +
* לובשים נעלי בד או גומי, עד צאת הצום.
 +
* לא שומעים מוזיקה (ככל ימי [[בין המצרים]]), עד למחרת
 +
* ב[[תפילת שחרית]] לא מניחים תפילין, ולא אומרים תחנון, לפני [[מנחה]] מניחים [[תפילין]] ואומרים [[קריאת שמע]].
 +
* קוראים בתורה ב[[שחרית]] ובמנחה.
 +
 +
בשנת [[תשל"ג]] עורר [[הרבי]] לערוך כינוס ילדים ביום זה ב[[כותל המערבי]]{{הערה|1=[[שלשלת היחס]] עמ' 28.}}.
 +
 
 +
===לימוד תורה בתשעה באב===
 +
בתשעה באב חל איסור ללמוד דברי תורה המשמחים את הלב, ביום זה נהוג ללמוד דברים שאינם מעוררים שמחה כגון על חורבן [[בית המקדש]] ופירושים על [[מגילת איכה]].
 +
 
 +
את לימודי ה[[חת"ת]] של ח' באב יש ללמוד לפני חצות היום. את ה[[חת"ת]] של ט' באב ללמוד מצהרי הצום. אבל, את שיעור ה[[רמב"ם]] היומי של תשעה באב יש ללמוד רק מצאת הצום.
 +
 
 +
הרבי הורה להוסיף בלימוד בתשעה באב, בענינים המותרים ללמוד ביום זה. הרבי אף הציע ללמוד את רשימת [[אדמו"ר הצ"צ]] למגילת איכה (מתוך ספר [[אור התורה]]), שם נתבארו כמה מאמרי [[חז"ל]] שב[[משנה]], ובפרט שיש בהם חיבור [[פנימיות התורה]] עם [[נגלה]] דתורה. הרבי הציע לסדר משמרות מעת לעת שילמדו בשלשה או בעשרה יחד.
 +
 
 +
== לידת המשיח ==
 +
ביום זה, סמוך לשקיעת החמה נולד [[משיח]] ששמו מנחם{{הערה|ולכן יש נוהגים לקורא לנולד בתשעה באב "מנחם" - [[תשב"ץ]] חלק ג' סימן י"ח.}}, כמובא במדרש איכה, ומסיבה זו על פי ה[[הלכה]] יש קולות ביום זה במנהגי אבלות רבים, כמו בישיבה על ספסל, והדלקת האורות.
 +
 
 +
אף מובא ב[[הלכה]] כי אין לומר [[תחנון]] ביום זה מכיון שהוא נקרא "מועד", וכתוב "קרא עלי מועד לשבור בחורי{{הערת שוליים|איכה א, ט"ו.}}". דבר זה מרמז על קירוב ביאת ה[[משיח]] ביום זה. ה'ישמח משה מאוהל' אמר, כי לולי היה מתבייש, היה צועד בריש גלי עם שטריימלך ביום זה.
 +
 
 +
הרבי כותב שהיות ו[[משיח]] נולד בתשעה באב ומזלו גובר הרי שמהדרים, באם אפשרי [[קידוש לבנה|לקדש את הלבנה]] תיכף במוצאי תשעה באב, להראות את חוזק אמונתינו בביאת הגואל.
 +
 
 +
==תשעה באב שחל בשבת==
 +
כאשר תשעה באב חל ב[[שבת]], התענית נדחית ליום ראשון ומתחילה במוצאי שבת.
 +
ב[[שבת]] עם קביעות כזאת, ראו על [[הרבי]] שמחה מיוחדת יותר מכל שבתות השנה, ואף ב[[שיחות]] רבות ביאר את מעלת התענית כשנופל בשבת, מכיוון שכל ענין התענית הוא חיובי, כי החורבן והירידה היא בעצם בשביל העלייה המחודשת והיותר נעלית, לכן כאשר התענית חל בשבת, החלק השלילי שביום נדחה למחרת והחלק החיובי נשאר, ולכן השמחה גדולה.
 +
 
