תלמוד בבלי

תלמוד הבבלי הוא הספר המרכזי בתורה שבעל פה שמהווה בסיס לכל הספרות ההלכתית בדורות הבאים אחריו. חיבור שבו מסוכמים דברי ההלכה והאגדה המרכזיים של האמוראים מבבל בתקופה שלאחר חתימת המשנה. חיבור זה נכתב בעיקרו כביאור והרחבה על המשניות והברייתות, על פי סדר ששת סדרי המשנה.

במהדורות השגרתיות – שבהן נדפס התלמוד כשאליו מסופחים אוסף של מפרשים ופוסקים שונים – הוא מודפס ב-20 כרכים.

החל מהדפסת ש"ס ונציה בשנים תר"פ-תרפ"ג נקבעה "צורת הדף", שקבעה את עיצובם וחלוקתם של דפי התלמוד והמפרשים שלצדם. חלוקה זו נשמרה גם במהדורת וילנא, שהיא הבסיס למהדורות הנפוצות של התלמוד הבבלי עד לימינו. לפי חלוקה זו מצויים בתלמוד הבבלי 2,711 דפים.

סגנונו של התלמוד בבלי

סגנונו של התלמוד בבלי, הוא שבשביל להגיע למסקנה צריך לעבור דרך קושיות ופלפולים, (בניגוד לתלמוד ירושלמי שבו מגיעים למסקנה בדרך ישירה וללא פלפולים), ולכן אמרו חז"ל ש"במחשכים הושיבני" זה תלמוד בבלי בגלל ש"שהיו סותרים זה את זה במחלוקת ואינן נוחים זה לזה", והדרך למסקנא היא בדרך כלל ארוכה ומפולפלת.

תקופת חיבור התלמוד

תקופת פעילות אמוראי בבל החלה כ-150 שנה לאחר חורבן בית שני, במשך תקופה בת 280 שנה שהתפרשה על משך 6 דורות של אמוראים. (בין השנים ג'תתקע"ט ועד ד'ר"ס לבריאת העולם). וסוכם ע"י אחרוני האמוראים בחיבור מסודר.

אגדה בתלמוד

ערך מורחב – אגדה

בנוסף על דברי הלכה, מכיל התלמוד דברי אגדה רבים (אגדתא). לעיתים באים דברי האגדה להטעים עיקרון הלכתי. חלקם מעוררים פליאה כמו "אגדתא דרבה בר בר חנה" בבבא בתרא, ומשום כך נוטים מפרשים רבים לבאר אותם או כמשלים או על פי הקבלה.

מבואר בכתבי האריז"ל שאגדות שבספר עין יעקב רוב סודות התורה גנוזים בה, והם מכפרים על עונותיו של האדם. והנגלות שבו, הם "דרכי ה' שילך בהם האדם ויקח מהם עצות להנהגה בין אדם לבורא ובין אדם לחברו".

שיטת התלמוד בבלי מול שיטת התלמוד ירושלמי

הרבי הוכיח ששיטת הבבלי היא שמתחשבים עם מצב ההוה, ושיטת הירושלמי היא שמתחשבים גם עם המצב בעתיד.

כמו כן מבואר כי ענינו של התלמוד בבלי הוא אור חוזר (לכן יש שם קושיות ופילפולים ) ואילו התלמוד ירושלמי ענינו הוא אור ישר (ולכן מגיעים למסקנא ללא פילפול).

למרות שאור ישר (התלמוד ירושלמי) מגיע ממקום יותר גבוה מאור חוזר (התלמוד בבלי) הלכה כמו התלמוד בבלי משתי סיבות

1. הלכה כבתראי וחתימת התלמוד בבלי היתה לאחר התלמוד ירושלמי.
2. דוקא על ידי הבנה והשגה בתורה ישנו הכוח לקביעת ופסק דין ההלכה, מטעם זה הלכה כמו התלמוד בבלי כי שם יש יותר פלפול.

דפוסים ומהדורות של התלמוד

מהדורות של המסכתות הראשונות מן התלמוד הודפסו בספרד החל משנת ה'רמ"ב ואילך. רוב הדפוסים ממהדורות אלו אבדו בגירוש ספרד שאירע עשור לאחר מכן, ושרדו מהם שרידים בלבד. בשנת ה'רמ"ד הדפיסו האחים שונצינו באיטליה מספר מסכתות אחדות, והדפסה מלאה ראשונה של התלמוד נעשתה בידי דניאל בומברג בוונציה בשנים ה'ר"פ–ה'רפ"ג, וזכתה לכינוי ש"ס ונציה. ש"ס ונציה קבע את עימוד התלמוד (=צורת הדף) בכל הדפוסים שאחריו, עד ימינו.

ש"ס זיטומיר

דפוס ז'יטומיר היה המשך של דפוס סלאוויטא ולכן היה אצל חסידים חשיבות לדפוס זה דווקא ורבים למדו בש"ס זה בלבד.

ש"ס מאורות

בסוף שנות היו"דים הדפיס הרב נתן גוראריה בהוצאת דפוס 'מאורות' את "הש"ס החב"די" - תלמוד בבלי עם הוספת פירושי הצמח צדק לכל מסכת אשר הושמטו מש"ס וילנה ע"י מתנגדים, וקיבל הוראות מהרבי על כך.

ש"ס שטיינזלץ

מאת הרב עדין אבן ישראל, הביאור המקיף הראשון, הרבי מאוד עודדו לכתוב את הביאור.^{[דרושה הבהרה]}.

הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) עם התלמוד המבואר על ידו

הדרנים על הש"ס

ערך מורחב – הדרנים על הש"ס

תמונת הספר

הדרנים על הש"ס הינו אוסף של ההדרנים על מסכתות הש"ס שנאמרו על ידי הרבי במהלך השנים.

במהלך השנים, ערך הרבי עשרות רבות של הדרנים על מסכתות, הן מהתלמוד בבלי, הן מהתלמוד ירושלמי והן מסכתות משניות. רבים מן ההדרנים נאמרו לרגל ימי יארצייט, בי"ט כסלו, או בערב פסח, אז נהוג לסיים מסכת.

רובם של ההדרנים נאמרו במהלך ההתוועדויות הקבועות, ואז לרוב הרבי מצטט את סיום המסכת, מקשה על הקטע כמה קושיות ומבארו. לעיתים הרבי אף מבאר את השינויים בסיום בתלמוד הבבלי לירושלמי. חלק גדול מההדרנים הוגהו על ידי הרבי, ויצאו לאור בסדרת לקוטי שיחות או בצורה אחרת.

בשנת תשנ"ה יצאו לאור הספרים 'הדרנים על הש"ס' המאגדים את כל ה'הדרנים' שהוגהו על ידי הרבי, כאשר השיחות שהוגהו באידיש תורגמו ללשון הקודש.

בסדרה יצאו לאור שני כרכים על ידי הוועד להפצת שיחות.

בסוף הכרך השני נוספו אגרות קודש שכתב הרבי לחגיגות סיום שתוכנן הוא כעין 'הדרן', תוכן ענינים של ההדרנים, פירוט חיצוני של זמן אמירת כל הדרן והמקום בו נדפס, ומפתח ענינים. כמו כן נוספה רשימה של ה'הדרנים' שלא הוגהו על ידי הרבי.

עורך הספר הוא הרב אברהם ברוך פבזנר.

ראו גם

• תלמוד ירושלמי

הערות שוליים

הערך במבוסס על הערך בויקיפדיה, קרדיט,
רשימת התורמים