 +
{{חגים וזמנים|}}
 +
{{הערות שוליים|}}

גרסה מ־23:58, 14 באוגוסט 2016

תשעה באב הוא יום תענית לזכר כמה מאורעות פורענות שאירעו בו, ובראשם חורבן בית המקדש הראשון והשני. יום זה הוא החמור ביותר מבין הצומות שמדרבנן, והוא נוהג החל מהלילה. יום זה הוא גם יום לידתו של משיח. בביאת המשיח, יהפך תשעה באב - עם כל הצומות - ליום שמחה ומועד.

מנהגי תשעה באב

ביום זה נהוגים מנהגי 'אבל' הדומים למנהגים הנוגים אצל אבל בפטירת קרוב משפחה, חלק מהמנהגים נהוגים עד חצות היום של תשעה באב וחלק עד חצות היום של י' אב.

בשנת תשל"ג עורר הרבי לערוך כינוס ילדים ביום זה בכותל המערבי[1].

לימוד תורה בתשעה באב

בתשעה באב חל איסור ללמוד דברי תורה המשמחים את הלב, ביום זה נהוג ללמוד דברים שאינם מעוררים שמחה כגון על חורבן בית המקדש ופירושים על מגילת איכה.

את לימודי החת"ת של ח' באב יש ללמוד לפני חצות היום. את החת"ת של ט' באב ללמוד מצהרי הצום. אבל, את שיעור הרמב"ם היומי של תשעה באב יש ללמוד רק מצאת הצום.

הרבי הורה להוסיף בלימוד בתשעה באב, בענינים המותרים ללמוד ביום זה. הרבי אף הציע ללמוד את רשימת אדמו"ר הצ"צ למגילת איכה (מתוך ספר אור התורה), שם נתבארו כמה מאמרי חז"ל שבמשנה, ובפרט שיש בהם חיבור פנימיות התורה עם נגלה דתורה. הרבי הציע לסדר משמרות מעת לעת שילמדו בשלשה או בעשרה יחד.

לידת המשיח

ביום זה, סמוך לשקיעת החמה נולד משיח ששמו מנחם[2], כמובא במדרש איכה, ומסיבה זו על פי ההלכה יש קולות ביום זה במנהגי אבלות רבים, כמו בישיבה על ספסל, והדלקת האורות.

אף מובא בהלכה כי אין לומר תחנון ביום זה מכיון שהוא נקרא "מועד", וכתוב "קרא עלי מועד לשבור בחורי[3]". דבר זה מרמז על קירוב ביאת המשיח ביום זה. ה'ישמח משה מאוהל' אמר, כי לולי היה מתבייש, היה צועד בריש גלי עם שטריימלך ביום זה.

הרבי כותב שהיות ומשיח נולד בתשעה באב ומזלו גובר הרי שמהדרים, באם אפשרי לקדש את הלבנה תיכף במוצאי תשעה באב, להראות את חוזק אמונתינו בביאת הגואל.

תשעה באב שחל בשבת

כאשר תשעה באב חל בשבת, התענית נדחית ליום ראשון ומתחילה במוצאי שבת. בשבת עם קביעות כזאת, ראו על הרבי שמחה מיוחדת יותר מכל שבתות השנה, ואף בשיחות רבות ביאר את מעלת התענית כשנופל בשבת, מכיוון שכל ענין התענית הוא חיובי, כי החורבן והירידה היא בעצם בשביל העלייה המחודשת והיותר נעלית, לכן כאשר התענית חל בשבת, החלק השלילי שביום נדחה למחרת והחלק החיובי נשאר, ולכן השמחה גדולה.


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
==הערות שוליים==

  1. שלשלת היחס עמ' 28.
  2. ולכן יש נוהגים לקורא לנולד בתשעה באב "מנחם" - תשב"ץ חלק ג' סימן י"ח.
  3. איכה א, ט"ו.